אלבר קאמי

"ללחום במוות פירושו לטעום את טעם החיים."

אלבר קאמי (בצרפתית: Albert Camus)‏ (7 בנובמבר 1913 - 4 בינואר 1960), סופר ופילוסוף צרפתי.

אמרותיו

• "עם המרד נולדת המודעות."
• "חיי הם כפי שאני עיצבתי אותם."
• "הנדיבות האמיתית כלפי העתיד היא לתת הכל בהווה."
• "האדם האבסורדי אינו מבקש עוד להסביר ולפתור, אלא להרגיש ולתאר."
• "אני פסימי באשר למצב האנושי, אולם אני אופטימי באשר לאדם."
• "מהו האושר כי אם התאמה אמיתית בין אדם לבין אורח חייו?"
• "אני הופך לחוק החיים את ההזמנה למות, ואני מסרב להתאבד."
• "האבסורד הוא ההיגיון המפוכח המציב לעצמו את גבולותיו."
• "דמוקרטיה איננה חוק של הרוב, אלא הגנה על המיעוט."
• "לדבר על דבר שאין אנו יודעים גורם לנו ללומדו."
• "אומללותם של בני אדם נובעת כולה מתקוותם."
• "רומן הוא פילוסופיה באמצעות דימויים."
• "אין בנמצא אהבת חיים ללא מפח נפש מהם."
• "החיים קצרים וזהו פשע לאבד זמן."
• "המוות נועד לכולם, אך לכל אחד יש את מותו."
• "יש אנשים שמעדיפים להסתכל לגורל בעיניים."
• "האמנות והמרד אינם מתים עם האיש האחרון."
• "כל מהפכן מסיים את תפקידו כשהוא נהיה למדכא או לכופר."
• "שולל ערכים איינו מי שאינו מאמין בדבר, אלא מי שאינו מאמין במה שיש."
• "צריך ליישם את עקרונותינו בדברים הגדולים, ובאשר לקטנים ירחם האלוהים."
• "באמנות הכל מופיע בעת ובעונה אחת, או שדבר אינו קורה. אין אורות ללא להבה."
• "ההיסטוריה אינה אלא מאמץ נואש של בני אדם לתת דמות גוף לשנונים שבחלומותיהם."
• "אל תלך לפני כי אולי לא אצעד אחריך. אל תלך אחרי כי אולי לא אדע להוביל. לך פשוט לצדי והיה ידידי."
• "אנו תמיד מרמים את עצמנו פעמיים לגבי האנשים שאנו אוהבים, בפעם הראשונה זה מועיל להם, אך בפעם השנייה, ההיפך מכך."
• "אחד הדברים שאני מתחרט עליהם הוא שהערכתי יותר מדי את האובייקטיביות. האובייקטיביות היא לעיתים עניין של נוחות. כיום הדברים ברורים ועלינו לקרוא לדבר מסויים "עולם של מחנות ריכוז" אם זהו הדבר, גם אם זה סוציאליזם."

הזר (1942)

• "אם משהו עומד לקרות לי, אני רוצה להיות שם."
• "פתחתי את עצמי לאדישות העדינה של העולם."
• "יש לנו תמיד מושגים מופרזים על דברים שאין אנו מכירים."
• "אולי לא הייתי בטוח לגבי מה אכן עניין אותי, אבל הייתי בטוח לחלוטין לגבי מה שלא."
• "היא ביקשה לדעת אם אני אוהב אותה. עניתי לה כמו שכבר עניתי פעם אחת, שאין לזה כל משמעות, אבל נדמה לי שאני לא אוהב אותה. 'אז למה לך להתחתן אתי?' שאלה. אמרתי לה שאין לזה כל חשיבות ואם היא רוצה, אנו יכולים להתחתן."
• "אפילו על ספסל הנאשמים מעניין תמיד לשמוע איך מדברים עליך. ואני יכול לאמור, שבנאומים של התובע ושל העורך דין שלי דברו עלי הרבה. ואולי עלי יותר מאשר על פשעי."
• "השתדלתי להקשיב שוב, כי התובע התחיל לדבר על הנפש שלי. הוא אמר שבחן אותה בעיון ולא מצא כלום, רבותי המושבעים. הוא אמר שלאמתו של דבר אין לי נפש כלל, וכל מה שהוא אנושי, כל עקרונות המוסר ששמורים בליבם של בני-האדם- כולם סגורים וחתומים בפני."
• "הוא אפילו לא בטוח שהוא חי, כי חייו חיים של מת. ואילו אני, אני נראה כאילו ידי ריקות. אבל אני בטוח בעצמי, בטוח בכל, בטוח יותר ממנו, בטח בחיי ובמוות הזה, שיבוא בקרוב. כן, זה כל מה שיש לי. אבל אני לפחות מחזיק באמת הזאת ממש כמו שהיא מחזיקה בי."
• "הרגשתי שאני מוכן לחיות הכול מחדש. כאילו הכעס הגדול הזה טיהר אותי מהרע, רוקן אותי מתקווה, מול הלילה הזה הזרוע אותות וכוכבים נפתחתי לראשונה לשוויון־הנפש הענוג כלפי העולם."

המיתוס של סיזיפוס (1942)

דף ציטוטים מורחב – המיתוס של סיזיפוס

• "ליצור משמעו לעצב את גורלנו."
• "ליצור משמעו לחיות פעמיים."
• "דוגמה איננה בהכרח כזאת שיש לחקותה."
• "אילו העולם היה ברור לא היה מקום לאמנות."
• "אדם הוא תמיד טרף לאמת."
• "ודאות אחת יש בה די למי שמחפש."
• "לרצות משמעו לעורר את הפרדוקס."
• "יחסים בריאים זה להבין גם את המגרעות."
• "מהפכות גדולות הן תמיד מעבר לניסיון האנושי."
• "מדוע יש צורך לאהוב לעתים רחוקות כדי לאהוב הרבה?"
• "למען האמת, הדרך איננה חשובה. הרצון להגיע יש בו די."
• "כדי להשתוות לאלים אין אלא דרך אחת: עלינו להיות אכזרים כמותם."
• "דרושה שנה שלמה כדי לכתוב ספר ורק חמש שורות כדי לעשותו לצחוק."
• "לא להיות אהוב זה ביש מזל בלבד, אך לא לאהוב כלל זו אומללות."
• "תמיד קל להיות הגיוני, אך כמעט לא אפשרי להיות הגיוני עד הסוף."
• "מה שאנו מכנים הצדקה לחיים הוא בעת ובעונה אחת הצדקה מצויינת למוות."
• "אין בנמצא אלא בעיה פילוסופית רצינית אחת: זו ההתאבדות. לשפוט אם החיים שווים את הייסורים זה לענות על השאלה הבסיסית של הפילוסופיה."
• "מגיע תמיד רגע שבו אנו חייבים לבחור בין הרהורים לבין מעשים. זאת אנו מכנים להיות אדם."
• "האבסורד נולד מן המאבק בין הזעקה האנושית לבין השתיקה הלא הגיונית של העולם."
• "המאמץ כשלעצמו להגיע למרום יש בו די כדי למלא לבו של אדם. צריך לחשוב על סיזיפוס כמאושר."
• "לי ידועה כאהבה רק תערובת זו של תאווה, חיבה ואינטליגנציה, הקושרת אותי אל יצור מסוים. אין הרכב זה דומה ביחס למישהו אחר. איני רשאי לכנות את כל ההתנסויות הללו בשם אחד."
• "צריך אדם למות בלתי מפויס, וכנגד רצונו."

הדבר (1947)

• "איש אינו מסוגל שלא לחשוב על איש."
• "הרוע בעולם נובע כמעט תמיד מן הבערות."
• "ההרגל להתייאש גרוע יותר מן היאוש עצמו."
• "אנו מתעייפים מן הרחמים כאשר אין הם יעילים."
• "הדבר שאותו אנו יכולים לרצות תמיד ולהשיג לפעמים, זו האהבה האנושית."
• "אנו יכולים להיות קדושים ללא אלוהים. זו הבעיה הממשית היחידה שאני מכיר."
• "אן ספק שהמלחמה היא דבר טיפשי מדי, אבל אין זה מונע בעדה מלהימשך זמן רב. הטיפשות לא מוותרת לעולם."
• "ואכן, שעה שהקשיב רייה לצהלות השמחה העולות מהעיר, זכר שהשמחה הזאת עודנה בסכנה. שכן הוא ידע מה שלא ידע ההמון הצוהל הזה, מה שכתוב בספרים, שחיידק הדבר לא מת ולא נעלם לעולם, שיכול הוא להיות שקוע בשינה עשרות שנים ברהיטים ובמצעים, שמחכה הוא בסבלנות בחדרים, במרתפים, במזוודות, בממחטות ובין ניירות, ואפשר שביום מן הימים, לאסונם של בני-האדם וכדי ללמדם לקח, יעורר הדבר את חולדותיו וישלח אותן למות בעיר מאושרת."

האדם המורד (1951)

דף ציטוטים מורחב – האדם המורד

• "ללחום במוות פירושו לטעום את טעם החיים."
• "כל אידאולוגיה מנוגדת לפסיכולוגיה של האדם."
• "זכות שלא להיות משועבד מעבר לתחום העשוי להתקבל על דעתו."
• "מי הוא האדם המורד? אדם האומר לאו, אולם, אף שהוא מסרב, אינו מוותר."
• "אין המרד מתגשם בלי הרגשת המורד שהצדק עמו, במקום כלשהו ובדרך כלשהי."

הנפילה (1956)

• "אדם חסר אופי - ראוי שתהיה לו שיטה."
• "שקלתי את האפשרות לדחוף עיוורים באמצע הרחוב, והעליצות המשכרת והלא צפויה שגאתה בי, גילתה לי עד כמה חלק בנשמתי שנא אותם; תיכננתי לפוצץ את הצמיגים של עגלות הנכים הקטנות, לצעוק 'עניים מלוכלכים' לפועלים שעל הפיגומים, לתת סטירה לתינוקות במטרו."
• "החיות הגדולות זכו לשלוט במצבי־הרוח שלהן."
• "כשמרבים להרהר באדם, מתוך חובה מקצועית או ייעוד, מתגעגעים לפעמים לפרימאטים. להם אין לפחות כוונות נסתרות."
• "לעתים אני חושב על מה שיאמרו עלינו ההיסטוריונים של המחר. יספיק להם משפט אחד כדי לתאר את האדם המודרני: הוא זיין וקרא עיתונים."
• "האם שמת לב שהתעלות הקונצנטריות של אמסטרדם דומות למעגלי הגיהינום? הגיהינום הבורגני, שמאוכלס, כמובן, בחלומות רעים. כשמגיעים אליו מבחוץ, וככל שחודרים מבעד למעגלים, הופכים החיים, ומכאן גם פשעיהם, לדחוסים יותר, לאפלים יותר."
• "לעולם איני חוצה גשר בלילה. נדר שנדרתי. אחרי הכל, תאר לעצמך שמישהו ישליך את עצמו למים. ואז אחת מהשתיים: או שתקפוץ אחריו כדי להציל אותו, ובעונה קרה זו אתה מסתכן בגרוע מכל. או שתפקיר אותו, ואז תגלה שגם צלילות שנחסכו משאירות אותך לפעמים עם שרירים תפוסים להפתיע."
• "התמחיתי במטרות נעלות. הייתי מגן על יתומים ואלמנות, כמו שאומרים, השד יודע למה, הרי יש אלמנות נבזיות ויתומים בני-בליעל. אלא שדי היה לו הרחתי בנאשם שמץ של ניחוח קורבני, ומיד הייתי מפשיל שרוולים להגנתו. ועוד איזה הגנה! סערה! לא רק את השרוולים, את כל הלב הייתי מפשיל."
• "כמה פשעים בוצעו רק מפני שמי שביצעו אותם לא יכלו לסבול את היותם אשמים!"
• "האהדה היא רגש אופייני לנשיא מדינה: זוכים בה בזול, אחרי אסונות. הידידות מסובכת מעט יותר. היא קשה להשגה וממושכת, וכשכבר מחזיקים בה, אי-אפשר עוד להיפטר ממנה, צריך להמשיך ולהתמודד איתה. אל תחשוב שהחברים שלך יטלפנו אליך כל ערב, כפי שהיו צריכים, כדי לוודא שלא החלטת בדיוק הערב להתאבד, או לברר סתם אם אתה לא זקוק לחברה, ושמא מתחשק לך לצאת. מה פתאום. אם הם יצלצלו, זה בטח יהיה בערב שבו אתה לא לבד, בערב שבו החיים נראים לך יפים. אם כבר, הם דווקא ידחפו אותך להתאבדות, בשם הציפיות שתלית בעצמך, לדעתם. האל ישמרנו, אדוני הנכבד, מחברים שמצפים מאיתנו לגדולות! ובאשר לאלה שתפקידם לאהוב אותנו, אני מתכוון לקרובי-משפחה, לבעלי-ברית (איזה ביטוי!), הרי זה כבר סיפור אחר. אלה תמיד יודעים להגיד את המילה נכונה, או יותר נכון את המילה שפוגעת בול: הם מתקשרים אליך כמו שיורים ברובה. והם קולעים למטרה."
• "שמת לב שרק המוות מעורר את הרגשות שלנו? כמה אנחנו אוהבים את החברים שזה-עתה מתו, נכון? כמה אנחנו מעריצים את מורינו שאינם מדברים עוד ופיהם מלא עפר! ההוקרה צצה אצלנו אז לגמרי בטבעיות, אותה הוקרה אשר לה הם אולי ציפו מאיתנו כל חייהם. אבל אתה יודע מדוע אנחנו תמיד יותר הגונים ונדיבים עם המתים? מסיבה פשוטה! אצלם אין כורח. הם מניחים לנו לנפשנו, אנחנו יכולים לקחת את הזמן, למצוא מקום להוקרה בין הקוקטייל לבין המאהבת החמודה, בעצם בזמננו החופשי. הם לא כופים עלינו דבר מלבד הזיכרון, אבל לנו יש זיכרון קצר. כן, מה שאנחנו אוהבים אצל החברים שלנו הוא המוות הטרי, המוות הכואב, סערת הרגשות שלנו, בקיצור - את עצמנו!"
• "כזה הוא האדם, אדוני היקר. יש לו שתי פנים: הוא אינו יכול לאהוב מבלי לאהוב את עצמו."
• ""לא עונים לאבא" - אתה מכיר את הביטוי? ביטוי קצת מוזר. למי נענה אם לא לזה שאנחנו אוהבים? מצד שני, הביטוי הזה די משכנע. מישהו חייב להיות הפוסק האחרון. אחרת יהיה אפשר להביא מול כל נימוק נימוק נגדי: לא יהיה לזה סוף. הכוח, לעומת זאת, מכריע וזהו."
• "האמת היא שכל אדם אינטליגנטי, מי כמוך יודע, חולם להיות גנסטר ולשלוט בחברה בכוח האלימות בלבד. אך מאחר שאין זה כה קל כפי שעשויים להתרשם מקריאת הספרים שמתמחים בכך, פונים האנשים בדרך-כלל לפוליטיקה, וממהרים להצטרף למפלגה הכי אכזרית."
• "אתה יודע מהי שרמנטיות? כשאומרים לך "כן" מבלי שתשאל שום שאלה מפורשת."
• "למרבה הצער, אחרי גיל מסוים כל גבר נושא באחריות לפנים שלו."
• "יש כאלה שקוראים: "אהבי אותי!" אחרים: "אל תאהבי אותי!" אבל גזע מסוים, הנורא והאומלל מכולם קורא: "אל תאהבי אותי, והיי נאמנה לי!""
• "אם יש תחום שצריך לנהוג בו בענווה, האם אין זה התחום של המיניות, עם כל הבלתי-צפוי שבו? מסתבר שלא. גם בינך לבין עצמך אתה לא חדל לעסוק בהשוואות."
• "אין אדם שהוא צבוע בתענוגותיו."
• "המחשבה הטבעית ביותר לאדם, זאת שבה לו בתמימות, כמו ממעמקי טבעו, היא המחשבה שהוא חף מפשע."
• "כולנו מקרים יוצאי-דופן. כולנו רוצים לערער על משהו! כל אחד דורש להיות חף מפשע, בכל מחיר, גם אם לשם כך עליו להאשים את הגזע האנושי ואת האלוהים שבשמיים."
• "אתה יודע, הן לא באמת מגנות את החולשה: הן יעדיפו להשפיל אותך, או לנטרל את כוחותיך. ולכן האישה היא לא הפרס של הלוחם, אלא של הפושע. היא נמל המבטחים שלו, והשוטרים עוצרים אותך בדרך-כלל שם, במיטה שלה."
• "הדתות טועות מרגע שהן מטיפות מוסר ומרעימות כל-מיני דיברות ומצוות. לא צריך אלוהים כדי ליצור אשמה, גם לא כדי להעניש. אחינו בני-האדם מספיקים, בעזרתנו אנו."
• "אולי התכלית היחידה של אלוהים היא להבטיח את החפות מפשע, ואני נוטה לראות את הדת כמפעל ענק להלבנה."
• "תמיד יש סיבות לרצח של אדם. לעומת זאת, להישארותו בחיים אין כל הצדקה. לכן הפשע מוצא לו תמיד סנגורים, ואילו החפות רק לפעמים."
• "מאחר שכולנו שופטים, יוצא שכולנו אשמים אלה בפני אלה, כולנו ישו בדרכנו המרושעת, צלובים אחד אחד, ותמיד מבלי דעת."
• "מי שמקבל חוק וכפוף אליו, אינו חושש ממשפט אשר חוזר וממקם אותו בתחומי הסדר שבו הוא מאמין."
• "אחד ממקורבי נהג לחלק את בני-האדם לשלוש קבוצות: אלה שמעדיפים שלא יהיה להם שום דבר להסתיר ובלבד שלא יצטרכו לשקר; אלא שמעדיפים לשקר ובלבד שיהיה להם משהו להסתיר; ואלה שאוהבים את השקר ואת הסוד באותה מידה."
• "לפעמים מי שמשקר נהיר לנו יותר ממי שדובר אמת. האמת, כמו האור, מעוורת. השקר, לעומת זאת, הוא שקיעה יפהפייה שמייפה כל חפץ."
• "פעם היה ביתי מלא ספרים שקראתי למחצה. זה דבר מבחיל, ממש כמו אנשים ששולפים כבד מגופו של אווז וזורקים את היתר."
• "לאדם הבודד, שחי בלי אלוהים ובלי אדון, משא הימים הוא נורא. כעת, כשאלוהים יצא מהאופנה, האדם צריך למצוא לו אדון."
• "מאחר שכל שופט סופו להתחרט ביום מן הימים, צריך להתחיל מהסוף, דהיינו קודם לעסוק בהתוודות, להיות בעל-תשובה, ורק אז להפוך לשופט."

גלות ומלכות (1957)

דף ציטוטים מורחב – גלות ומלכות

• "לא בעיה להחליף מקצוע, אבל לא קל לזנוח את מה שאתה יודע לעשות, את המומחיות שלך."
• "בלבה של אישה, שרק יד המקרה הביאה אותה למקום הזה, נפרם באותה שעה קשר שהידקו השנִים, ההרגל והשעמום."
• "אהבה להיות נאהבת, והוא השפיע עליה תשומת־לב. מרוב שגרם לה להרגיש כי היא קיימת בשבילו, גרם לה להתקיים באמת. לא, היא לא הייתה לבד."
• "עדיין נחשקת – היטב חשה זאת תחת מבטי הגברים – בפניה הילדותיות מעט, בעיניה הרעננות והבהירות; עיניים שהיו מנוגדות לגוף הגדול, המוּכּר לה כחמים ומרגיע."

אדם הראשון (1994)

• "מבטו מורם אל השיִט האטי של העננים בשמים, ביקש לצוד מעבר לריח הפרחים הלחים את הריח המלוח שבא ברגע זה מן הים הרחוק."
• "אין ספק שמה שהם אהבו בו בכל לבם היה מה שלא מצאו בבתיהם, שבשל הבורות והדלות נהיו בהם החים קשים יותר, קודרים יותר, כאילו סגורים בתוך עצמם."
• "כעבור רגע עברה אשה צעירה הדורה לרגלי דלת הקרון שהאיש עמד שם. היא נעמדה כדי להעביר את מזוודתה אל ידה האחרת, ואז ראתה את הנוסע. הלה הסתכל בה וחייך, והיא לא יכלה שלא להחזיר לו חיוך."

נאמר עליו

• "בשנים שהעילית האינטלקטואלית האירופית כולה - משמאל ומימין - נקטה פתרונות פשטניים לשאלות מוסריות, התעקש קאמי לנקוט חשדנות בסיסית כלפי כל אידיאולוגיה טוטלית, וסירב להישבע אמונים למשנה פילוסופית או היסטורית כלשהי. במקום זאת דרש נאמנות לאמת אישית, מודרכת תמיד על פי העיקרון שלא כל מטרה מקדשת את האמצעים." ~ משה סלוחובסקי