יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (בוסטון)

יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (באנגלית: Joseph Ber Soloveitchik) ‏(1903 - 1993) הוא רב ופילוסוף יהודי־אמריקאי, מחשובי ההוגים של האורתודוקסיה המודרנית.

---

• "האידאה ההלכתית עטופה בייחודיות ובהיבדלות... עניין אישי עד מאוד, דיאלוג בין נפשות... החלפת דברים ותגובות באינטימיות מוחלטת."
• "תהיה זו החמצה מצערת עד מאוד מצדנו אם נארגן עבור הבנות שיעורים נפרדים במקצועות היהדות. לא רק שמותר להורות לבנות תורה שבעל־פה; בימינו זוהי חובה מוחלטת. מדיניות זו של הפליה בין המינים במה שנוגע לנושאי הלימוד ולשיטת הלימוד – מדיניות שתומכים בה עדיין קבוצות מסוימות בקרב הקהילה האורתודוקסית שלנו – תרמה רבות להתדרדרותה ולנפילתה של היהדות המסורתית." ~ מתוך מכתב לרב ליאונרד רוזנפלד, 27 במאי 1953
• "אחת הסיבות שלא הסכמתי לכהן כרב ראשי בישראל... הייתה חששתי מפני היותי פקיד המדינה. רבנות הקשורה במדינה לא יכולה להיות משוחררת לחלוטין. אני מעריך את רבני ארץ ישראל על האומץ שהם מגלים בטיפולם בבעיות שם ועל הגבורה הכמעט על אנושית שהם מגלים. אולם עצם העבודה שמפעם לפעם נדונות בעיות הלכתיות כנושאים פוליטיים בישיבות הממשלה – הסגה היא על ריבונותה של הרבנות."
• "נער גלמוד ובודד הייתי. פחדתי את העולם. קר וזר היה לי העולם. נדמה היה לי כאילו הכול לועג לי. ברם, חבר אחד היה לי והוא, אל תצחקו לי, הרמב"ם. איך התיידדנו? פשוט נפגשנו!...

שיעוריו של אבא היו ניתנים בטרקלין של בית סבא, שם עמדה מיטתי. דרכי הייתה לשבת במיטתי ולהאזין לדברי אבא. אבא מרי דיבר תמיד על אודות הרמב"ם... אבא מרי היה אומר, כמעט בתלונה על הרמב"ם: 'אין אנו מבינים לא את הסברה של רבינו ולא את אופן ביאורו את הסוגיה'... 'הראב"ד בהשגותיו צודק'...

אני עשיתי אוזני כאפרכסת והייתי מאזין אל דבריו. לא הבנתי אף מילה אחת בנוגע לעניין המדובר. ברם רושם כפול התרקם במוחי התמים והצעיר. א) הרמב"ם מוקף מתנגדים ו'אויבים' הרוצים לעשות לו רע. ב) המגן היחידי הוא אבא מרי, לולא אבא מי יודע מה היה קורה לרמב"ם... לאט לאט פגה המתיחות. אבא צעד בעוז ובגבורה. סברות חדשות בקעו ועלו, הלכות נוסחו והוגדרו בדייקנות נפלאה. אור חדש זרח. הקושיות נתיישבו, הסוגיה נתפרשה, הרמב"ם יצא כמנצח... הייתי קופץ ממיטתי ורץ מהר לחדר אמי ובשורה מרנינת לב בפי: 'אמא, אמא, רמב"ם צודק, הוא ניצח את ראב"ד, אבא עזר לו, כמה נפלא הוא אבא'." ~ וביקשתם משם, "איש ההלכה – גלוי ונסתר", עמ' 230 - 231

• "שאלת השאלות היא: מה מחייבים הייסורים את האדם? ...אין אנו תוהים על דרכי הקב"ה המופלאות, אלא על דרך האדם אשר בה ילך כשהסבל קופץ עליו. אין אנו שואלים לא לסיבת הרע ולא לתכליתו, כי אם לתיקונו והעלאתו; איך יתנהג האדם בעת צרה? מה יעשה האדם ולא ימוק בייסוריו? התשובה ההלכתית לשאלה זו פשוטה מאוד. הייסורים באים כדי לרומם את האדם, לטהר את רוחו ולקדשו, לנקות את מחשבתו ולצרפה מכל פסולת השטחיות וסייגי הגסות; לעדן את נפשו ולהרחיב את אופק חייו. כללו של דבר: הייסורים - תפקידם לתקן את הפגום באישיותו של האדם". (קול דודי דופק, עמ' 67, הוצאת מוסד הרב קוק)
• "חסד - משמעותו מקיפה יותר מסנטימנט חולף, מרגשנות זולה; חסד תובע יותר מדמעה רגעית, ממטבע קרה. חסד - פירושו; התמזגות עם הזולת, הזדהות עם כאבו, הרגשת האחריות לגורלו". (קול דודי דופק, עמ' 72, הוצאת מוסד הרב קוק)