אלבר כהן: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה, הרחבה |
מ הגהה |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:Synagoge von Korfu 01.jpg|ממוזער|188 פיקסלים|לוח זיכרון לזיכרו של אלבר כהן בבית כנסת ב[[W:קורפו|קורפו]] בה נולד]] |
[[קובץ:Synagoge von Korfu 01.jpg|ממוזער|188 פיקסלים|לוח זיכרון לזיכרו של אלבר כהן בבית כנסת ב[[W:קורפו|קורפו]] בה נולד]] |
||
'''[[W:אלבר כהן|אלבר כהן]]''' (ביוונית: '''Αβραάμ Αλβέρτος Κοέν''', בצרפתית: '''Albert Cohen''',{{כ}} |
'''[[W:אלבר כהן|אלבר כהן]]''' (ביוונית: '''Αβραάμ Αλβέρτος Κοέν''', בצרפתית: '''Albert Cohen''',{{כ}} 1895 – 1981) הוא סופר [[יהודים|יהודי]] יליד יוון, שחי בז'נבה וכתב בצרפתית. |
||
==מתוך ספריו== |
==מתוך ספריו== |
||
* "האיש הגאה לבדו מאמין שהוא יחיה לנצח." ~ סולל (1930) |
* "האיש הגאה לבדו מאמין שהוא יחיה לנצח." ~ סולל (1930) |
||
* "משתוקקים להבריק בפני הבוס השותק, דישנו האדונים הללו עצמותיהם." ~ הנאוה לאדון (1968) |
* "משתוקקים להבריק בפני הבוס השותק, דישנו האדונים הללו עצמותיהם." ~ הנאוה לאדון (1968) |
||
* "מונים בלשון המשונה של המזכירות את 'המצבים שיש לחקור', ... 'הקשיים שלמעשה אינם קיימים', 'הדברים המעודדים שנשמעו לאחרונה במועצה' וכן הלאה, |
* "מונים בלשון המשונה של המזכירות את 'המצבים שיש לחקור', ... 'הקשיים שלמעשה אינם קיימים', 'הדברים המעודדים שנשמעו לאחרונה במועצה' וכן הלאה, הכול משועטנז בהצעות מבולבלות וסותרות." ~ הנאוה לאדון (1968) |
||
==הספר אשר לאמי (1954)== |
==הספר אשר לאמי (1954)== |
||
שורה 11: | שורה 11: | ||
* "איתה בלבד לא הייתי לבדי; עכשיו אני לבדי עם כולם." |
* "איתה בלבד לא הייתי לבדי; עכשיו אני לבדי עם כולם." |
||
* "הו, שופט בעל גזר דין החוזר על עצמו תמיד... גזר דין אחד ויחיד, גזר דין מוות תמיד." |
* "הו, שופט בעל גזר דין החוזר על עצמו תמיד... גזר דין אחד ויחיד, גזר דין מוות תמיד." |
||
* "כל האנשים [[בדידות|בודדים]] לנפשם ואיש לא אכפת לאיש וכאבינו הם אי בודד. אך אין זו סיבה שלא למצוא הערב נחמה ברחשיו הגוועים של הרחוב, שלא למצוא ב[[מילים]] נחמה הערב." |
* "כל האנשים [[בדידות|בודדים]] לנפשם ואיש לא אכפת לאיש וכאבינו הם אי בודד. אך אין זו סיבה שלא למצוא הערב נחמה ברחשיו הגוועים של הרחוב, שלא למצוא ב[[מילים]] נחמה הערב." |
||
* "כמה מוזר הוא, ה[[אושר]] הזעיר הזה. אושר עגמומי ומקרטע, אך מתוק כמו חטא או כמו משקה חשאי |
* "כמה מוזר הוא, ה[[אושר]] הזעיר הזה. אושר עגמומי ומקרטע, אך מתוק כמו חטא או כמו משקה חשאי – אכן, כמה אושר יש, למרות הכול, בעובדה שאני כותב עכשיו, בודד בממלכתי ורחוק מכל המנוולים." |
||
* "מהודר הנך עטי העשוי זהב. לך נא על דפי הנייר, לך באקראי, כל עוד נשארו בי נעוריי." |
* "מהודר הנך עטי העשוי [[זהב]]. לך נא על דפי הנייר, לך באקראי, כל עוד נשארו בי נעוריי." |
||
* "ספר על אמך ועל מנהגיה השלווים. שרוק בשקט כדי להאמין |
* "ספר על אמך ועל מנהגיה השלווים. שרוק בשקט כדי להאמין שהכול לא כל כך רע." |
||
* "אל תשכח לחייך. [[חיוך|חייך]] כדי להונות את |
* "אל תשכח לחייך. [[חיוך|חייך]] כדי להונות את [[ייאוש|ייאושך]], חייך כדי להישאר בחיים, חייך לראי וחייך לאנשים, ואפילו לדף הלבן הזה." |
||
* "והיא הוסיפה לשבת שם, כולה אומרת אהבה משפחתית, ובדמיונה מנתה כבר באוזניהם את כל מה שבישלה ורחצה וסידרה." |
* "והיא הוסיפה לשבת שם, כולה אומרת אהבה משפחתית, ובדמיונה מנתה כבר באוזניהם את כל מה שבישלה ורחצה וסידרה." |
||
* "מהר מהר, צריך לפתוח את הדלת לשני היקירים. כאלה היו תעצומות תשוקתה של אמי הקדושה. לא בדיוק סרט הוליוודי, כפי שאתם רואים. מחמאות מבעלה ומבנה, [[אושר]] לשניהם |
* "מהר מהר, צריך לפתוח את הדלת לשני היקירים. כאלה היו תעצומות תשוקתה של אמי הקדושה. לא בדיוק סרט הוליוודי, כפי שאתם רואים. מחמאות מבעלה ומבנה, [[אושר]] לשניהם – בזאת הסתכמו כל ציפיותיה מן החיים." |
||
* "ה[[אהבה]] האמיתית, תקשיב לי טוב, זה עניין של הרגל. זה להזדקן ביחד." |
* "ה[[אהבה]] האמיתית, תקשיב לי טוב, זה עניין של [[הרגל]]. זה להזדקן ביחד." |
||
{{מיון רגיל:כהן, אלבר}} |
{{מיון רגיל:כהן, אלבר}} |
גרסה אחרונה מ־20:15, 11 בפברואר 2021
אלבר כהן (ביוונית: Αβραάμ Αλβέρτος Κοέν, בצרפתית: Albert Cohen, 1895 – 1981) הוא סופר יהודי יליד יוון, שחי בז'נבה וכתב בצרפתית.
מתוך ספריו[עריכה]
- "האיש הגאה לבדו מאמין שהוא יחיה לנצח." ~ סולל (1930)
- "משתוקקים להבריק בפני הבוס השותק, דישנו האדונים הללו עצמותיהם." ~ הנאוה לאדון (1968)
- "מונים בלשון המשונה של המזכירות את 'המצבים שיש לחקור', ... 'הקשיים שלמעשה אינם קיימים', 'הדברים המעודדים שנשמעו לאחרונה במועצה' וכן הלאה, הכול משועטנז בהצעות מבולבלות וסותרות." ~ הנאוה לאדון (1968)
הספר אשר לאמי (1954)[עריכה]
דף ציטוטים מורחב – הספר אשר לאמי |
- "איתה בלבד לא הייתי לבדי; עכשיו אני לבדי עם כולם."
- "הו, שופט בעל גזר דין החוזר על עצמו תמיד... גזר דין אחד ויחיד, גזר דין מוות תמיד."
- "כל האנשים בודדים לנפשם ואיש לא אכפת לאיש וכאבינו הם אי בודד. אך אין זו סיבה שלא למצוא הערב נחמה ברחשיו הגוועים של הרחוב, שלא למצוא במילים נחמה הערב."
- "כמה מוזר הוא, האושר הזעיר הזה. אושר עגמומי ומקרטע, אך מתוק כמו חטא או כמו משקה חשאי – אכן, כמה אושר יש, למרות הכול, בעובדה שאני כותב עכשיו, בודד בממלכתי ורחוק מכל המנוולים."
- "מהודר הנך עטי העשוי זהב. לך נא על דפי הנייר, לך באקראי, כל עוד נשארו בי נעוריי."
- "ספר על אמך ועל מנהגיה השלווים. שרוק בשקט כדי להאמין שהכול לא כל כך רע."
- "אל תשכח לחייך. חייך כדי להונות את ייאושך, חייך כדי להישאר בחיים, חייך לראי וחייך לאנשים, ואפילו לדף הלבן הזה."
- "והיא הוסיפה לשבת שם, כולה אומרת אהבה משפחתית, ובדמיונה מנתה כבר באוזניהם את כל מה שבישלה ורחצה וסידרה."
- "מהר מהר, צריך לפתוח את הדלת לשני היקירים. כאלה היו תעצומות תשוקתה של אמי הקדושה. לא בדיוק סרט הוליוודי, כפי שאתם רואים. מחמאות מבעלה ומבנה, אושר לשניהם – בזאת הסתכמו כל ציפיותיה מן החיים."
- "האהבה האמיתית, תקשיב לי טוב, זה עניין של הרגל. זה להזדקן ביחד."