בתיה לנצט: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תיקון
מ הגהה
 
שורה 1: שורה 1:
[[קובץ:Pesya.jpg|ממוזער|210 פיקסלים|בתיה לנצט בדרמת הטלוויזיה [[W:השרשרת של פסיה|השרשרת של פסיה]]]]
[[קובץ:Pesya.jpg|ממוזער|210 פיקסלים|בתיה לנצט בדרמת הטלוויזיה "[[W:השרשרת של פסיה|השרשרת של פסיה]]"]]
'''[[w:בתיה לנצט|בתיה לנצט]]''' (12 בפברואר 1922 – 10 באוגוסט 2019) היא שחקנית [[ישראל|ישראלית]].
'''[[w:בתיה לנצט|בתיה לנצט]]''' (12 בפברואר 1922 – 10 באוגוסט 2019) היא שחקנית [[ישראל|ישראלית]].
{{מפריד}}
{{מפריד}}


*"זה לא היה פשוט להיות שחקנית וגם אם צעירה."
* "זה לא היה פשוט להיות שחקנית וגם [[אימהות|אם]] צעירה."
*"ה[[תיאטרון]] היה אז מרכז חיי, וכאידיאליסטית עבר זמן עד שהבנתי שהוא גם מקצוע, לא רק אמצעי לתיקון העולם או למימוש הסוציאליזם."
* "ה[[תיאטרון]] היה אז מרכז חיי, וכאידאליסטית עבר זמן עד שהבנתי שהוא גם מקצוע, לא רק אמצעי לתיקון העולם או למימוש ה[[סוציאליזם]]."
* "התיאטרון היה לי בית, אבל לא פעם הרגשתי בו כקרואה במשתה, אומנם מלא קסם, אך של זרים."
* "התיאטרון היה לי [[בית]], אבל לא פעם הרגשתי בו כקרואה במשתה, אומנם מלא קסם, אך של זרים."
*"דרכי אל הדת הייתה מאוד איטית. באתי אליה ממרחקים של אידיאלים קומוניסטיים ברוח של שוויון, אף על פי שאף פעם לא הייתי קומוניסטית ממש. הייתי בתהיות בעקבות [[השואה]]."
* "דרכי אל ה[[דת]] הייתה מאוד איטית. באתי אליה ממרחקים של אידאלים [[קומוניזם|קומוניסטיים]] ברוח של שוויון, אף על פי שאף פעם לא הייתי קומוניסטית ממש. הייתי בתהיות בעקבות [[השואה]]."
*"אין לי שמץ של געגוע לתיאטרון ולכל הסובב אותו. מבחינתי, זה משהו שנגמר ואין חזרה אליו."
* "אין לי שמץ של [[געגוע]] לתיאטרון ולכל הסובב אותו. מבחינתי, זה משהו שנגמר ואין חזרה אליו."


{{מיון רגיל:לנצט, בתיה}}
{{מיון רגיל:לנצט, בתיה}}

גרסה אחרונה מ־11:11, 30 ביולי 2021

בתיה לנצט בדרמת הטלוויזיה "השרשרת של פסיה"

בתיה לנצט (12 בפברואר 1922 – 10 באוגוסט 2019) היא שחקנית ישראלית.


  • "זה לא היה פשוט להיות שחקנית וגם אם צעירה."
  • תיאטרון היה אז מרכז חיי, וכאידאליסטית עבר זמן עד שהבנתי שהוא גם מקצוע, לא רק אמצעי לתיקון העולם או למימוש הסוציאליזם."
  • "התיאטרון היה לי בית, אבל לא פעם הרגשתי בו כקרואה במשתה, אומנם מלא קסם, אך של זרים."
  • "דרכי אל הדת הייתה מאוד איטית. באתי אליה ממרחקים של אידאלים קומוניסטיים ברוח של שוויון, אף על פי שאף פעם לא הייתי קומוניסטית ממש. הייתי בתהיות בעקבות השואה."
  • "אין לי שמץ של געגוע לתיאטרון ולכל הסובב אותו. מבחינתי, זה משהו שנגמר ואין חזרה אליו."