אפרים קישון

אפרים קישון (1924 - 2005), סופר, סאטיריקן, מחזאי וקולנוען ישראלי.

מתוך "עד המדינה: פרוטוקול"

"עד המדינה" הוא אוסף של הסאטירה הפוליטית של קישון מאז קום המדינה ועד 1983. הספר מחולק לפי תקופות, הנקבעות לפי ראשי הממשלה המכהנים, ומשובץ באמרות-כנף של הסופר. אמרות אלו מובאות במלואן להלן, לפי סדר הופעתן בספר.

הוצאת "הד ארצי", 1999, בעריכת עופר שיינברג. כל הזכויות שמורות ליורשי עזבונו של המחבר, מועלה תחת תנאי השימוש ההוגן.

תקופת בן-גוריון (1948-1961)

• בעומדי ליד איזה צ'ק-פוינט עזוב, ביקשתי לתפוס טרמפ על הקיבוץ שלי ליד נצרת. אך עברו שעתיים וכבר עצרה מכונית-משא לידי. הנהג התכופף אלי ואמר "זכרון יעקב." לחצתי את ידו בחמימות: "קישון אפרים."

• היו רק שלושה ילדים יהודיים בכיתה: פרייווירט, גרוס ואנוכי. אז ביום אחד ניגש אלי טיבי סרקש בהפסקה, ואמר לי: "אתם צלבתם את ישו." לא דובים ולא יער, עניתי לו. פרייווירט היה הילד הרזה ביותר בכיתה, גרוס פחדן ידוע ועל עצמי ידעתי מאה אחוז, שלא אני צלבתי את ישו. הודעתי אפוא למחנך הכיתה, שטיבי סרקש טוען דברים שאיננו מסוגל להוכיח. המחנך היה איש נאור, על-כן כינס את הכיתה ונזף בסקרש לאמור: "לא חבריך לספסל, אלא רק אבותיהם רצחו את המשיח." וכהוכחה קרא פרק מתוך הבשורה של מתיתיהו.

גם הסמל שלנו בצבא ההונגרי הבלתי-מנוצח עבר לפני מסדר הבוקר ומסר הודעה אישית קצרה בזה הלשון:

-אתם תתפגרו מתחת ידי עד אחד, יהודים מסריחים, מפני שאתם רצחתם את בנו של אלוקים. אז יצא מן השורה עורך-דין אחד ואמר:

- לאדון הסמל אני מודיע בהכנעה, שגם ישו היה יהודי.

- אם כן - השיב הסמל שלנו - הוא חזיר מלוכלך בדיוק כמוכם.

• אם גבר בדואי הורג את אשתו בעת חמסין, הוא פטור מעונש. בעצם גם בלי חמסין.

• מה ההבדל בין המשיח לבין השרברב המצוי? המשיח עשוי לבוא.

• "כל ישראל אחים" - אמר אותו קבצן לברון רוטשילד, ברומזו שהם, בעצם, קרובים. תשובתו של הברון לא נרשמה למען הדורות הבאים, אך יש להניח שעלה בידו להתגבר על התרגשותו.

• ישראל היא הארץ היחידה המרשה למשוגעים לעלות ומיד לקבל אזרחות. אולם לא מרשים להם לצאת עוד, שמא יגרמו לנו בושות.

• חלוציות היא בעיה. קשה להיהפך לזקן עשיר ובו בזמן להישאר צעיר עני.

• נאשמים אפשר לזכות בבית-המשפט. עדים לעולם לא.

• האובייקטיביות היא תירוץ הצבועים. המומחים שם ב"טיים" גם הם שונאים אותנו יפה מאוד, רק שהם זהירים יותר. הם עושים את המלאכה בשקט, בכרסום חרש, באלגנטיות. על מלחמת סיני כתבו: צה"ל נחל "ניצחון מזהיר", ככה במרכאות כפולות. יהודים ונצחונות, נו באמת.
  

"טיים" יקר, ההרגשה היא הדדית - גם אנחנו לא סובלים אותך.

• עדי-ראייה מספרים, שלפני כמה שנים היתה עצם השליטה בשפה מספקת כדי להפוך את היהודי לסופר עברי - ואילו היום אפילו זאת לא כל-כך חשובה.

• מלאכת השומה איננה מן הקלות. לא אחת קורה שפלוני מעריך את הכנסותיו בסכום זה וזה, ובא פקיד השומה ומעריך לגמרי אחרת. דבר אינדיבידואלי לגמרי.

• התאווה לשלטון נחשבת לאחד היצרים הפופולריים ביותר בלב האדם, ואולי גם בלב החיה, מאז בריאת העולם, או לכל הפחות מאז גילופו של הכיסא הראשון.

• זה שייך לחוקי הטבע: הצעקה חופשית, הדיבור מוגבל.

• יש אומרים, שהזבוב הוא הגורם היחידי המונע את השינה מעיניהם של חברי הכנסת בשעת הדיונים התקציביים, אבל למען 120 צירים יהודיים באמת לא היה כדאי להציף בזבובים את כל העולם.

• המלומד דארווין קבע את חוקי מלחמת-הקיום על כל פרטיה: הזיקית היא חיה חלשה, ולכן יש לה כשרון להחליף צבעים לפי הסביבה, הג'ירף שאף להגיע לצמרת העצים ולכן גידל לעצמו צוואר ארוך. האדם אינו מפגר אחרי הזיקית ושואף להגיע לצמרת. מה העניק לו הטבע? כשרון לנדנד.

• כדי להבטיח לציבור נרדף ומעונה מעט מנוחה בחיים, אני מציע להכריז בדרג ממשלתי על 16 בנובמבר כעל "חג הלשון הרעה". כלומר, בתור מסורת יהודית יפה באותו יום אין להדפיס עוד עיתונים ולשדר חדשות ברדיו. אחר-כך נוכל לדבר על "שבוע הלשון הרעה", כשנהיה מנותקים מן המקורות שבוע שלם, ולבסוף אולי... אולי בכלל...

לא, זה כבר יפה מדי.

• חוק עיתונאי עתיק אומר: ככל שהג'ורנליסט מנומס יותר, כן תהיה כתיבתו גסה יותר.

• גם ב-1957, לא היה בלבנו שום ספק שאייזנהאור, המועמד הרפובליקני, שוב יקבל רוב עצום. אמנם, אין לזלזל גם במאמציה של המפלגה הדמוקרטית: הם ערכו מחקר מעמיק ובהתחשב בנתונים שנתקבלו, החליטו להציב לנשיאות מדינאי חריף-שכל ומחושב בדעתו בשם עדלי סטיבנסון - ורק את העיקר שכחו: ש"עדלי" אינו מתחרז עם שום מילה אנגלית.

כשנתלבן הדבר, קמה בהלה לא קטנה בצמרת הדמוקרטית לנוכח הסיסמה "I Like Ike!" הערבה לאוזן, אשר יש בה משום חריזה משולשת, מכיוון שם "איי" חורז עם "לייק" ושתיהן עם "אייק". על-כן, בישיבת חירום אשר הוקדשה לפתרון הבעיה ובשילוב אנשי-רוח ומדע, טכנאים ומומחים סוציולוגיים באו לידי הכרה שרק אדם בשם "ביל" מסוגל להתגבר על פופולריותו העצומה של אייק, מכיוון שהסיסמה "I Will Bill!" עולה אפילו על "איי לייק אייק", מהיות "לייק" מורכבת מארבע אותיות, בעוד שצירופה "אייק" כוללת שלוש בלבד, ואילו "ויל" ו"ביל" מצוידות שתיהן כאחת באותו מספר של אותיות.

אפס, נוכח הכרעת המנהיגות נתפלגה המפלגה הדמוקרטית לשני מחנות. חלק ניכר ממנהיגיה טען, שצריך למצוא מועמד אחר לנשיאות ארה"ב ששמו הפרטי "ביל" - ולשם כך יצאו ומצאו בעיר דקסטון-סיטי שבמדינת קולורדו סוחר-טריקוטז' בן 26 בשם "Hill Bill" ששמו, מטעמים מובנים, היה מגביר את סיכוייו לנשיאות ארה"ב ב-32.5 אחוזים, ואילו חסידיו של עדלי סטיבנסון החלו להפיץ את השמועה כי "עדלי" הוא, בעצם, רק שם חיבה ל"ביל", אפס מאמציהם לא נשאו פרטי בקרב הציבור הנאור.

• מספרים שאחד מעוזריו של רוקפלר ז"ל שאל את פי רבו ליד ערש-הדווי שלו לסוד שגשוג מפעילו, ועל כן ענה הקשיש בשארית כוחותיו:

- אתה מפוטר!

רבים ראו בזאת ראיה לקשיחות-לבו של המולטי-מיליונר. לדעתנו הוא גילה את הסוד. "You're fired!" זו מלת-הקסם הכלכלית, ואמריקה היא אמנם המבצר האחרון עלי-אדמות בו שמרנו על רעננות-הפיטורין. שם עוד הבוס הוא בוס. אם הוא נכנס למפעלו בשעות העבודה והוא רואה שמונדק קורא עיתון-ספורט, אזי מקץ שתי שניות מונדק עף, ואיתו גם מנהל העבודה וסגנו ואיש יחסי הציבור, עליו כעס מזמן. זה מוכרח להיות סיפוק גדול בשביל הבוס בקטן וגם שיטת-ייצור לא רעה, כפי הנראה. מכל מקום, מומחי-ייעול גלויי-לב ממליצים עליה.

• בעזרת ספרו האדום של מאו עם מבחר אמרותיו אפשר להתגבר היום כמעט על כל הקשיים. מאלף ההוכחות ניקח רק את סיפורו של הטייס הסיני הצעיר, אשר מטוסו החל לצנוח, אך הוא לא איבד את עשתונותיו אלא הוציא חיש-מהר את ספרו של היושב-ראש מאו ופתח בעמוד 101 וקרא: "אדם רעב אוכל, אדם צמא שותה, אבל קומוניסט נשאר תמיד קומוניסט," והנה המטוס עוצר בנפילתו, המנועים מתחילים שוב לעבוד והטיסה נמשכת כמתוכנן. נס? כישופים? אגדה? לא! שקר.

• קרל מרכס החליט להציל את האנושות, אם היא רוצה או לא רוצה.

• ברה"מ לא הרשתה התערבות מערבית בתוך המחנה הסוציאליסטי. מחוץ למחנה גם כן לא.

• ההגינות מחייבת אותנו לצאת לעזרת מנהיגנו, להתייצב לימינם ולחזק את רוחם, שכן הם אנשים קשישים לרוב והשמירה המתמדת לכיסאות מתישה את כוחותיהם.

• כל העולם מוכה תדהמה. מי ומי העלה על דעתו, שייתכן דבר כזה? לשלוח מטוס מעל שטח בוסייטי - לרגל? כך מתנהגים? שפיונאז'? הפלא שהחבר חרושצ'וב ממש יצא מכליו נוכח הגילוי המגעיל? לפי העיתונות, הוא היה אדום לגמרי בשעה שחשף את כל פרטי מעשה התועבה בפני הסנאט הרוסי, ורעד בכל גופו, ועיניו זרו טילים וקליעים. רופאיו חששו לבריאותו. כי אין דבר מזעזע יותר מאשר אדם תמים וטוב-לב שאשליותיו מתנפצות על חומת המציאות.

אגב, האמריקנים ביצעו בשנת השומה השוטפת 13,874 טיסות חשאיות מעל רוסיה. הרוסים צילמו את שטח ארה"ב 33,809 פעם.

• בל נא נטעה: הרדיו היה ונשאר לגבינו שיא הטכניקה. גם הטלוויזיה ראויה לתשומת-לב, אבל הרדיו עולה עליה, מכיוון שאותו אנו יכולים לפתוח ולסגור כאוות-נפשנו, ואילו את הטלוויזיה אפשר רק לפתוח מהיותה מעניינת כל-כך.

• כזכור, התחפש בשעתו הכליף חרון-אל-רשיד לרועה-גמלים פשוט כדי לגלות מה חושב עליו הצאן של נתיניו. היום קוראים לזה סקר דעת-הקהל ויש לזה צלצול מדעי מרשים. לסקרים האלה טבע מיוחד במינו: נמצאים, נגיד, 100 יהודים ממורמרים העורכים לפני הכנסת הפגנה סוערת נגד הממשלה. באים אנשי המכון ועורכים סקר בין המפגינים. התוצאות: 67% מרוצים בדרך-כלל ממדיניות הממשלה, 11% לא תמיד ו-22% עוד לא חשבו על זה. האם הסקר משקר? לא, בני-האדם הם כאלה.

• "החיים הם ההומוריסטן הוותיק ביותר," אמר אחד חכם וצדקתי במאה אחוז. לא פעם קוראים את האדם דברים כה משונים שהוא לא היה מאמין בהם מאומה לולא המציא את כל הסיפור.

• "ארץ חופשית - עיתונות חופשית", קבע עורך-לילה אחד של עיתון פורנוגרפי, וכלב מי שמתווכח איתו. כל עוד אפשר להדפיס בעיתון כל מה שעולה על הדעת, הרי אפילו שדי תופת לא יוכלו לנו. העיתונאי הקטן עומד על משמרו עליו העמידו המון הציבור. בידו עט כדורי, בעיניו רצון-פלדה, בראשו ההצגה השניה.

• הגיע הזמן שהאזרח המקומי ישאל את השאלה: האם ייתכן, שבמשרות הגבוהות ביותר של מדינתנו יֵשבו אנשים כה מוגבלים בכושר תפיסתם? האם אין כאן בכל-זאת איזה חישוב דיפלומטי ברקע, איזה סוד מדיני כמוס, האם לא קיימת איזו אינפורמציה פנימית, שרק הם הם למעלה יודעים עליה?

לא, לא קיים שום דבר כזה למעלה. זהו טמטום צרוף, בריא ועממי לגמרי.

• רק לשם המשחק: מה היה המצב, אילו היה ה"עסק-ביש" מצליח? אחד היה צועק: "אני, אני הוא שנתן את ההוראה!" השני: "לא, אני!" "אתה? אתה בכלל לא ידעת על זה!" "לא ידעתי? הנה המסמכים!" "הם זויפו!" אכן, אותו דבר.

• "שלום" פירושו ידידות. "צ'או" פירושו צ'או.

• לאחר נאומו חוצב-הלהבות של יו"ר קרן היסוד על-אודות משימות התקומה והתעוררות החלוציות בימינו, הטלפון בביתו לא הפסיק לצלצל. נאלצו להזמין טכנאי.