פו הדוב

פו הדוב הוא ספר ילדים שנכתב על-ידי הסופר הבריטי א.א. מילן. הספר יצא לאור בשנת 1926, בשם Winnie the Pooh, ושנתיים לאחר מכן בא בעקבותיו הספר "הבית בקרן פו". גיבורי הספרים הם הילד כריסטופר רובין, דוב צעצוע בשם פו ("דוב עם מוח קטן מאוד", כדבריו) וידידיהם - אחדות מחיות היער.

הערה: בשל ריבוי התרגומים והגרסאות- אנא רשמו לצד כל ציטוט שאתם מוספים, את שם הספר, שם ההוצאה, שנת ההוצאה ושם המתרגם של הספר ממנו נלקח הציטוט. אנא רשמו גם את מספר הפרק, כדי שניתן יהיה לאמת את הציטוטים.

תרגום ו. ישראלית וא.ד. שפירא, הוצאת 1974

• "והטעם היחידי לקול זמזום, הריהו, כפי שידוע לי, -- דבורה.", עמ' 9.
• "והטעם היחידי שיש לה לדבורה להיות דבורה, הוא, כפי שידוע לי, --הדבש." עמ' 9.
• "והטעם היחידי שיש לו לדבש להיות דבש, הוא, כפי שידוע לי, - כדי שאוכל לאכול אותו." עמ' 9.
• "לעולם אינך יודע נפש הדבורים", עמ' 17.
• "אם שמץ מיני שמץ דבר לי ידוע, הרי מאורה זו פירושה שפן -- אמר -- ושפן פירושו חברה", עמ' 28.
• "הן שאלתי: "האם יש משהו בבית?" קרא פו בקול רם.

--לא! -- השיב קול מן המאורה, ואחר הוסיף --

מה לך צווח ככה? שמעתיך היטב בפעם הראשונה", עמ' 28.

• "הרי מכיר אתה את סדרי היער. כאן אין אתה יכול להכניס כל אורח - פורח לביתך", עמ' 30.
• "וכששאל השפן -- דבש או שמנת מתוקה ללחם? -- נתרגש פו מאד והשיב: -- גם זה וגם זה -- ומיד, כדי שלא ייראה רעבתן, הוסיף ואמר: -- אבל אל תטריח את עצמך בגלל הלחם", עמ' 30.
• "נדמה לי שבאת בין המצרים", עמ' 32.
• "עוד קודם לכן חשבתי" -- אמר השפן -- "שאחד משנינו מרבה באכילה, אלא שלא רציתי לומר לך" -- אמר השפן "וידעתי שלא אני הוא המרבה באכילה", עמ' 33.
• "חזרזיר השיב, שעד יום השישי, על כל פנים, יהא פנוי מכל עבודה." עמ' 43.
• "אחת מן השתים: או שיש כאן, נניח, שני תועלים ואחד -- נאמר -- סועל, או -- נניח -- שני סועלים ואחד -- נאמר -- תועל" עמ' 45.
• "כמדומני, שנזכרתי דבר מה. נזכרתי שאתמול שכחתי לעשות משהו ומחר לא אוכל לעשותו. לכן מוטב למה ולעשות מיד". עמ' 46.
• "עננות קלות ורכות התעלסו בתכלת השמים, פיזזו מפעם לפעם לפני החמה, כרוצות לכבותה, ואחר גלשו ועברו, כדי לפנות מקום לאחיותיהן הבאות אחריהן." עמ' 52.
• "וביער ת"ק הפרסאות גר הינשוף" עמ' 54.
• "אמנם הינשוף היה נבון וחכם מבחינות הרבה, וגם ידע לקרא ולכתב כהלכה את שמו: "ינשוף", אך מילים עדינות כגון "אבעבועות" או "פשטידה", היו מוציאות אותו מכיליו." עמ' 54.
• "ויני פו קרא בתשומת לב מרובה את שתי הכתובות, תחילה מימין לשמאל, ואחר, שמא דילג על איזו מילה, גם משמאל לימין". עמ' 55.
• "-- בכן -- אמר ינשוף -- השתלשלות העניינים הרגילה בנסיבות כגון אלו היא כדלקמן.

-- מה פרוש הסתלסלות הצנצנים העגולה? אמר פו -- הנני דב שאין לו מח הרבה בקודקודו, ומילים ארוכות מבלבלות אותי." עמ' 55.

• "אך שהגיע לבור בטוח היה שיש בו פילנפיל, שכן במו אוזניו שמע מישהו מפלנפל שם בתוך הבור." עמ' 75.
• "--הצילו! הצילו! פילנפיל איום ונורא! הטילו! הטילו! פירנפיר איום ונולא ! הלילו! הלילו! לינפליף אלום ויולא!" עמ' 76.
• "יומים שמים וגשם בלי מים,

מספר ומספר הם פשוט מספריים,

חוד לי חידה ואפתור לך שתים,

יומים שמים וגשם בלי מים." עמ' 82.

• "ולפתע פתאם מקיצים אנו בבוקר אחד, ומה אנו רואים לפנינו. חיה שמעולם לא שמענו את שמעה! החיה הנושאת עמה את בני משפחה בכיסה! נניח שאני נושא עמי את בני משפחתי בכיסי שלי, -- לכמה כיסים אהיה זקוק? -- לששה עשר עמ' 101.
• "קשה לה לחיה קטנה -- אמר חזרזיר בקול בוכים -- להיות אמיצת לב" עמ' 103.
• "מהו בעצם אותו ציר צפוני? -- שאל.

-- סתם מין דבר שמגלים אותו -- אמר כריסטופר רובין כלאחר יד; גם לו לא היה הדבר ברור ביותר". עמ' 123.

• "מארב -- אמר הינשוף -- זהו מין הפתעה.

-- גם מאורה היא לפעמים מין הפתעה -- אמר פו". עמ' 130.

• "אם אתה בא בין המצרים, ומישהו מתנפל עליך לפתע, הרי זה מארב". עמ' 131.
• "אמר איה ופנה והסתכל בהם נוגות כדרכו -- אני מקווה שאיש מכם אינו יושב חלילה על קוצים.

-- אני כמדומה לי -- אמר פו, קם והפך ראשו לאחוריו - כן, נכון. ידעתי.

--חן חן לך, פו. אם אין לך עוד צורך בהם -- אמר איה, נגש למקום מושבו של פו והתחיל לאכל מן הקוצים.

-- אסור לשבת עליהם, המשיך תוך לעיסה -- דבר זה מזיק להם. נוטל מהם כל חיותם." עמ' 132.

• "הינשוף סיפר לקנגה סיפור משעשע שהיה מלא וגדוש מילים ארוכות כגון אנציקלופדיה והיפופוטם, אך קנגה לא הקשיבה לסיפורו" עמ' 134.
• "פו -- קרא כריסטופר רובין בקול חגיגי -- המסע נגמר. אתה מצאת את הציר הצפוני" עמ' 137.
• "איש מלבדך אינו יודע פרק בהלכות זנב" עמ' 139.
• "--לכל אניה יש שם -- אמר -- לכן אקרא את האניה שלי בשם "הדב הצף". ובאמרו את הדברים האלה השליך את האניה שלו המימה וקפץ אחריה.

שעה קלה לא היה ברור מי מן השנים יהיה רכוב על גבי חברו, אך לאחר שהחליפו כמה פעמים את מקומותיהם, נשאר "הדב הצף" למטה ופו רכב עליו בגאון" עמ' 150.

• "עלי לאמר לך -- הסביר פו, ברדתם אל שפתי האי -- שאין זו סתם אוניה רגילה. לפעמים היא אניה, ולפעמים -- פגע רע. זה תלוי.

-- במה זה תלוי?

--זה תלוי במצב: אם אני רכוב עליה, או היא עלי" עמ' 155.

• "בקומך בבקר משנתך, פו -- אמר לבסוף חזרזיר -- מה אתה אומר לעצמך?

-- מה יש לארוחת בוקר? --השיב פו -- ואתה, חזרזיר, מה אתה אומר?

-- אני אומר: מי יודע מה יתרחש היום.

פו הניע ראשו מתוך הרהורים. --אותו דבר -- אמר." עמ' 173.

• פו: "ברגע שהבנת איזו מכפות הרגליים היא כף הרגל הימנית, כבר אין לך הרבה התלבטויות מי מהן היא הכף השמאלית ואז נותרה הבעיה באיזו מהן להתחיל לצעוד."
• "הנהרות יודעים: לא צריך למהר, בסוף הם יגיעו לשם - איך שלא יהיה".
• "אין איש שלא ירגיש בשמים אם יש לו בלון. מנופח כמובן".
• "אם אתה הולך ביער ומוצא את עצמך חולף שוב ושוב על פני אותה גבעה יתכן כי גבעת החול הזו עוקבת אחריך"

הבית בקרן פו, אבירמה גולן, 2004

• "שפן הוא פקח -- אמר פו בקול מהורהר--

כן -- אמר חזרזיר-- הוא פקח

ויש לו שכל

כן -- אמר חזרזיר-- יש לשפן שכל

-- הייתה שתיקה ארוכה--

אני חושב -- אמר פו-- שבגלל זה הוא לא מבין שום דבר" עמ' 105

הבית בקרן פו, אהרן אמיר

• "-אינני יודע איך זה, כריסטוף רובין, אבל בתוך כל השלג הזה ושאר פתותי־שטותים, שלא להזכיר גזיזי־קרח ודומיהם, אין השדה שלי חם כל־כך בשעה שלוש בבקר כפי שסבורים אחדים.

 לא דחוס שם, אם בנת לרעי - לא עד כדי להציק. לא מחניק.

לאמיתו של דבר, כריסטוף רובין-המשיך בלחש רם-

בינינו־לבין־עצמנו־ואל־תאמר־לאיש, קר שם." עמ' 19

• "-כי־כן -אמר פו- עכשיו חצי הלילה, וזו שעה נאה לשכב לישון. ומחר בבקר נאכל קצת דבש לפת שחרית. נמירים אוהבים דבש?

-הכל הם אוהבים- אמר נמיר בצהלה.

-אז הם אוהבים לישון על הרצפה, אחזור למיטה-אמר פו-ובבקר נעשה מעשים. ליל מנוחה." עמ' 29