נועם חומסקי: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 66: שורה 66:
*"אם [[w:משפטי נירנברג|חוקי נירנברג]] היו מוחלים, אז כל נשיא אמריקאי אחרי המלחמה היה נתלה."
*"אם [[w:משפטי נירנברג|חוקי נירנברג]] היו מוחלים, אז כל נשיא אמריקאי אחרי המלחמה היה נתלה."



==על גיוס חובה (בארה"ב)==
*"הייתי מאוד מעורב בתנועת ההתנגדות בשנות ה-60. למעשה, כמעט -- הסיבה היחידה שהחמצתי גזר-דין של מאסר ממושך היא שמתקפת הטט קרתה והמשפטים בוטלו. כך שהייתי מאוד מעורב בהתנגדות, אבל מעולם לא הייתי נגד גיוס חובה. לא הסכמתי עם הרבה מהחברים והשותפים שלי על זה, מסיבה מאוד טובה, כך לפחות אני חושב, נראה שאף אחד אחר לא מסכים. לפי ההשקפה שלי, אם צריך להיות צבא, אני חושב שהוא צריך להיות צבא העם. כעת, פה אני אכן מסכים עם אנשים מסוימים, הקצונה הבכירה, הם לא רוצים צבא של העם. הם רוצים צבא של שכירי-חרב, מה שאנחנו קוראים לו צבא התנדבותי. צבא שכירי-חרב של מעוטי היכולת. ולמעשה, במלחמת וייטנאם, הצבא האמריקאי הבין שהם עשו טעות נוראה. אני מתכוון, בפעם הראשונה של האימפריאליזם האירופאי, כולל אותנו, הם השתמשו בצבא של האזרחים כדי ללחום במלחמה אכזרית, ברוטלית, קולוניאלית, ואזרחים פשוט לא יכולים לעשות כזה דבר. בשביל זה, אתה צריך את [[w:en:French Foreign Legion|לגיון הזרים הצרפתי]], את ה[[w:en:Gurkha|גרקות]] או משהו כזה. כולם השתמשו בעבר בשכירי-חרב, שלעתים קרובות נלקחו מתוך הארץ שאותה הם תקפו, כמו שאנגליה ניהלה את הודו עם שכירי-חרב הודים. אתה לוקח אותם ממקום אחד ושולח אותם להרוג אנשים במקום אחר. זוהי הדרך הרגילה לנהל מלחמות אימפריאליסטיות. הן פשוט יותר מידי ברוטליות ואלימות ורצחניות. אזרחים לא יצליחו לעשות את זה למשך הרבה זמן. מה שקרה הוא, הצבא התחיל להתפרק. אחת הסיבות לנסיגת הצבא היא שהצמרת הצבאית רצתה אותו מחוץ לשם. הם חששו שלא יהיה להם יותר צבא. חיילים [[w:en:Frag (military)|התנקשו]] בקצינים. כל העסק התמוטט. הם היו על סמים. וזו הסיבה שאני חושב שלא יהיה גיוס חובה. זו הסיבה שאני בעד זה. אם הולך להיות צבא שיילחם במלחמות ברוטליות, קולוניאליות... הוא צריך להיות צבא העם כדי שהלכי-הרוח של החברה ישתקפו בצבא."
**[http://www.democracynow.org/article.pl?sid=04/11/15/1448219&mode=thread&tid=25 מקור:] יום השנה ה-25 לקואליציה למען פעילות שלום ב[[w:en:Princeton, New Jersey|פרינסטון]], ניו ג'רסי, 14 בנובמבר, 2004
*"ההרגשה שלי היתה אז, ועכשיו, ש''אם'' צריך להיות צבא, אז נטל השירות צריך להיות משותף, לא מוקצה למעוטי היכולת בדרך זו או אחרת, כפי שזה צריך להיות המצב לגבי כל המטלות המעיקות. זה לא מרמז שאלו שנקראים לקחת חלק בנטל צריכים בהכרח להסכים. תמיד היו מקרים בהם סרבנות היתה מוצדקת, וסירוב לשרת בוייטנאם היה, לדעתי, מקרה כזה. וכך תמיד. איסוף אשפה צריך להיות משותף, לא מוקצה למעוטי היכולת, אבל אם מישהו מקבל הוראה לרוקן פסולת רעילה לתוך חצר בית-ספר, הוא או היא צריכים לסרב."
**[http://forum.zmag.org/read?77045,5 מקור:] תגובה בפורום ZNet, ‏3 בפברואר, 2005


==על ארצות==
==על ארצות==

גרסה מ־21:22, 28 בדצמבר 2008

הדף נמצא בשלבי עריכה
כדי למנוע התנגשויות עריכה, אתם מתבקשים שלא לערוך דף זה בטרם תוסר הודעה זו.
שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע, רשאי כל ויקימצטט להסיר הודעה זו ולערוך את הדף.
נועם חומסקי

נועם חומסקי (נולד ב־7 בדצמבר, 1928) הוא פרופסור אמריקאי לבלשנות, הוגה דעות אנרכיסט, פעיל למען זכויות האדם, ופרשן פוליטי.

על פוליטיקה וכלכלה

  • "למרבה הצער, אתה לא יכול להדיח את הנוכלים על ידי הצבעה, מכיוון שמעולם לא הצבעת עבורם מלכתחילה."
  • "הרבה מהאנשים שקוראים לעצמם שמאלניים אני הייתי מגדיר כפרוטו-פשיסטים."
  • ""אהבה קשוחה" הוא בדיוק הביטוי הנכון: אהבה עבור העשירים והמיוחסים, קשיחות עבור כל השאר."
  • "הדרך הכי יעילה להגביל דמוקרטיה היא להעביר את קבלת ההחלטות מהזירה הציבורית למוסדות שאינם חייבים בדין וחשבון: מלכים ונסיכים, כתות כוהנים, חונטות צבאיות, עריצות מפלגתית, או תאגידים מודרנים."
  • "...לאומנות קיצונית, פחד, גזענות, קנאות דתית: אלו הן הדרכים למשוך אנשים אם אתה מנסה לארגן בסיס המוני של תמיכה במדיניות שלמעשה מיועדת למחוץ אותם."
  • "אנשים בעלי כוח מבינים בדיוק דבר אחד: אלימות."
  • "עונש המוות יכול להיסבל רק על ידי ריאקציונרים קיצוניים הדוגלים בריכוזיות השלטון, שדורשים מדינה כה חזקה כך שיש לה את הזכות להרוג."
  • "לממשל בוש אכן יש ערכים מוסריים. הערכים המוסריים שלהם הם מאוד מפורשים: להבריק את המגפיים של העשירים ובעלי ההשפעה, לבעוט בפרצוף של כל השאר, ולתת לנכדים שלך לשלם על זה. העיקרון הפשוט הזה מנבא את כמעט כל מה שקורה."



קפיטליזם

  • "...קפיטליזם הוא ביסודו של דבר שיטה בה הכל למכירה, וככל שיש לך יותר כסף, כך אתה יכול להשיג יותר. ובפרט, זה נכון לגבי חופש.
  • "צריך לזכור, כל חברה עסקית, אפילו כמו חנות מכולת של אמא ואבא, היא אי-שלמות של השוק.
  • "קפיטליזם הוא לא גזעני במהותו -- הוא יכול לנצל גזענות למטרות שלו, אבל גזענות לא מובנת לתוכו."
  • "קפיטליזם ביסודו של דבר מעוניין שאנשים יהיו ברגים ניתנים-להחלפה, והשוני בינם, כמו שוני המבוסס על גזע, בדרך כלל לא משחק תפקיד."

על חינוך

  • "יש סיבה טובה שבגללה אף אחד לא לומד היסטוריה, היא פשוט מלמדת אותך יותר מידי."
  • "כאשר אתה הולך למכללה ללימודי מוסמכים במדעי הטבע, אתה מיד מתנסה בחשיבה ביקורתית - ולמעשה, מה שאתה לומד זו מעין אומנות; לא ממש מלמדים מדע, אנשים פחות או יותר מבינים את הרעיון איך לעשות את זה כשוליות, בתקווה לעבודה עם אנשים טובים. אבל המטרה היא ללמוד איך לעשות עבודה יצירתית, ולקרוא תיגר על הכל. [...] אנשים מאומנים ליצירתיות ולמרדנות - בגלל שאין דרך אחרת שבה אתה יכול לעסוק במדע. אבל במדעי הרוח ומדעי החברה, ובתחומים כמו עיתונאות וכלכלה וכו' [...] אנשים מאומנים להיות מנהלים ומפקחים, ולקבל את הדברים, ולא לשאול יותר מידי."

על תקשורת ותעמולה

  • "כל דיקטטור היה מתפעל מהאחידות והצייתנות של התקשורת [האמריקאית]."
  • "...הנקודה בסיסמאות יחסי-ציבור כמו "תימכו בחיילים שלנו" היא שאין להן שום משמעות [...] זאת כל הנקודה של תעמולה טובה. אתה רוצה להמציא סיסמה שאף אחד לא יהיה נגדה ואני מניח שכולם יהיו בעדה, בגלל שאף אחד לא יודע מה המשמעות שלה, בגלל שאין לה משמעות. אבל החשיבות המכרעת שלה היא בלהסיח את הדעת שלך משאלה שיש לה משמעות, האם אתה תומך במדיניות שלנו? ועל זו אתה לא אמור לדבר."
  • "["התקשורת הליברלית"] אוהבת להיות מגונה על ידי הימין, והימין אוהב לגנות אותה, בגלל שזה גורם לה להיראות כמו מגינה אמיצה על חופש ועצמאות, כאשר למעשה היא אוכפת את כל ההנחות הנתונות מראש של מערכת התעמולה."
  • "אני לא אומר שאתה מבצע צנזורה-עצמית - אני בטוח שאתה מאמין בכל מה שאתה אומר; אבל מה שאני אומר הוא שאם היית מאמין בדברים אחרים, לא היית יושב איפה שאתה יושב."
  • "יציבות זה אומר שאנחנו מנהלים את זה. יש מדינות מאוד יציבות. קובה היא מדינה יציבה, אבל זה לא נקרא יציבות."
  • "זה רק במעשיות עם, סיפורי ילדים, ועיתונים של אינטלקטואלים שכוח משמש בתבונה וכראוי כדי להשמיד רוע. העולם האמיתי מלמד אותנו לקחים אחרים לגמרי, וצריך בורות מכוונת ומסורה כדי להיכשל בלהבחין בהם."

על מלחמות, התערבות צבאית וטרור

  • "כמובן, כולם אומרים שהם בעד שלום. היטלר היה בעד שלום. כולם בעד שלום. השאלה היא: איזה סוג של שלום?"
  • "צבאות בדרך כלל לא מעונינים במלחמות. הם אוהבים הכנה למלחמה. אבל יש להם אי-רצון ניתן להבנה לצאת למלחמה. אני חושב שאם אתה מסתכל, לפחות על ההיסטוריה שאני מכיר, זו בדרך כלל ההנהגה האזרחית שדוחפת את הצבא לעשות משהו. זה היה המצב בימים הראשונים של מלחמת וייטנאם."
  • "אנחנו לא יכולים לומר הרבה על עניינים אנושיים עם וודאות כלשהי, אבל לפעמים זה אפשרי. אנחנו יכולים,

לדוגמה, להיות בטוחים למדי שיהיה עולם ללא מלחמה, או שלא יהיה עולם -- או לפחות, עולם שמאוכלס על ידי יצורים שאינם חיידקים וחיפושיות, ומעט תפזורת של אחרים."

מלחמת העולם השנייה

  • "עדיין לא נכנסה לזיכרון המורשה ה-"פינאלה" שמתוארת בהיסטוריה הרישמית של חיל האוויר, פשיטה של 1000 מטוסים על מטרות אזרחיות שאורגנה על ידי הגנרל "הפ" ארנולד כדי לחגוג את סיום המלחמה, חמישה ימים לאחר נגסקי. לפי עדויות של ניצולים, עלונים שמכריזים על הכניעה הופלו ביחד עם הפצצות."

מלחמת וייטנאם

  • "המלחמה היא פשוט תועבה, מעשה מושחת של אנשים חלשים ועלובים, כולל כל אחד מאיתנו שנתן לה להימשך ללא הפסק עם השתוללות והרס אינסופיים - כל אחד מאיתנו שהיה נשאר בשקט אם יציבות וסדר היו מושגים."
  • "מה אפשר לומר על ארץ שבה במוזיאון למדע בעיר גדולה מככב מוצג שבו אנשים יורים במקלעים ממסוק על בקתות וייטנאמיות, עם אור מנצנץ כאשר מושגת פגיעה? מה אפשר לומר על ארץ שבה רעיון כזה בכלל עולה על הדעת? צריך לבכות בשביל הארץ הזאת."

מלחמת המפרץ

  • "באופן מרשים, שום דאגה לא נשמעה על העובדה הברורה בצורה נוקבת שלא הוצעה אף סיבה רשמית ליציאה למלחמה -- אף סיבה, כלומר, שלא ניתנת להפרכה עי ידי כל נער שיודע קרוא וכתוב."

מלחמת קוסובו

  • "תנו לי לשים לרגע את כל העניין ברמה ארצית. כאילו, נניח שאתה הולך ברחוב, הערב, ואתה רואה פשע מתבצע, אתם יודעים, מישהו שודד מישהו אחר.
  • "ארצות הברית לא הולכת לשם כדי להציל אנשים תחת דיכוי. אם היינו רוצים להציל אנשים תחת דיכוי היינו יכולים לתמוך בתנועה הלא-אלימה במקום למכור אותם בזול בדייטון.



הפלישה האמריקאית לאפגניסטן

  • "הרג מופקר של אזרחים חפים מפשע הוא טרור, לא מלחמה נגד טרור."

הפלישה לעירק ב-2003

  • "אנחנו בוודאי לא צריכים להפקיד את הטיפול בסדאם חוסיין. בידי כל מי שתמכו בו לאורך הפשעים החמורים ביותר שלו, זה לא שפוי."
  • "אני חושב שהסקרים בבגדד מסבירים את זה בצורה טובה מאוד, עושה רושם שהם מבינים.
  • "זה בוודאי נכון שהעולם יהיה במצב טוב יותר בלי סדאם חוסיין, וגם בלי האנשים שתמכו בו לאורך הפשעים החמורים ביותר שלו, שעכשיו הם מספרים לנו עליהם."
  • "אני חושב שלרצוח מנהיגי איגודים עירקיים זה מעשה נפשע, לדוגמה.

על פשעי מלחמה

  • "אם חוקי נירנברג היו מוחלים, אז כל נשיא אמריקאי אחרי המלחמה היה נתלה."


על ארצות

  • "...בקירוב, מדינות הן אלימות במידה שבה יש להן כוח לפעול למען האינטרסים של אלה עם כוח פנימי..."
    • מקור: מתוך קרלוס פ. אוטרו (עורך), Language and Politics, ‏13 ביוני, 1983
  • "מדינות הן מוסדות אלימים. הממשלה של כל ארץ, כולל שלנו, מייצגת סוג מסוים של מבנה כוח פנימי, והיא בדרך כלל אלימה. מדינות הן אלימות במידה שבה יש להן עוצמה, זה נכון בקירוב."
  • "עצמאות לאומית היא לא קבילה בעיני המערב, לא משנה היכן, וחייבים להדוף אותה בחזרה לעמדת נחיתות. במקרה של גרנדה, אפשר לעשות את זה בסופשבוע; במקרה של ברית המועצות זה יכול לקחת 70 שנה. אבל אלה עניינים של קנה מידה, ההגיון הוא אותו הדבר במהותו."
  • "אם, נניח, אתה אומר שאירן היא מדינת טרור, אתה לא צריך ראיות. אם אתה אומר שארה"ב היא מדינת טרור, אתה צריך המון ראיות. כאן, זאת אומרת. באירן זה להפך."
    • מקור: תגובה בפורום ZNet, ‏18 בדצמבר, 2005

קנדה

  • "לדוגמה, ניקח את אינדונזיה של סוהארטו, שהיא מדינה אכזרית ורצחנית. אני חושב שקנדה תמכה בה לאורך כל הדרך, בגלל שהיא עשתה כסף מהמצב. ואנחנו יכולים ללכת מסביב לעולם. קנדה תמכה בחוזקה בפלישה האמריקאית לדרום וייטנאם, וכל הודו-סין. למעשה קנדה הפכה ליצואנית המלחמה הגדולה ביותר לפי ראש, בנסיון להרוויח כמה שיותר כסף מרצח של אנשים בהודו-סין. למעשה, אני מציע להסתכל לאחור על אמירה של מדינאי קנדי ידוע ומכובד, אני חושב שהשם שלו היה ג'ון היוז, לפני מספר שנים, הוא הגדיר את מה שהוא קרא לו הרעיון הקנדי, שהוא "אנחנו דוגלים בעקרונות שלנו אבל מוצאים דרך לעקוף אותם". ובכן, זה די מדויק. וקנדה לא יחידה במינה מהבחינה הזאת, אולי רק קצת יותר צבועה."

קובה

  • "קובה היתה כנראה מטרה ליותר טרור בינלאומי מאשר כל שאר העולם ביחד, ולכן, במערכת האידיאולוגיה האמריקאית היא נחשבת למקור של הטרור הבינלאומי, בדיוק כפי שאורוול היה מנבא."

צרפת

  • "בחוגים אינטלקטואליים מסוימים בצרפת, הבסיס היסודי שנדרש כדי לקיים דיון -- כבוד מינימלי לעובדות ולהגיון -- נזנח מכל בחינה מעשית."
    • מקור: מתוך קרלוס פ. אוטרו (עורך), Language and Politics, ‏26 באוקטובר, 1981
  • "ישנם אינטרסים אסטרטגים ניכרים [באוקייניה], והרבה מהדברים שקורים שם הם בעלי חשיבות. לא רק ארצות הברית. לדוגמה, צרפת עושה שם דברים ממש אכזריים, למעשה הם פשוט משמידים איים בגלל שהם מעוניינים בהם בשביל ניסוים גרעיניים. וכאשר הממשלה הסוציאליסטית בצרפת נשאלת, "למה לעשות את זה?", הם אומרים, "טוב תראו, אנחנו צריכים לבצע ניסוים גרעיניים." טוב, אם אתם צריכים לבצע ניסוים גרעיניים, למה שלא תבצעו אותם בדרום צרפת? [צחוק בקהל] למה לבצע אותם באיזה אי באוקיינוס השקט? ובכן, התשובה לכך ברורה, אחרי הכל הם סתם קבוצה של אנשים חומים קטנים או משהו כזה. אבל אתה לא בדיוק יכול לומר את זה, במיוחד אם אתה סוציאליסט, אז משהו אחר נאמר."

ישראל

  • "בקהילה היהודית האמריקאית, אין כמעט נכונות להתייצב מול העובדה שהערבים הפלסטינים סבלו מעוול היסטורי זוועתי, יהיה אשר יהיה מה שאנחנו חושבים על הטענות המתחרות. עד שהעובדה הזו לא תוכר, דיון על המשבר במזרח התיכון לא יוכל אפילו להתחיל."
    • מקור: Peace in the Middle East? Reflections on Justice and Nationhood, ‏1974
  • "ישראל היא ארץ ערוכה לקרב. הם מסתמכים במידה רבה מאוד על תמיכה אמריקאית. לכן הם פיתחו מערכת מאוד מתוחכמת של תעמולה. הם לא קוראים לה תעמולה. הם קוראים לה הסברה. זוהי הארץ היחידה בעולם, למיטב ידיעתי, שמתייחסת לתעמולה כהסברה. משרד התעמולה הוא משרד ההסברה. הרעיון הוא שהעמדה שלנו לגבי הכל היא נכונה באופן כה מובן מאליו, כך שאם רק נסביר את זה לאנשים, הם יראו שאנחנו צודקים."
    • מקור: ראיון עם ברטון לוין ב-Shmate: A Journal of Progressive Jewish Thought, מאי 1988
  • "הסכם אוסלו אכן ייצג שינוי במדיניות האמריקאית-ישראלית. שתי המדינות הגיעו בינתיים להכרה שזו טעות להשתמש בצה"ל כדי לנהל את השטחים. הרבה יותר חכם לנקוט בתבנית הקולוניאלית המסורתית של הסתמכות על מקבלי-חסות מקומיים כדי לשלוט על אוכלוסיית הנתינים, באותו אופן כמו הבריטים בהודו, דרום אפריקה תחת האפרטהייד, ארה"ב במרכז אמריקה, ומקרים קלאסיים אחרים. זהו התפקיד שהוקצה לרשות הפלסטינית, שכמו קודמיה, צריכה ללכת לאורך שביל עדין: היא חייבת לשמר אמינות מסוימת בקרב האוכלוסייה, תוך כדי שהיא משמשת כרודן שני, גם צבאית וגם כלכלית, בתיאום עם מרכזי הכוח הראשיים שמחזיקים בסמכות המכרעת. היעד לטווח ארוך של תהליך אוסלו תואר במדויק על ידי שלמה בן עמי זמן קצר לפני שהוא הצטרף לממשלת ברק: ליצור מצב של תלות ניאו-קולוניאלית מתמשכת. המנגנונים אוייתו במפורש בהסכמי הביניים העוקבים, ויותר חשוב, ייושמו על הקרקע."
  • [שאלה: ציונות=גזענות?] "נחוץ, קודם כל, להבדיל בין ציונות לבין הנוהגים של מדינת ישראל. הנוהגים הם ללא ספק גזעניים. אשר לציונות כשלעצמה, אישום יותר מדויק יהיה שהיא היתה קולוניאליסטית, מבחינות מסוימות הפרשה האחרונה של קולוניאליזם אירופאי מהסוג הישן. אבל גם זו תהיה הפרזה, בגלל שהאידיאולוגיה כיסתה הרבה תחומים, כפי שאידיאולוגיות לאומניות בדרך כלל עושות. ובמקרה הזה, כמו בכולם, ישנם גורמים ייחודיים שצריך לקחת בחשבון. חוץ מזה, הגינוי של מדינת ישראל כגזענית, למרות שהוא נכון, נודפת ממנו צביעות. פשוט נסתכל על הנוהגים של אלה שמעלים את האישומים."
    • מקור: תגובה בפורום ZNet, ‏20 באוגוסט, 2001
  • "[הכיבוש הצבאי הישראלי מהווה] הפרה בוטה של החוק הבינלאומי, וכך זה היה מלכתחילה. והדבר הזה, לפחות, מוכר באופן מלא, אפילו על ידי ארצות הברית, שלה יש, כפי שאמרתי, אחריות מכרעת וחד-צדדית לפשעים הללו. כך ג'ורג' בוש מס' 1, כאשר הוא היה השגריר באו"ם, ב-1971, הוא חזר באופן רשמי על הגינויים של וושינגטון לפעולות ישראל בשטחים הכבושים. הוא התייחס במקרה הזה לירושלים הכבושה. במילים שלו, פעולות תוך הפרה של הסעיפים בחוק הבינלאומי שמסדירים את החובות של כוח כובש, כלומר ישראל. הוא מתח ביקורת על הכישלון של ישראל "להכיר במחויבויות שלה תחת אמנת ז'נבה הרביעית, וכמו כן בפעולות שלה שמנוגדות לכתב האמנה ולרוח האמנה." [...] אבל, עד אז, סוף 1971, התפתחה הסתעפות, בין המדיניות הרשמית למעשית. העובדה היא שכבר אז, בסוף 1971, ארצות הברית סיפקה את האמצעים ליישם את ההפרות שהשגריר בוש הוקיע. [...] ב-5 בדצמבר [2001], היתה ועידה בינלאומית חשובה, שהתכנסה בשוויץ, על אמנת ז'נבה הרביעית. שוויץ היא המדינה שאחראית למעקב ולפיקוח על יישום האמנות. כל האיחוד האירופי השתתף, אפילו בריטניה, שהיא למעשה כלב התקפה של ארה"ב בימים אלה. הם השתתפו. 114 מדינות סך הכל, הצדדים החתומים על אמנת ז'נבה. היתה להן הצהרה רשמית, שגינתה את ההתנחלויות בשטחים הכבושים על היותן לא-חוקיות, דחקה בישראל להפסיק את ההפרות של אמנת ז'נבה, מספר "הפרות חמורות", כולל הרג במכוון, עינוים, גירוש לא-חוקי, שלילה לא-חוקית של זכויות למשפט הוגן וסדיר, הרס ועיקולים נרחבים של רכוש שמתבצעים באופן מופקר ולא-חוקי וללא הצדקה הנובעת מנחיצות צבאית. הפרות חמורות של אמנת ז'נבה, זהו מונח רציני, זה אומר פשעי מלחמה חמורים. ארצות הברית היא אחד הצדדים הגבוהים החתומים על אמנת ז'נבה, לכן היא מחוייבת, על פי חוקי המדינה וההתחייבויות הכי עליונות, להעמיד לדין עבריינים שמבצעים הפרות חמורות של האמנה. זה כולל את המנהיגים שלה עצמה. עד שארצות הברית תעמיד לדין את המנהיגים שלה, היא אשמה בהפרות חמורות של אמנת ז'נבה, וזה אומר פשעי מלחמה. וראוי לזכור את ההקשר. זאת לא סתם איזושהי אמנה ישנה. אלו האמנות שנוסדו כדי להפוך את המעשים של הנאצים ללא-חוקיים, מיד לאחר מלחמת העולם השניה. מה היתה התגובה של ארה"ב לכינוס בז'נבה? ארה"ב החרימה את הכינוס [...] ולזה יש את ההשלכות הרגילות, זה אומר שהכינוס בטל ומבוטל, ודממה תקשורתית."
  • [שאלה: האם אתה חושב שהמחבלים המתאבדים הפלסטינים הם לוחמי-חופש או טרוריסטים?] "הם טרוריסטים - הם שניהם, למעשה. הם מנסים ללחום עבור חופש, אבל עושים זאת בדרך לגמרי לא מקובלת ולא מוסרית. בוודאי שהם טרוריסטים. והיה טרור פלסטיני לאורך כל הדרך. תמיד התנגדתי לכך, אני מתנגד לכך עכשיו. אבל הוא הוא מאוד קטן בהשוואה לטרור הישראלי הנתמך על ידי ארה"ב. באופן די אופייני, אלימות מבטאת את אמצעיי האלימות. זה לא בלתי רגיל. טרור של מדינות הוא כמעט תמיד הרבה יותר קיצוני מטרור קמעוני, והמקרה הזה הוא לא יוצא מן הכלל."
    • מקור: ראיון עם טוני ג'ונס ב-Lateline, אוסטרליה, 8 באפריל , 2002
  • "לפני שהיו מחבלים מתאבדים כלשהם, אותם מקורות גם דיווחו שסדאם חוסיין מעניק $10,000 למשפחות של כל מי שנהרג על ידי הזוועות הישראליות, והיו הרבה כאלו. ובכן, האם הוא היה צריך לעשות את זה? אז בואו נסתכל על החודש הראשון של האינתיפדה הנוכחית. אני מסתמך כעת רק על מקורות של צה"ל. מה שהם אומרים הוא, שבכמה הימים הראשונים של האינתיפדה, הצבא הישראלי ירה מיליון כדורים. אחד הקצינים הבכירים אמר ש-'זה אומר כדור עבור כל ילד'. תוך החודש הראשון של האינתיפדה הם הרגו בערך 70 אנשים. באמצעות מסוקים אמריקאים, ולמעשה קלינטון שלח לישראל מסוקים חדשים ברגע שהם התחילו להשתמש בהם נגד אזרחים. זה רק החודש הראשון. וזה המשיך, ללא מחבלים מתאבדים. באותו הזמן, דווח שסדאם חוסיין מעניק $10,000 לכל משפחה. ובכן, האם זו תמיכה בטרור? לי נראה שלשלוח מסוקים לישראל כאשר הם משתמשים בהם כדי לתקוף מבני מגורים, זו תמיכה בטרור."
  • "ארה"ב וישראל דרשו בנוסף שהפלסטינים יכירו לא רק בזכויות של ישראל כמדינה במערכת הבינלאומית, אלא גם שהם יכירו בזכות המופשטת "של ישראל להתקיים", מושג שאין לו מקום בחוק הבינלאומי ובדיפלומטיה, וזכות שלא נתבעת על ידי אף אחד. באופן מעשי, ארה"ב וישראל דורשות שהפלסטינים לא רק יכירו בישראל בדרך הרגילה של יחסים בין ארצות, אלא שהם גם יקבלו באופן רשמי את הלגיטימיות של הגירוש שלהם מהארץ שלהם. לא ניתן לצפות מהם להסכים לכך, כשם שמקסיקו לא נותנת לארה"ב את "הזכות להתקיים" על חצי מהשטח של מקסיקו, שהושג על ידי כיבוש."
  • "כל השאלה של הכרה בזכות של מדינה להתקיים הומצאה אך ורק בשביל ישראל. לאנשים, מצד שני, יש זכות להתקיים. לכן לאנשים שחיים על האדמה שם -- ישראלים ופלסטינים -- יש זכות לחיות בביטחון ובשלום."

סוריה

  • "אין שום דבר נחמד שאפשר להגיד על אף אחת [מהמדינות הערביות]. סוריה, לדוגמה, היא אחד המשטרים האלימים והטרוריסטיים ביותר בעולם. אבל זה לא המקרה שהיא תוקפנית כלפי מדינות אחרות. אולי היא היתה רוצה להיות, אבל היא לא. מסיבות אובייקטיביות. אין למעשה כל קשר בין האופי הפנימי של ארץ מסוימת לבין המסירות שלה לאלימות חיצונית. ואני חושב שאם נסתכל לאחור לאורך ההיסטוריה, מעולם לא היה קשר כזה, לאחור עד היוונים."

ארצות הברית

  • "היו זמנים, לעומת זאת, בהם פקידים רשמיים אמריקאים תיארו את מה שקורה במונחים גלויים יחסית; לפעמים בצורה ברורה למדי. אחד מהם שם את הדברים במילים האלו: "השטח של מרכז אמריקה מטה עד וכולל את מצר פנמה מהווה תחום השפעה לגיטימי עבור ארצות הברית [...] אנחנו אכן שולטים על הגורל של מרכז אמריקה, ואנחנו עושים זאת מהסיבה הפשוטה שהאינטרס הלאומי מכתיב באופן מוחלט כזה מסלול [...] אנחנו חייבים להחליט אם נסבול התערבות של כוח אחר כלשהו בעניינים של מרכז אמריקה. או שנתעקש על העמדה השולטת שלנו [...] עד עכשיו, מרכז אמריקה תמיד הבינה שממשלות בהן אנחנו מכירים ותומכים נשארות בשלטון, ואלה שאנחנו לא מכירים ותומכים בהן נופלות [...] ניקרגואה הפכה למקרה מבחן, קשה לראות איך נוכל להרשות לעצמנו להיות מובסים." זה מוכר למדי. ההבחנות הללו נעשו על ידי תת מזכיר המדינה רוברט אולדס ב-1927, והכוח החיצוני שהטריד אותו היה מקסיקו. [צחוק בקהל] מקסיקו בזמן ההוא היתה שלוחה רוסית. כבר לא נלחמנו בהונים ברפובליקה הדומיניקנית, כעת נלחמנו ברוסים בניקרגואה, ובפרט בשלוחה הרוסית מקסיקו. מקסיקו היתה אז שלוחה של הבולשביקים, לכן חיל הנחתים היה צריך להישלח, שוב פעם, והם ייסדו את סומוזה, וייסדו את המשמר הלאומי שהיה הבסיס לכוח האמריקאי ברחבי האזור, ולמעשה אחד הכוחות של תאגידי-הרצח היעילים ביותר שם במשך הרבה שנים. הם הרגו את סנדינו, הוא נהרג על ידי תחבולות מספר שנים אחרי כן, לוחם הגרילה. בעת שהנשיא קולידג' שלח את חיל הנחתים פנימה, הוא הכריז את ההכרזה הבאה: "מקסיקו עומדת לדין בפני העולם." מקסיקו עומדת לדין בפני העולם כשלוחה של ברית-המועצות כאשר אנחנו שולחים את חיל הנחתים לתוך ניקרגואה. עכשיו הדברים השתנו קצת, עכשיו זו ניקרגואה שמאיימת על מקסיקו כשלוחה רוסית, במקום מקסיקו שמאיימת על ניקרגואה כשלוחה רוסית. אבל שוב יש את אותה המסקנה, אתם יודעים, להרוג את הכושונים ואת הספיקים וכו'. זה נובע ולא משנה מי השלוחה עבור מי. וכל זה נחזר ונאמר בכל רגע של ההיסטוריה עם רצינות רבה ויראת כבוד וכו' כאילו שהיתה לזה משמעות כלשהי, כאילו שזו לא היתה פשוט איזושהי קומדיה שחורה."
  • "...מיד לאחר הסכמי ז'נבה של 1954 לגבי הסדר שלום עבור הודו-סין, שוושינגטון סירבה לקבל, המועצה לבטחון לאומי (NSC) קבעה בחשאי שאפילו במקרה של "חתרנות או התקוממות קומוניסטית מקומית שאיננה מהווה התקפה חמושה" (הדגש שלי) ארה"ב תשקול את השימוש בכוח צבאי, כולל התקפה על סין אם "יוסק שהיא המקור" של "החתרנות"; ה-NSC גם קראה להפוך את תאילנד ל-"נקודת המוקד של הפעולות החשאיות והפסיכולוגיות של ארה"ב בדרום-מזרח אסיה," תוך נטילת "פעולות חשאיות בקנה מידה גדול ויעיל" בכל הודו-סין, ובאופן כללי, לפעול בכוחניות כדי לערער את ההסכמים ואת מגילת האו"ם. הניסוח, שמדי שנה חזר על עצמו מילה במילה במסמכי התכנון, נבחר כדי להביע במפורש את הזכות של ארה"ב להפר את סעיף 51 של המגילה, שמתיר שימוש בכוח רק להגנה עצמית מיידית נגד "התקפה חמושה." ארה"ב הלכה והגדירה "מתקפה" ככוללת "לוחמה פוליטית, או חתרנות," מה שהשגריר באו"ם אדלי סטיבנסון קרא לו "מתקפה פנימית" בזמן שהוא הגן על ההסלמה של ג'.פ.ק. בדרום וייטנאם. התקפות אמריקאיות לפיכך נהפכו ל-"הגנה עצמית" נגד "מתקפה פנימית." כאשר ארה"ב הפציצה ערים לוביות ב-1986, ההצדקה הרשמית היתה "הגנה עצמית מפני מתקפה עתידית," סילוף מגוחך של המגילה שזכה לשבחים ממומחים משפטיים בעיתונות הארצית. הפלישה של ארה"ב לפנמה הוצדקה במועצת הביטחון על ידי פנייה לסעיף 51, אשר, השגריר האמריקאי פיקרינג הכריז, "מעניק את השימוש בכוח מזוין כדי להגן על מדינה, להגן על האינטרסים שלנו ועל האנשים שלנו," ומתיר לארה"ב לפלוש לפנמה כדי למנוע מ-"השטח שלה לשמש בסיס להברחת סמים לתוך ארצות הברית" -- רעיון מדהים עבור "מתקפה חמושה," שעבר בלי ביקורת. ביוני 1993, כאשר קלינטון שיגר מתקפת טילים על בגדד, שהרגה אזרחים, השגרירה באו"ם אולברייט פנתה לסעיף 51, כשהיא מסבירה שההפצצה היא "הגנה עצמית נגד מתקפה חמושה" -- דהיינו, נסיון לכאורה להתנקש בנשיא לשעבר בוש חודשיים קודם לכן. הטענה היתה מרשימה אפילו אם היו לארה"ב ראיות מהימנות למעורבות עירקית, אשר פקידים רשמיים הודו שאין להם. דוגמאות אלו ורבות אחרות מדגימות זלזול מרחיק לכת בשלטון החוק. ארה"ב תמיד הסתמכה על שלטון הכוח בעניינים בינלאומיים. החוק הבינלאומי, אמנות, בית-הדין הבינלאומי, בתי-דין לפשעי מלחמה, שיפוט מוסרי, וכו', מועלים באופן קבוע נגד אויבים, לעתים קרובות בצורה נכונה למדי."
  • "הרשימה של המדינות שהצטרפו לקואליציה נגד הטרור היא מרשימה למדי. יש להן מאפיין משותף. הן בוודאי בין המדינות הטרוריסטיות המובילות בעולם. ומזדמן להן להיות מובלות על ידי אלופת העולם."
    • מקור: נאום שכותרתו "המלחמה החדשה נגד הטרור" ב-MIT, ‏18 באוקטובר, 2001
  • "צריך לזכור, ארה"ב היא מדינה רבת-עוצמה, היא לא כמו לוב. אם לוב רוצה לבצע פעולות טרור, היא שוכרת את קרלוס התן או משהו כזה. ארה"ב שוכרת מדינות טרור."
  • "אני בוחר לחיות במקום שאני חושב שהוא הארץ האדירה ביותר בעולם, שמבצעת פעולות טרור נוראיות שהיא צריכה להפסיק לבצע."
  • "היפנים יכלו לקרוא את העיתונות האמריקאית, שהכילה דיון מנקר עיניים על איך שהפצצות אמריקאיות יכולות להשמיד את הגזע הנחות והאכזרי הזה על ידי שריפת הערים העשויות מעץ של יפן, והם ידעו שכלי טיס שיכולים להפציץ את יפן מפרל הרבור ומנילה יצאו מפס הייצור של בואינג, לכן הם "ידעו" שהיה איום רציני של השמדה, לא רק טרור. לכן, בהתאם ל-"דוקטרינת בוש", לה שותפים ג'ון קרי והאליטות באופן כללי, ליפן היתה זכות מלאה להפציץ את פרל הרבור ומנילה. למעשה, היה להם נימוק הרבה יותר משכנע מזה שנטען על ידי קולין פאואל וכו',: ש-"כוונות ויכולת" מספיקות כדי לאפשר לארה"ב לתקוף מדינה אחרת, ובכך לבצע את ה-"פשע העליון" של נירנברג, שכולל בתוכו את כל הרוע שבה אחריו - הפשע שעבורו כל משתתף, כגון שר החוץ הגרמני, ניתלו. ב-1945 ארה"ב לא היתה מוכנה לסבול עקרונות שיצדיקו את המתקפה על פרל הרבור. היום, היא מתעקשת על עקרונות שמתירים חופש הרבה יותר נרחב לנקיטה באלימות ותוקפנות, אם כי כמובן יש הסתייגות, בדרך כלל מובלעת, אבל לעתים נאמרת מפורשות על ידי הפרשנים היותר כנים, כמו הנרי קיסינג'ר. הוא מסכים עם הדוקטרינה, אבל מוסיף שאסור שהיא תהיה "כלל-עולמית": הזכות לבצע את הפשע העליון אשר עליו מנהיגים נאצים ניתלו חייבת להישמר לארצות הברית, ואולי למדינות החסות שלה."
  • "...אני חושב שהשאלה הבסיסית שאתה שואל היא טובה: אם אנחנו נפסיק להכות אנשים על הראש עם אלות, האם בהכרח נובע מכך שמישהו אחר ייקח את התפקיד הזה, או האם יש אפשרויות אחרות? ובכן כן, יש אפשרויות אחרות. לדוגמה, האפשרויות המועדפות על ידי הרוב המכריע של האוכלוסיה בארצות הברית. הזכרתי חלק אחד מזה: לתת לאו"ם לתפקד. האו"ם הוא לא מושלם, הרבה מאוד דברים לא בסדר איתו, בדיוק כמו שההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם היא לא מושלמת... אבל צעד אחד יהיה לחלוק מעט כבוד ל-"דעה ההגונה של המין האנושי", אם לצטט את המחבר המפורסם, ולתת למוסדות בינלאומיים לתפקד כדי להפחית את הסבירות שכל אחד ישתמש בכוח..."
    • מקור: נאום שכותרתו "הרעיון של כלל-עולמיות בבלשנות ובזכויות האדם" ב-MIT, ‏15 במרץ, 2005
  • "איך ייתכן שמנהיגי ארה"ב יפעלו לקידום דמוקרטיה מתוך עיקרון? הם מתנגדים לדמוקרטיה בתוך ארה"ב, מסיבות ברורות [...] לדוגמה, הפערים החדים בין דעת הקהל לתוכניות שהם מיישמים. לפעמים השנאה מהקרביים לדמוקרטיה נעשת כה דרמטית כך שדרוש כשרון אמיתי כדי לפספס זאת, כמו בפארסה על אירופה הישנה-חדשה בשנים האחרונות. ההבדל הוא מאוד ברור: אירופה הישנה, הבחורים הרעים שצריך לגנות, הם ממשלות שלקחו את אותה העמדה כמו רוב גדול של האוכלוסיה שלהן; אירופה החדשה, התקווה הגדולה עבור הדמוקרטיה, הן הממשלות שדחו רוב גדול עוד יותר של האוכלוסיה שלהן, וקיבלו את ההוראות שלהן מקרופורד טקסס. היתה דרושה משמעת מאוד מרשימה כדי לפספס את זה, ועוד יותר מכך, כדי לזהות את פול וולפוביץ בתור "איש העקרונות הראשי" אשר ה-"כמיהה שלו לדמוקרטיה" מביאה אותך לדמעות -- כפי שהודגם, למשל, על ידי האופן הממורמר בו הוא גינה את הצבא הטורקי ב-2003 על כך שהוא לא אילץ את הממשלה לדחות את הרצון של 95% מהאוכלוסיה ולציית להוראות מוושינגטון."
    • מקור: תגובה בפורום ZNet, ‏23 במאי, 2005
  • "יש באופן בסיסי שני עקרונות שמנחים את המדיניות של ממשל בוש: למלא בדולרים את הכיסים של החברים העשירים שלהם, ולהגדיל את השליטה שלהם על העולם. כמעט הכל נובע מכך. אם במקרה יוצא שאתה מפוצץ את העולם, ובכן, זה עסק של מישהו אחר. דברים קורים, כפי שרמספלד אמר."
    • מקור: ראיון עם Geov Parrish,‏ 23 בדצמבר, 2005

על שחיתות

  • "לעניות דעתי, קנדי היה כנראה הנשיא המסוכן ביותר שהיה לנו. [מחיאות כפיים] היתה שם נטייה ממש מסוכנת ומאצ'ואיסטית, שהיתה פחות או יותר קנאית. הרבה מזה מופיע כעת בסיקור של משבר הטילים בקובה, וזה מגלה למדי. זה נראה אפילו יותר גרוע מקודם לכן. והרבה מאוד מהנכונות הזאת להביא את העולם לחורבן מוחלט נראית כמו עניין של שמירה על התדמית המאצ'ואיסטית שלך. ובכן, דברים מסוג זה הם ממש מסוכנים. עדיף בהרבה -- המנהיגים הפוליטיים הטובים ביותר הם אלה שהם עצלנים ומושחתים. אלה שמעוניינים בכוח - הם המסוכנים. אז אלה שרק רוצים לראות טלויזיה ולישון וכו', הם לא בעיה גדולה. צריך לומר את אותו הדבר על שחיתות. שחיתות היא סימן מאוד חיובי בשלטון. תמיד צריכים להיות בעד שחיתות. אם אנשים מתעניינים רק בלהעשיר את עצמם או ביחסי-מין או משהו כזה, אז הם לא מתעניינים בכוח. והדבר הכי מסוכן הוא האנשים שרוצים כוח. זה מה שקנדי היה, אני חושב. יתר על כן, לשחיתות יש נטייה להיחשף מסיבות די פשוטות. כאשר ישנם אנשים מושחתים, הם בדרך כלל שודדים אנשים עשירים אחרים. לכן הם יחסמו אנשים, וכאשר השחיתות נחשפת זה מחליש את בעלי הכוח. ולכן זאת אחת הדרכים שאתה יכול להגן על עצמך. אותו הדבר נכון לגבי האוונגליסטים. אם היו לנו אוונגליסטים שבאמת מעוניינים בכוח, היינו בצרות. אם כל מה שהם רוצים זה קדילאקים בצבע זהב ויחסי-מין וכו', זאת לא בעיה גדולה. זה טוב."
    • מקור: נאום שכותרתו "אשליות נחוצות" ב-MIT, ‏10 במאי, 1989
  • "אם היטלר היה נוכל... אנחנו מאוד ברי-מזל בארצות הברית, מעולם לא היה לנו מנהיג כריזמטי שלא היה גנגסטר. כל אחד מהם היה בריון, או שודד, או משהו כזה. וזה בסדר גמור, ככה הם לא גורמים הרבה צרות. אם יש מישהו שמתנהג בכנות, כמו היטלר, אז אתה בצרות - הם רוצים רק כוח."
  • "האימפריה העות'מאנית היתה עסק מכוער, אבל היה להם את הרעיון הנכון. השליטים של טורקיה היו למרבה המזל כה מושחתים, כך שהם די עזבו את האנשים לנפשם -- הם היו בעיקר מעוניינים בלשדוד אותם -- והם עזבו את האנשים בשקט לנהל את ענייניהם, ואת השטחים שלהם ואת הקהילות שלהם עם הרבה הגדרה עצמית מקומית."

פרשת ווטרגייט

  • "אם ננסה לשמור על איזון, החשיפות של החודשים האחרונים יהיו מקבילות לתגלית שהמנהלים של רצח בע"מ גם רימו לגבי הכנסות המס שלהם. זה ראוי לגינוי, ללא ספק, אבל לא ממש הנקודה העיקרית."
    • מקור: New York Review of Books, ‏20 בספטמבר, 1973
  • "כך שבמונחים של כל הזוועות המחרידות שממשל ניקסון הוציא לפועל, ווטרגייט זה לא משהו שאפילו שווה לצחוק עליו. זה היה עניין חסר חשיבות. ווטרגייט זו דוגמה מאוד ברורה למה שקורה למשרתים כאשר הם שוכחים את התפקיד שלהם ומנסים להתעסק עם האנשים שהם הבעלים של המקום: הם מהר מאוד מוחזרים לקופסה שלהם, ומישהו אחר נוטל פיקוד. לא היה אפשר לבקש המחשה יותר טובה מזו -- וזה אפילו יותר דרמטי בגלל שהחשיפה הגדולה הזאת אמורה להדגים איזו עיתונות חופשית וביקורתית יש לנו. מה שווטרגייט באמת מראה זה איזו עיתונות כנועה וצייתנית יש לנו, כפי שההשוואות לקואינטלפרו וקמבודיה מדגימות מאוד בברור."
    • מקור: מתוך Understanding Power, ‏2002

על חופש הביטוי

  • "אין למנוע מאנשים ללמד ולערוך מחקר אפילו אם ממש באותו הזמן זה משמש כדי לרצוח ולהשמיד. [...] הסטודנטים הרדיקלים ואני ביקשנו להשאיר את המעבדות בקמפוס, תחת העיקרון שמה שבמילא מתבצע צריך להיות גלוי, כדי שאנשים ידעו מה קורה ויפעלו בהתאם."
    • מקור: מתוך Noam Chomsky: A Life of Dissent, לגבי 1969
  • "אם אתה מאמין בחופש הביטוי, אתה מאמין בחופש הביטוי עבור דעות שלא מוצאות חן בעינך. גבלס היה בעד חופש הביטוי עבור דעות שמצאו חן בעיניו. וכך גם סטלין. אם אתה בעד חופש הביטוי, זה אומר שאתה בעד חופש הביטוי בדיוק עבור הדעות שאתה מתעב."
  • "חשוב מאוד לשמר את חופש הביטוי, ולא לתת למדינה את הרשות לקבוע מה יאמר או לא יאמר. לפעמים זה מתנגש עם הזכות לפרטיות או הזכות להגנה מפני אלימות מילולית או אלימות מסוגים אחרים. כאשר מוענקת למדינה הרשות למנוע ביטוי (כתיבה, שירים, וכו') בטענה שהוא עלול לגרום נזק, אנחנו נמצאים על מדרון מאוד מסוכן. זו הסיבה שבית-המשפט העליון, ב-1969, הגיע סוף סוף לרמת ההגנה עבור ביטוי שהוצעה בתקופת הנאורות (ואני מאמין שהיא ייחודית לארה"ב): ביטוי הוא מוגן עד לנקודה בה הוא נהיה חלק מעבירה פלילית שעומדת להתרחש בקרוב. אז אם אתה ואני נכנסים לחנות כדי לשדוד אותה, לך יש אקדח, ואני אומר "תירה," זה לא ביטוי מוגן. מהו הגבול? אלו שאלות מאוד עדינות, והתחושה האישית שלי היא שעדיף לטעות על הצד שמגביל את הכוח של המדינה, בתור עיקרון כללי."
    • מקור: תגובה בפורום ZNet, ‏7 באוגוסט, 2005

על שינוי חברתי

  • "לא פחות מוליך שולל הוא הקריאה ל-'מהפכה,' בזמן שבו אפילו הנבטים של מוסדות חדשים לא קיימים, לא כל שכן התודעה המוסרית והפוליטית שיכולה להוביל לשינוי יסודי בחיי החברה. אם תהיה 'מהפכה' באמריקה היום, היא ללא ספק תהיה תזוזה לעבר זן מסוים של פשיזם. אנחנו צריכים להישמר מפני רטוריקה מהפכנית מהסוג שהיה מביא את קרל מרקס לשרוף כליל את המוזיאון הבריטי פשוט בגלל שהוא היה חלק מחברה מדכאת. זה יהיה נפשע להעלים עין מהפגמים הרציניים והליקויים במוסדות שלנו, או שלא לנצל את המידה הניכרת של החופש שרובנו נהנים ממנו, מתוך המסגרת של המוסדות הפגומים הללו, כדי לשנות אותם או אפילו להחליף אותם בסדר חברתי טוב יותר. מי ששם קצת לב להיסטוריה לא יופתע אם אלה שזועקים הכי בקולניות שעלינו לנפץ ולהרוס מתגלים מאוחר יותר בין המנהלים של איזושהי מערכת חדשה של דיכוי."
    • מקור: American Power and the New Mandarins, ‏1969
  • "אם היית שואל את סבתא שלי האם היא נמצאת תחת דיכוי, היא כנראה לא היתה מבינה על מה אתה מדבר; אלה החיים. אם היית שואל את אימא שלי, היית מוצא שהיא ממורמרת, אבל מקבלת את זה, כדרך מהחיים. אם תשאל את הבנות שלי, הן יגידו לך לעוף מכאן. זה משקף ניצחונות שהושגו בקושי רב למען חופש."
    • מקור: תגובה בפורום ZNet, ‏26 בדצמבר, 2004

על סוכנויות מודיעין

  • "אם אי פעם תסתכלו בתיק ה-FBI שלכם, תגלו שסוכנויות מודיעין באופן כללי הן מאוד לא מוכשרות. זו אחת הסיבות שיש כל כך הרבה כישלונות מודיעיניים. הם פשוט אף פעם לא עושים כלום כמו שצריך, מכל מיני סיבות. חלק מזה הוא בגלל המידע שהם מקבלים. המידע שהם מקבלים מגיע מאנשים בעלי עקרונות קנאיים, בצורה אופיינית, שתמיד מבינים שלא כהלכה את הדברים בדרך המשוגעת שלהם. אם תסתכלו בתיק FBI, נאמר, על עצמכם, שם אתם יודעים מהן העובדות, אתם תראו שלמידע יש קשר מסוים לעובדות, אפשר להבין על מה הם מדברים, אבל כאשר זה עובר דרך האדיקות הרעיונית של סוכנויות המודיעין, תמיד יש עיוותים מוזרים."
    • מקור: דיון עם פעילים בקהילה, 10 בפברואר, 1989
  • "חוסר היכולת של סוכנויות מודיעין הוא אגדי. כל אחת מהן שיש לנו תיעוד כלשהו שלה, אם זו ה-CIA, המוסד הישראלי, ה-M-6 הבריטי או איך שקוראים להם, הן פשוט טעות אחרי טעות... חלק מהן כמעט אי אפשר לדמיין. [...] ניקח פשוט את וייטנאם. זו היתה הסוגיה הראשית בענייני החוץ של אמריקה במשך, אתם יודעים, 30 שנה. ויש לנו תיעוד מודיעיני, תיעוד מודיעיני מאוד יוצא דופן, בגלל שהוא לא הותר לפרסום על ידי הממשלה, הוא נגנב מהם. לכן זה כמו ללכוד ארכיונים של האויב. אלה הם מסמכי הפנטגון. זהו תיעוד של 25 שנה של רמה גבוהה של מודיעין, מודיעין גולמי, DIA, CIA, המון סוגים, מודיעין של משרד החוץ. הרבה מזה נמצא שם, ומאוד מסקרן להסתכל על זה. למעשה, לדעתי התגלית המעניינת ביותר במסמכי הפנטגון היא מעל לכל תיעוד המודיעין. הנה בערך מה שקרה, אם אתם מעוניינים סקרתי את זה בפרוטרוט בדפוס, אבל הנה הסיפור העיקרי. בסוף שנות ה-40, ארצות הברית לא היתה ממש בטוחה באיזה צד לתמוך. כך זה היה לגבי אינדונזיה, כך זה היה לגבי וייטנאם. אתם יודעים, האם לתמוך בכוח הקולוניאלי שמנסה לכבוש מחדש את האזור, או לתמוך בממשלה מקומית ואז להשתלט עליהם, זאת היתה השאלה שלהם. [צחוק בקהל] והם קיבלו החלטות שונות במקומות שונים. במקרה של הודו-סין, מסיבה זו או אחרת, הם החליטו בנקודה מסוימת לתמוך בצרפת, בכיבוש מחדש שלה של הודו-סין. ובכן, בנקודה הזאת, בעיקרו של עניין פקודות יצאו אל קהילות המודיעין האמריקאיות, CIA ואחרות, להדגים את מה שנדרש. מה שנדרש כדי להצדיק תמיכה בצרפת היה שהו-צ'י מין והוייט מין הם סוכנים או של הרוסים או של הסינים, לא ממש משנה, אלה או אלה. אבל הם מוכרחים להיות סוכנים של הקנוניה הקומוניסטית הבינלאומית. אוקיי, זה יצדיק תמיכה בכיבוש צרפתי מחודש. כולם ידעו שזה לא נכון, אבל זה נדרש כמובן מאליו מסיבות דוקטרינריות כדי לתמוך בצרפת ובכיבוש המחודש שלה. אוקיי, אז מגיעה סצנה של אופרה קומית, במשך בערך 3 שנים, בה המודיעין האמריקאי מנסה להוכיח את מה שנחוץ, שהו-צ'י מין והוייט מין הם סוכנים של הקנוניה הקומוניסטית הבינלאומית. והם ניסו, וניסו, או סין או רוסיה, לא היה אכפת להם, הכל הולך. הם לא הצליחו לעשות את זה, הם לא יכלו למצוא כלום. הם היו חוזרים, לפעמים הם היו אומרים, 'ובכן אנחנו חושבים שמצאנו עותק של פראבדה בנציגות בבנגקוק', או משהו כזה. אבל לבסוף המודיעין הגיע למסקנה, תראו, זה מאוד מוזר, אבל זהו המקום היחיד בדרום-מזרח אסיה בו לתנועה לאומנית אין כלל קשרים עם סין או רוסיה. אוקיי, מה היתה המסקנה? המסקנה של מחלקת המדינה היתה, אוקיי, זה מוכיח שהם סוכנים של הקנוניה הקומוניסטית הבינלאומית. הו-צ'י מין הוא עבד כל כך נאמן של, תיבחרו, מאו או סטלין, שהוא בכלל לא צריך פקודות. [צחוק בקהל] הוא פשוט עושה זאת באופן אוטומטי, כך שאפילו לא צריך קשרים. מהנקודה הזו והלאה, המודיעין האמריקאי מעולם לא חקר את השאלה האם הצפון וייטנאמים, הוייטנאמים אבל זה מה שהם היו, פועלים בהתאם לאינטרס הלאומי שלהם. הנושא היה בלתי ניתן לדיון. למעשה, ב-25 שנה האלו של תיעוד, מסתבר שיש מסמך צוות יחיד, שמעולם לא הוגש אפילו, שמעלה את האפשרות שהו-צ'י מין והוייט מין מתעניינים באינטרסים הלאומיים שלהם ולא פועלים כסוכנים של הקנוניה הקומוניסטית הבינלאומית. ובכן, אתם יודעים, כל אחד שהראש שלו מוברג כמו שצריך ידע שהם פועלים בהתאם לאינטרסים הלאומיים שלהם, אבל המודיעין האמריקאי לא יכל לשקול את האפשרות הזאת בגלל שזה היה לא קביל מבחינה דוקטרינרית. זה מאוד דומה למה שהתרחש בעולם האקדמי, אני צריך לומר. ואי אפשר לדמיין מקרה יותר דרמתי, אני לא יודע איך לקרוא לזה, חוסר היכולת או לא חשוב מה, שליטה דוקטרינרית. וזה קורה כל הזמן. ניקח, נניח, את המוסד הישראלי, שיש לו מוניטין של תובנות מדהימות וכו'. ישראל פלשה ללבנון ב-1982 מתוך כוונה לחסל את הלאומניות הפלסטינית החילונית, זה היה היעד, ביסודו של דבר זו היתה התקפה על אש"ף. אוקיי, מה הם השיגו? ובכן, הם קיבלו בסוף תנועה איסלמית פונדמנטליסטית שגירשה אותם מלבנון, חיזבאללה. התבוסה העיקרית של ישראל, הם גורשו מלבנון על ידי תנועת התנגדות שהיא ביסודה איסלמית פונדמנטליסטית. אוקיי, הם אכן חיסלו את אש"ף החילוני ובמקום מה שהם קיבלו זו תנועה איסלמית פונדמנטליסטית שהם לא יכולים להשתלט עליה, שגירשה אותם מרוב לבנון. מה הם עשו לאחר מכן? הם עשו בדיוק את אותו הדבר בגדה המערבית. הם עירערו את אש"ף החילוני וקיבלו בסוף את החמס בידיים שלהם, עליו הם לא מצליחים להשתלט. והם לא מבינים את זה, הם חוזרים ועושים את אותה הטעות שוב שוב. זה פשוט מתוך אדיקות רעיונית. ואני חושב שמוצאים את זה בכל מקום בו מסתכלים על פעילויות מודיעיניות."

על סמים

  • "מישהו יכול לשאול למה טבק הוא חוקי ומריחואנה לא. ניתן להציע תשובה אפשרית בהתאם לטבע של היבול. מריחואנה ניתן לגדל כמעט בכל מקום, ללא הרבה קושי. היא עלולה לא להיות ניתנת לשיווק בקלות על ידי תאגידים גדולים. טבק זה סיפור אחר לגמרי."
  • "אשר לסמים, הרושם שלי הוא שההשפעה שלהם היא שלילית כמעט לחלוטין, פשוט בהסרת אנשים ממאבק בעל משמעות ומהתקשרות. רק לפני כמה ימים ישבתי באולפן רדיו וחיכיתי להקמת קשר בלוויין לחו"ל. הטכנאים הכינו ראיונות עם בוב דילן בערך מ-1966-7 או משהו כזה (על פי ההתייחסויות), ואני הקשבתי (מעולם לא שמעתי אותו מדבר קודם לכן - אם אפשר לקרוא לזה דיבור). הוא נשמע כזה מסומם כך שהוא בקושי היה עקבי, אבל המסר עבר בצורה ברורה מספיק דרך הערפל. הוא חזר שוב ושוב על כך שהוא היה בכל העניין הזה של המחאה, הבין שזה שטויות, והדבר החשוב היחיד הוא לחיות את החיים שלו באושר וחופשיות, ולא "לדחוף את האף לחיים של אנשים אחרים" על ידי פעולות למען זכויות האזרח והאדם, קץ למלחמות ולעוני, וכו'. הוא נשאל מה הוא חושב על "התנועה לחופש הביטוי" בברקלי וענה שהוא לא מבין את זה. הוא אמר משהו כמו: "יש לי חופש ביטוי, אני יכול לעשות מה שאני רוצה, לכן אין לזה שום קשר אליי. נקודה." אם מכונת יחסי-הציבור הקפיטליסטית [מונח לקוח מהשאלה] היתה רוצה להמציא מישהו למען המטרות שלהם, הם לא היו יכולים לעשות בחירה טובה יותר."
  • "בתור המדינה החזקה ביותר, ארה"ב קובעת חוקים לעצמה, תוך שימוש בכוח ובלוחמה כלכלית לפי שיקול דעתה. היא גם מאיימת בסנקציות נגד מדינות שלא מצייתות למושגים הגמישים בצורה נוחה של "סחר חופשי." במקרה חשוב אחד, וושינגטון הפעילה איומים כאלו ביעילות רבה (ועם אישור של GATT) כדי לאלץ שווקים אסייתים להיפתח ליצוא ופרסום של טבק אמריקאי, שכוון בעיקר אל השווקים ההולכים וגדלים של נשים וילדים. משרד החקלאות האמריקאי סיפק מענקים לחברות טבק לעודד עישון מעבר לים. מדינות אסייתיות ניסו לנהל מסע פרסום נגד עישון, אבל הן נמחצו על ידי הפלאים של השוק, שתוגברו על ידי הכוח המדיני של ארה"ב דרך האיום בסנקציות. פיליפ מוריס, באמצעות תקציב פרסום וקידום מכירות של כמעט 9 ביליון דולר ב-1992, הפכה למפרסמת הגדולה ביותר בסין. התוצאה של איומים בסנקציות בסגנון רייגן היתה גידול חד למדי בפרסום וקידום מכירות של עישון סיגריות (במיוחד סוגים אמריקאים) ביפן, טייוואן, ודרום-קוריאה, ביחד עם הגידול בשימוש בחומרים הקטלניים הללו. בדרום-קוריאה, לדוגמה, קצב הגידול עבור עישון יותר משולש כאשר השווקים לסמים הקטלניים של ארה"ב נפתחו ב-1988. ממשל בוש הרחיב את האיומים לתאילנד, בדיוק באותו הזמן בו "המלחמה בסמים" הוכרזה; התקשורת היתה אדיבה מספיק כדי להעלים עין מצירוף המקרים, ואפילו הדחיקה את הגינויים הזועמים של משרד המנתח הכללי המאוד שמרני. האפידמיולוג מאוניברסיטת אוקספורד ריצ'רד פטו מעריך שמבין הילדים הסינים מתחת לגיל 20 היום, 50 מליון ימותו ממחלות הקשורות לסיגריות, הישג שמדורג גבוה אפילו בקני מידה של המאה ה-20."
    • מקור: מתוך טוני אוונס (עורך), Human Rights Fifty Years on: A Reappraisal,‏ 1997
  • "אם נסתכל על ההיסטוריה של מה שנקרא ה-CIA, שזה אומר הבית הלבן האמריקאי, המלחמות הסודיות שלו, לוחמה חשאית, שובל ייצור הסמים פשוט הולך בעקבותיו. זה התחיל בצרפת אחרי מלחמת העולם השניה כאשר ארצות הברית ביסודו של דבר ניסתה להקים מחדש את הסדר החברתי המסורתי, לשקם משתפי פעולה פשיסטיים, להשמיד את המחתרת ולחסל את האיגודים וכו'. הדבר הראשון שהם עשו היה להקים מחדש את המאפיה, בתור שוברי שביתות או בשביל שירותים מועילים אחרים. והמאפיה לא עושה זאת בשביל ההנאה, לכן היתה עסקת חליפין: למעשה, הם איפשרו להם להקים מחדש את מערכת ייצור ההרואין, שחוסלה על ידי הפשיסטים. הפשיסטים נטו לנהל ספינה הדוקה למדי; הם לא רצו שום תחרות, לכן הם השמידו את המאפיה. אבל ארה"ב הקימה אותה מחדש, תחילה בדרום איטליה, ואז בדרום צרפת עם המאפיה הקורסיקנית. משם מגיע הקשר הצרפתי המפורסם. זה היה מרכז ההרואין הראשי במשך שנים רבות. לאחר מכן, פעולות הטרור של ארה"ב עברו לדרום-מזרח אסיה. אם אתה רוצה לבצע פעולות טרור, אתה צריך אנשים מקומיים שיעשו את זה בשבילך, ואתה גם צריך כסף סודי כדי לשלם להם בשביל זה, כסף חשאי וסמוי. ובכן, אם אתה צריך לשכור בריונים ורוצחים עם כסף סודי, אין הרבה אפשרויות. אחת מהן היא קשר הסמים. מה שמכונה משולש הזהב בין בורמה, לאוס, ותאילנד הפך לאזור גדול של ייצור סמים בעזרתה של ארצות הברית, כחלק מהמלחמות הסודיות נגד האוכלוסיות הללו."
  • "החזקת חומר לא צריכה להיחשב כפשע, בגלל שעד כה זה חסר קורבן. אם אתה רוצה לדבר על הפצת חומרים שהם קטלניים, כן, זה צריך להיות מועלה לדיון, אבל אז, בוא נהיה רציניים. טבק הוא הרבה מעבר לכל דבר אחר. אלכוהול הוא שני. סמים קשים הם הרחק בתחתית, ויתרה מזאת לרוב השימוש בסמים, למרות שהוא מאוד מזיק למשתמש, יש מעט מאוד השפעה חברתית. הפשעים שקשורים לסמים קשים הם ברובם תוצאה של קרימינליזציה. [שאלה: אז צריך לרדוף אחרי האנשים שמייצרים סיגריות?] אם העיקרון הוא, בואו לא נגרום לחומרים קטלניים לצאת לציבור, הדבר הראשון שנטפל בו הוא טבק, הדבר הבא שנטפל בו הוא אלכוהול, הרחק למטה ברשימה נגיע לקוקאין, ואיפשהו למטה במקום בלתי נראה נגיע למריחואנה. [שאלה: הרבה יותר אלימות נגרמת ממישהו שמסניף קצת קוקאין?] לא, היא לא. היא נגרמת מרכישת קוקאין וממכירת קוקאין, אבל זה בגלל שזה לא חוקי. זה בגלל הקרימינליזציה, לא בגלל ההשפעה. יש מחקרים טובים של זה. טבק אמנם לא גורם לאלימות, אבל אלכוהול בבירור כן. ישנם הרבה יותר מקרי המוות שקשורים לאלכוהול מאשר מקרי המוות שקשורים לסמים קשים, אם נפריד, במקרה של הסמים הקשים, את מקרי המוות שהם תוצאה של קרימינליזציה. אז נכון, כאשר ישנן כנופיות סמים וסוחרים שנלחמים על תחומים וכו', אז יהיה הרבה הרג. בדיוק כמו כאשר אל קפונה ניהל את שיקגו. אבל זו תוצאה של הקרימינליזציה, לא של הסמים. מה שסמים נוטים לעשות זה להפוך אנשים לפסיביים. אלכוהול מצד שני הופך אותם לאלימים. ישנם מחקרים מקיפים לגבי זה בספרות המקצועית לגבי פשיעה, ואתה יכול להסתכל על התוצאות. התוצאה הבסיסית היא שמקרי מוות שקשורים לטבק הם מעל ומעבר לכל דבר אחר, פשוט בסדר גודל אחר. בנוסף הם לא רק למשתמש, הם גם לכל האחרים. כך שישנם הרבה יותר מקרי מוות מעישון פסיבי בלבד מאשר מקרי מוות שקשורים לסמים. בנוסף הם עוברים לדור הבא. אלכוהול הוא ההורג השני בגודלו, והוא הורג לא רק אנשים שמשתמשים בו, שזה מספיק גרוע, אלא גם אחרים, בגלל הקשר שלו לאלימות. הבאים בתור הם דברים כמו סמים קשים, והם לעתים נדירות מזיקים לאחרים, הם מזיקים למשתמש. כאשר מגיעים למריחואנה, בפעם האחרונה שבדקתי היו בערך 60 מיליון משתמשים, ואפילו לא מקרה ידוע אחד של מנת-יתר. אני מתכוון, זה לא טוב בשבילך, ללא ספק, אבל זה כנראה ברמה של קפה. ולמעשה שימו לב שמעולם לא היתה סיבה רפואית להוציא את המריחואנה מחוץ לחוק. אני עברתי על ההיסטוריה של זה אם אתם מעוניינים, אני לא יודע אם אתם רוצים שאני אסקור את זה, אבל זו היסטוריה מעניינת. באופן מאוד שכיח חומרים מוצאים מחוץ לחוק בגלל שהם מקושרים עם מה שנקרא המעמדות המסוכנים, אתם יודעים, אנשים עניים, או אנשים עובדים. אז לדוגמה באנגליה במאה ה-19, היתה תקופה בה ג'ין היה מחוץ לחוק אבל וויסקי לא, בגלל שג'ין הוא מה שאנשים עניים שותים. זה קצת כמו העונשים על קראק ואבקות. בשלבים המוקדמים של האיסור על מכירת משקאות חריפים בארצות הברית, אחת המטרות היתה עובדים זרים, הברנשים האלו שמסתובבים במסבאות בניו יורק, צריך לרדוף אחריהם. האנשים העשירים בצפון ניו יורק, הם ישתו לא משנה מה, אתם יודעים, הם רוצים לחזור הביתה אחרי העבודה, הם ישתו. אבל, לרדוף אחרי הברנשים ההם. מה לגבי מריחואנה? מריחואנה הובאה על ידי מקסיקנים, והקרימינליזציה הראשונה של מריחואנה היתה בדרום-המערב, במדינות. זה היה בניו מקסיקו, אחר כך יוטה, וכו', וזה כוון במיוחד נגד מקסיקנים. היא לא הוצאה מחוץ לחוק בארצות הברית עד מעט אחרי שהאיסור על מכירת משקאות חריפים הסתיים. אחרי שהוא הסתיים, היתה לנו את הלשכה לסמים הענקית הזאת, והיא היתה צריכה לעשות משהו. אז הם גילו, אתם יודעים, שמריחואנה הולכת לעשות לך כל מיני דברים איומים. העדות בסנאט לגבי זה היא מהממת. היה להם אכן נציג של הארגון הרפואי האמריקאי, שאמר שאין להם ראיות רפואיות לגבי זה. הוא הושתק, גונה, אתם יודעים, להיפטר ממנו תיכף ומיד. ואז הם מצאו מישהו אחר, זה נכון מילולית, הם מצאו פרמקולוג, מישהו שמלמד באוניברסיטת טמפל, שערך ניסויים במריחואנה וכלבים. העדות היא מצחיקה ביותר, אתם ממש צריכים לקרוא אותה. הם הביאו את האיש הזה והוא העיד שכאשר הוא נתן מריחואנה לכלבים, הם השתגעו, אתם יודעים, הם התחילו לעשות כל מיני דברים. ואז איזה סנטור או מישהו שאל אותו, זה מזיכרון, אז זה כנראה קצת לא מדויק, אבל משהו כזה, זה בשנות ה-30. הם שאלו את האיש, ובכן האם אי פעם ניסית מריחואנה על בני אדם? אז הוא אמר, כן, הוא ניסה את זה על עצמו. והוא אמר, ובכן, מה קרה? הוא אמר, הפכתי לנשר, התחלתי לעוף ברחבי החדר. אז הם, אוי אלוהים, החומר הזה הוא נורא ואיום, הוא הופך אנשים למשוגעים. וזה הוצהר על ידי הקונגרס שמריחואנה הופכת אנשים למשוגעים. אבל אז משהו קרה. הסתבר שפרקליטים, סנגורים, הבינו את הרעיון, אוקיי, אני יכול להשתמש בזה כהגנה בטענה לאי-שפיות. אז אם מישהו הרג 3 שוטרים, הפרקליט שלו יאמר, ובכן, אתם יודעים, הוא לקח מריחואנה קודם ולכן הוא לא היה שפוי, לכן לא ניתן לעשות כלום. ואנשים התחמקו מאישומים, כמו הרג שוטרים, בטענה שהם לקחו מריחואנה. לכן פתאום התגלה שמריחואנה לא הופכת אותך למשוגע. הקונגרס החליט, סליחה, זה לא הופך אותך למשוגע, כי אנחנו רוצים למחוק את זה. הרעיון הבא היה, מריחואנה היא סם כניסה, היא הסם שאתה לוקח ואז ממשיך למשהו אחר. ובכן, מעולם לא היו הוכחות כלשהן לכך, אבל כך הוחלט. ואז בתחילת שנות ה-50, משהו אחר קרה, מריחואנה מיובאת הנה על ידי סינים קומוניסטים כדי להרעיל את האוכלוסייה האמריקאית ולהשמיד אותנו. ולכן אנחנו צריכים לעצור את המריחואנה. וזה ממשיך בערך באופן הזה. למעשה, שיא השימוש במריחואנה היה כפי שאמרתי, בשנות ה-70, אבל אלה היו ילדים עשירים, אז אותם לא משליכים לכלא. ואז זה הוצא ברצינות מחוץ לחוק, אתם יודעים, ממש להשליך אנשים לכלא על זה, כאשר אלה הם אנשים עניים."
    • מקור: שיחה עם חברי איגוד מקצועי, 2 בפברואר, 1999
  • "ישנה אבקה לבנה אחת שידועה כהרבה יותר קטלנית מכל אחרות, היא נקראת סוכר. אם נסתכל על ההיסטוריה של אימפריאליזם, הרבה ממנה קשורה לזה. הרבה מהכיבוש האימפריאליסטי, נניח באיים הקאריביים, יצר מעין רשת... האיים הקאריביים במאה ה-18 היו יצרנים של סמים קלים: סוכר, רום, טבק, שוקולד. וכדי לעשות את זה, הם היו צריכים לשעבד אפריקנים, וזה נעשה במידה רבה כדי לשכך אנשים עובדים באנגליה שהובלו למצב של תנאים נוראיים בשל תחילת המהפכה התעשייתית. זאת הסיבה שכל כך הרבה מלחמות התרחשו בסביבת האיים הקאריביים."

על ספורט

  • "דבר נוסף שלפעמים מוצאים בתרבויות שלא יודעות קרוא וכתוב הוא פיתוח של מערכות לשוניות יוצאות מהכלל: לעתים קרובות יש תחכום אדיר לגבי השפה, ואנשים משחקים בכל מיני משחקים עם השפה. כ
  • "לעתים קרובות אני מתרשם מהידע המקיף שיש לאנשים על ספורט, ובמיוחד, מהביטחון העצמי שלהם כאשר הם משוחחים על זה עם "מומחים."

על דת

  • "נביא זה פשוט אומר אינטלקטואל. הם היו אנשים שסיפקו ניתוחים גיאופוליטיים, שיעורי מוסר, ודברים מסוג זה. אנחנו קוראים להם אינטלקטואלים היום. היו אנשים שאנחנו מכבדים כנביאים, היו אנשים שאנחנו מגנים כנביאי-שקר. אבל אם נסתכל על התיעוד התנ"כי, בזמן ההוא, הדברים היו הפוכים. החנפנים בחצר המלך אחאב הם אלה שקיבלו כבוד. אלה שהיום אנחנו קוראים להם נביאים גורשו למדבר והושלכו לכלא."
    • מקור: ראיון עם הארי קרייזלר, 22 במרץ, 2002
  • "ניקח מדינה כלשהי שיש לה חוקים נגד פשעי שנאה, שלהוב לשנאה ולרצח-עם וכו'. הדבר הראשון שהם יעשו הוא להחרים את התנ"ך. אין שום דבר כמוהו בכתבים הספרותיים שמרומם רצח-עם, בכזו במידה. וזאת גם לא בדיחה. למשל היכן שאני גר, ניו-אינגלנד, האנשים ששחררו אותה מפורענות הילידים היו פונדמנטליסטים דתיים משוגעים, שהגיעו תוך כדי שהם מנופפים בספר הקדוש, מכריזים על עצמם שהם ילדי ישראל שהורגים את העמלקים, כפי שאלוהים אמר להם."
  • "אפשר למצוא בדתות מסורתיות דברים שהם מאוד נדיבי-לב והגונים ונפלאים וכו', אבל התנ"ך הוא כנראה הספר שהכי מטיף לרצח-עם בכל הכתבים הספרותיים. האלוהים של התנ"ך - לא רק שהוא פקד על העם הנבחר שלו לבצע רצח-עם פשוטו כמשמעו - אני מתכוון, להמית כל עמלקי עד האחרון, איש, אישה, ילד, חמור, וכו', בגלל שמאות שנים קודם לכן הם עמדו בדרך שלך כאשר ניסת לחצות את המדבר - לא רק שהוא עשה דברים כאלו, אלא, אחרי הכל, האלוהים של התנ"ך היה מוכן להשמיד כל יצור חי בארץ בגלל שבני אדם מסוימים הרגיזו אותו. זה הסיפור של נוח. אני מתכוון, זה מעבר לרצח-עם - אתה לא יודע איך לתאר יצור כזה. מישהו העליב אותו, והוא היה מוכן להשמיד כל נפש חיה בארץ? ואז הוא שוכנע להרשות לשניים מכל מין להישאר בחיים - וזה אמור להיות עדין ונפלא."

על אחריות מוסרית

  • "זוהי חובה יסודית של האזרח להתנגד ולרסן את האלימות של המדינה. אלה שבוחרים להתעלם מהאחריות הזאת יכולים להיות מואשמים בצדק בשותפות לפשעי מלחמה, שהיא עצמה מצויינת כ-'פשע תחת החוק הבינלאומי' בעקרונות של מגילת נירנברג."
  • "ריו דה ז'נירו, אגב, זה לא האזור העני של המדינה, זה בערך האזור העשיר של המדינה. זה לא האזור הצפון מזרחי, בו 35 מליון אנשים או משהו כזה, אף אחד לא יודע ולאף אחד לא אכפת מה קורה להם. אבל ריו דה ז'נירו, לשם אנשים מסתכלים, האזורים העשירים. וכתב העת הזה הוא כתב עת מדעי, בערך כמו מדע בארצות הברית. הוא חקר תת תזונה. והנה הנתונים עבור ריו דה ז'נירו: תינוקות מ-0 עד 5 חודשים, תת תזונה חמורה, כלומר חמורה מבחינה רפואית, 67%. 5 חודשים עד שנה, 41%. שנה עד 5 שנים, 11%. ובכן כמובן שהסיבה לירידה, מ-67 ל-41 ול-11, היא שהם ימותו. אז זה מה שקורה תחת התנאים של הפלא הכלכלי, כמו בגואטמלה. ובכן, זה קצת שגוי לומר שהאנשים מתים. העובדה היא, הם לא מתים. אנחנו הורגים אותם, זה מה שקורה. אנחנו הורגים אותם על ידי ביצוע מדיניות, תמיכה במשטרים מהסוג שתיארתי. ועל ידי התערבות עם כוח ואלימות כדי לדכא ולהרוס כל נסיון, מזערי ככל שיהיה, אפילו על נקודה כמו גרנדה, אנחנו חייבים לעצור כל נסיון להביא שינוי כלשהו לכך. זוהי ההיסטוריה של חצי הכדור הצפוני שלנו."
  • "אנחנו לא מנתחים את התקשורת של המאדים או של המאה ה-18 או משהו כזה. אנחנו עוסקים בבני אדם אמיתיים שסובלים ומתים ועוברים עינויים ומורעבים בגלל מדיניות שאנחנו מעורבים בה, אנחנו כאזרחים של חברות דמוקרטיות מעורבים באופן ישיר ואחראיים לכך, ומה שהתקשורת עושה הוא להבטיח שלא נפעל על פי האחריות שיש לנו, ושהאינטרסים של בעלי הכוח ישורתו, לא הצרכים של האנשים הסובלים, ואפילו לא הצרכים של האזרחים האמריקאים שתתעורר בהם חלחלה אם הם היו מבחינים בדם שנוטף מהידיים שלהם בגלל הדרך שבה הם מאפשרים לעצמם להיות מושפעים ומולכים שולל על ידי המערכת."
  • "זה כמובן נורא קל לומר, לעזאזל עם זה, אני פשוט אסגל את עצמי למבני הכוח והסמכות, ואעשה את הטוב ביותר שאני יכול מבפנים. ברור, אתה יכול לעשות את זה. אבל זו לא התנהגות של אדם הגון. אתה יכול ללכת ברחוב ולהיות רעב, אתה רואה ילד אוכל גביע גלידה ואתה מבחין שאין שוטר בסביבה כך שאתה יכול לקחת את גביע הגלידה ממנו בגלל שאתה יותר גדול וללכת משם. אתה יכול לעשות את זה. קרוב לוודאי שישנם אנשים שעושים זאת. אנחנו קוראים להם "פתולוגיים." מצד שני, אם הם עושים זאת מתוך המבנים החברתיים הקיימים, אנחנו קוראים להם "נורמליים." אבל זה פתולוגי באותה מידה. זו הפתולוגיה של החברה הכללית."
  • "אני חושב שאנחנו יכולים להיות בטוחים במידה סבירה שאם לאוכלוסיה האמריקאית היה מושג קלוש לגבי מה שנעשה בשמם, הם היו מזועזעים לחלוטין."
  • [שאלה: האם אתה סבור שאומה צריכה לשלם מחיר כדי לפצות על עוולות שבוצעו על ידי השליטים של האומה הזו, או על ידי חלקים מהאומה הזו בעבר?] "נניח שאתה חי תחת דיקטטורה, והדיקטטורים מבצעים פעולות איומות. למשל אם אתה חי ברוסיה הסטליניסטית, וסטלין מבצע פשעים נוראיים. האם התושבים של רוסיה אחראיים לפשעים האלה? ובכן, רק במידה מאוד מוגבלת, בגלל שכשאתה חי תחת משטר אכזרי וטרוריסטי, אין לך הרבה מה לעשות בנידון. ישנם דברים שהם יכולים לעשות, ובמידה שבה יש לך יכולת לעשות משהו, אתה אחראי למה שקורה. נניח שאתה חי בחברה חופשית ודמוקרטית, עם המון זכויות, חירויות שאין שני להן, והממשלה מבצעת פעולות אלימות ואכזריות. האם אתה אחראי לכך? כן, הרבה יותר אחראי, בגלל שיש הרבה מאוד שאתה יכול לעשות בנידון. אם אתה חולק באחריות למעשים פליליים, אתה נושא באחריות לתוצאות."
  • "החודש הקודם היה יום השנה העשירי לטבח ברואנדה, והיה הרבה חשבון-נפש לגבי הכישלון שלנו לעשות משהו לגביהם. אז בכותרות נכתב "לומר 'לא עוד' ולהתכוון לכך; רצח-העם ב-1994 ברואנדה היה צריך ללמד אותנו על התוצאות של אי עשיית דבר" (ריצ'רד הלברוק, וושינגטון פוסט); "ללמוד מרואנדה" (ביל קלינטון, וושינגטון פוסט). אז מה למדנו? ברואנדה, במשך 100 ימים אנשים נרצחו בשיעור של בערך 8000 ליום, ולא עשינו כלום. נריץ מהר קדימה להיום. באפריקה, בערך 10,000 ילדים מתים כל יום ממחלות בהן ניתן לטפל בקלות, ואנחנו לא עושים כלום כדי להציל אותם. זה לא רק במשך 100 ימים, זה כל יום, שנה אחרי שנה, הרג בקצב של רואנדה. והרבה יותר קל לעצור את זה לעומת רואנדה: זה פשוט אומר פרוטות כדי לשחד את חברות הרוקחות לייצר תרופות. אבל אנחנו לא עושים כלום. מה שמעלה שאלה נוספת: איזו מין מערכת חברתית-כלכלית יכולה להיות כה אכזרית ומשוגעת כך שכדי לעצור הרג של ילדים בשיעור של רואנדה שנמשך שנה אחרי שנה יש צורך לשחד את התעשייה הרווחית ביותר שאי פעם היתה קיימת? זו לקיחה של טירוף חברתי-כלכלי אל מעבר לגבולות שאפילו המשוגע הגדול ביותר לא יכול לדמיין? אבל אנחנו לא עושים כלום."
    • מקור: תגובה בפורום ZNet, ‏9 במאי, 2004
  • "למשל, ניקח את רייצ'ל קורי, אישה צעירה מקומית, היא היתה אמיצה ביותר. היא קדושה מעונה עבור שלום וצדק. יצא שהרגנו גם אותה, גם אם אנחנו לא אוהבים להודות בכך. היא נהרגה על ידי ציוד שנשלח מארה"ב, תוצרת קטרפילר... [שאלה: אתה מותח את הקו הזה בחזרה אליך ואלי כשאנחנו יושבים כאן?] בהחלט, אנחנו אחראיים לכך. אני מתכוון, אנחנו לא הסענו את הבולדוזר, אבל למה הוא שם? מה הוא עושה? מי מספק את התמיכה הצבאית, הכלכלית, והמדינית על מנת להרוס את השטחים הכבושים?"
    • מקור: ראיון עם סטיב שר בתחנת הרדיו KUOW בסיאטל, וושינגטון, 20 באפריל, 2005


קישורים חיצוניים

ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נועם חומסקי