אבינועם רכס

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.

אבינועם רכס, פרופסור לנוירולוגיה ויושב ראש הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל.


  • "אצלנו במחלקת נוירולוגיה בהדסה אנחנו משחקים אלוהים."
  • "כולנו מבינים שמוות הוא חלק בסיסי של החיים, אבל הרופאים עובדים באיזשהו רפלקס שאומר שאם החולה שלי מת אז אני לא רופא טוב, ולפעמים נדמה שהרופאים או חלקם לפחות מנסים לנצח את עצם המוות."
  • "יש מצבים שבהם להשקפתו של החולה מוטב לרוץ לקראת המוות ולפגוש אותו יותר מוקדם, מאשר לנסות לברוח ממנו בזחילה, ואני חושב שבמצבים האלה אולי כדאי לנו כחברה לסייע לו. יש אנשים שכדאי לנו לעזור להם למות."
  • "אני לא יכול לתאר לעצמי זוועה יותר נוראית ממי שיש לו זבוב על האף והוא לא יכול לגרש אותו. לא יכול אפילו להגיד 'זה מציק'. ואתה שוכב ככה יום אחרי יום על הגב. ואין שום תקווה."
  • "אם אדם נכה וגוסס אומר 'אני רוצה לחיות עד הדקה האחרונה', אני אסיר את הכובע ואקבל את הבקשה הזאת, ואני אעשה כל מה שאני יכול כדי לעזור לאותו חולה לשמר את חייו עד הרגע האחרון האפשרי. אבל אם יש מישהו אחר שחושב אחרת, והוא עבר את הסף של מחלה ללא תקווה והוא במצב אנוש ובמצב של סבל, והוא בוחר אחרת, אני חושב שאנחנו כחברה צריכים להכין את האופציה האחרת מוכנה בשבילו."
  • "במקרה של חולה בניוון שרירים, אני בעד לסייע לו מתי שהוא רוצה. אדם כזה יכול להיות חולה ארבע שנים ואז להתחבר למכשיר הנשמה. מרגע שהוא עלה למכשיר הוא יכול לחיות עוד עשרים שנה. אם אחרי שנתיים על המכשיר הוא אומר 'נגמר, לא יכול לסבול יותר. אני מבקש עכשיו שתעזרו לי', להשקפתי המדינה צריכה להתיר לתת לו מרשם ממית."
  • "אני מכיר אדם מירושלים שבא אליי וביקש סיכום מחלה באנגלית, כי הוא רוצה לנסוע לשוויץ למות, ואני סירבתי לתת לו מפני שיש בינינו מחלוקת. אני חושב שהוא לא צריך למות, ואני סירבתי להיות חלק מהתהליך הזה. אבל הוא יגיע לשם כנראה בלעדיי."
  • אדם צריך לקחת אחריות על חייו, ואני לא יכול לקחת אחריות. אני לא אהרוג בנאדם. אבל אם יש אדם שרוצה להתאבד, וזה בנסיבות שאני חושב שהן נכונות וראויות ומוגדרות בחוק - אני אעזור לו. וזה הגבול שאני לא מוכן לעבור אותו."
  • "להשקפתי, אתם החברה, שמתם אותנו הרופאים לפקח על החיים של האנשים. המוות הוא חלק טבעי של החיים. אני חושב שרופא צריך לנהל את המוות ולא בן משפחה. אני לא חושב שאישה צריכה להמית את הבעל שלה. חמלה היא חלק מהתפקיד שלנו. אנחנו נמצאים על התפר בין הבריאות והחולי, ובין החולי והמוות. שמה הפקידה אותנו החברה. הרופאים מופקדים על החיים, והמוות הוא חלק מהחיים. להשקפתי, אנחנו צריכים להעביר את החולים, בלית ברירה, גם את הגבול שבין החיים לבין המוות."
  • "החוק אינו אוסר על אדם הרוצה בכך להתאבד, אך סיוע במעשה כזה, גם מצד בן משפחה, הוא עבירה פלילית. מציאות זו הביאה לא פעם גם למצב נואש של מוות כפול, שבו רוצח בן הזוג הבריא את זה החולה, כדי לגאול אותו מייסוריו, ומתאבד מיד לאחר מכן. האם זה הפתרון שאנו, כחברה, מציעים לאותם חולים סופניים המתייסרים בקץ חייהם?"
  • "זו פריבילגיה שאנחנו כעם חייבים לפרס, גם כפרופסיה מקצועית, להחזיר לפרס על כל מה שהוא עשה לטובת המדינה כל חייו. אני יודע מה תהיה הביקורת על דבריי, שערכי הרפואה היא לרפואה ציבורית שוויונית, אבל אני מצטער, יש שווים ויש שווים יותר, ולא יעזור כלום." (דבריו על הטיפול בשמעון פרס, ספטמבר 2016)

קישורים חיצוניים[עריכה]