אדולף היטלר
מראה
אדולף היטלר (בגרמנית: Adolf Hitler; 20 באפריל 1889 – 30 באפריל 1945) היה ראש הממשלה (קאנצלר) ומנהיגה הטוטליטרי (פיהרר) של גרמניה הנאצית בשנים 1933-1945 ומנהיג המפלגה הנאצית משנת 1920 ועד מותו.
כללי
[עריכה]- "החיים אף פעם לא סולחים לחולשות."
- "שקרנים טובים הם גם קוסמים טובים."
- "עדיף אדם אמיץ עם אקדח אחד על פני פחדן עם עשרה אקדחים."
- "כשאני אומר אמת זו האמת שלי."
- "כל חיי תמיד הלכתי על הכל או לא כלום."
- "כל מי שפה באולם הוא איתי! אך כל מי שיעמוד בדרכי מות יומת כמו כלב כושי שמת מפצעיו!" (1939)
- "אנחנו חייבים לשים קץ לרעיון שזה חלק מזכויות האזרח של כל אחד ואחד לומר מה שהוא רוצה."
- "אני חש בחילה כלפי סוג זה של פרלמנטרים חסרי מצפון, המחסלים עמים ומדינות. כמעט כואב לי שנבחרתי בהשגחה עליונה לדחוף את מה שאנשים אלו הביאו לנקודת הנפילה." ~ נאומו לרייכסטאג, 19 ביולי 1940
- "איני מתכוון לרחם על הנחשים הנבזים האלה. הם נלחמים כמו שפנים! אני מתכוון לחסל אותם כמו נמלים! החיסול קרב!!! כל העולם שלנו!" (הנאום המשיך עוד 5 דקות בקריאות של היטלר) (1940)
- "עלינו לשכוח את המושג אחווה בין חיילים, קומוניסט אינו חבר, לא לפני הקרב ולא אחריו. זוהי מלחמת השמדה." ~ נאום לקצונה הבכירה, 1943
- "תעמולה יעילה שמטרתה לכבוש את ההמונים, שתפיסתם מוגבלת, צריכה להיות בנויה על תוכן מוגבל וסיסמאות קצרות וקליטות החוזרות על עצמן." ~ מיין קאמפף
- "כל המהפכות שההמונים הצטרפו אליהן לא היו בעקבות איזו תובנה מדעית חדשה אלא הייתה זו תוצאה של רגש של מסירות ואדיקות שהשתלט עליהם או לעיתים הייתה זו היסטריה שהפעילה אותם." ~ מיין קאמפף
עמדות ופעולות
[עריכה]- "לא ניכנע. לעולם. אנחנו יכולים ליפול. אבל נגרור את העולם איתנו."
- "משימתנו היא לתת לדיקטטור, כשיבוא, עם מוכן לקראתו!" (1923)
- "אנו בלתי מנוצחים וגם לא ינצחו אותנו, כל מי שיעמוד בדרכי ובדרך הצבא יושמד."
- "אני רוצה מלחמה. בשבילי כל האמצעים יהיו כשרים. המוטו שלי הוא לא 'לא משנה מה שאתה עושה, אל תעצבן את האויב'. המוטו שלי הוא 'השמד אותו בכל האמצעים האפשריים'. אני זה שיפתח במלחמה!"
- "המהפכה הלאומית החלה... איש לא יעזוב את האולם, ואם לא יהיה מיד שקט, תיפתח עליכם אש ממכונת ירייה. הממשלה הגרמנית הוסרה, וממשלה זמנית חדשה הוקמה. השתלטנו על הצבא והמשטרה והעיר נמצאת תחת שלטון צלב הקרס." ~ בעת הפוטש במרתף הבירה
- "אני נתתי את ההוראה לירות במי שנושאים באשמה הגדולה ביותר במעשה הבגידה הזה, ואני נתתי גם את ההוראה לשרוף עד הבשר החי את הכיבים של הרעלת הבארות הפנימית שלנו ושל ההרעלה שמקורה בחוץ לארץ." ~ לאחר ליל הסכינים הארוכות
- "תנו לחפצים בחיים להילחם, ואלה שאינם חפצים במלחמה בעולם הזה של המאבק המתמיד לא ראויים לחיים."
- "ברית שמטרתה היא לא מלחמה היא חסרת היגיון ותועלת."
- "תנועת החופש הערבית במזרח התיכון הינה בעלת בריתנו הטבעית... בהקשר זה, חשיבות גדולה ניתנת לשחרור עיראק." ~ מוטיב לתמיכה במרד ראשיד עלי
- " אתם מבינים? זה ביש המזל שלנו שדתנו אינה הנכונה. למה אין לנו את הדת היפנית, אשר מגדירה את ההקרבה למען המולדת כערך החשוב ביותר? הדת המוחמדנית יכלה גם היא להתאים לנו יותר מהנצרות. למה הייתה זאת חייבת להיות הנצרות?"
- "מה רוצה העם הגרמני? דם ומלחמה!" ~ צוטט בידי אלברט שפר
- "ככל שהשקר גדול יותר כך גדל הסיכוי שיאמינו בו."
- "זה ששולט בנוער, מרוויח את העתיד." ~ בזמן נאום לאומה
- "יום אחד אולי אופיע בווינה בן לילה; כמו סופת אביב." ~ לקאנצלר אוסטריה, 1938
- "אני נחוש בדעתי שצ'כוסלובקיה תיעלם מן המפה."
- "אני ארקח להם שיקוי של השטן." ~ על הערבות הבריטית לפולין
- "השטחים במזרח יהיו בשבילנו מה שהיתה הודו לאנגליה."
- "אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שאיש לא יוציא אותנו עוד מן המקום הזה!" ~ על סטאלינגרד
- "כנופייה קטנה של קצינים טיפשים, שאפתנים, חסרי מצפון ועם זה פושעים, קשרה קשר לחסל אותי, ובה בשעה לחסל למעשה גם את ראשות המטה של הכוחות המזויינים של גרמניה." ~ אחרי קשר העשרים ביולי
- "אנו יודעים: שני העמים חייבים לחיות זה בצד זה, ואין האחד יכול להשמיד את האחר." ~ על הגרמנים והאנגלים, מתוך ההצהרה האנגלו-גרמנית, שעליה חתם היטלר ב־1938 לאחר ועידת מינכן [1]
- "גרמניה מוכרחה להיות מעצמה עולמית, אחרת לא תהיה גרמניה כלל." - על אידיאולוגית "מרחב מחיה" ~ מספרו "מאבקי"
- "ככל שזה נוגע לגרמניה, לא תהיה עוד מלחמה. גרמניה מכירה את ההשלכות הנוראות של המלחמה יותר מכל מדינה אחרת." (5/8/1934)
- "כשאני מדבר על שלום, איני מבטא אלא את הרצון העמוק ביותר של הפולק הגרמני. אני מכיר את הזוועות של המלחמה: אין שום תועלת שתפצה על הנזקים שהיא מביאה." (17/1/1935)
- "הוולגה צריך להיות המיסיסיפי שלנו." ~ על הצורך להתרחב מזרחה עד לנהר וולגה בדומה להתרחבות האמריקאית מערבה עד נהר המיסיסיפי [2]
- "מטרת המלחמה אינה רק להגיע לקווים מסוימים אלא ההשמדה הפיזית של האויב. לפיכך העמדתי יחידות הרג בכוננות - לעת עתה רק במזרח - עם הוראות להרוג ללא רחמים גברים, נשים וילדים ממוצא פולני. רק כך נשיג את מרחב המחיה אותו אנו צריכים. מי אחרי הכול, מדבר היום על השמדת הארמנים?" ~ 22 באוגוסט 1939, לפני הפלישה הגרמנית לפולין ופרוץ מלחמת העולם השנייה
על היהודים
[עריכה]- "היהודי הוא התגלמותו החיה של השטן כסמל הרוע."
- "הנערה צריכה להכיר את אהובה. אילו היופי הפיזי לא היה נדחק כיום לחלוטין אל הירכתיים על ידי האופנות הגנדרניות שלנו, פיתוין של מאות אלפי נערות בידי ממזרים יהודים דוחים ועקומי רגליים לא היה אפשרי." ~ על אופנות נעורים חולפות[3]
- "וינה הופיעה לנגד עיני באור שונה מקודם. לכל מקום שאליו פניתי, התחלתי לראות יהודים, וככל שהרביתי לראותם, כך הם נעשו יותר ויותר נבדלים בעיני משאר האנושות... תוך זמן קצר נעשיתי מודע יותר מאי פעם לתובנה הגדלה בתוכי באשר לסוג הפעילות שיהודים עוסקים בה בתחומים מסוימים. האם היתה צורה של זוהמה או של פריצות, בייחוד בחיי התרבות, שלא היה מעורב בה לפחות יהודי אחד? אילו חתכת ולו בזהירות במורסה כזאת, היית מוצא, כמו רימה בתוך גוף נרקב, לעתים מסונוור מן האור הפתאומי - יהודי קטן." ~ תיאור במיין קמפף על ביקור שלו בווינה[4]
- "אילו בראשיתה של המלחמה ובעת שהתחוללה היו שנים־עשר או חמישה־עשר אלף ממשחיתי העם העבריים מורעלים בגז קטלני, כפי שהדבר קרה למאות אלפים מטובי הפועלים הגרמנים בשדה הקרב, כי אז לא היה קורבן המיליונים בחזית קורבן־שווא. להיפך: שנים־עשר אלף נוכלים מחוסלים בזמן היו יכולים להביא להצלתם של מיליון גרמנים אמיתיים, רבי־ערך לעתיד." ~ דעתו על הסיבה לכישלון הגרמני במלחמת העולם הראשונה[5]
- "היום אני רוצה להיות נביא עוד זו הפעם. אם יהדות הממון הבינלאומית באירופה ומחוצה לה תצליח שוב לגרור את האומות אל מלחמת עולם, התוצאה לא תהיה בולשביזציה של כדור הארץ ונצחון היהדות, אלא השמדת הגזע היהודי באירופה." (ספטמבר 1939)
- "כבר קבעתי ב-1 בספטמבר 1939 ברייכסטאג הגרמני ואני נמנע מנבואות פזיזות מדי שהמלחמה הזאת לא תסתיים כמו שהיהודים משערים, בהשמדתם של העמים האירופיים-אריים, אלא שתוצאת המלחמה הזאת תהיה הכחדתה של היהדות. בפעם הראשונה יקוים עכשיו הכלל היהודי הקדום: עין תחת עין, שן תחת שן." ~ ינואר 1942
- "אין כמעט עם בעולם שאינסטינקט ההישרדות מפותח בו יותר מאשר בזה הנקרא 'עם הבחירה'. איזה עם עבר מכשולים רבים יותר מהעם הזה והצליח להימלט מהאסונות הכבדים ביותר של האנושות מבלי להשתנות. איזה רצון נוקשה ואינסופי לחיות ולשמר את המין ניכר מעובדות אלה"
- "האויב היהודי-בולשביקי הקטלני הגיע בהמוניו בפעם האחרונה כדי לתקוף. הוא שואף להחריב את גרמניה ולהשמיד את עמנו. אתם חיילים מן המזרח כבר יודעים איזה גורל צפוי לנשים ולילדים של גרמניה. בעוד שהזקנים, הגברים והילדים יירצחו, נשים וילדות יושפלו להיות זונות של קסרקטינים. כל השאר יוצעדו לסיביר." ~ עם התקדמות הצבא האדום לכיוון ברלין (16 באפריל 1945)[6]
- "יותר מכול, אני משביע את מנהיגי האומה ואת הכפופים להם לשמירה קפדנית על חוקי הגזע ולהתנגדות חסרת רחמים למרעיל האוניברסלי של כל העמים, היהדות הבינלאומית." ~ צוואתו הפוליטית
נאמר עליו
[עריכה]- "עליי לציין מיד כי הרושם שעושה היטלר טוב לאין ערוך מן המשוער. הוא בן 46, אבל מראו צעיר יותר. אגב: הוא רווק... שביעות רצון וביטחון עצמי ניכרים מכל תנועותיו, הוא מתנהג ומרגיש את עצמו כ'כוכב'. כי העולם לוטש עליו עין עכשיו, והדבר מוצא חן בעיניו" ~ גרשון סוויט, הארץ, ינואר 1932 [1]
- "היטלר לא רצה להשמיד את היהודים באותו הזמן, הוא רצה לגרש אותם. חאג' אמין אל-חוסייני הלך אליו ואמר: 'אם תגרש אותם, הם יגיעו לכאן'. 'אז מה עליי לעשות איתם?', שאל. הוא ענה: 'שרוף אותם'." ~ בנימין נתניהו, אוקטובר 2015 (מקור). נתניהו חזר בו מהדברים.
ראו גם
[עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכה]הערות שוליים
[עריכה]- ^ The Anglo-German Declaration, 30 September 1938
- ^ Carroll P. Kakel, The American West and the Nazi East: A Comparative and Interpretive Perspective, Palgrave Macmillan, 2011; David Carroll Cochran, How Hitler found his blueprint for a German empire by looking to the American West, Waging Nonviolence, 7.10.2020; Jack Schwartz, What the Nazis Learned From America’s Indian Removal, The Daily Beast, 5.7.2020
- ^ מייקל ברליי, הרייך השלישי: היסטוריה חדשה, זמורה-ביתן, 2007, עמ' 106
- ^ מייקל ברליי, הרייך השלישי: היסטוריה חדשה, זמורה-ביתן, 2007, עמ' 107
- ^ מייקל ברליי, הרייך השלישי: היסטוריה חדשה, זמורה-ביתן, 2007, עמ' 115
- ^ מייקל ברליי, הרייך השלישי: היסטוריה חדשה, זמורה-ביתן, 2007, עמ' 750