אלמור לנארד

דף זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיציטוט. הסיבה שניתנה לכך היא נדרשת ויקיזציה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

אלמור ג'ון לנארד (באנגלית: Elmore John Leonard)‏ (נולד ב־11 באוקטובר 1925 בניו אורלינס שבלואיזיאנה), סופר ותסריטאי אמריקאי.

כללי

• "אם זה נשמע כאילו כתבו את זה, אני אשכתב את זה." ~ על הדיאלוגים שבספריו, מתוך ראיון לשבועון "ניוזוויק", 22 באפריל 1985
• "אני משמיט את הקטעים עליהם אנשים מדלגים." ~ על הדרך שבה הוא כותב סיפור בלשי
• "נכדי, מקס, שהוא שחקן לקרוס בליגה הלאומית, נתן לי פעם עצה: מסירה צולעת היא כמו זין צולע; היא לא עושה את העבודה. אני חושב את אותו הדבר לגבי כתיבה צולעת." ~ מתוך "עשרת כללי הכתיבה של אלמור", שנת 2007

מתוך ספריו

כוכב עולה

• "מר לונג, אני רוצה להבהיר את זה כדי שיהיה לך ברור לגמרי. אם אני צריך לשלוף את הנשק השלי אני יורה על מנת להרוג." ~ המרשל קַרֵל וֵבּסְטֵר לשודד אמט לונג
• "הסיבה שהחלטת להיות מרשל היא שאתה יכול להסתובב עם אקדח. אתה אוהב לירות בבני אדם. אני חושבת שאתה נהנה מזה."

Bקול

• "מה אתה אומר לאדם עם חבורות סביב שתי עיניו? שום דבר, כבר נאמר לו פעמיים."

פרונטו

• "זה לא היה כל כך קשה באקדמיה, אבל אם לא היית רגיל, זה היה יכול להיות ממש מלחיץ. היה שם חניך אחד, פעם אחת הוא זרק ת'מזוודה שלו מחוץ לגדר, ואחר כך טיפס עליה. כשמשכו אותו משם ושאלו אותו, 'מה אתה עושה?' הוא אמר, 'נמאס לי, אני מסתלק מכאן.' הם אמרו לו, 'טוב, אבל למה אתה לא יוצא דרך השער הקדמי?' החניך הזה, הייתה לו הרגשה שהוא בבית סוהר, ובשביל לצאת הוא צריך לברוח." ~ מרשל גיבנס מספר להארי על ימיו בקורס להכשרת מרשלים
• "'כשאתה היית חניך,' שאל הארי ארנו, שמצץ רגל של סרטן, 'הייתה לך כזאת הרגשה?'

'לא, אני אהבתי את זה,' אמר ריילן. 'קודם הייתי במארינס, אז זה לא היה חדש בשבילי. אני מתכוון, להיות בכושר.' הוא אמר, ' אבל היה לי חבר בחדר,' וכשנזכר בבחור הוא לא הצליח להסתיר חיוך, 'שפשוט מת כבר לצאת משם. הוא היה יושב בחדר, ומסתכל ככה במפה של אמריקה שהוא הדביק על הקיר. אתה יודע? הוא היה אומר, 'הנה, ככה אני חוזר הביתה, אני לוקח ת'כביש הזה כאן, ואחר כך את זה,' ומראה לי איך יגיע לסנט לואיס, מיזורי.'"

• "'הנה העסקה' אמר ריילן. 'אני נותן לך עשרים וארבע שעות לצאת ממהמחוז הזה ולא מלחזור הנה אף פעם.' ריילן הסתכל בשעונו. 'זה אומר שאתה צריך להסתלק עד... שתיים ורבע מחר בצהריים. אם אני רואה שאתה עדיין כאן אחרי שתיים ורבע, אני יורה בך על המקום, בלי שום היסוס. יש לך שאלות?'" ~ מרשל גיבנס מאיים על המתנקש טומי באקס
• "המחסל לא זז כשרילן דיבר. הוא אמר, 'על מה לעזאזל אתה מדבר?'

'זאת השאלה שלך?' 'אתה חושב שאתה יכול להכריח אותי להסתלק?' 'הבחירה שלך,' אמר ריילן. 'אתה הולך מרצונך החופשי. אם אתה בוחר להישאר, אני בא אחריך עם אקדח. לא תקבל אזהרה, למרות שאני בספק אם אני הולך לירות לך בגב. אם מאיזו סיבה לא יהיה לך נשק, אני אזכור שגם לרוברט ג'י לא היה.' גלוריה אמרה, "רגע אחד." היא הסתכלה במחסל, ואחר כך הסתובבה שוב אל ריילן. 'אתה לא שוטר?' "סגן מרשל מהמשטרה הפדרלית.' 'נו אז אתה לא יכול לירות במישהו רק בגלל שמתחשק לך.' 'הוא עושה את זה,' אמר ריילן. גלוריה המשיכה לנעוץ בו את עיניה. 'לא?' היא לא ענתה. 'אז חשבתי, טוב, נשחק לפי הכללים שלו.' ריילן הסתכל במחסל, שלבש את החליפה הספורטיבית שלו, השחורה- לבנה. 'יש לך עד מחר אחרי הצהריים,' אמר ריילן. 'שתיים ורבע.'" ~ מרשל גיבנס מאיים על המתנקש טומי באקס.

• "היא אמרה בחושך 'אולי אני עדיין לא מבינה אותך'. הוא אמר, 'את לא ראית אותו יורה ברוברט.'"
• "עכשיו היה ביניהם קשר עין. לא יותר ממטר וחצי הפרידו ביניהם. מלצר ניגש אליהם ושאל אם הוא רוצה עוד תה קר. המחסל נענע את ראשו לשלילה. המלצר שאל את ריילן אם הא רוצה משהו. ריילן אמר, 'תן לי איזה שלוש דקות, ואז תחזור.' עדיין היה ביניהם קשר עין. 'אתה לא מסתכל בשעון,' אמר המחסך. 'איך אתה יודע שזה שלוש דקות?'

'אני מנחש. עכשיו זה שתי דקות.?' אתה לא יודע את זה!' 'למה זה מרגיז אותך?' 'אין לך רשות, מה שאתה עושה, אין לך סמכות בשביל לעשות את זה.' 'נציג של החוק אומר לפושע לעזוב את העיר. עושים את זה כל הזמן. ואם אתה לא עוזב, אז אנחנו צריכים לשחק לפי הכללים שלך.' 'אין לי כללים.' לזה אני מתכוון. יש לך דקה.' רק עכשיו אמרת שתי דקות.' 'הזמן רץ. מה? תחליט.' 'אתה משוגע, אתה יודע?' 'קום ולך מכאן, זה הסוף. אני אגיד לג'ימי קאפ שעזבת את העסק.' 'אני לא הולך לשום מקום.' 'יש לך שלושים שניות.' 'אתה מנסה לעבוד עלי, או שאתה משוגע. אף פעם לא שמעתי על שוטר שעושה ככה.' 'עשרים שניות,' אמר ריילן. 'הארי אמר לך, אין לי אקדח.' 'תסתכל בסל.' 'נו, תפסיק עם השטויות האלה. אתה רוצה שאני אעזוב את הארי בשקט? לא איכפת לי, הוא כלום בשבילי.' 'גם בשבילי הוא לא הרבה,' אמר ריילן. 'עשר שניות.' המחסל לא אמר דבר. הוא הניד את ראשו, לאט. כשדיבר שוב, קולו היה שונה, שקט יותר. הוא אמר, 'או.קיי.' פניו היו מול פניו של ריילן, שישב מעבר לשולחן. הוא אמר, 'אתה הולך לקבל את מה שאתה רוצה.'"

• "ג'ויס ראתה את זה. היא היתה כמה צעדים מאחורי הארי, שיצא מהבר אל הלובי. הוא עזב את הבר, משום שהמוזג הוציא את כל היום בערבוב משקאות בצבעי פסטל לנשים. אין לו זמן בשביל לפתוח בירה? ללקוח קבוע? הארי היה שתוי. הוא אמר, לעזאזל, לא צריך, יש לו בירה שם על השולחן, איפה שאף אחד לא ביקש מריילן לשבת. הארי אמר, 'אני לא צריך אותו. בשביל מה אני צריך את הדביל הזה?' ויצא מהבר. ג'וי קיוותה להגיע אליו ולתפוס אותו בזרועו, ולהרחיק אותו מהשולחן. היא ראתה את פניו של המחסל מקדימה, ואת ריילן בפרופיל, את צדו השמאלי. בדיוק כשהשיגה את הארי, היא ראתה את המחסל מוציא משהו אדום מתחת לשולחן. מגבת? ככה זה נראה. עכשיו התרוממה היד השנייה, והארי נעצר פתאום. הוא צעק בקול רם, 'יש לו אקדח!' זה נשמע כקריאת הפתעה יותר מאשר כאזהרה. ג'ויס ראתה את האקדח, מתכת כהה, אוטומטי. היא ראתה אותו סוג של אקדח בידו של ריילן, מכוון אל המחסל ממרחק קצר, הקת מונחת על השולחן. היה לה זמן לתהות למי הארי התכוון כשאמר, יש לו אקדח! מה שראתה אחר כך לקח אולי שלוש שניות, לא יותר; ריילן ירה בו.רסיסי זכוכית וחרסינה עפו לכל עבר, והמחסל צנח לקול הרעש שנשמע, נופל על כיסאו. ריילן היה צריך להרים את האקדח שלו ולהעמיד את הקנה על קצה השולחן. ריילן ירה בו שוב. הוא טלטל את המחסל, וגרם לו לירות בשולחן, להעיף עוד זכוכית וחרסינה. ריילן ירה בו שוב, והפעם ישב וחיכה, קת אקדחו עדיין עומדת על השולחן. המחסל הסתכל בו, נעץ בו עיניים, לפני שהניח לכתפיו להישמט ולראשו לצנוח על השולחן. ג'ויס היתה מודעת לקול הגווע ולדממה, לפני ששמעה קולות שבאו מבחוץ, מן המרפסת של המלון. ריילן סובב את ראשו והביט בה בעיניים רציניות, מתחת לשוליים המוטים של כובעו. היא הסתכלה בו מניח את האקדח על השולחן, לפני שקם וניגש אליה."

רשף לאחור (סיפור קצר, באנגלית: "Fire in the hole")

• "'אני רוצה שתבין,'אמר ריילן, 'אני לא שולף את האקדח שלי אלא אם אני הולך לירות על מנת להרוג. זו התכלית שלו, הא, להרוג. אז כך אני משתמש בו.' אומר מילים קשות בקול שקט. 'אני רוצה שתחשוב על מה שאני אומר לפני שאתה פועל ואז זה מאוחר מדי.'

'ישו הנוצרי,' דיואי אמר, 'יש לי רובה ציד מכוון אליך.' 'אבל האם אתה תספיק לדרוך אותו,' אמר ריילן, 'לפני שאני מחורר אותך.'" ~ מרשל ריילן גיבנס משכנע את דיואי להניח את הרובה.

• "'היית יורה בי, בהינתן ההזדמנות?'

'תגרום לי לשלוף,' אמר ריילן, 'אני אוריד אותך.'" ~ מרשל רַיילֵן גִיבֵנס ובויד קראודר השודד משוחחים.

• "'טוב, חרא כן, אני קובע, במה אתה חמוש?'

'זה יעלה לך לגלות.' אמר ריילן. 'מי קרח בוורידים שלך, הא? אתה רוצה לגימה של ג'ים בים שתלך עם זה?' בויד הביט הצידה מהשולחן אומר, 'אֵוַוה, תביאי לריילן-' ועצר. לטווה היה רובה ציד מכוון אליו, מאוזן תחת זרועה, אצבע על ההדק. היא אמרה לבויד, 'אתה רוצה לשמוע את הסיפור שלי, איך יריתי בבְאוֹמֵן? הוא אף פעם לא ישב בראש השולחן, הוא אהב את צידו הרחב של השולחן כדי שיוכל להתפרס, להניח את מרפקיו כשהוא אוכל עוף מטוגן או תירס קלוי. אתה רוצה לדעת מה באומן אמר כשהוא נשא מבטו כמוך וראה אותי עם הרובה לציד צבאים שלו?' בויד אמר, 'מותק, אתה יורה באנשים רק בזמן שהם אוכלים את ארוחת הערב שלהם?'" ~ סצינת הסיום של הסיפור

• "הוא נתן מבט בוחן בריילן וקיבל ממנו מבט רושף. 'פיו של באומן היה מלא בתפוח אדמה מתוק,' אמרה אווה 'צפיתי בו דוחס את זה פנימה כשיצאתי מהמטבח עם הרובה. הוא אמר, 'מה לכל הרוחות את עושה עם זה?' בויד אמר, 'מותק, תניחי את זה, בבקשה ממך?' הוא נטל מפית נייר והחל לנגב את ידיו. ריילן לקח אחת ותחב אותו בצווארון חולצתו. הוא שמר את ידו שם, הימנית, מלטפת את המפית, היד שתחליק מטה אל דש המעיל, תסיט אותו ובאותה תנועה תסגור על קת עץ האגוז של אקדחו ותניף אותו גבו בכדי לשחרר לגמרי את הקנה בן שישה וצי האינצ'ים. הוא ראה את עצמו עושה את זה. וראה את עצמו בקדילק עם רובה הציד פוער חר בגג וניסה להיזכר עם הוא דרך את הרובה לאחר מכן, משום שהוא בטוח לא שמע את אווה דורכת אותו. היא אמרה לבויד, 'ואתה יודע מה אמרתי לבאומן? אמרתי לו, 'אני הולכת לירות בך, יא טמבל' ריילן ראה איך היא מרימה את הרובה ללחיה. ראה את בויד לוקח את הקולט, מכוון אותו אליה. ולא היתה לו ברירה. ריילן שלף וירה בבויד היישר בחזה, בעוצמה שחבטה אותו מעל כיסאו בשעה שאווה, בשמלתה היפה, ירתה ברובה הציד וקליעי שניים עשר גייג' ריססו את הקיר החשוף. זה אמר לריילן שהכרח שהוא דרך את הרובה." ~ סצינת הסיום של הסיפור
• "אווה אמרה, 'החטאתי, הא?' היא הביטה בריילן קם, האקדח עדיין בידו, הולך מסביב לעבר בויד ומביט מטה על בויד. 'הוא מת?' ריילן לא ענה, היא ראתה אותו כורע על ברכיו ומתכופף לעבר פניו של בויד. היא האמינה שריילן אמר משהו, מילה או שתיים, אבל לא היתה בטוחה. 'הוא לא מת?' ריילן קם על רגליו אומר, 'עכשיו כן.'" ~ סצינת הסיום של הסיפור

שלוש ועשרה ליומה (סיפור קצר)

• "צ'ארלי פרינס ניצב בפינת בניין התחנה, ואקדח בכל אחת מידיו. הוא התקדם בזהירות במרווח שבין שני הגברים לבין הרכבת. 'השלך אותו רחוק ושחרר את החגורה שלך,' הוא אמר. 'עשה מה שהוא אומר," אמר קיד, 'הם תפסו אותך.' האחרים, שישה במספר, היו פרוסים בחללה החשוף של סככת הרציף. חמורי סבר, על פניהם זיפי זקן קוצניים, שולי מגבעותיהם מוטים מטה. הגבר הקרוב לפרינס רקק טבק בעצלות. סקאלן ידע אותו רגע פחד שמעולם לא ידע קודם לכן. אך הוא המשיך לאחוז ברובה הציד לחוץ בחוזקה אל עמוד השדרה של קיד." ~ סצינת הסיום של הסיפור
• "בקול רם קצת יותר מלחישה אמר: 'ג'ים, אני אחתוך אותך לחצי!' גופו של קיד התקשה וכתפיו נמשכו מתוחות כלפי מעלה. "חכה רגע...' אמר. הוא פרש את כפות ידיו כבתנועת עצור כלפי צ'ארלי פרינס, למרות שייתכן כי דיבר בעצם אל סקאלן. לפתע צעק פרינס: 'שכב!' למשך חלקיק שנייה, שנראה כנצח, השתררה דממת מוות. קיד היסס. סקאלן הביט אל האקדוחן מעבר לכתפו של קיד, וראה את שני האקדחים. אז נעלם קיד, מתגלגל על רצפת העץ, והאקדחים הורמו, כבהינף אחד. בלי לזוז סחט סקאלן את שני ההדקים של רובה התפזורת. צ'ארלי פרינס נפל, מחזיק את ידיו צמודות בחוזקה לחזהו, בעוד סקאלן שומט את רובה הציד ומסתובב תוך כדי שליפת הקולט. הוא ירה בחיפזון. חכה עד שתראה מטרה! אמר לו קול פנימי. הוא ראה את הגברים שמתחת לסככת הרציף. שלושה מהם פרצו בריצה לעבר משרד התחנה, שניים נפלו מלוא אורכם על רצפת העץ, אחד כרע, ואקדחו יציב ומכוון. האחד הזה! גמור אותו במהירות! סקאלן כיוון וסחט את הדק האקדח הכבד, והאיש נפל. עכשיו תסתלק מפה, לכל הרוחות! צ'ארלי פרינס שכב ופניו כלפי מטה. קיד זחל בקדחתנות והחל להתרומם, כשסקאלן הגיע אליו. הוא תפס את קיד בפראות צאוורונו, דחף אותו ונעץ את האקדח הכבד בגבו. 'ארור תהיה רוץ!' אש אקדחים פרצה מן הסככה, והכדורים ננעצו בחבטה בקרון העץ כאשר חלפו על פניו בריצה. הרכבת נעה באיטיות. ממש לפניהם ניפץ כדור את חלון קרון הדואר. מישהו צרח: "אתה תפגע בג'ים!" היתה עוד ירייה, ואז היה מאוחר מדי. סקאלן וקיד זינקו מעלה, אל רציף הקרון וכבר היו בתוך קרון הדואר כאשר חלף בנהמה על פני קצה הרציף." ~ סצינת הסיום של הסיפור
• "קיד שכב על הרצפה, שרוע לאורך שורה של שקי דואר. הוא שפשף את כתפו בתנועות מגושמות בידיו הכבולות באזיקים והתבונן בסקאלן, שנשען על קיר הקרון, סמוך לדלת הפתוחה. קיד בחן את סגן [W:שירות המרשלים של ארצות הברית|המרשל]] דקות אחדות. לבסוף אמר: 'אתה יודע, אתה ממש מרוויח את המאה וחצי שלך.' סקאלן שמע אותו, למרות שמקצב הברזל של פסי הרכבת, וגם נשימתו שלו היו הומים ברקותיו. הוא חש שכל כוחו נשאב ממנו, אך לא יכול היה להימנע מלחייך אל ג'ים. הוא עצמו חשב בערך אותו דבר." ~ סצינת הסיום של הסיפור

הקפיצה הגדולה (באנגלית: "The Big Bounce")

• "במשך זמן רב אני צועד במורד החיים עם שני ידידי, בחירות רעות ומזל רע. למזלי אני מאמין גדול בהתחלות חדשות, חברים חדשים ובריחה מן הבעיות שלי. כך שיום אחד החלטתי לשים פעמי לכיוון האי. אלוהה, שמי הוא ג'ק." ~ המשפט הפותח של הספר