אם יש גן עדן

אם יש גן עדן הוא רומן הביכורים של רון לשם, המגולל את סיפורו של צוות לוחמים מחטיבת חי"ר, המשרת במוצב הבופור בשנתיים האחרונות לשהות צה"ל בדרום לבנון^(וצ).

"הוא כבר לא, וזה מה שכולם משחקים כשנהרג להם חבר." ~ עמוד 7
"שנאה? כן, זה טוב לפעמים. שנאה היא פתרון מעולה לשעמום." ~ עמוד 16
"רע לי כאן, רע מאוד. אנשים מבוגרים לא צריכים לחיות ככה, לשקוע בבוץ השחור הלבן בלילות." ~ עמוד 17
"מה חבר?! אח. אח שלי, שיודע מה טוב בשבילי יותר ממה שאני אדע כל החיים." ~ עמוד 18
"אתה רואה לו את הכאב בלבן שבעיניים, ופתאום כואב גם לך." ~ עמוד 25
"הוא רגיל לעשות לאנשים טוב." ~ עמוד 31
"בי הוא מחייך, מין חיוך תמידי כזה, שלא ברור אם יש מאחוריו כוונה טובה או רעה." ~ עמוד 34
"המטרה: להגן על גבולה הצפוני של ישראל, מהר דב במזרח ועד ראש הנקרה במערב." ~ עמוד 55
"על גבול מרג' עיון נהייתי מג'נון." ~ עמוד 105
"בשביל זה התגייסנו. בחרנו לחיות במוצב, מוקפים בחברים הטובים ביותר שיש, שותפים לכול." ~ עמוד 117
"כשהכי שחור על הקרקע, אז הכי זוהר בשמים." ~ עמוד 118
"קבענו שחוזרים בחיים, חוזרים שלמים, נשבענו. עולים, יורדים, בלי שריטה, לא על הילדים, לא עלינו, נשבענו. וכשאתה נשבע, חשבנו, אין מצב שאלוהים יתקע אותך." ~ עמוד 171
"חיילים לא נשלחים לגיהנום, לעולם." ~ עמוד 207
"אצלנו המלחמה היא חלום, השלום הוא סיוט, בגלל זה ננצח." ~ עמוד 258
"אנשים אוהבים אקשן. ופחד, פחד זה סם ממכר." ~ עמוד 288

ראו גם[עריכה]

בופור – סרט המבוסס על רומן זה