אשר בן יחיאל

רבנו אשר בן יחיאל המכונה הרא"ש (1250 - 1327) - מגדולי פרשני התלמוד והפוסקים ובעל השפעה מכרעת על עיצוב ההלכה היהודית.

שו"ת הרא"ש

• "שינהגו בו נידוי, באותו המשוגע", ואם לא יחזור בו, "ידונו אותו למוות בדין זקן ממרה". (על רב שאסר שימוש בעירב חצרות) (כלל כא סימן ט)
• "מעיד אני שמים וארץ שאיני חוקר וחופש (ומחפש) וחוטט (ומחטט) לבטל דבריך, אך אם הייתי יכול לקיימם, היו חביבים עליי מאוד. אך מה אעשה, תורתנו תורת אמת, ואין אדם רשאי להחניף בה". (מתוך ויכוחו בפסיקת הלכה) (כלל מו סימן ב)
• "בנות ישראל הן פרוצות בזמן הזה ויש לחשוש שמא נתנה עיניה באחר".
• "ועל שכתבת מגזרת השכל וגזרת הדת, מה אשיב על זה? לא תהא תורה שלנו כשיחה בטלה שלכם, חכמת הגיונכם, אשר הרחיקו כל חכמי הדת נביא ממנה, אות או מופת, לחייב ולזכות ולאסור ולהתיר. והלא חוצבי מקורה לא האמינו במשה, ובמשפטים ובחוקים צדיקים אשר נתנו על ידו, בכתב ובקבלה. ואיך שואבי מימיה יביאו ראיה מהם לחקים ומשפטים של משה רבינו עליו השלום, ולפסוק דינין במשלים שהורגלו בהם בחכמת הגיונם? האף אין זאת, וכי בימי ובמקומי יפסקו הדינין על פי המשלים? ת"ל =תהילה לאל= בעודי חי עוד יש תורה בישראל, להביא ראיה מהמשנה וגמרא בבלית וירושלמית, ולא יצטרכו להביא משלים לפסקי הדינים. כי חכמת הפילוסופיא וחכמת התורה והמשפטים אינן על דרך אחת. כי חכמת התורה היא קבלה למשה מסיני, והחכם ידרוש בה במדות שנתנה לידרש בהם, ומדמה מילתא למילתא; אף על פי שאין הדברים נמשכים אחר חכמת הטבע, אנו הולכין על פי הקבלה. אבל חכמת הפילוסופיא היא טבעית, וחכמים גדולים היו והעמידו כל דבר על טבעו, ומרוב חכמתם העמיקו שחתו והוצרכו לכפור בתורת משה, לפי שאין כל התורה טבעית, אלא קבלה. ועל זה נאמר: תמים תהיה עם ה' וגו'; כלומר: אפילו יצא לך הדבר חוץ מן הטבע, אל תהרהר על הקבלה, אלא בתמימות התהלך לפניו. לכן אין להביא ראיה מדבריהם, לעשות אות ומופת וגזרות ומשלים על משפטי ה' הישרים. ועל זה אמר החכם: כל באיה לא ישובון, רוצה לומר: כל הבא ונכנס מתחלה בחכמה זו, לא יוכל לצאת ממנה להכנס בלבו חכמת התורה, כי לא יוכל לשוב מחכמה טבעית שהורגל בה, כי לבו תמיד נמשך אחריה. ומחמת זה לא ישיג לעמוד על חכמת התורה, שהיא ארחות חיים, כי יהיה לבו תמיד על חכמת הטבע, ותעלה ברוחו להשוות שתי החכמות יחד, ולהביא ראיה מזו לזו, ומתוך זה יעות המשפט; כי שני הפכים הם, צרות זו לזו, ולא ישכנו במקום אחד. וכו'" (כלל נה)

(נגד פסק הרמב"ם שאשה יכולה לדרוש גט מבעלה) (כלל מג סימן ו)

אורחות חיים

• "רְצֵה בַּאֲשֶׁר יִרְצֶה יוֹצֶרְךָ" (סט)
• "ואלה הדברים שיזהר בהם לסור ממוקשי מות, לאור באור החיים" (משפט פתיחה)
• "להתרחק מן הגאווה בתכלית הריחוק"(יום ראשון)
• "שלא יסעד בסעודת הרשות"(שם)
• " שלא ישיח שיחה בטילה, ויזהר ללמוד בלילה עד שישן מתוך דברי תורה ולא מתוך שיחה בטלה"(שם)
• "כשיגיע עת תפילה משלוש תפלות שביום, יניח כל עסקיו ויתפלל. וראש כל הדברים שישמור את עיניו מכל דבר שאינו שלו."(שם)
• "ופזר ממונך כאשר הוא רצונו, כי בידו למלאות חסרונך ולתת טרף בני ביתך."(יום שני)
• "דע את אלהי אביך, ודבריך במאזני צדק תשקול, והין צדק יהיה לך, ויקל בעיניך הוצאות ממונך מהוצאות דברך. ופיך אל ימהר להוציא דבר רע, עד אשר תשקלהו במאזני שכלך."(שם)
• "כוון בתפילתך, כי התפילה היא עבודת הלב. ואם בנך ידבר לך ולא מלבו, הלא ייחר לך. ומה תעשה טפה סרוחה לפני מלכו של עולם, ולא תהיה כעבד שמסרו לו מלאכה נכבדת לטובתו וחיבלה, ואיך יעמוד לפני המלך?"(שם)
• "ומה טוב לבקש סליחה על מאמרך סלח לנו בלא כוונה." (שם)

טקסט בוויקיטקסט: מחבר:רא"ש