בעז שרעבי

בֹעז שרעבי (נולד ב־28 במאי 1947 בתל אביב), זמר, פזמונאי ומלחין ישראלי.

"אגיד לך משהו. אני לא צבוע, אלא אומר את האמת ואת אשר על לבי. הייתה לי הרגשה של אפליה מסוימת לא רק כלפי, אלא גם כלפי כלל הזמרים יוצאי עדות המזרח. אני לא יודע אם האפליה נעלמה לגמרי, אבל המציאות השתנתה. עם פתיחת הרבה תחנות רדיו חדשות, נפתחו השערים לזמרים שמגדירים אותם מזרחים או ים תיכוניים. בעיני, כל הזמרים בארץ, מהכי אשכנזי עד הכי מזרחי, כולם אמנים ישראלים." ~ על שאלת האפליה כלפי זמרים מזרחיים (יעקב בר-און, בועז שרעבי, 'הלוואי' מודל 2015: "מותר לי לומר את מה שאני חושב", באתר מעריב, 6 בינואר 2015)
"רוב התקליטים שהוצאתי ב־20 - 30 השנים האחרונות לא קיבלו כיסוי כמו אלה שהוציאו אי אלה זמרים אחרים, שלא אציין את שמותיהם. איך השיר 'לתת', שכתבתי עם חמוטל בן זאב^(וצ), הפך לשלאגר יוצא מן הכלל? זה קרה דרך ההופעות שלי, ולא דרך התקליט שבו היו גם שירים כמו 'משאלה' ו'לשיר איתך'. גם אם אני לא רוצה להלל את עצמי, אני חייב לומר שכעת אני מרגיש שכבר מכירים בכך שאני מוכשר." ~ על חוסר הפרגון לאלבומים שלו (יעקב בר-און, בועז שרעבי, 'הלוואי' מודל 2015: "מותר לי לומר את מה שאני חושב", באתר מעריב, 6 בינואר 2015)
"אני לא בנוי לשמש שופט בתוכניות האלה. לעולם לא אביך את המועמדים הצעירים. אני לא בנוי לזה וגם לא עניין אותי להתארח שם. אבל כנראה חל אצלי איזה שינוי קל לגבי הגישה שלי לנושא. לפני שנתיים נעתרתי להצעה להיפגש עם מפיקי 'כוכב נולד' במלון 'דן קיסריה', קרוב למתחם. 'איך אנחנו שמחים שסוף־סוף הסכמת', נאמר לי. 'לפעמים גם אני מתפשר', אמרתי. אחרי שבועיים־שלושה הודיעו לי שהתבטל העניין. נעלבתי. כשאני כבר מוכן, אתם מוותרים עליי? ודווקא רציתי, כי חשבתי שבכך תהיה לי פרנסה טובה. הרי יש לי ילד שעליי לפרנס אותו." ~ על השלב בו הסכים לשמש שופט בתוכנית מציאות (יעקב בר-און, בועז שרעבי, 'הלוואי' מודל 2015: "מותר לי לומר את מה שאני חושב", באתר מעריב, 6 בינואר 2015)
"השיר הזה, שאהוד מנור, חברי היקר, כתב לו את המילים על בסיס לחן שלי, דיבר אל העם ולא היה זקוק לטובות של הקדם ההוא כדי להצליח." ~ על השיר "הלוואי" שזיכה אותו רק בנקודה אחת ובמקום האחרון בקדם האירוויזיון בשנת 1986 (יעקב בר-און, בועז שרעבי, 'הלוואי' מודל 2015: "מותר לי לומר את מה שאני חושב", באתר מעריב, 6 בינואר 2015)
"מארץ של חלב ודבש הפכנו לארץ של חרדל וסחוג, עם חוסר פרגון בין המחנות. אני בעד להתווכח ולהביע דעות, אבל עלינו לשמור על האחדות שלנו. אם אני תורם לכך כזמר, דייני." ~ על חרדתו למה הפכה ישראל בשנים האחרונות (יעקב בר-און, בועז שרעבי, 'הלוואי' מודל 2015: "מותר לי לומר את מה שאני חושב", באתר מעריב, 6 בינואר 2015)
"התקשרתי אליו, אמרתי לו שיש לי איזה לחן, ואין לי מילים. אהוד אמר: 'טוב, אני בא אליך עכשיו'. ככה הוא היה. פשוט. בלי פוזה. הוא לא חיכה. לא אמר לי 'תגיע אליי'. רק אמר 'אני בא עכשיו'. אני מחכה לו, בינתיים מנגן על הפסנתר את הלחן, ואז דפיקה בדלת, ואהוד על הסף, ואומר לי: 'הנה הטקסט שאתה צריך'. ואני אומר לו בהפתעה: 'אבל לא שמעת את המוזיקה, איך יש מילים?' ואהוד: 'אני כבר 20 דקות מחוץ לדלת, מקשיב לך מנגן'. ככה הוא היה. איש שכולו כוונות טובות ופשטות. איש שהמילים שלו תמיד נוגעות ללב, כי יש בו עצבות מלטפת. מין כאב דק כזה. משהו שנותן לך לעבור דרכו. הוא היה רגיש אליי. פעם הוא ראה אותי מסתובב, סהרורי, ושאל: 'בעז, עוד פעם מישהי שיגעה אותך?' ככה נולד השיר 'כשאת נוגעת בי'." ~ על שיתוף הפעולה הפורה עם אהוד מנור (בועז כהן, גבר סנטימנטלי: ראיון עם בועז שרעבי, באתר nrg‏, 11 ביוני 2011)
"ביבי נתניהו. בעיניי הוא המנהיג הכי טוב שיכול להיות לישראל. הוא חכם. הוא חזק. אני מזוהה עם הימין, ולא מהיום. כתבתי לליכוד את הג'ינגל באחת ממערכות הבחירות. אני מעריץ את ביבי נתניהו. הוא ריאלי. הוא רואה את המציאות כמו שהיא. יודע איפה לעצור ואיפה לשחרר. הוא אומר גם את הדברים הקשים ביותר, בעדנה. אני אבחר בו גם ב־30 השנים הבאות. גם אופיר אקוניס חכם, בעיניי. הוא יגיע רחוק מאוד." ~ על תמיכתו בימין ואהדתו לבנימין נתניהו (בועז כהן, גבר סנטימנטלי: ראיון עם בועז שרעבי, באתר nrg‏, 11 ביוני 2011)
"היה, אבל זה לא שהשתגעתי. ישבנו במטוס, אני וחברים, דיברנו בעברית, ואיזה נוסע אמריקאי מסתכל עלינו בשנאה, בעוינות, ופתאום מקלל אותי 'שאט דה פאק אפ, שאט דה פאק אפ'. ואני פונה אליו ושואל מה הוא רוצה, והוא אומר 'יו ג'ואיש, שאט דה פאק אפ'. אמרתי לו שיתעסק בדברים שלו, והוא ממשיך לקלל ולא מפסיק. לקחתי מגבת, גלגלתי אותה ונתתי לו הצלפה כזו, פלאסק. ההוא התחיל לצרוח, באו הדיילים, שאלו, 'מה, מה עשית לו?' הסברתי להם שלא מדברים אליי ככה. הם הודיעו בינתיים לשדה התעופה שיש נוסע ישראלי שמתפרע. חיכו לי בשדה ארבעה שוטרים, עם מדליות על כל החזה, מפה ועד הודעה חדשה. לקחו אותי הצדה, שאלו אותי 'שתית?', אמרתי את האמת. אמרתי: 'כן, שתיתי. אני מפחד מטיסות, והאלכוהול מרגיע אותי'. שאלו למה הרבצתי לו. אמרתי: 'לא הרבצתי, הסברתי לו. עם המגבת'. השוטר הסתכל עליי, ראה שאני לא בדיוק המופרע האלים שסיפרו לו עליו, נתן לי את הדרכון ואמר: 'שתהיה לך שהות נעימה באמריקה, מיסטר שרעבי'. זהו. זה הכול." ~ בתשובה לשאלה אודות ההתפרעויות שלו (בועז כהן, גבר סנטימנטלי: ראיון עם בועז שרעבי, באתר nrg‏, 11 ביוני 2011)
"לאהבה הראשונה שלי. דורית, אהבת חיי, שהלכה לעולמה לפני חמש שנים. הייתי אז בן 17, היום אני בן 64, ואני לא שוכח אותה, איך היינו הולכים בגשם יד ביד. מתנשקים בחדר המדרגות. לא יכולים להיפרד. סיפרתי לה פעם אחת שבגדתי בה עם אחות בויצ"ו שהייתה מבוגרת ממני, בת 25, וראיתי את עולמה של דורית נחרב לנגד עיניי. היא אמרה לי ללכת ממנה, מיד. היה קשה. למחרת בשש בבוקר חיכיתי לה ליד הבית, כי ידעתי מתי היא יוצאת לעבודה. נפלתי על הברכיים. התנצלתי. אמרתי לה, זה לא יקרה שוב. לפחות הייתי כן איתך. לא הסתרתי שהייתי עם אחרת. היא סלחה לי. מאוחר יותר, כשיצאתי לסיבוב הופעות של שנה באמריקה, הבטחתי לה שכשנחזור, אנחנו נתחתן. אבל בינתיים היא התאהבה במישהו אחר. באתי אחרי שנה, ועדיין אהבתי אותה, אבל היא הייתה איתו, התחתנה, עשתה חמישה ילדים. כששמעתי שהיא מתה נשבר לי הלב. פתחתי אלבום ישן. הסתכלתי על התמונות שלה שנה שלמה. היה לי קשה להתמודד עם הכאב הזה. אולי זה מוזר, אבל אליה אני מתגעגע." ~ על אהבת נעוריו (בועז כהן, גבר סנטימנטלי: ראיון עם בועז שרעבי, באתר nrg‏, 11 ביוני 2011)