ג'ודי פיקו

ג'וֹדי לין פיקו (באנגלית: Jodi Lynn Picoult; נולדה ב־19 במאי 1966) היא סופרת אמריקאית־יהודיה.

מתוך ספריה

"אולי אם אלוהים נותן לך נכות, הוא מוודא שתקבל כמה מנות עודפות של הומור כדי שתוכל להתמודד עם זה בקלות יותר." ~ 'שומרת אחותי'
"אני אישית סבור שמצב 'נורמלי' הוא רק כפתור במייבש הכביסה." ~ 'חוקי הבית'
"ברור, הרבה אנשים מאמינים באלוהים. הרבה אנשים גם האמינו פעם שהעולם שטוח." ~ 'בת ברית'

"בתשע עשרה דקות אפשר לכסח מדשאה קטנה, לצבוע שיער... בתשע עשרה דקות אפשר לעצור את העולם, או לקפוץ מקצהו. בתשע עשרה דקות אפשר לנקום."
"כאוס הוא דם הנמס בוורוד בשלג. הוא טפטוף של הורים שהופך לזרם ואחר כך לנהר גועש, והם כולם צורחים את שמות ילדיהם הנעדרים... והיעדר תוכנית לאופן בו תגיב כשהעולם המוכר לך מתנפץ לרסיסים."
"וממש כשם שהכול התחיל, בבת אחת, הכול נגמר – אם אפשר בכלל לומר על דבר מסוג זה שנגמר."
"בשלב הזה אני מקווה שאני כבר לא בחיים."
"ייתכן שדברים רעים קורים כי זאת הדרך היחידה שבה אנחנו יכולים להזכיר לעצמנו איך אמורים להראות דברים טובים."
"אהבתי את מאט. ושנאתי אותו. שנאתי את עצמי על כך שאני אוהבת אותו, אבל בלעדיו שוב הייתי הופכת לשום דבר."

"עכשיו, כשאנחנו רואות מולנו את המטרה, נתחיל לפרק את המכשולים שניצבים בדרך אליה."
"אפילו במבט לאחור איני מסוגל להסביר מדוע עשיתי את זה. זה היה משהו ביני לבין הנמר, ההכרה הזאת בכך שאני חופשי והוא לא. העובדה שחייו הבלתי צפויים, הפראיים, הצטמצמו לשתי הופעות קרקס קטנות בצהריים ובערב."
"לפיכך היו אנשים שהחשיבו אותו לגאון. השאר חשבו שהוא מטורף."
"הטבע יודע מה הוא רוצה, אבל זה לא הופך את העניין לקל יותר בשבילנו."

"אנשים סובלים מכל מיני סוגים של אובדן — מקטן עד גדול. אפשר לאבד מפתחות, משקפיים, בתולים. אפשר לאבד את הראש, אפשר לאבד את הלב, אפשר לאבד את הנפש. אפשר לאבד את הבית ולעבור למוסד סיעודי, או להיות הורה לילד שעבר לחיות בחו"ל, או לראות בן זוג מתפוגג בנבכי השיטיון. אובדן הוא יותר מסתם מוות, ואֵבֶל הוא משַנֵה־הצורה האפור של הרגש."
"כולנו איבדנו, אני משערת. לכן אנחנו מגיעים הנה: כדי לשמור על קשר עם מה שחסר."

ערך בוויקיפדיה: ג'ודי פיקו

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ג'ודי פיקו