הראל כנפו
הראל כנפו (נולד ב־1965), תת אלוף בצה"ל, בשירותו הצבאי היה לוחם ומפקד בצנחנים, מכהן כראש מטה פיקוד הדרום.
- "ביחידות הלוחמות שעברו בגזרה היו עשרות מאיר הר-ציון. על המבצעים המדהימים שעשו כאן הצנחנים, חרוב, אגוז, השייטת ודובדבן, לפני עשרים שנה היו כותבים ספרים. היום? שורה אין על זה בעיתון. זה לא עובר מסך. אני לא זוכר מקרה אחד של התברברות, לא של פחדנות תחת אש. אני 21 שנים בצבא ולא זכורה לי תקופה כל כך מפוארת. ההישגים הם אדירים, הטרגדיה היא שהתחושות בציבור הפוכות מאלה שהצבא מרגיש בתוך עצמו." ~ על הלחימה בשכם באינתיפאדה השנייה (מקור)
- "מקצועיות כמו זו שמפגינים החיילים הצעירים לא הייתה אף פעם. אומרים שהמוטיבציה של הנוער פוחתת, שהוא כבר לא חדור תחושת שליחות, שההתנדבות פסה ואיננה – אני מוצא שההיפך הגמור הוא הנכון. בכל חתך שלא תבחן את הדברים, אם ברוח או בסטנדרטים, בהשוואה לפלוגה המעולה שבה אני צמחתי בצנחנים – הם טובים פי כמה. הלוואי שאני כמפקד מחלקה הייתי מתרומם לרף שהם מציבים. המסקנה ברורה, הדור הולך ומתעצם אבל המדינה לא יודעת את זה." ~ על הלחימה בשכם באינתיפאדה השנייה (מקור)
- "הסיפור שהתקשורת מגישה שם את הדגש על הרע. גם אנחנו, כצבא, לא ממש השכלנו לספר את הסיפור המלא. התוצאה היא שהתמונה המוצגת לעם, כאילו יש יותר חריקות מאשר הישגים, היא מעוותת והיא עולה לנו כחברה במחיר כבד. היא מונעת לגיטימציה למעשים שלנו והיא גורמת לציבור לגבש עמדות על סמך מידע חלקי בלבד." ~ על הלחימה בשכם באינתיפאדה השנייה (מקור)
- "לא פעם הצלחנו לנטרל מתאבד שכבר יצא לדרכו מבלי שהוא יישרט אפילו. בעצם הצלנו את חייו. קראת על זה איפשהו? בטח שלא. לעומת זאת, לא פעם ולא פעמיים תיארו לך אותנו כקלגסים." ~ על הלחימה בשכם באינתיפאדה השנייה (מקור)
- "אני מכיר לא מעט תופעות של גרילה. וייטנאם, אפגניסטן, בלפסט, המנדט הבריטי על ארץ ישראל – בשום מקום אחר הצד השולט לא השיג תוצאות טובות כמו אלה שלנו מול חזבאללה, שהוא ארגון כושל, אבל הציבור משום מה לא יודע את זה. אנחנו יורים לעצמנו ברגל. היו לנו כאן מספיק פעולות איכותיות שבתקשורת אפשר היה להפוך אותן למטעמים, זה לא קורה. לעומת זאת, אם מישהו נפגע ישר העניין תופס כותרת וגורר אצלנו יללות." ~ על הלחימה בלבנון (מקור)
- "הודות לתהליכי חשיבה מסודרים, מודיעין מצוין, עבודת שב"כ מדהימה, יחידות ומפקדים איכותיים וגם קצת מזל ונסים, הצלחנו להימצא תמיד צעד אחד לפני הפח"ע. ככל שחלף הזמן השתפרנו, לאט לאט נעלמו ראשי הארגונים, המפקדים של היום הם אלה שלפני שנתיים היו מספרי 6. ההישג שאליו הגענו בסיכול, כמעט אפס פיגועים, הוא מעל ומעבר להערכות הכי אופטימיות שהיו לי. עשינו את זה כשאנחנו מצמצמים בהדרגה את סדר הכוחות העומדים לרשותנו ולמרות זאת שומרים על רמה גבוהה של ביטחון. בסוף התקופה הספיקו לי פחות ממחצית הכוחות שעמדו לרשות החטיבה כשנכנסתי לתפקיד. מבחינתי קרה הבלתי ייאמן. דברים שלא העזתי אפילו לחלום עליהם התגשמו." ~ על הלחימה בשכם באינתיפאדה השנייה (מקור)
- "היא השתמשה שוב ושוב במינוח 'אזרחים פלשתינאים תמימים', שלחלוטין לא מקובל עליי. הם לא תמימים, טענתי, הם פסיביים. אמנם הם לא לוקחים חלק פעיל בטרור, אבל סקרים שהפלשתינאים עצמם עורכים מצביעים על כך שמרבית התושבים, 90 אחוז בערך, מציינים בפירוש שהם תומכים בפיגועי התאבדות. לאור הנתונים האלה אני מתקשה לראות בפלשתינאים אוכלוסייה תמימה שכל עניינה הוא לחיות איתנו בשלום." ~ על הלחימה בשכם באינתיפאדה השנייה (מקור)
- "מחסומים הם פתרון גרוע, אבל עדיין זה הרע במיעוטו. החלופה למחסומים בשלב זה היא הטלת עוצר מוחלט. כדי לאפשר לאוכלוסייה להיכנס ולצאת משכם אני חייב להעביר אותה דרך מנגנון בידוק, ובמקביל, באמצעות כוחות שפועלים בשטחים הפתוחים, למנוע ממנה להסתנן שלא במעברים. על יעילותם של המחסומים אין חולק. מבין 547 מבוקשים ודרושים שנעצרו בתקופתי, 237 נתפסו במחסומים. ככל שהפלשתינאים נשארים יותר זמן במחסום הם סובלים והחיילים משתגעים, מכאן שהאינטרס המובהק שלי הוא לשכלל את התשתית ודרכי העבודה ולאפשר להם לעבור הכי מהר שניתן. אחרת הם ינסו לחזור לאופציה של ההסתננות ואז היכולת שלי לפקח על הטרור תפחת." ~ על הלחימה בשכם באינתיפאדה השנייה (מקור)
- "בטוהר מידות אין לי רגשי נחיתות מול שום עם בעולם. נכון שכל תלונה שנייה באיו"ש זה שכם, אבל מי שמסר לך את הסטטיסטיקה שכח לציין שמספר האנשים שעוברים אצלנו במחסומים הוא עשרות מונים יותר בהשוואה לשאר החטיבות. מדד נוסף הוא מספר האירועים שאותם אנחנו מגדירים כחריגים. במשך התקופה שלי כאן בתפקיד עלינו על 30 אירועים כאלה. זה אפס קצהו לעומת הכמות שהייתה אמורה להיות לולא הגבנו על המקרים בתקיפות. חיילים הודחו ונענשו בחומרה רבה. באינתיפאדה הקודמת, כדאי שתדע, 30 אירועים חריגים היה נתון לא של חטיבה, אלא של פלוגה. אני לא מיתמם או מקל ראש בבעיה, דברי הפצ"ר בהחלט מקובלים עליי, זו גם הסיבה שקידמתי בברכה את הנשים ממחסום Watch, הן עושות עבודה חשובה. ברור שבחורים בני 19 פחות כשירים לבצע את המשימה הזאת מבני 40. אנחנו כמפקדים עושים ככל שניתן לשפר את כוח האדם שמוצב במחסומים, בקרוב תיכנס לשכם יחידה קבועה של משטרה צבאית שהוכשרה במיוחד למשימה הזאת. זה כמובן עדיף על מחלקת לוחמי חי"ר שמתחלפת אחת לחודש. האם חטיבת שומרון ראויה בשלב זה לציון לשבח על סיפור המחסומים? לא. האם זה אומר שרמתה המוסרית היא נמוכה? בשום פנים ואופן לא." ~ על טוהר הנשק ומוסר בלחימה באינתיפאדה השנייה (מקור)
- "בעיני עושים להם עוול כשמתארים אותם כפורעי חוק. אם תבחן את שיעור הפשיעה אצלם – רצח, שוד, אונס וסמים – בהשוואה לכלל האוכלוסייה, תגלה שזה ציבור שאין כמוהו לשמירת חוק. ההתייצבות שלהם אל מול הסכנה – לפני חמישים שנה היו אומרים עליהם גיבורים. קח לדוגמה את שלמה מילר, הרבש"צ (רכז ביטחון שוטף צבאי) של איתמר שנהרג בפיגוע האחרון. זהו אחד האנשים הכי שקולים, מחושבים וממלכתיים שיצא לי לפגוש בחיי. כשלא הפעלנו יד מספיק קשה נגד גורמים יהודיים שפעלו בשטח באופן בלתי חוקי, הוא כעס עלינו. 300 קיצוניים שיש במחנה הזה, אותם שיושבים במקומות לא חוקיים ושעושים מעשים לא חוקיים, הם פרומיל שבפרומיל. אל אלה לא התייחסתי, לא קיימתי איתם שום קשר, בתוקף סמכותי כמח"ט מנעתי מהם כל סיוע שיכולתי, החל מאיך מחלקים את הנשק שבגזרה וכלה באי מתן אישור לרבש"צ משלהם. כשנדרשתי לפנות את בית הכנסת בתפוח, את מצפה יצהר ואת עין חורון, עשיתי את זה במלוא העוצמה." ~ על המתנחלים (מקור)
- "לא לימדנו אותם את המעבר משגרה למלחמה מבחינה מנטלית. פתאום אתה מגלה שיש חרדות מזעקות הפצועים ושלא תמיד יודעים מה בעצם קורה. מלחמה היא לא אירוע שייגמר עוד שעה. החתירה לביצוע המשימה מקבלת משמעות שונה במלחמה. פתאום אתה מגלה תופעות שלא עולות בעימות מוגבל, כמו רעב לאורך זמן. הלוחמים מספרים שהם שהו בבית שיש בו אוכל – ונאסר עליהם לגעת בו. עוד נקודות שעלו בתחקירים הם פעילות תחת עשן סמיך וערפל, הטיפול בפצועים ואפילו צחנת ההרוגים. כיצד אתה מתמודד עם העובדה שגופת החבר שלך שוכבת לצדך? העיסוק בזה יסייע לחיילים ויספק להם כלים להתמודדות כדי שהדברים לא ינחתו עליהם כרעם ביום בהיר. אנחנו שמים דגש גדול על כושרו של המ"כ, המקצועיות שלו והמשמעת אבל בהחלט גם על המנהיגות שלו והיכולת שלו במלחמה, תוך עיצוב התודעה שלו." ~ על הדרך בה מוכשרים מפקדי הכיתות בחיל הרגלים (מקור)
נאמר עליו
[עריכה]- "בפנקס כיס צבעוני, שהוכן בהוראת מח"ט שומרון (שכם) בצה"ל, אל"מ הראל כנפו, באפריל 2004, היו 40 שמות ותמונות של מבוקשים בכירים. חלקם נראים בצילום משפחתי כשהם מחייכים על רקע ורוד או תכול. חלקם נראים בצילומים מתקופות מעצר קודמות בישראל, ואינם מחייכים. 22 מתוך 40 העמודים בפנקס של כנפו מקופלים בפינה השמאלית העליונה, מעל התמונה. 18 תמונות עדיין מביטות מן הפנקס. לפני שנה וחצי לא היה ניתן בכלל להנפיק פנקס כיס כזה, כיוון שהיו בעיר 300 מבוקשים. היום נותרו בסך הכול כ־160, מהם, כאמור, רק 20 בכירים." ~ (מקור)
- "הוא התגייס לקורס טיס וכשהודח בחר בצנחנים. כנפו הצטרף לפלוגת נובמבר 83' של גדוד 202, בלט מלכתחילה ונחשב למורעל שאין שני לו. הוא עוד יהיה הרמטכ"ל, כתבו עליו בעלון המחזור. מ"פ, חתונה, מסע של שנה ברחבי דרום אמריקה, חזרה למדים ולדרום לבנון, מפקד פלוגת ההנדסה החטיבתית, פציעה קלה בהיתקלות עם חוליית חזבאללה, מג"ד 890 בעיישיה ובריחן, קצין המבצעים של פיקוד צפון בזמנו של האלוף גבי אשכנזי – אלו היו תחנות חייו עד לאינתיפאדה הנוכחית. בראשיתה הוא ישב בצד. כנפו, אז מפקד חטיבת המילואים הצפונית של הצנחנים (אחרי שהיה סגנו של מפקד חטיבת הצנחנים הסדירה), אותת לכל כתובת אפשרית שהוא נכון להיענות מיד לקריאה לתפקיד בשטחים. 'זאת רק ההתחלה, הסיפור לא הולך להיגמר מחר', נאמר לו ולאל"מים אחרים שביקשו להצטרף למערכה. 'קחו אוויר, המתינו בסבלנות, נזדקק לכם מאוד לקראת שלבי ההכרעה. יהיה מספיק לכולם', הרגיע אותם תא"ל יצחק גרשון (ג'רי), המפקד הקודם של כוחות צה"ל ביהודה ובשומרון." ~ (מקור)
