השוטר אזולאי
השוטר אזולאי הוא סרט ישראלי דרמטי־קומי מועמד לפרס אוסקר וזוכה פרס גלובוס הזהב שכתב וביים אפרים קישון בשנת 1971. הסרט היה סרטו הראשון של קישון שלא התבסס על הומורסקות קיימות של קישון.
- "זה לא שוטר, זה שותף."
- "אני אינ-אינ-אינסלטור, אלו כלי העבודה שלי."
- "לפרוץ לדואר?" ~ קקטוס בהצעה מעשית כאשר אזולאי נתקע ללא אסימון
- "אבל לא כמו במזבלה, עם מפה!"
- "כל הסימנים העידו על איש פת"ח מובהק! עצבנות, עור פנים כהה..."
- "אני עור פנים כהה אני? אם אני עור פנים כהה אתה אבו-ג'ילדה!"
- "אל תצטער, רבע עוף."
- "זה מובן מאליו, תימני."
- "רעיון סביר, שאלה של תכנון."
- "נעשה לו פשע."
- "תיזהרו מהג'ינג'ית, היא נושכת!" ~ סמל בז'רנו
- "בבקשה לעלות, בבקשה לרדת, מה זה?" ~ סמל בז'רנו
- "טוב את יודעת מה, תקרעי גם את תעודת השוטר שלי."
- "אה, זה שרירותי זה, זה סירוס של הכוונה."
- "בהזדמנות חגיגית זו, הרשה לי להגיש לך, בו- בו- בורקס!"
- "אתה משלם או לא משלם?"
- "זה לא צריך להתערב, אלה כוחות שווים."
- קקטוס: "הולך, עוזב, עייף, עצוב."
- עמר: "אל תגיד לי עייף עצוב, שילכו על סכינים."
- "בטי, את מסתירה לי את הדרגה!"
- אזולאי: "כמה היו הגנבים, כולם יחד?"
- יונה [מחופש לכומר]: "לא יודע, הם לא אמרו לי."
שיחות
[עריכה]- עמאר: "[שוד] דלק מזוין, כמה [זמן בכלא]?"
- הורוביץ: "תלוי מי השופט."
- עמאר: "רובינשטיין?"
- הורוביץ: "15 שנה."
- כולם: "לא!"
- התימני: "לא בא בחשבון!"
- קקטוס: "לפצח את המדחנים החדשים!"
- הורוביץ: "איזה עורך דין?"
- התימני: "2000 cash".
- הורוביץ: "שבועיים על תנאי."
- כולם: "נה..."
- התימני: "מה יש, מוכרחים לשבת שנים?"
- הורוביץ: "המנזר, תשמישי קדושה. זה פוליטיקה."
- עמאר: "פוליטיקה זה טוב?"
- הורוביץ: "זה טוב בשביל השוטר."
- עמאר: "כמה זה המנזר? אל תחסוך לי."
- הורוביץ: "פרקליט בינוני טוב, השופט שינדרמן, עבר נקי? [של התימני]"
- עמאר: "לא."
- התימני: "אל תשכח [ניכוי] שליש על התנהגות טובה."
- הורוביץ [אחרי שמחשב]: "שישה חדשים!" ~ מתכננים פשע בשביל אזולאי
נאמר על הסרט
[עריכה]- "ב'השוטר אזולאי' קישון מראה כיצד הארגון המשטרתי איננו באמת מתמודד עם הפשיעה והוא מציג את החברה הישראלית ככזו שמזניחה את בני עדות המזרח שלמעשה מאכלסים את כל דמויות העולם התחתון המתואר בסרט. כולל של הזונה התימניה, ומנהיג העבריינים בגילומו של יוסף שילוח. גם כאן (כמו בבלאומילך) ההצלחה של המשטרה היא אירונית ועקיפה כאשר הדמות האנושית שלחלוטין לא מתאימה לתפקידה הוא השוטר אזולאי עצמו." ~ על המסר הקשה והכואב (אפלייה וגזענות כלפי בני עדות המזרח) שהסרט השוטר אזואלי מבקש להעביר (נעים א., "מספר קטעים על הסרט: השוטר אזולאי קישון, 1971")
- "שייקה אופיר גילם את אזולאי כאדם בדרך ללא מוצא: לכוד בנישואים לא מאושרים ותחת לחץ מתמיד, פנימי וחיצוני, לעשות את הדבר האחד שהוא אינו רוצה ואינו יכול לעשות: ללמוד את חוקי המשחק שבאמצעותם אנשים מתקדמים בחיים. פעם אחר פעם הוא מפגין את יכולתו לראות את האדם שמאחרי התפקיד: הפושע, הזונה, או המפגין הם עבורו בני אדם כמותו, לא ישויות אנונימיות." ~ איפיון תפקיד השוטר אזולאי (נעים א., "מספר קטעים על הסרט: השוטר אזולאי קישון, 1971")
- " 'השוטר אזולאי' הוא רוח של צחוק עם דמעות. זהו לא רק הומור מסוג קשה יותר, אלא גם אחר לגמרי. 'השוטר אזולאי' מתאר פרובלמטיקה של איש אחד, יוצא דופן, שאינו פותר את הבעיות שלו. בסופו של דבר, גובר העצב על הצחוק. השוטר אזולאי אוהב את אשתו, אין לו ילדים, הוא 'משוגע' אחרי המשטרה אבל המשטרה אינה 'משתגעת' אחריו. לאזולאי יש כוונות נהדרות, אהבה רבה ואף אשליות פז וחלומות בדולח לגבי עצמו, אך הוא שוטר רע מאוד, הרע ביותר, מבחינת המשטרה. הוא סבור לתומו כי הוא שומר סדר, אך לאמיתו של דבר נוצר סביבו גן עדן של פשיעה – יש כאן שלושה מישורים מקבילים ומשולבים: סיפורו האישי של אזולאי, פיליטונים 'ציבוריים' ואזולאי החולם. הפיליטונים – אזולאי והשודדים, אזולאי והדתיים, אזולאי והמשלחת הצרפתית, אזולאי והחבלן המדומה – הכול מרוכז, יעיל וקולע. אזולאי החולם רואה את עצמו בעיני רוחו כגיבור, כמאהב, ככובש." ~ על הייחודיות של הסרט 'השוטר אזולאי' (נעים א., "מספר קטעים על הסרט: השוטר אזולאי קישון, 1971")
- "ברגע ששייקה מצדיע לשוטרים הצועדים, והם מצדיעים לו, המצלמה מתקרבת אליו והוא עוצר את הדמעות. מה שקורה לו בפנים ברגעים הללו זה אחד הרגעים המרגשים שאני זוכר אצל שחקן. במקור הסצנה צולמה ארוכה יותר אבל נחתכה בעריכה, וזו לדעתי הייתה טעות. פשוט כשצילמנו אי אפשר היה לעצור, אי אפשר היה לומר את המילה 'קאט', כי כולם היו מרותקים. קישון סיפר שפנה אליי תוך כדי הצילום ושאל אותי אם אני מצליח לראות שכבר יש לו שם את התחלת הדמעות בעיניים, אבל אני עניתי שאני לא רואה דבר, כי העיניים שלי מלאות דמעות." ~ דוד גורפינקל על סצנת הסיום המרגשת של הסרט 'השוטר אזולאי (אנדמן נ., "הקולנוע הישראלי: הסמטאות כולן שלו" אתר עכבר העיר 14.4.2009)
