ויליאם פוקנר

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
ויליאם פוקנר

ויליאם פוקנר (באנגלית: William Faulkner)‏ (25 בספטמבר 1897 - 6 ביולי 1962), סופר ומשורר אמריקאי, זוכה פרס נובל לספרות.

אמרותיו[עריכה]

  • "מי שעוקר הרים, מתחיל בליקוט אבנים."
  • "כדי להבין את העולם, עליך להבין תחילה מקום כמו מיסיסיפי."
  • "כדי להיות אדם גדול דרושים תשעים ותשעה אחוזים של עבודה."
  • "ב־1955, לחיות במקום מסוים ולהתנגד לשיוויון על בסיס גזע או צבע, כמוהו כלחיות באלסקה ולהתנגד לשלג."
  • "זו ארץ חופשית: בזכותם של אנשים לשלוח לי מכתבים, ובזכותי לא לקוראם."
  • "העובדות והאמת אינן היינו הך."
  • "עליך לחלום ולנסות לעשות למעלה ממה שיש בכוחך; אל נא תשאף להתעלות על בני זמנך או על קודמיך, אלא נסה להתעלות על עצמך."

על ספרות[עריכה]

  • "מה שדרוש לסופר: ניסיון, התבוננות ודמיון. לפעמים אפילו שניים ואפילו אחד מהם יכול למלא את החסר."
  • "על הסופר ללמוד כי היסודי שבדברים הוא לפחד."
  • "סופר איננו מסוגל לומר את האמת, ולכן אנו מכנים את מה שהוא כותב בשם: פיקציה."
  • "אולי צדקו האנשים ששמו את האהבה בספרים... היא איננה יכולה לחיות בשום מקום אחר."
  • "אינני יודע מה אני חושב על דבר מסוים, עד שאני קורא את מה שכתבתי על אודותיו."

מתוך ספריו[עריכה]

  • "המין והמוות: שער הכניסה אל העולם ושער היציאה ממנו."~ הונאה (1926)
  • "מה שעצוב באהבה הוא לא רק שאיננה בת קיימא, אלא גם שהאכזבה ממנה נשכחת במהרה." ~ הונאה (1926)
  • "החוכמה העליונה היא להיות בעלי חלומות כה גדולים, עד כי לא יאבדו את דרכם כאשר אנו מנסים להגשימם."~ סרטוריס (1929)
  • "הוא האמין כי הוא מנסה להימלט מן הבדידות, ולא מעצמו." ~ אור באוגוסט (1932)
  • "אומרים כי האדם מסוגל לסבול הכול; אפילו את מה שלא עשה, ואפילו את הרעיון כי אינו יכול לסבול עוד." ~ אור באוגוסט (1932)
  • "מי שמסוגל לכך עושה, ומי שאיננו מסוגל וסובל בשל כך, כותב." ~ הבלתי מנוצחים (1934)
  • ""בין הכאב לבין האין אני בוחר בכאב." ~ דקלי הפרא (1939)

הקול והזעם (1929)[עריכה]

  • "האדם הוא סכום צרותיו."
  • "שדה הקרב מגלה לאדם את הייאוש ואת השיגעון, והניצחון הוא אשלייתם של פילוסופים ושל טיפשים."
  • "הוא שם לי את הידיים בכיסים. שמעתי אותו מרשרש בעלים. הרחתי את הקור."
  • "היא החזיקה לי את היד ורצנו דרך העלים המרשרשים הבוהקים. עלינו בריצה במדרגות וברחנו מהקור הבוהק לתוך הקור החשוך."
  • "קדי התרטבה לגמרי והתלכלכה בבוץ מאחור, ואני התחלתי לבכות והיא באה והתיישבה במים. 'די כבר.' היא אמרה. 'אני לא אברח.' אז השתתקתי. לקדי היה ריח של עצים בגשם."