ז'ול רנאר

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
ז'ול רנאר

ז'ול רנאר (בצרפתית: Jules Renar;‏ 22 בפברואר 1864 - 22 במאי 1910), סופר צרפתי.

  • "כשאדם מאושר לעשות הרבה נשאר: לנחם את הזולת."
  • אהבה הורגת את הבינה; המוח יוצר שעון חול עם הלב. הבינה מתרוקנת והלב מתמלא."
  • "אם הכסף אינו גורם לך אושר, החזר אותו."
  • "לכתוב זו צורת דיבור ללא הפרעה."
  • "אדם בעל אופי, אין לו אופי נוח."
  • "עד כמה אלוהים הרואה הכול חייב להשתעשע!"
  • "אם אנו אומרים על אישה שהיא יפה, היא מאמינה שיש לה השראה."
  • "מוח מטופל היטב לעולם אינו מתעייף."
  • "אישה מדברת תמיד על גילה, אך אותו לעולם אינה מגלה."
  • "פדנט הוא אדם המעכל רע מאוד את הידע."
  • "אנשים רבים רצו להתאבד והסתפקו בכך לקרוע את תמונותיהם."
  • מוות היה חלום אילו יכולנו לפקוח עין מזמן לזמן."
  • "עד כמה יכולנו להיות טובים יותר, ללא הפחד להיות מרומים."
  • "אין זה די לחשוב; צריך לחשוב על משהו."
  • ניסיון הוא מתנה שימושית שאינה משמשת דבר."
  • "אנו גומלים תמיד בהתעלמות מאלה המקבלים את דעתנו בקלות."
  • "אושר אמיתי הוא להיזכר בהווה."
  • "אין זה די להיות מאושר; יש צורך גם שהזולת לא יהיה כזה."
  • "אדם נולד עם מגרעותיו; הוא רוכש את מידותיו הטובות."
  • "אל נא תעירו את הצער שנרדם."
  • "הבהירות היא הנימוס של הסופר."
  • "יש לי חרדה מחרוזים; בעיקר בסיפורים."
  • "דבר ודבר. זה עדיין האמצעי הטוב ביותר כדי לא להבחין בכך שהזולת הוא טיפש."
  • "כאשר אני נותן שטר של מאה פרנק, אני נותן את המלוכלך ביותר."
  • "קל יותר לא לבזבז כלל מאשר לבזבז קצת."

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ז'ול רנאר