טאהר בן ג'לון
טאהר בן ג'לון (בצרפתית: Tahar Ben Jelloun, בערבית: طاهر بنجلون) (נולד ב־1 בדצמבר 1944), סופר ומשורר מרוקני החי בצרפת.
מתוך יצירותיו
[עריכה]פונדק האביונים
[עריכה]- "לכל יש סוף; אפילו לגיהינום."
- "כולנו חרשים כאשר זה מתאים לאושרנו."
- "הפחד הוא הילד אחוז האימה שבתוכנו."
- "האיפור הוא תכריכו של היופי."
- "הנישואים הם חוזה חברתי שלפעמים אינו מתאים לאהבה."
- "אין אנו אוהבים אלא כאשר אנו שיכורים מן החיים."
- "אנו מדברים על אהבה כאשר אנו סובלים; היעדרות וצפייה מציתות את אש הייסורים, ואנו מכנים זאת בשם אהבה."
- "העיניים בלבד אינן מזדקנות לעולם; החיים עוברים עם הזמן מבלי לפגוע במבט."
- "אין טוב יותר מן המבט והמגע כדי לדעת היכן אנו נמצאים."
- "הזמן מלמדנו שלא להאמין בנצח."
- "כולנו מחפשים את הגבול בין החלום לבין המציאות."
- "כאשר יש וודאות אין אהבה."
- "התאווה היא רוח סערה המבשרת אסון הרה שואה. זהו סיפור שתמיד נגמר רע."
שיר תהילה לידידות
[עריכה]- "השירה איננה מותירה מקום להומור."
- "ספרייה היא חדר מלא חברים."
- "הגורל הוא מה שקורה לנו כאשר אין אנו מצפים לו כלל."
מיוחס
[עריכה]- "לא ניתן להסביר את הנפש האנושית באמצעות פסיכולוגיה."
- "היכולת לדמיין בנפשנו מרגיעה יותר מאשר המציאות."
- "התשוקה מהווה שפע של חיים, שפע של אור שלא ניתן להציגם לראווה בחיי יום-יום."
