ילדים בסדר גמור

ילדים בסדר גמור הוא ספר מאת חנה יבלונקה המתאר את החיים בישראל עד 1978 מנקודת מבטם של אלה שנולדו בשנים הראשונות למדינה (1948 - 1955). הספר יצא לאור ב־2018.

מתוך הספר[עריכה]

"דור סוציולוגי נוצר במידה רבה על ידי האירועים המעצבים שהוא חוֹוה אשר מותירים עליו את חותמם."
"היינו הראשונים להיוולד במדינת ישראל. הישראלים הילידים הראשונים. האם היתה זו זכות? או רק ציון עובדה? - התשובה, מן הסתם, היא בעיני המתבונן."
"מיום לידתי שמעתי גם את השפה שחודשה כאן - העברית. אין שפה בעולם שאני שולטת בה, מכירה את רבדיה ואת שורשיה, כמו העברית."
"תודעתו של דור זה עוצבה באורח קולקטיבי על ידי נסיבות הזמן והאירועים ההיסטוריים על ציר הזמן, בהקשרם הישראלי."
"העברית, הפירות והירקות, אור השמש, לוח השנה והאירועים שתכפו ובאו על ישראל וליוו את חיי, הם שעשו את המדינה הזו לתבנית נוף מולדתי."
"הגבולות של חיינו לא הצטמצמו רק לאלה של המדינה, הם היו בכל אשר פנינו: בינינו לבין הורינו, בינם לבין עצמם, בינינו לבין מורינו, בין הבנות והבנים. ידענו היטב מה מותר, מה אסור, ומה רצוי."
"חיינו בטבורו של העולם. עבורנו הכול התרחש באותה ישראל קטנה ששטחה 20 אלף קמ"ר כפי שלמדנו בבית הספר, שהייתה בגדול העולם ומלואו."
"מרבית הוריהם של בני הדור כבר אינם בין החיים. דור בני המדינה הם היום המבוגרים. בגרותם ראויה למחקר נפרד, אך בכל עת בה אני נפגשת עם בני הדור, לא רק אלה שהם חברי עשרות שנים, אני מגלה עד כמה המדינה הזו צרובה בנו, עד כמה אנחנו אוהבים את נופיה ואת תנובת אדמתה, עד כמה אנחנו כואבים את כישלונותיה ומתבוננים אחורה בביקורתיות, אך בלי כעס ושנאה."

נאמר עליו[עריכה]

"מדוע מכנה אותנו יבלונקה 'ילדים בסדר גמור'? מכיוון שחיינו התאפיינו בקונפורמיות וב'ניסיון מתמיד לרצות את הורינו ואת המדינה'. פחות מכך לא היה אפשרי, כי ילדים שאינם בסדר 'מכאיבים להוריהם ומאכזבים את האומה', ומי יכול היה להכאיב להורים שהיו ברובם פליטים, או למעול בגבורה של בני דור תש"ח, שהיו 'מגש הכסף' המיתולוגי, שהטיל עלינו צל ענק. התובנה הזאת היא בעצם לבו של הספר, שכן עניינו המרכזי באובדן התום של בני דורנו. בהתפכחות שלנו, ובתהליך שבו הפסקנו להיות 'ילדים בסדר גמור'." ~ עופרה עופר אורן