מיכל צפיר
מראה
מיכל נחמן-צפיר (נולדה ב־25 באוגוסט 1967), זמרת, שחקנית ומדבבת ישראלית. בעשור השני של המאה ה־21, משמשת גם כמאמנת לאורח חיים בריא.
- "לפני כמעט עשור עשיתי שינוי באורח החיים שלי. היום אני יודעת שתחילתו של כל שינוי, גם שינוי מידת המכנסיים, היא בראש, ואני כאן מזמינה אתכם להתחיל לחשוב אחרת בתקווה שהמחשבה הזאת תלווה אתכם במהלך השבוע, תגרום לכם לעשות את הדברים אחרת וללמוד על עצמכם דברים חדשים." ~ מדרבנת נשים לחולל שינוי באורח חייהן ובדרכי האכילה שלהן (מיכל צפיר, מיכל צפיר: "יואב ממש לא התעניין בדיאטה שלי", באתר nrg, 31 במאי 2015)
- "אחד המעשים בעזרתם הצלחתי להניע את עצמי ממצב של עודף משקל למצב של משקל מאוזן, הוא להזכיר לעצמי את חדוות הלמידה ולהתבונן על חיי מנקודת מבט שונה שאינה קשורה לבבואה במראה. הזכרתי לעצמי איך כל שינוי בחיי היה מלווה בעצם העובדה שלמדתי על עצמי משהו נוסף או למדתי תחום נוסף, הבנתי שאני לא מפסיקה ללמוד כדרך חיים. כאמא נעזרתי בחברותי שכבר היו אמהות וכך חסכתי מעצמי כמה תסכולים, כשחקנית וזמרת למדתי בלי סוף ממנטורים בארץ ובעולם. ובכלל כל יום אני לומדת: מהילדות, מיואב, מקולגות ומכם." ~ על תהליך השינוי (מיכל צפיר, מיכל צפיר: "יואב ממש לא התעניין בדיאטה שלי", באתר nrg, 31 במאי 2015)
- "ויותר מהכול, בחרתי להודות בפני עצמי שלא טוב לי. שקשה לי לקשור שרוכים, שמפריע לי שהרגליים שלי נפוחות, שאני מתעייפת כשאני הולכת עם העגלה לקחת את הבנות מהגן, וכשאני לובשת שמלה אני כל כך שונאת להזיע ואת השפשפת בין הירכיים. ושהישבן שלי תמיד מאחוריי, גם אם אני לא רואה אותו." ~ על רקע ההחלטה להשתנות (מיכל צפיר, מיכל צפיר חושפת: הדיאטה שבה רזתה 30 קילו, באתר ynet, 1 בספטמבר 2013)
- "עבורי, להכיר באמת היה השלב הראשון בדרך לשינוי. בעבר, כשירדתי במשקל, חשבתי שעשיתי שינוי. אבל זה היה פרויקט חד פעמי (כל פעם עוד פעם). לפעמים אנחנו מתבלבלים בין שינוי מהותי להצלחה חד פעמית. למשל, בהתרגשות שבתחילת הזוגיות, התיאבון פוחת ואנחנו חיים על אהבה ומים. זה לא שינוי – זאת התאהבות. עם החזרה לשגרה גם התיאבון יחזור. הפעם הרגשתי שאני צריכה שינוי עמוק ומקיף, שאינו תלוי בדבר – ללא תאריכי יעד, אלא לכל החיים. לשנות את אורח החיים." ~ על הפיתויים השונים בתהליך השינוי (מיכל צפיר, מיכל צפיר חושפת: הדיאטה שבה רזתה 30 קילו, באתר ynet, 1 בספטמבר 2013)
- "שיא הפרסום היה עם מנגו, והסיפור של מנגו הסתיים באקורד צורם, בסכסוך עם המפיק. אחר כך גם למדתי בבית צבי, שיחקתי ב'כנר על הגג', ואז הגיע הזמן לאמהות. הורדתי פרופיל והייתי בבית עם מיה ושירה. אמרתי, אוקיי, הייתה הרפתקה, ועכשיו את רעיה ואמא, היה נחמד, תתרפקי על הזיכרונות. אולי כשהבנות תגדלנה. למזלי, התעוררתי מזה. ידעתי שאם אחזור בקטן זה מיד יהיה גלגל כזה. שמרתי על עצמי, המשקל היה חלק מזה, וברגע ששחררתי פרויקט הוביל פרויקט ודברים שעשיתי הצליחו מאוד." ~ על הגלגולים בקריירה שלה (לירון שוורץ, "אנחנו זוג לא שפוי, מרוב שאנחנו שפויים": ראיון עם יואב ומיכל צפיר, באתר nrg, 21 בינואר 2011)
- "תמיד היו לי מלחמות עם המשקל. בשיא שלי, הגעתי לאיזה מאה קילו. לפני כחמש שנים, אחרי שירדתי קצת, ניגשתי למפיק, הודעתי שאני רוצה לחזור לבמה, והוא שאל אותי מה עם המשקל. זה היה פטיש, כאילו, באיזה סרט אני חיה? בתמונה יש משהו יותר אכזרי ממראה. במראה אתה לומד להסתכל על עצמך בזוויות מחמיאות ולבחור את הבגד שיסתיר. הצילום תמיד היה מעמת אותי עם המציאות. פסיכולוגים אולי יגידו שזה תת מודע ששמרתי על עצמי, גוננתי. יכול להיות, אבל זה לא העסיק אותי. לא הבנתי כמה אני גדולה. אז הלכתי לשומרי משקל, הוספתי את הספורט, וזו לא דיאטה, זה שינוי של אורח חיים. אני מקבלת הצעות כספיות כדי לגלות את הסוד. אין פה סוד. שומרי משקל וספורט. זה אף פעם לא נעשה קל. אתה לא יכול להרפות, זה לא נגמר." ~ על ההתמודדות המכאיבה עם בעיית עודף משקל (לירון שוורץ, "אנחנו זוג לא שפוי, מרוב שאנחנו שפויים": ראיון עם יואב ומיכל צפיר, באתר nrg, 21 בינואר 2011)
- "בחיים סדרי העדיפויות משתנים ומה שנראה בגיל צעיר כמו 'וואו, נגעתי בחלום', לא בהכרח נראה ככה כשמתבגרים. קצת אחרי מנגו עשיתי כמה תפקידים בתיאטרון ואז לקחתי הפסקה ועברתי להפקה. הייתי מפיקה מוערכת והרווחתי המון כסף. אני זוכרת שאמא שלי אמרה 'אני לא מאמינה איך את מוותרת על הכול', אבל זה מה שרציתי. ומשם שוב עזבתי הכול והלכתי ללמוד. לא קורס. שלוש שנים בבית צבי. הייתי מפורסמת, נשואה, עם תוכנית בערוץ 2 וכולם הרימו גבה, אמרו 'אוקיי, עוד אחת שבאה להשתעשע', אבל מהר מאוד הבינו שלא. מה שאני עושה אני עושה עד הסוף, וכשנפגשתי עם האמהות עשיתי גם אותה באופן טוטאלי ואני מברכת על כל שנייה שהייתי שם." ~ על השינוי שעשתה בקריירה (שירי הררי, מתחילה מהתחלה, באתר nrg, 6 בפברואר 2010)