משה הס

משה הס

משה הֶס (בגרמנית: Moses Hess;‏ 21 ביוני 1812, בון - 6 באפריל 1875, פריז) היה סופר והוגה דעות סוציאליסט. מאבות התנועה הסוציאליסטית באירופה, ממבשרי הציונות והסוציאליזם הציוני.

הטריארכיה האירופית (1841)

• "החופש מהותו שלילית רק במקום שהאברים דוגלים בשמו בתביעתם נגד האורגניזם השלם, הכוללם יחד. אמנם בתביעה זו מוכרחת היתה תחיית אירופה להתחיל בכל שלביה. אבל כשם שבססמה הפרוטסטנטית 'חופש המחשבה' אפשר היה אמנם לקעקע את בירת-הכנסייה של ימי-הביניים, אך אי אפשר היה לארגן בו כנסייה חדשה, כך היה בה אמנם בצעקת 'חופש!', בזמן האחרון, כדי לזעזע את מוסדות המשטר הישן, אך לא היה בה כדי ליצור משטר חדש. לייחס לחופש-היחיד ערך של עיקר מארגן וקובע-צורה - מגמה חסרת-שחר זו שוב אין צורך אפילו להזימה מבחינת המדע, כיוון שהחיים עצמם הוכיחו שאין לה על מה לסמוך".

'אני מאמין' קומוניסטי (1844/1845)

• "מי עושה איפה את הרכוש? הטבע והחברה האנושית. האם פירות הטבע הם רכושו של היחיד לעצמו? לא, הוא קניינו המשותף של הכלל. האם מוצרי החברה האנושית הם רכושו של היחיד? לא, הם רכושה של החברה. מה טיבו של אדם האוגר לעצמו וצובר את מוצרי החברה ואת פירות הטבע? גזלן הוא; גוזל הוא מן החברה את השייך לה ואת אשר היא חייבת להחזיק ולטפח לטובת הכלל. רוצח הוא; כי בחמסו מאת הזולת את האמצעים שבלעדיהם אין הלז יכול לחיות ולפעול, הרי בזה הוא חומס ממנו גם את חייו או את חירותו". ~ על הרכוש ועל החופש
• "הממון מהו? הוא ערכן של פעולות האדם מבוטא במספרים. הוא מחיר המקח או ערך החליפין של חיינו. האם אפשר לאמוד במספרים את פעולות בני האדם? פעולה אנושית לא תשולם בכסף, כשם שלא ישולם בכסף האדם עצמו. פעולת האדם היא חייו, והחיים לא ישקלו בכסף ולא ייקנו במחיר. אין ערוך לחיי האדם. מה טיבו של האדם שאפשר למוכרו בכסף? האדם הנמכר בכסף הוא עבד, ומי שמוכר את עצמו – נפשו נפש עבד היא. מה עלינו להסיק מקיומו של הכסף? עלינו להסיק מזה על קיומה של העבדות האנושית, משום שהוא עצמו סימן לעבדות האדם בהיותו ערכו של האדם מבוטא במספרים." ~ על הכסף ועל העבדות

על הממון (1845)

• "בתחילה היו רק יחידים גסים במקום שם היסודות הפשוטים של האנושות עדיין לא באו במגע-ומשא זה עם זה, והיו משיגים את מזונותיהם ואת צרכיהם הגופניים באופן בלתי-אמצעי מן האדמה, או שבאו במגע-ומשא רק בצורת מלחמה והגיעו לכלל חליפין של כוחותיהם רק על ידי מאבק בהמי אכזרי. הצורה הראשונה של חליפי-המוצרים, של המגע-והמשא, יכלה להיות רק הרצח לשם גזל, והצורה הראשונה של פעולת-אנוש - רק עמל-עבדים. על הבסיס של זכות היסטורית כזאת, שעדיין לא נתערערה, אי-אפשר היה להגיע לכלל מערכת חליפין מאורגנת, אלא רק למכירת המוצרים בידי רודפי-בצע - ואמנם לידי כך הגיעו הדברים במהלכם. החוקים המבוססים על הבסיס ההיסטורי פעלו רק להכניס סדר לתוך הרצח והעבדות - פעלו רק להעלות למדרגת מנהג ועקרון את אשר נעשה קודם בדרך מקרה, שלא מהכרה ושלא מרצון. ההיסטוריה עד הזמן הזה אינה אלא תולדות הסדרתם, ביסוסם, ביצועם של הרצח והעבדות והפיכתם למנהג-הכלל"

רומא וירושלים (1862)

• "כשיצאה החנופה מדמשק לטפול על אחינו עלילת־שווא... אז נזכרתי, כי בן אני לעם שפל ובזוי, מטורף ומורדף... ואז גבר בי החפץ להלחם בעד עמי ותקומתו הלאומית, אף כי כבר התרחקתי ממנו!". ~ על השפעתה של עלילת דמשק עליו.
• "עם חדול יחס-האיבה של הנצרות אל התרבות יחדל גם יחס האיבה שלה אל היהדות; עם שחרורה של עיר-הנצח על נהר טיברוס יתחיל גם שחרורה של עיר-הנצח בהר-המוריה. עם תחייתה של איטליה תתחיל גם תקומתה של יהודה. גם בניה המיותמים של ירושלים רשאים יהיו לקחת חלק בתחיית העמים הגדולה ולהתנער יחד עם כולם משנת-המוות החרפית של ימי הביניים וחלומותיה הרעים" ~ הקדמת המחבר.
• "היהדות לא הפרידה מעולם את הפרט מן המשפחה, את המשפחה מן האומה, את האומה מן האנושות, את האנושות מן הבריאה האורגנית והקוסמית. ואת הבריאה מן הבורא. היהדות אין לפניה עיקר אחר זולתי תורת-האחדות אשר לה. אבל דוֹגמה זו אינה קפואה, נתונה מבחוץ ולכן עקרה; לא אמונה מתה היא, אלא תורת חיים המתחדשת וחוזרת ומתחדשת מתוך רוחה, הכרה חיה ויוצרת-חיים, אשר אהבת-המשפחה היא לשד שרשיה ואהבת-המולדת - עֲדִי פרחיה, והחברה האנושית המחודשת - פריה הבשל לברכה". ~ אגרת שניה
• "היהודי הגרמני נוטה תמיד בעטיה של שנאת-ישראל המלהטת מסביבו, לזרות ממנו והלאה כל מה שיש בו משום סימן והיכר להידות ולהתכחש לגזעו. שום תיקונים בדת, אינם קיצוניים מדי בעיני המשכיל בגרמניה. אפילו השמד עצמו אינו גואל אותו מאימת הלחץ של שנאת-ישראל בגרמניה. יותר משהגרמנים שונאים את דת-ישראל, הרי הם שונאים את עם-ישראל; יותר משמעוררת בהם שאט-נפש אמונתו המיוחדת של היהודי, מעוררת בהם שאט-נפש צורת חוטמו המיוחדת. לא תיקונים בדת, לא המרת הדת, לא השכלה ואמנסיפציה, יועילו לפתוח לרווחה לפני יהודי גרמניה את השער אל חיי-החברה. משום-כך הם מבקשים להתכחש למוצאם". איגרת רביעית.
• "היהדות אינה מאפשרת קיומם של כתות רוחניות או מטריאליסטיות בקרבה. החיים היהודיים, מטרתם האידאלית והאלוהית היא אחדות, וזהו המוניזם הזה של החיים היהודים שהוא סם המרפא כנגד המטריאליזם המודרני שהוא רק צידה ההפוך של הנצרות הרוחנית." ~ אגרת שישית
• "כל עוד היהודים שוגים בהבנת רוח הזמנים המודרניים שהיא למעשה רוחם שלהם, ימשיכו להיגרר על־כורחם על ידי ההיסטוריה המודרנית, אך לא ישתתפו ביצירתה." ~ אגרת שביעית
• "זהו דבר אחד לשחזר את היהדות דרך ביקורת היסטורית בלא משוא פנים, אל מקורותיה; זה דבר אחר לגמרי להשליכה ולזלזל בה באמצעות אדישות או חקיינות. את המכנה את תורתם ואמונותיהם של אבותינו בדיות מטופשות, שערי בנפשך מה היה על היהדות והיהודים אילולי, באמצעות מוסדותיהם של חכמי התלמות, הוטלו גדרות מגוננים סביב דתה כדי לשמור עליה מפני הימים הבאים? האם היו ממשיכים להתקיים י"ח מאות שנים ולהתנגד להשפעת הציוויליזציות הנוצריות והמוסלמיות? האם לא היו נעלמים מזמן כעם מעל פני האדמה, האם לא היו, לאחר שגורשו מאדמתם, יוצרים מתוך גבולותיהם שטח קדוש ואדמה עבור קיומם עליהם יוכלו לשגשג." ~ מכתב שמיני
• "אני מבכר את צידה הלאומי של היהדות, שהוא שורשה, על פני צידה ההומניטרי שהוא לבלובה ופרחיה. זאת משום שבתקופתנו נוטים האנשים לקשט עצמם בפרחי התרבות על פני שתילתם חזרה אל האדמה הפורה בה הם צמחו. מתוך היהדות נבעה תפיסתנו ההומניטרית." ~ אגרת תשיעית
• "עידן המשיח הוא תקופתנו שלנו, אשר התחלה לנבוט עם לימוד תורת שפינוזה ולבסוף באה לכדי קיום היסטורי עם המהפכה הצרפתית הגדולה." ~ אגרת עשירית
• "עצם חוק השבת נותן לנו את הוודאות על החוק האלוהי, האחדותי והנצחי, השליט בטבע ובהיסטוריה." ~ אגרת אחת עשר
• "רכישת קרקע מולדת משותף, השאיפה המעשית לתנאים חוקיים, שבהם ובחסותם תנוב העבודה, ייסוד חברות יהודיות לחקלאות, לתעשייה ולמסחר לפי עקרונות יהודיים , זאת אומרת סוציאליסטיים - אלה הם היסודות שעליהם תוכל היהדות המזרחית לשוב ולהתרומם מאשפתות, שעל ידיהם תשוב ותתלבה האש העוממת של הפאטריוטיות היהודית ושבכוחם תשוב לחיים היהדות כולה" ~ איגרת שניים עשר
• "בניגוד לאורתודוכסיה, שאין להרסה מבחוץ בלי שיבולע על ידי זאת לעובר הלאומיות היהודית בכלל, אפשר לשבור עוד את השריון האופף עוד את ליבות היהודים ה'מודרניים' שלנו רק על ידי מכה מבחוץ, ומכה זו - אפשר שהיא צפונה כבר בחיק מאורעות העולם הקרובים לבוא". ~ איגרת שניים עשר
• "כתבי הקודש של עמנו קובעים את אחדות הבורא על אף הריבוי שבגילויי העולם, את אחדות המין האנושי על אף הריבוי של גזעי אנוש, וזאת משום שכל אותה תכנית שביסוד תולדות העולם ריחפה לנגד רוחו של עם ישראל למראשית תולדותיו הוא" ~ אפילוג
• "אם יש ברצונם של היצרנים האמתיים להשתחרר משלטונה של הספקולציה המנצלת, הרי הם מוכרחים לעשות דבר, שהפועלים באנגליה כבר התחילו בו בהצלחה, והוא להעמיד למול הצטברות תוצרי העבודה שבידי קברניטי התעשייה (ובמוחות הספקולנטים הפילוסופיים) - את ההצבר הגדול יותר של התוצרים האינדיווידואליים (כמו גם את תוצאות החקירות בשדה המדעי). לרכז את הללו בתחומם שלהם ולהפעילם מתוך נקודת-כובד משותפת באותו אופן עצמו כמו תוצרי העבודה המרוכזים והמופעלים על ידי בעלי הספקולציה" ~ אפילוג

נאמר עליו

• "ציון המקיימת את הצדק הסוציאלי בתוך ממשות לאומית-דתית - היא התוכנית שעליה בא להכריז בספרו 'רומי וירושלים' ובמאמריו הציוניים. בשם 'רומי' התכוון לכנסיה הנוצרית שלא הגשימה את תורתו של ישוע אלא בשביל הנשמות בלבד ולא הגשימה אותה בשביל האומות; כנגדה הוא מעמיד את 'ירושלים', את עם ישראל שקם לתחייה והוא עתיד לקיים את הנבואה המשיחית בבניין חברה סוציאליסטית בארצו". ~ מרטין בובר בהקדמה לאסופת כתבי הס הציוניים
• "ברי, שבשלושה דברים אלה תורת היהדות היא שפעלה ברוחו של הס. מחשבתו על המעשה המפרה את ההכרה היא גלגולו של מושג הדעת במקרא, שמשמעו מגע פעיל; מחשבתו על הגשמת האחדות בתוך הבריות לשם אחדות היש, יסודה בדברי חז"ל שאמרו על השלום שהוא שקול כנגד הכל; ומחשבתו על שלימותה ומוחלטותה של המהפכה העתידה לבוא, נאצלה מתוכה וטעמה של האמונה המשיחית" ~ מרטין בובר בהקדמה לאסופת כתבי הס הכלליים