ספר טוביה

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.

ספר טוביה (ביוונית: Τωβίθ או Τωβίτ, טובית) הוא חיבור יהודי מתקופת בית שני, שהשתמר במסורות נוצריות ונכלל במסגרת הספרים החיצוניים.

הציטוטים בדף זה מובאים מתוך מהדורת א' נויבאואר.

  • "ויקרא את טובי בנו ויאמר אליו:
כאשר אמות קבור אותי בכבוד;
וכבד את אמך ואל תעזבנה כל ימי חייה ואל תמרה את פיה ואל תמרר את חייה וזכור בני כמה צרות עברו עליה בהיותך בבטנה ובמותה קבור אותה עמי בכבוד בקבר אחד;
ומכל אשר יתן לך יי אל תמנע ידך מעשות צדקה;
אל תעלים עיניך מעניי ישראל ואל יעלים יי עיניו ממך בעת צרתך;
ואם לא תשיג ידך לעשות עושר אל תמנע מעשות צדקה מן הנמצא בידך."
ואתה בני שים לבך לכל מעשיך.
ואשר תשנא לנפשך – לא תעשה לאחרים;
ומנע את עצמך משכרון ולא יאונה לך כל און;
לחמך ויינך שפוך על קברי צדיקים;
ושמע וקבל לכל מי שייתן לך עצה טובה ובכל עת שאל מאת יי והוא יישר ארחותיך ועצתך. כי אין ביד אדם שום עצה אלא בידי הקדוש־ברוך־הוא לבד כי כל אשר יחפוץ יעשה וזה ישפיל וזה ירים." ~ מתוך ספר טוביה, פרק ד'

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ספר טוביה