מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
שולמית אפפל שולמית אפפל ישראלית .
"אם עוד נשאר אור יום אני מצלמת."
"צריך מקום וכתובת להימלט ממנה ואליה לשוב."
"זיכרונות הם עול שבלעדיהם החיים היו רק נטל."
"מדמיינת שאני מישהי אחרת כשאני באה במגע עם העולם ."
"הַנָּח לַמְּשׁוֹרְרִים בִּמְנוּחָה. הֵם שׁוֹקְדִים עַל אוֹתָהּ שׁוּרָה כָּל יְמֵיהֶם בְּרֶזוֹלוּצְיָה מִשְׁתַּנָּה." פחות מאמת אין טעם לכתוב (2013) [ עריכה ] "מה שהטביע אותי פעם לא יטביע אותי שוב."
"חנות שניתן להשיג בה ספר בשליש מחיר."
"הֱיוֹת שֶׁלֹּא הֶרְאֵיתִי סִימָנִים שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת לִקְרֹא אַף אֶחָד לֹא שָׂם לֵב שֶׁהִתְחַלְתִּי לִכְתֹּב." תדמייני שאת כוכבת (2017) [ עריכה ] "לא דחוף לקום להדליק את האור ."
"במכונת הכביסה, חבטת המים בבגד מדמה משגל ."
"לכדה במעופו מחלון גבוה צעיף בצבעי גלידה." זיכרונות מבית החרושת לבגדי ים (2020) [ עריכה ] "שירים הם לא כלים בכיור ולא מכפלת לתפור/ ואני עדיין ניגשת לשורות שגמגמתי בהן כאילו/ תקפו אותי צירים בעקבות אונס ומכניסה יד/ שעושה את העבודה ומונה את האצבעות."
"הַלְוַאי יָכֹלְתִּי לִכְתֹּב טֶקְסְטִים קָרִים
לֹא מְבִיכִים
שֶׁאֵין בָּהֶם עֶלְבּוֹן
וְלֹא נוֹשְׂאִים בּוּשָׁה." "אַתְּ לֹא צְרִיכָה לְהַשְׁאִיר אַחֲרַיִךְ יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה שִׁירִים וְסֵפֶר אֶחָד אִם אַתְּ כּוֹתֶבֶת פְּרוֹזָה." "יש דברים שאפשר לטפל בהם מכל מיני כיוונים, והם עולים בכל פעם בצבעים אחרים."
"למעשה אני כותבת כדי לשכוח , כאילו שאם אכתוב אוכל להניח לדברים, רק שזה לא קורה."
"אני לא משוררת עברייה, אני משוררת יידישאית שכותבת בעברית."
"אף צלע לא חסרה לי ואף אחד לא יתקע בי את הצלע שלו. אני משק אוטרקי. היו לי הרבה מחזרים."
"מי שחושב שהוא מתקרב אליי כשהוא קורא את הכתיבה שלי, בכלל לא יודע שאני עוד לא מתקרבת אפילו לגעת בקצה של הקצה של דברים." 
