"כל השחיינים הטובים - טובעים." ~ מפסח עד פסח, פרק א'
"קום ומכור סחורתך בעוד זמן ומנה מעותיך."
"פרנסה! פרנסה! מה הוא איפוא טיבה של פרנסה זו, שכל היהודים מתפללים אליה כל כך, מעלים אותה על ראש שמחתם בשבתות וימים טובים, מברכים בה זה את זה כשהם שותים לחיים, מזכירים את שמה ונאנחים תמיד?" ~ חיי אדם, ספר ראשון, פרק כ"ד
"מן הסתם אלוהים יסלח. הוא יהיה מוכרח לסלוח. ברירה יש לו?" ~ שלושה לוחות
"לונדון אין לה תקנה אלא באש." ~ מוטל בן פייסי החזן
"יש לנו, אומר אני, אל גדול, אל חזק, אל רחום וחנון, ואף-על-פי-כן, אומר אני, מוציא מתחת ידיו מין חתיכת עבודה, מזל כזה על ראש שונאינו." ~ טוביה החולב (תרגום אריה אהרוני)
"אלוהים, אני יודע כי אנו עם הבחירה, אך האם לא יכולת לבחור מישהו אחר לשם שינוי?"
"הקיבה, כשבאה שעת האכילה, לא תאבה לשמוע לא מענייני המדינות ולא מהלכות הפילוסופיה."
"הביקורת שלך צריכה להיות גם חיה, גם שימושית, גם רצינית, גם מצחיקה."
"דיברו על אודותיו באוזני הורי יום־יום, וכל הגה יצא מפיהם עצר בקרבו התלהבות, עונג ומה גם קנאה."
"בקראו איזה ספרי השכלה במסתרים, החל רוח החופש לפעמו, מנהגים רבים לא מצאו חן בעיניו, על בני דור הישן הביט בעין בוז בהיותם בעיניו כפראים, כסכלים אין לב, כחמורים, ויאהב רק להתווכח."
"יציאה! נסיעה! אמריקה! פלשתינא!' – אלו הם השמות שנישאו פה על שפת כל לשון, ואלה הם הדברים שעלו אז על לבב כל איש יהודי."
"וירחקו נדוד לארצות הברית להיות שם לרוכלים ותגרנים, לשוחטים וחזנים, ולבעלי־מלאכה."
"כולם כאיש אחד יאמינו, כי יבוא 'יומם הטוב' וההצלחה תאיר להם פניה והאושר יעמוד לימינם, ואף על פי שיתמהמה, בכל זאת יחכו לו."
"הסתובבה אשת־החזן שעה ארוכה בין החנויות, עד שהרובל כולו נמס אצלה תחת האצבעות כשלג."
"חנוונים סגרו חנויות, מלמדים פיזרו 'חדרים', בעלי־מלאכה סילקו מספריים ומגהץ, נשים נטשו תנורים, והכול יצאו העירה, התכנסו בקבוצות־קבוצות והציפו את הרחובות – והמראה היה כשל שבת בצהריים."
"היהודים במאזפּבקרה, כיתר אחינו בכל ארצות תבל, נוחים המה מטבעם להתרגש ולהתפעל, ולבם כחומר חותם לקבל כל פיתוח וכל צורה חדשה."
"בכל זאת להם בנות – מה אומר לך, עמיתי – נופת צופים! תאווה לעיניים, ורודפות הן אהבה כיונה פותה, וכולן כאחת אוהבות אותי עד להשתגע, והנני צף בעיר הזאת כעוגת מרחשת בחמאה."
"הודיתי לכם, אורחי הנעימים, כי באתם בצל קורתי, ועתה התכבדו במכובדים ושבו־נא איש תחתיו סביב לשולחן ואקרא באוזניכם את פרשת הדברים אשר ערכתי בספר, אז נשכיל ונבין מה מטרת אסיפתנו וניוועצה לב יחד."
"אי אפשר לדבר על מלאכת הסיפור של שלום עליכם בלי להבין כי אימץ לחלוטין את נקודת התצפית של דמויותיו מתוך קרבה והזדהות. מתוקף כך נעלם השיפוט כלפי דמויותיו ונוצרה הזדהות עמוקה... הדמויות הן שבאות ומספרות לפניו, מעצבות במלותיהן את הפרוטוקול הנפשי שלהן. לא הוא." ~ מתן חרמוני
