אבודים

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אבודים היא סדרת טלוויזיה העוסקת בקבוצת ניצולים של התרסקות מטוס על אי בודד ומסתורי במיקום לא ידוע באוקיינוס השקט.

עונה ראשונה[עריכה]

  • שאנון [מתרגמת שדר שמתקבל במכשיר קשר מצרפתית]: אני לבד עכשיו. על האי לבד. בבקשה שמישהו יבוא. האחרים, הם מתים. זה הרג אותם. זה הרג את כולם".
בון: מישהו אחר.. ננטש כאן.
צ'ארלי: חבר'ה.. איפה אנחנו?
  • ג'ון לוק: אל תגיד לי מה אני לא יכול לעשות!
  • לוק: הסתכלתי אל תוך העין של האי הזה, ומה שראיתי.. היה יפהפה.
  • לוק: אני לא מאמין גדול ב...קסמים. אבל המקום הזה, הוא שונה. הוא מיוחד. השאר לא רוצים לדבר על זה כי זה מפחיד אותם, אבל כולנו יודעים את זה, כולנו מרגישים את זה.
  • לוק: מה אם כל מה שקורה כאן.. קורה מסיבה.
  • ג'ק [נואם מול כל הניצולים]: עברו שישה ימים. שישה ימים וכולנו עדיין מחכים. מחכים למישהו שיבוא. אבל מה אם הם לא באים? אנחנו חייבים להפסיק לחכות. אנחנו צריכים להתחיל לחשוב מה עושים. אישה מתה הבוקר רק כי הלכה לשחות. הוא ניסה להציל אותה ועכשיו אתם עומדים לצלוב אותו? אנחנו לא יכולים לעשות את זה. כל איש לעצמו לא הולך לעבוד. זה הזמן להתחיל להתארגן. אנחנו צריכים להתחיל לחשוב איך אנחנו הולכים לשרוד כאן. עכשיו, מצאתי מים. מים מתוקים, למעלה בבקעה. אני לוקח לשם קבוצת אנשים עם האור הראשון. אם אתם לא רוצים לבוא אז תמצאו דרך אחרת לתרום. בשבוע שעבר רובינו היינו זרים. אבל כולנו כאן עכשיו. ואלוהים יודע כמה זמן עוד נהייה כאן. אבל אם אנחנו לא יכולים לחיות ביחד.. אנחנו נמות לבד.
  • הארלי [מתנשף]: ג'ק יש לנו בעיה. ראיינתי את כולם - כאן, בחוף. לקחתי את השמות שלהם. אחד מהם, אחד מהם לא מופיע ברשימת הנוסעים. הוא לא היה על המטוס.
  • לוק: הם תקפו אותנו. חיבלו בנו, חטפו אותנו, רצחו אותנו. במקום להתמקד אחד בשני אנחנו צריכים להתמקד בהם.
אנחנו לא האנשים היחידים על האי הזה וכולנו יודעים את זה.
  • לוק [מכה על הצוהר בחוזקה עם ידו]: עשיתי את כל מה שרצית שאני אעשה אז למה עשית זאת?! למה?!!!!
  • הארלי: יש עליך חתיכת ארצט שם.
  • דניאל רוסו: האחרים באים.
יש לכם רק 3 ברירות: לברוח, להתחבא, או למות.
  • ג'ק: פוצצת את המחסה שלך. יש לך עוד חומר נפץ?
רוסו: דינמיט. בסלע השחור. בשטח האפל.
הארלי: ובכן, הנה 3 סיבות ללכת לשם.
  • מייקל [אחרי שוולט נחטף]: וווווווווולט לא!!! ווווווווווולט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
  • ג'ק: מה לעזאזל זה היה, ג'ון?
לוק: מה לעזאזל היה מה?
ג'ק: ביקשת ממני לעזוב אותך.
לוק: זה נכון.
ג'ק: הדבר הזה עמד להפיל אותך לתהום, ואתה ביקשת ממני לעזוב אותך.
לוק: זה לא עמד לפגוע בי.
ג'ק: לא ג'ון, זה היה הורג אותך.
ג'ק: אני בספק מוחלט.
ג'ק: תראה, אני צריך ש - אני צריך שתסביר לי מה לעזאזל עובר לך בראש, ג'ון. אני צריך שתסביר לי למה אתה מאמין שהדבר הזה לא עמד ל -
לוק: אני מאמין שעמדתי למבחן.
ג'ק: מבחן?
לוק: כן, מבחן.
ג'ק: אני חושב -
לוק [קוטע את ג'ק]: זאת הסיבה שאני ואתה רואים דברים בדרכים שונות לפעמים, ג'ק. אתה איש של מדע.
ג'ק: כן, ולמה זה הופך אותך?
לוק: אני? אני איש של אמונה. אתה באמת חושב שהכל - כל זה - צירוף מקרים? שאנחנו, קבוצה של זרים, שרדנו, רבים מאיתנו עם פציעות שטחיות בלבד? אתה באמת חושב שהתרסקנו כאן במקרה? דווקא במקום הזה? לא, אנו הובאנו לכאן, מתכלית, מסיבה, כולנו. כל אחד ואחד מאיתנו הובא לכאן מסיבה.
ג'ק: הובאנו לכאן? ומי הביא אותנו לכאן, ג'ון?
לוק: האי. האי הביא אותנו לכאן, ג'ק. זה לא מקום רגיל, אתה ראית זאת, אני יודע שראית. אבל האי בחר גם בך ג'ק. זה גורל.
ג'ק: דיברת עם בון על גורל, לא ג'ון?
לוק: בון היה קורבן שהאי דרש. מה שקרה לו למעלה במטוס היווה חלק משרשרת אירועים, שהובילה אותנו לכאן - שהובילה אותנו בדרך - שהובילה אותך ואותי עד ליום הזה, ולרגע הזה ממש.
ג'ק: ואיפה הדרך הזו מסתיימת, ג'ון?
לוק: הדרך מסתיימת בצוהר. הצוהר, ג'ק, הכל - הכל קרה כדי שנוכל לפתוח את הצוהר.
ג'ק: לא, לא, אנחנו פותחים את הצוהר כדי שנוכל לשרוד.
לוק: הישרדות היא דבר יחסי, ג'ק.
ג'ק [מתקרב ללוק]: אני לא מאמין בגורל.
לוק: אתה כן מאמין... אתה פשוט עוד לא מודע לזה.
  • הארלי: עצור!!!!! חכה!!!!! המספרים הם רעים!!!!! המספרים הם רעים!!!!!!

עונה שניה[עריכה]

  • הארלי [מלמל לעצמו]': 4, 8, 15, 16, 23, 42.. 4 8, אנחנו מתים, 15, גמורים ומתים, 16, 23.
  • דזמונד: נתראה בחיים אחרים אחי.
  • לוק [אחרי צפיה בסרטון ההדרכה של תחנת דהארמה]: אנחנו נצטרך לראות את זה שוב.
  • דניאל רוסו: הוא אחד מהם!
  • לוק: למה שאנשיך ירצו להרוג אותך?
הנרי גייל: בגלל שהאיש שעומד בראשנו.. הוא אדם גדול ג'ון, אדם מבריק... אבל הוא לא אדם סלחן.
  • מייקל: אני מצטער.
אנה לוסיה: על מה?
(מייקל יורה באנה לוסיה. ליבי נכנסת)
ליבי: מייקל?!
(מבוהל, מייקל יורה בליבי)
  • סוייר: אז מה קרה שם בג'ונגל?
ג'ק: בדיוק מה שהוא אמר שקרה. הוא מצא מחנה...
סוייר: אנ'לא מדבר על מייק. אתה ונמשים. לפני שמצאתם אותו הייתם ביחד במשך יום שלם.
ג'ק: נתפסנו ברשת.
סוייר: מה לעזאזל זה אמור לומר?
ג'ק: זה אומר שנתפסנו ברשת.
סוייר: אז ככה הם קוראים לזה בימינו.
  • דזמונד [על האי]: זה הכל. זה כל מה שנשאר. יש את האוקיינוס, ויש את המקום הזה. אנחנו תקועים בכדור זכוכית ארור.
  • לוק: מה אמר איש השלג לחברו?
דזמונד: אתה מריח כמו גזר.
לוק: שלום דזמונד.
דזמונד: שלום גם לך, איש הקופסאות.
  • הארלי: הציפור הזאת הרגע אמרה את השם שלי?
סוייר: כן. ממש לפני שהיא חירבנה זהב.
  • לוק: מה אתה עושה?
דזמונד: מתי הגעתם לכאן?
לוק: מה?
דזמונד: אל האי. מתי הגעתם לכאן? לפני כמה זמן?
לוק: שישים, שישים וחמש יום..
דזמונד [קוטע את לוק]: לא התאריך! מה היה התאריך?!
לוק: ה-22 בספטמבר. זה היה ה-22 בספטמבר, 2004.
דזמונד: אני חושב שגרמתי למטוס שלכם להתרסק.
  • דזמונד [ללוק על הכפתור בצוהר]: אני מצטער על מה שגרם לך להפסיק להאמין. אבל זה הכל אמיתי!
  • מייקל: מי אתם אנשים?
הנרי גייל: אנחנו החבר'ה הטובים, מייקל.

עונה שלישית[עריכה]

  • בן [רואה את ג'ולייט מחזיקה את הספר קארי: אז אני מניח שאני מחוץ למועדון הקריאה.
  • דזמונד [לצ'ארלי]: אני לא הצלתי את קלייר צ'ארלי. הצלתי אותך. הבוקר, אתה שחית לעבר קלייר. ניסית להציל אותה אבל.. טבעת.
צ'ארלי [מבולבל]: על מה אתה מדבר? אני לא טבעתי.
דזמונד: כשהברק היכה במקל, אתה התחשמלת. וכשראית את שקלייר בתוך במים, טבעת בניסיון להציל אותה. אני נכנסתי בעצמי כדי שאתה לא תיכנס, אני ניסיתי פעמיים אחי, ניסיתי פעמיים להציל אותך אבל.. היקום נוטה 'לתקן את מסלולו', ואני לא יכול לעצור אותו לנצח. אני מצטער. אני מצטער בגלל ש...לא משנה מה אני אעשה, אתה הולך למות צ'ארלי.
  • בן [ללוק]: אני יכול להראות לך דברים. דברים שאני יודע שאתה רוצה מאוד לראות. תן לי לתאר את הדברים כדי שתבין: נסה לדמיין קופסא. אתה יודע משהו על קופסאות, לא ג'ון? מה אם הייתי אומר לך שאיפשהו על האי יש קופסא גדולה מאוד וכל מה תדמיין, כל מה שתרצה שיופיע בקופסא, כשתפתח את הקופסא, שם זה יהיה.
  • נעמי: מי אתה?
הארלי: אני הוגו רייס. אני התרסקתי פה עם טיסת אושיאניק 815. חלק מאיתנו עדיין בחיים. האם זו הסיבה שאת כאן? האם את כאן כדי לחלץ אותנו?
נעמי: 815? טיסה 815. הטיסה מסידני?
הארלי [בהתלהבות]': כן.
נעמי: לא. זה בלתי אפשרי.
הארלי: אני יודע אבל מצאנו מזון וצוהר...
נעמי [קוטעת]: לא לא. טיסה 815... הם מצאו את המטוס. לא היו ניצולים. הם כולם מתו.
הארלי [המום]: מה?
  • אנת'וני קופר: כנראה שלא גידלתי אנשים טיפשים.
סוייר: מה לעזאזל זה אמור לומר?
קופר: זה אומר שהממזר הקירח שנמצא מחוץ לדלת הוא הבן שלי.
סוייר: תחזור שנית?
קופר: הבן שלי. אנגלית אתה מדבר נכון?
סוייר: איך הגעת לכאן? לאי?
קופר: אי? אוקיי, אני נוסע בשביש L10 בדרך לטלהאסי כשבום, מישהו מתנגש בי מאחור. אני מתנגש בגדר ההפרדה במהרות של 110 קמ"ש והדבר הבא שאני זוכר הוא את הפרמידקים קושרים אותי לאלונקה ומכניסים אותי לאמבולנס כשאחד מהם ממש מחייך אליי כשהוא מכניס את העירוי לתוך הזרוע. ואז... כלום. רק, חושך. וברגע הבא שאני זוכר, אני מתעורר בחדר חשוך קשור עם סמרטוט בפי וכשהדלת נפתחת אני מסתכל על אותו האיש שזרקתי מהחלון, ג'ון לוק - בני המנוח.
(הפסקה)
סוייר [המום]: והוא מת כי זרקת אותו מהחלון?
קופר: לא, הוא שרד את זה. אבל זה שיתק אותו, לכל החיים. הוא מת בגלל שהמטוס שבו הוא טס, התרסק באוקיינוס השקט.
סוייר: ובכן, יש לי חדשות רעות בשבילך אבאל'ה כי אני הייתי על המטוס הזה עם הבן שלך. הוא בטח לא היה נכה. ולא התרסקנו באוקיינוס השקט, התרסקנו כאן, על האי הזה.
קופר: אתה בטוח שזה אי?
סוייר: מה עוד זה יכול להיות?
קופר: קצת חם מדי בשביל גן עדן לא?
סוייר [בסרקסטיות]: בסדר. אז אנחנו מתים.
קופר: הם מצאו את המטוס שלכם בתחתית האוקיינוס. רגע אחד אני במכונית מרוסקת וברגע הבא אני בספינת פיראטים באמצע הג'ונגל. אם זה לא הגיהנום חבר, אז איפה אנחנו?
(הפסקה)
סוייר: למה זרקת את לוק מחלון?
קופר: הוא נהייה מטרד. אני רימיתי אותו במטרה שייתן לי את אחת מהכליות שלו. הוא מעולם לא התגבר על כך.
(הפסקה)
סוייר: רימית?
קופר: כן אדוני.
סוייר: מה השם שלך?
קופר: אה?
סוייר: השם שלך.
קופר: לנוכל יש הרבה שמות חבר. הייתי אלן סיוארד, אנת'וני קופר, טד מקלרן, תום סוייר, לואיס ג'קסון, פול...
סוייר [קוטע את קופר]: תום סוייר?
קופר: הייתי צעיר והאקלברי פין היה תפוס. והבחורות, אהבו את השם הזה. הקסמתי אותן.
סוייר: מה תגידו על זה...
קופר: מה תגידו על מה?
סוייר: סוייר זה גם השם שלי.
(הפסקה)
קופר: מה הבעיה שלך?
(הפסקה)
סוייר: היית פעם בג'ספר, אלבאמה?
קופר: למה?
סוייר: היית או לא היית?
קופר: כן הייתי בג'ספר. רק אל תגיד לי שאני האבא שלך.
סוייר: לא. אתה הרגת את האבא שלי.
(סוייר מוציא מכתב מהכיס שלו ומושיט אותו לקופר)
סוייר: קרא את זה.
קופר: "לכבוד מר סוייר". מה זה?
סוייר: פשוט תקרא את זה.
קופר: "אתה לא יודע מי אני אבל אני יודע מי אתה. ואני יודע מה עשית. אתה שכבת עם אמא שלי ואז גנבת את כל הכסף של אבא שלי. אז הוא התעצבן והרג את אמא שלי, ואז הוא הרג את עצמו" בלה בלה בלה... אז מה? זה אמור להיות אתה? אתה כתבת את המכתב הזה? רק רגע. אימצת את השם שלי כדי לצאת באיזה מן מסע נקמה?
סוייר: תמשיך לקרוא.
קופר: לאט לאט, אל תתרגש יותר מתי. תראה, עשיתי את התרגיל הזה יותר מ-20 פעם. אם אימא שלך הייתה אחת מה...
סוייר [קוטע]: מארי. שמה היה מארי.
קופר: מארי מג'ספר, אלאבמה. כן... אני זוכר אותה... היא ממש התחננה בפניי שאני אקח את ה-38 אלף דולר שלה ואציל אותה מחייה העלובים.
סוייר [עם דמעות בעיניו]: סיים את המכתב.
קופר: תראה, רק לקחתי לה את הכסף. זה לא אשמתי שאביך איבד שליטה. אם הוא אכן רצח אותה והתאבד אני בטוח שהוא כאן איפשהו. אולי תוכל ללבן את זה איתו...
סוייר [בצעקה]: סיים לקרוא!!!
קופר: אוקיי, אוקיי.
(קופר חותך את הנייר לחתיכות קטנות. סוייר בתגובה, חונק אותו עם השרשראות שבחדר)
סוייר: אתה רוצה להגיע לגיהינום? אתה רוצה להגיע לגיהינום?!!!!!
(סוייר ממשיך לחנוק את קופר עד שקופר מת ואז משחרר את השרשראות)
  • ג'ייקוב: עזור לי!!!
  • קייט: למה אתה מגן על סוייר. הוא לעולם לא היה עושה את זה בשבילך.
ג'ק: כי אני אוהב אותך.
  • בן: ג'ק, ביצוע השיחה הזאת הוא תחילתו של הסוף.
  • צ'ארלי [כותב על ידו]: לא הספינה של פני
  • קייט: היי.
ג'ק היי.
(הפסקה)
קייט: ראיתי אותך בחדשות. עדיין מחלץ אנשים מהריסות בוערות, אה?
ג'ק: הרגלים ישנים.
קייט: אתה נראה נורא.
ג'ק [צוחק]: תודה.
קייט: מדוע התקשרת אליי, ג'ק?
(ג'ק מוציא כתבת עיתון גזורה ומעביר אותה לקייט. קייט קוראת את הכתבה)
ג'ק: חשבתי שאולי שמעת. שאולי הלכת להלוויה.
קייט: למה שאני אלך להלוויה?
(עוד הפסקה ארוכה)
ג'ק: אני טס הרבה.
קייט: מה?
ג'ק: כן... כרטיס הזהב שהם נתנו לנו, אני משתמש בו. אני טס מלוס אנג'לס לטוקיו... או לסינגפור... או לסידני... ואז אני יורד, לוקח משקה, וטס חזרה הביתה.
קייט: למה?
ג'ק: כי אני רוצה להתרסק, קייט. לא אכפת לי מאף אחד אחר על המטוס. בכל רעידה קטנה או מערבולת שיש... אני ממש עוצם את עיני ומתפלל.. שאני אוכל לחזור.
קייט [עם דמעות]: זה לא ישתנה.
ג'ק [קוטע בצעקה]: לא, נמאס לי! - לשקר. עשינו טעות.
(הפסקה)
קייט: אני חייבת ללכת.
ג'ק: לא.
קייט: הוא יתהה איפה אני.
(ג'ק תופס את זרועותיה של קייט ומתקרב אליה)
ג'ק: אנחנו.. לא היינו אמורים לעזוב.
קייט: כן, אנחנו כן. [היא מתחילה לעזוב את ג'ק וללכת לכיוון האוטו]
ג'ק: אנחנו חייבים לחזור, קייט!
(קייט מסתכלת על ג'ק בדמעות, נכנסת לאוטו ומתחילה לנסוע)
ג'ק: אנחנו חייבים לחזור!!!
  • צ'ארלי כשהכיר את קלייר:"התרסקות מטוס ראשונה שלך?"
קלייר:"מה הסגיר אותי?"
צ'ארלי:"אני תמיד מזהה את הנוביז[חדשים]."
  • סויר:"את מזדיינת עם ג'ק?"
ג'ולייט:"לא, ואתה?"
  • ג'ק וג'ולייט מתווכחים.
סויר מתפרץ לשיחה:"רבים על מי ה'אחר' המועדף שלכם?"

עונה רביעית[עריכה]

  • הארלי: עצור! חכה! אתה לא יודע מי אני?! אתה לא יודע מי אני?! אני אחד משישיית אושיאניק! אני אחד משישיית אושיאניק!!!
  • בן לווידמור: הרגת את הבת שלי, ולכן אהרוג את הבת שלך.
  • עורכת הדין שנגד קייט לג'ק: מר שפרד, האם אתה אוהב את מיס אוסטן?.
ג'ק: לא, כבר לא.
  • קייט לסוייר: איפה קלייר.
סוייר: איבדנו אותה.

קישורים חיצוניים[עריכה]

  • "אבודים" במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)