אח'טיה

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
"אלה שאהבנו הלכו להם לדרכם, ונותרו אלה שאנו אוהבים."

אח'טיה (בערבית: إخطية) הוא רומן מאת הסופר הערבי־ישראלי אמיל חביבי על החיים בעיר חיפה, בין זיכרונות העבר לבין ההווה. התרגום לעברית יצא לאור ב־1988.


  • "צעירים שעדיין לא התנסו בחלוף הזמן, והזמן לא העמיד אותם בניסיונו."
  • "את מזעיפי הפנים האלה מכיר אני מן העריסה ועד הקבר."
  • "הלא כבר אמרו אבותינו 'דלת שנושבת בעדה הרוח, סגור אותה ותנוח.' "
  • "אנחנו התעוררנו והתפכחנו. מדוע אפוא אין הם מתעוררים?"
  • "מי מאיתנו אינו זוכר את אח'טיה ומי לא אהב אותה לפנים אהבה נואשת?"
  • "אלה שאהבנו הלכו להם לדרכם, ונותרו אלה שאנו אוהבים."
  • "במעמדים המביכים ביותר אנחנו מוצאים את עצמנו מפהקים ולעתים אף נלחמים בפרצי הצחוק."
  • "סבור הייתי שנעביר את הזמן, בין נגיסה ללעיסה בשיחה על מעלות המנוח... אבל נתבדיתי שהנה באי האסיפה, נשים כגברים, היו עסוקים בעצמם וברגשותיהם."

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]