אריך פרום

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אריך פרוֹ‏ם (בגרמנית: Erich Fromm)‏ (23 במרץ 1900 - 18 במרץ 1980), פסיכולוג חברתי, פסיכואנליטיקאי ופילוסוף יהודי ממוצא גרמני, בעל שם בינלאומי. מראשי הזרם ההומניסטי של הפסיכולוגיה. כתב שורה ארוכה של ספרים על הפילוסופיה של הפסיכולוגיה. המוכר בהם הוא "אמנות האהבה".

מתוך ספריו[עריכה]

אמנות האהבה[עריכה]

תרגום מאנגלית: א.ד. שפיר

  • "רוב בני האדם נראית להם בעיית האהבה בראש ובראשונה כבעיית היותם נאהבים ולא היותם אוהבים." ~ עמוד 11
  • "כל תרבותנו מבוססת על תאבון הקנייה, על רעיון החליפין שנוחות גומלין בהם. אשרו של האדם המודרני יסודו בריגוש זה שבהתבוננותו בחלונות הראווה, ובקנותו כל מה שידו משגת לקנות, בין במזומנים ובין בתשלומים לשיעורים." ~ עמוד 12
  • "האהבה היא אמנות, ממש כשם שהחיים הם אמנות." ~ עמוד 14
  • "ספק אם יש איזו פעילות או יוזמה, שתחילתה בתקוות ובציפיות עצומות כל כך, ובכל זאת סופה מכזיב תמיד כאהבה." ~ עמוד 14
  • "האדם כיוון שנעקר מגן עדן – מצב של אחדות ראשונית עם הטבע – כרובים בלהט החרב המתהפכת חוסמים את דרכו לבל יוכל לחזור." ~ עמוד 17
  • "חווית הבדילות מעוררת חרדה, אכן זו אם כל חרדה." ~ עמוד 18
  • "הכרה זו של עצמו כהוויה נפרדת, הכרת קוצר משך חייו, הכרת העובדה שעל כורחו נולד ועל כורחו מת, שסופו למות לפני אהובי נפשו, או שהללו סופם למות לפניו, הכרת בדידותו ובדילותו, חוסר ישעו נוכח כוחות הטבע והחברה, כל זה הופך את קיומו הנפרד, הקרוע לבית אסורים קשה מנשוא, דעתו הייתה נטרפת עליו אלמלא יכול להתיר עצמו מבית אסורים זה ולפרוש ידיו ולהתאחד בצורה כזו או אחרת עם בני אדם, עם העולם שמחוצה לו." ~ עמוד 18
  • "הכרת הבדילות האנושית, ללא התאחדות מחדש על ידי האהבה, היא מקור הכלימה, בו בזמן היא מקור הרגשת האשם והחרדה. העמוק בצרכיו של האדם הוא איפוא הצורך להתגבר על בדילותו, להתיר עצמו מבית האסורים של בדידותו." ~ עמוד 18
  • "בחברה הרכושנית של ימינו נשתנתה משמעותו של השוויון. באמרך שוויון מתכוון אתה לשוויון של אוטומטים, של בני אדם שקיפחו עצמיותם." ~ עמוד 23
  • "בלא אהבה לא הייתה האנושות יכולה להתקיים אף יום אחד." ~ עמוד 25
  • "באהבה שבין הגבר לאישה, שב ונולד כל אחד מהם." ~ עמוד 38
  • "אכן, אין בני אדם אנוכיים מסוגלים לאהוב אנשים אחרים, אבל כמו כן אינם מסוגלים לאהוב גם את עצמם." ~ עמוד 61
  • "האדם המודרני מתרחק מעצמו, משאר בני האדם ומן הטבע. הוא נהפך לסחורה." ~ עמוד 81

אדם לעצמו[עריכה]

תרגום מאנגלית: מ.ד. בן חיים

  • "בעצם השעה שהאדם נעשה שליט לטבע, הוא נעשה עבד למכונות שעשו ידיו." ~ עמוד 8
  • "תנועת ההשכלה הורתה לאדם כי בבואו לקבוע שולחן ערוך מוסרי תקף הוא יכול לסמוך על תבונתו, כי הוא ניחן בסגולה לדעת טוב ורע, וכי לשם כך אינו זקוק לא לעזרת הכנסייה ולא לרוח הקודש." ~ עמוד 8
  • הפסיכואנליזה הגדילה אמנם לעשות בהרחבת היקף ידיעותינו על טבע האדם, אבל היא לא הוסיפה דבר לידיעותינו על האופן שבו ראוי לו לאדם לחיות, ועל הדרך שבה ראוי לו לנהוג." ~ עמוד 10
  • "אי אפשר להבין את אישיותו של האדם, אם אין מתבוננים בכוליותו, לרבות זקיקותו לתשובה על פשר קיומו וזקיקותו לכללי המוסר בהתנהגותו." ~ עמוד 10
  • "במרכז המוסר ההומניסטי עומד האדם, כ'אמת מידה לכול', שבודקת את טובת האדם, שכן אין דבר נשגב ונעלה מקיום האדם." ~ עמוד 15
  • "לא רק הרפואה וההנדסה הם אמנויות. לחיות – אף זו אמנות, ולמען האמת לגבי האדם החשובה שבאמנויות, אם כי גם הקשה והמורכבת שבהן." ~ עמוד 18
  • "באמנות החיים האדם הוא גם אמן וגם מושא של אמנותו, הוא גם היוצר וגם החומר שבידיו, גם הרופא וגם המתרפא." ~ עמוד 18
  • "טוב במוסר ההומניסטי פירושו חיוב החיים, חישוף הכוחות הטבועים באדם, על פי חוקי טבעו, ורע פירושו עיקור כוחותיו של האדם." ~ עמוד 20
  • "יכול האדם לסגל עצמו לכל דגם של תרבות, אלא שאם תרבות זו קשה לטבעו נולדות בו הפרעות רגשיות ושכליות לפי רוב הקושי או מיעוטו." ~ עמוד 22
  • "אין האדם נייר חלק, שעליו יכולה התרבות לכתוב כרצונה. האדם הוא ישות טעונה אנרגיה ומעוצבת עיצוב סגולי." ~ עמוד 23
  • תבונה, ברכת האדם, היא גם קללתו. היא כופה עליו התמודדות נצח עם המשימה לגשר בין קטביה של שניות בלתי מתגשרת." ~ עמוד 38
  • אדם הוא היצור היחיד אשר קיומו הוא בגדר בעיה שעליו מוטלת החובה לפותרה, ואין הוא בן חורין להיפטר ממנה." ~ עמוד 38
  • "אף על פי שבכל אדם גלומים כל הכוחות שבאנושות, אין משך חייו הקצר נותן להם מקום לצאת מן הכוח אל הפועל אפילו בטובות שבנסיבות." ~ עמוד 39
  • "אחת מתכונותיה של רוח האדם שכל אימת שהיא עומדת בפני סתירה, אין היא יכולה לחבוק את ידיה, והיא פותחת בפעילות שתפקידה לפרק את הסתירה, תופעה שהיא אם כל קדמה אנושית." ~ עמוד 41
  • "חייב האדם ליטול את האחריות לעצמו ולהשלים עם העובדה, כי רק בכוחות עצמו יוכל לתת משמעות לחייו." ~ עמוד 41
  • "אין לחיים משמעות מלבד המשמעות אשר האדם מעניק לחיי עצמו, מתוך חישוף הכוחות הגלומים בו בדרך של חיי יצירה." ~ עמוד 42
  • "אפילו השביע האדם את רעבונו ואת צמאו ואת חשקו המיני, עדיין אין הוא שבע. בניגוד למקרה החיה אין בעיותיו הדוחקות נפתרות בכך – הן אך מתחילות כאן." ~ עמוד 42
  • "בני האדם עם היותם 'מאמינים' במונותאיזם, דבקים לאמיתו של דבר בשיטות הקרובות במהותן לטוטמיזם ולעבודת אלילים, הרבה יותר מאשר לנצרות מכל סוג שהוא." ~ עמוד 44
  • "יש להסביר את הנברוזה כצורה מיוחדת של דת, הנבדלת מצורת הדת המקובלת בהיותה פרטית ולא מוסדרת בדפוסים חברתיים." ~ עמוד 45
  • "אין האדם בן חורין לבחור בין היותו בעל אידאלים לבין היותו מחוסר אידאלים, אבל הוא חופשי לבחור בין סוגים שונים של אידאלים, בין אידאלים של דבקות בפולחן של כוח והרס לבין דבקות בתבונה ובאהבה." ~ עמוד 45
  • "ערבוב מושגי המזג והאופי חיבל הרבה בתורת המוסר." ~ עמוד 47
  • "אין אדם יכול לחיות לבדו בלא זיקה לאחרים." ~ עמוד 52
  • "לאמיתו של דבר צומחים רעיונות ושיפוטים של בני אדם מהאופי האנושי, לא פחות משנובעים ממנו פעולותיהם." ~ עמוד 53
  • "'הריאליסט' הרואה רק את הצד החיצוני של התופעות, והפסיכוטי שאיבד את היכולת לראות את הממשות, שניהם חולים. חוליו של הפסיכוטי אשר איבד את הקשר עם המציאות מונעו מלתפקד בחברה. חוליו של ה'ריאליסט' אשר נעדר עומק ופרספקטיבה מרוששו כאדם." ~ עמודים 76 - 77
  • "אהבה היא רגש מיוחד ביותר, ואף על פי שכל יצור אנושי ניחן ביכולת פוטנציאלית לאהבה, מימושה הוא מן הקשים שבהישגים." ~ עמוד 84
  • "עקרון של המוסר ההומניסטי קובע, כי מידה טובה פירושה שקידה על מילוי חובותיו של אדם כלפי עצמו, ומידה רעה פירושה פגיעה בעצמו." ~ עמוד 100
  • "אם טוב הדבר לאהוב את רעי כאדם, הרי מתחייב מכאן שטוב ולא רע לאהוב גם את עצמי, שכן אף אני אדם." ~ עמוד 109
  • "כל מי שמסוגל לאהוב את זולתו, תמצא בו זיקת אהבה לעצמו." ~ עמוד 109
  • "אמת הדבר שאנשים אנוכיים אינם מסוגלים לאהוב את זולתם, אבל הם אינם מסוגלים לאהוב אף את עצמם." ~ עמוד 111
  • "העקרון האנושי הוא 'היה נאמן לעצמך', לעומת העיקרון של הטרולים שהוא 'ספק את עצמך'." ~ עמוד 116
  • "בלא מצפון הייתה האנושות זה כבר שוקעת ביוון נבלותה." ~ עמוד 119
  • "המצפון המרותי אינו אלא קולו המופנם של בעל מרות חיצון, ההורים, המדינה, או כל נושא מרות אחר בתרבות מן התרבויות, שאנו להוטים להפיק רצונו ויראים להמרות את פיו. [...] חוקיו ומצוותיו של בעל מרות חיצון נהפכים לכעין חלק מן האדם, ובמקום שהאדם ירגיש שהוא אחראי בפני ישות שמחוצה לו, חש הוא באחריות בפני גורם שבנפשו, בפני מצפונו." ~ עמודים 121 ו־132
  • מצפון ההומניסטי היא תגובתה של אישיותנו כולה לתפקודה התקין שלה או לאי תפקודה. הוא שופט כיצד אנחנו מתפקדים כיצורי אנוש. הוא ידיעת הצלחתנו או כשלוננו באמנות החיים. הוא קול דאגתנו לעצמנו מאהבה." ~ עמודים 132 - 133
  • "מי שמטיל מום בעצמו על ידי שהוא נעשה כלי בידי אחרים, ותהי דמותם חשובה ומכובדת למראית עין כאשר תהיה, מי שנעשה חסר עצמות, אומלל, כנוע לגורלו, רפה רוח, ורתוע, אדם זה נוהג בניגוד לתביעת המצפון." ~ עמוד 133
  • "כדי להאזין לקול מצפוננו אנו חייבים לדעת להאזין לעצמנו, ודבר זה ממש קשה ביותר לבן תרבותנו, שכן אנחנו מאזינים לכל קול ולכל אדם אבל לא לעצמנו." ~ עמוד 134
  • "ודאי, המוות הוא סוף מר, אבל אין אדם יכול לשאת את הרעיון שעליו למות בלא שחי את חייו." ~ עמוד 135
  • "השינה היא לעתים שעת הכושר היחידה שבה אין האדם יכול להסות את מצפונו". ~ עמוד 137
  • אושר הוא הישג המושג על ידי יוצרנו הפנימית של האדם ואיננו מתנת האלים" ~ עמוד 156
  • "האושר הוא אבן בוחן לשלמות באמנות החיים, והוא הסימן שהאדם מצא את התשובה לבעיית קיומו האנושי, והגשים הגשמה יצרנית את הכוחות הגלומים בו". ~ עמוד 157
  • אמונה היא נטיית נפש מושרשת באדם, קו אופי החודר את כל התנסויותיו, המאפשר לאדם לראות את המציאות בלא אשליות, ועם זאת לחיות באמונתו." ~ עמוד 164
  • "רק מי שמאמין בעצמו, מסוגל להיות נאמן לאחרים. אמונתו של האדם בעצמו היא תנאי ליכולתו להבטיח דבר מה." ~ עמוד 170
  • "חינוך משמעו לעזור לילד לממש את הכוחות הפוטנציאלים שבנפשו." ~ עמוד 171
  • "אין אדם יכול לחיות בלא אמונה. השאלה המכרעת לגבי דורנו והדורות היא, אם תהיה זו אמונה אירציונלית במנהיגים, במכונות ובהצלחה, או אמונה רציונלית המבוססת על התנסותנו בפעילות יוצרנית של עצמנו." ~ עמוד 173
  • "הרסנות היא תוצאה של חיים שלא נחיו. שיעור ההרסנות באדם פרופורציונלי לדרגת החסימה המונעת ממנו את התגלות הכוחות הגנוזים באישיותו" ~ עמוד 178
  • "האדם אינו בהכרח רע, והוא נעשה רע, רק אם נעדרים התנאים הנאותים לצמיחתו ולהתפתחותו." ~ עמוד 180
  • "כל נוירוזה היא תוצאה של סכסוך והתנגשות בין הכוחות הטבעיים באדם מזה לבין הכוחות הבולמים את התפתחותם." ~ עמוד 181
  • "כל מה שאתה עושה לזולתך, אתה עושה אף לעצמך." ~ עמוד 185
  • "תרבות המרבה חדווה, מגדילה בדרך זו לעשות למען חינוכם המוסרי של בניה, יותר משיכולים לעשות כל האיומים בעונשים וכל הטפות המוסר." ~ עמוד 189
  • "המצפון הוא הקול הקורא לאדם לשוב אל עצמו." ~ עמוד 191
  • "ראש תפקידיו של האדם בחיים הוא "לתת חיים" לו גופו. כלומר לההפך בפועל ממה שהוא בכוח" ~ עמוד 194
  • "דברי ימיה של המחשבה הם דברי הימים של התקרבות גדלה והולכת אל האמת." ~ עמוד 196
  • "בניגוד לדוסטוייבסקי שאמר 'אם אלוהים מת, הכל מותר', המוסר ההומניסטי אומר: 'אם האדם חי (כלומר יוצרני ובעל משמעות) הוא יודע מה מותר'." ~ עמוד 204

מנוס מחופש[עריכה]

תרגום מאנגלית: תמר עמית

  • "האדם המודרני ששוחרר מכבלי החברה הקדם־אינדיבידואליסטית, שהעניקה לו ביטחון ובו בזמן הצרה את צעדיו – לא זכה בחופש במובן החיובי של המילה, כלומר לא זכה בהגשמה עצמית, לא זכה לבטא את הכוחנויות השכליות, הרגשיות והחושניות שלו." ~ עמוד 9
  • "האדם המודרני עדיין סובל מחרדה ומתפתה למסור את חירותו ביד רודנים מכל הסוגים, או לאבדה בכך שהוא הופך את עצמו לבורג קטן במנגנון, שבע ולבוש היטב, ועם זאת לא אדם חופשי אלא אוטומט." ~ עמוד 11
  • "מבחינה שכלית האדם חי במאה ה־20, מבחינה רגשית רוב בני האדם חיים בתקופת האבן. הם לא הגיעו עדיין לבגרות הדרושה כדי להיות עצמאיים, שכלתניים ואובייקטיביים." ~ עמוד 13
  • "האמונה של לותר הייתה אמונה באהבת האל בתנאיי כניעה." ~ עמוד 60
  • "היחס האישי לאלוהים הכשיר את הקרקע מבחינה פסיכולוגית לאופי האישי של פעילויותיו החילוניות של האדם." ~ עמוד 81
  • "חופש חיובי בנוי על פעילות ספונטנית של מכלול האישיות." ~ עמוד 171
  • "לשם מה זקוק האדם לחופש ביטוי, אם אין לו מחשבות מקוריות משל עצמו?"