ארנסט המינגווי

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המינגווי על היאכטה שלו (בסביבות שנת 1950)

ארנסט מילר המינגווי (באנגלית: Ernest Miller Hemingway)‏ (21 ביולי 1899 - 2 ביולי 1961), סופר אמריקאי, חתן פרס פוליצר לשנת 1953 וחתן פרס נובל לספרות לשנת 1954.

מתוך ספריו[עריכה]

10 סיפורים[עריכה]

  • "בסתיו עדיין הייתה שם מלחמה, אבל אנחנו לא יצאנו אליה עוד." ~ מתוך הסיפור הקצר פרי עטו "בארץ אחרת". נתפרסם בעברית בקובץ "10 סיפורים" בתרגומו של עודד פלד, פן הוצאה לאור - ידיעות ספרים, 2007, עמוד 93.

הקץ לנֶשֶק[עריכה]

  • "כל ציורי הקיר נראים טובים כאשר הם מתחילים להתקלף."
  • "אנו נולדים עם כל מה שיש לנו ואין אנו משתנים לעולם. לעולם אין אנו רוכשים דבר חדש. אנו שלמים מלכתחילה."
  • "כשאנשים מביאים אומץ רב כל־כך לעולם, הוא חייב להרוג אותם כדי לשבור אותם, אז כמובן שהוא הורג אותם. העולם שובר את כולם, ולאחר מכן הם מתחזקים במקומות השבורים. אבל העולם הורג את אלה שלא מוכנים להישבר. הוא הורג את הטובים ואת אצילי הנפש ואת האמיצים ביותר ללא הפליה. אם אתה לא אף אחד מאלה, מובטח לך שהעולם יהרוג גם אותך, רק שלא יהיה לו דחוף במיוחד." ~ עמוד 281
  • "תותחים ירו מהשדה שמאחורי הכפר, ולפגזים המתרחקים שלהם היה צליל מרגיע." ~ עמוד 212
  • "כל אותו יום נשבה סערה. הרוח הטיחה מטה את הגשם, ובכל מקום היו שלוליות ובוץ. הטיח של הבתים ההרוסים היה אפור ורטוב. מאוחר אחר־הצהריים פסק הגשם, ומתוך עמדה מספר שתיים ראיתי את מרחבי הסתיו הריקים והרטובים, את העננים מעל ראשי הגבעות, ואת ההסוואות הקש נוטפות־המים שמעל הכביש. השמש יצאה פעם אחת לפני ששקעה והאירה את היערות החשופים שמעבר לרכס. ביערות שעל אותו רכס היו תותחים אוסטריים רבים, אבל רק כמה מהם ירו. הבטתי בפטריות הפתאומיות של עשן ורסיסים שפרחו בשמים מעל לבית־חווה הרוס סמוך לקו החזית; עשן רך שבמרכזו הבזק צהוב. ראיתי את ההבזק, לאחר מכן שמעתי את הנפץ, ואז ראיתי את כדור העשן מתעוות ומתפזר ברוח. היו המון כדוריות ברזל של פגזים בעיי החורבות של הבתים ועל הכביש לצד הבתים ההרוסים בסמוך לעמדה, אבל הם לא הפגיזו סמוך לעמדה באותו אחר־צהריים. העמסנו שני רכבים וירדנו בכביש המוסווה במשטחים הרטובים, וקרני השמש האחרונות חדרו מבעד למרווחים שבין רצועות המשטחים. השמש שקעה לפני שהגענו אל הכביש המוגן שמאחורי הגבעה. המשכנו לרדת בכביש המוגן, וכשהגענו לעיקול שמאחוריו שטח פתוח ונכנסנו אל המנהרה המרובעת של משטחי הקש, התחיל הגשם לרדת שוב. בלילה גברה הרוח ובשלוש בבוקר, כשהגשם ירד במטחים, הייתה הפגזה והקרואטים חצו את האפרים שבין ההרים, עברו דרך חלקות ויערות והגיעו לקו החזית. הם לחמו בחושך ובגשם ונהדפו בהתקפת־נגד של חיילים מפוחדים מהקו השני. הייתה הפגזה כבדה, רקטות רבות בגשם, ואש מקלעים ורובים לאורך כל הקו. הם לא התקיפו שוב והיה שקט יותר, ובין פרצי הרוח והגשם שמענו צלילי הפגזה אדירה הרחק בצפון." ~ עמוד 211

הזקן והים[עריכה]

  • "אבל בן-אדם לא נוצר לתבוסות,' אמר. 'בן-אדם אפשר להשמיד אבל לא להביס." ~ מתוך המהדורה בהוצאת "עם עובד", תרגם מאנגלית יצחק שנהר, 1970, עמוד 97.
  • "כולם הורגים את כולם בדרך כלשהי. הדיג הורג אותי בדיוק כמו שהוא משאיר אותי בחיים."
  • "הזקן חלם על אריות". ~ מתוך המהדורה בהוצאת "עם עובד", תרגם מאנגלית יצחק שנהר, 1970, עמוד 120.
  • "איש זקן היה והיה דג לו לבדו בבוצית בזרם הגולף וכבר שמונים וארבעה ימים לא צד אפילו דג אחד." ~ מתוך המהדורה בהוצאת עם עובד, תרגם מאנגלית יצחק שנהר, 1970, עמוד 5.
  • "ועכשיו מחובר היה אל דג גדול מכל אשר ראה מעודו, גדול מכל אשר שמע מעודו" ~ מתוך המהדורה בהוצאת "עם עובד", תרגם מאנגלית יצחק שנהר, 1970, עמוד 67.

איים בזרם[עריכה]

  • "הוא חשב שעל האונייה יצליח איכשהו להשלים עם צערו ולא ידע עדיין שאין שום דרך להסתגל לצער. אפשר לרפא אותו במוות ואפשר להקהות אותו או להרדים אותו בכל מיני דברים. גם הזמן אמור לרפא אותו. אבל אם מצליחים לרפא אותו במשהו שהוא פחות ממוות, רוב הסיכויים שזה לא צער אמיתי" ~ מתוך המהדורה בהוצאת "ידיעות ספרים", תירגם מאנגלית יואב כ"ץ, 2006, עמוד 223.
  • "הבית ניצב בחלקה הגבוה ביותר של לשון-היבשה הצרה שבין הנמל לים. הוא החזיק מעמד בשלוש סופות הוריקן והיה מוצק וחזק כמו ספינה" ~ מתוך המהדורה בהוצאת "ידיעות ספרים", תירגם מאנגלית יואב כ"ץ, 2006, עמוד 13.
  • "אדם ושמו תומס האדסון, שהיה צייר טוב, גר בבית ההוא ויצר בו ועל האי במשך רוב ימות השנה." ~ מתוך המהדורה בהוצאת "ידיעות ספרים", תירגם מאנגלית יואב כ"ץ, 2006, עמוד 13.
  • "על הרצפה יכול היה לחוש את הלמות הגלים כפי שזכר איך חש בהלמות הירי מתותחים כבדים כששכב על הארץ בקרבת סוללה כלשהי לפני זמן רב, כשעוד היה נער." ~ מתוך המהדורה בהוצאת "ידיעות ספרים", תירגם מאנגלית יואב כ"ץ, 2006, עמודים 15 - 16.
  • "'עוד יש לך סיכוי,' אמר לסרטן היבשה. 'אף אחד לא מאשים אותך. אתה עושה חיים וגם ממלא את חובתך.' הסרטן לא זז וצבתותיו היו מורמות כמקודם. הוא היה סרטן גדול, כמעט שלושים סנטימטרים רוחבו, והאיש ירה בו בין העיניים והסרטן התפורר." ~ מתוך המהדורה בהוצאת "ידיעות ספרים", תירגם מאנגלית יואב כ"ץ, 2006, עמוד 368.
  • "איזה חרא,' אמר ווילי. 'אתה אף פעם לא מבין אף אחד שאוהב אותך'." ~ מתוך המהדורה בהוצאת "ידיעות ספרים", תירגם מאנגלית יואב כ"ץ, 2006, עמוד 511.
  • "הוא תמיד חשב על הבית כעל 'היא', בדיוק כמו שהיה חושב על ספינה." ~ מתוך המהדורה בהוצאת "ידיעות ספרים", תירגם מאנגלית יואב כ"ץ, 2006, עמוד 14.
  • "תכניס בו קצת אהבה." ~ הזונה הזקנה הונסט ליל מבקשת מהאדסון סיפור. מתוך המהדורה בהוצאת "ידיעות ספרים", תירגם מאנגלית יואב כ"ץ, 2006, עמוד 316.
  • "תחשוב על אחרי המלחמה ועל הזמן שתחזור לצייר. יש כל-כך הרבה תמונות טובות לצייר ואם תצייר כמו שאתה באמת יודע ותימנע מכל הדברים האחרים ותעשה את זה , זה יהיה הדבר האמיתי. עכשיו אתה יודע לצייר את הים טוב יותר מכל אחד אחר, אם תעשה את זה ולא תהיה מעורב בדברים אחרים. תיאחז עכשיו חז בחיים כדי לעשות את זה. אבל החיים זה בזול חוץ מעבודתו של אדם. הבעיה היחידה שאתה זקוק להם. תיאחז בהם חזק. עכשיו זה הזמן האמיתי לשחק את המשחק שלך. שחק אותו עכשיו בלי תקווה ובלי כלום." ~ מתוך המהדורה בהוצאת "ידיעות ספרים", תירגם מאנגלית יואב כ"ץ, 2006, עמודים 509 - 510.
  • "זו הייתה היא. אף אחת אחרת לא יצאה כך ממכונית, במעשיות וקלילות יופי שכאלה, ועם זאת כאילו היא עושה לרחוב טובה גדולה בכך שהיא פוסעת בו. במשך שנים רבות ניסו כולן להיראות כמוה והיו שהתקרבו לכך. אבל כשראית אותה, כל אלו שנראו כמוה היו רק חיקויים." ~ מתוך המהדורה בהוצאת "ידיעות ספרים", תירגם מאנגלית יואב כ"ץ, 2006, עמוד 337.
  • "'אני אכניס עוד אחד מכאן,' אמר תומס האדסון. הוא התכופף ורץ כדי לחמוק מאש העלולה לבוא מן האשנב הגדול ושלף את הניצרה מרימון אחר, אפור, כבד ומחורץ בידו הלופתת אותו, ובעוברו על-פני האשנב גילגל אותו למטה לעבר הירכתיים. נשמע קל נפץ ועשן עלה מן המקום שבו התרוממו שבבים מן הסיפון." ~ מתוך המהדורה בהוצאת "ידיעות ספרים", תירגם מאנגלית יואב כ"ץ, 2006, עמוד 466.

מעבר לנהר ואל בין העצים[עריכה]

  • "לא, לא, בואו נעבור את הנהר וננוח בצל העצים." ~ מתוך המהדורה בהוצאת "ידיעות ספרים", תירגם מאנגלית שרון פרמינגר, 2013, עמוד 295.
  • "אף אחד לא ייתן אפילו פני תמורת המחשבות שלך." ~ מתוך המהדורה בהוצאת "ידיעות ספרים", תירגם מאנגלית שרון פרמינגר, 2013, עמוד 181.
  • "הקולונל, שהיה אז סגן בצבא זר - עובדה שהפכה אותו אחר כך לחשוד קצת בצבאו שלו ולא הועילה לקריירה שלו - סבל אז מכאב גרון שנמשך כל החורף. כאב הגרון נבע מהשהייה הממושכת במים. לא היתה שום דרך להתייבש, וכבר היה עדיף להתרטב מהר ולהישאר רטוב. המתקפות האוסטריות לא היו מתואמות כמו שצריך, אבל הן היו עזות ובלתי-פוסקות, ובהתחלה חטפת הפגזה כבדה שהיתה אמורה לשתק אותך, ואז, כשהיא נפסקה, בדקת את העמדות שלך וספרת את האנשים. אבל לא היה לך זמן לטפל בפצועים, כי ידעת שעוד מתקפה תתחיל מיד, ואז הרגת את האנשים שבוססו לעברך בביצות, החזיקו את הרובים שלהם מעל המים והתקדמו לאט כמו שמתקדמים כשמבוססים בבוץ עד המותניים. אם הם לא היו מפסיקים את ההפגזה בתחילת המתקפה, חשב לא פעם הקולונל שהיה אז סגן, אני לא יודע מה היינו מצליחים לעשות. אבל הם תמיד הפסיקו להפגיז רק לפני המתקפה הבאה. הם פעלו לפי כללים שנקבעו מראש. כל פעם שנאלצנו לסגת מהפיאווה ולהתמקם בסילה, הם הזיזו את התותחים לקו השני והשלישי, אף על פי שכמעט לא היתה אפשרות להגן על הקווים האלה, ובעצם הם היו צריכים לקרב את כל התותחים שלהם ולהפגיז לאורך כל המתקפה, עד שהיו פורצים דרכנו. אבל תודה לאל שתמיד מנהל את זה איזשהו טיפש רם דרג, חשב הקולונל, ולכן הם עשו את זה בצורה מקוטעת." ~ מתוך המהדורה בהוצאת "ידיעות ספרים", תירגם מאנגלית שרון פרמינגר, 2013, עמודים 36-37.
  • "כל החורף ההוא, עם כאב גרון חזק, הוא הרג אנשים שהתקרבו עם מקלות דינמיט מחוברים לרתמה מתחת לכתפיים ותרמילי עור-עגל כבדים וקסדות מתכת. הם היו האויב. אבל הוא אף פעם לא שנא אותם; הוא לא היה מסוגל להרגיש כלפיהם משהו. הוא פיקד על האנשים שלו, ומסביב לגרון היה כרוך לו גרב ישן טבול בטרפנטין, והם שברו את המתקפות באש רובים ובעזרת המקלעים שעדיין שרדו או נותרו שמישים אחרי ההפגזה. למעשה הוא לימד את אנשיו לירות - חיילים אירופים לא ניחנו ביכולת הזאת בדרך כלל - ולהסתכל על האויב כשהוא מגיע, כי אז תמיד היה רגע שקט אחד שבו יכלו לירות בחופשיות. בסופו של דבר הם הצטיינו בכך." ~ מתוך המהדורה בהוצאת "ידיעות ספרים", תירגם מאנגלית שרון פרמינגר, 2013, עמודים 37-38.
  • "אבל תמיד אחרי ההפגזה היית צריך לספור, ולספור מהר, כדי לדעת כמה יורים נשארו לך. בחורף ההוא הוא נפגע שלוש פעמים, אבל כל אלה היו פגיעות בחסד - פגיעות קטנות בבשר, בלי עצמות שבורות - והוא נהיה די בטוח באלמוות האישי שלו כי ידע שהיה אמור להיהרג בהפגזה הכבדה שקדמה תמיד למתקפות. בסופו של דבר הוא נפגע כהוגן ולצמיתות. אף אחת מהפגיעות האחרות לא פגעה בו כמו הפגיעה הגדולה הראשונה. כנראה בגלל אובדן האלמוות, חשב. טוב, מבחינה מסוימת זאת באמת אבדה די גדולה." ~ מתוך המהדורה בהוצאת "ידיעות ספרים", תירגם מאנגלית שרון פרמינגר, 2013, עמוד 38.
  • "כשנחתנו לא נתקלנו בהתנגדות רצינית. ההתנגדות הרצינית היתה בחוף השני. ואז היינו צריכים לחבור לאלה שהוצנחו ולכבוש כמה ערים ולהחזיק בהן, ואז כבשנו את שרבורג. זה היה קשה, והיינו צריכים לעשות את זה במהירות." ~ על הפלישה לנורמנדי. מתוך המהדורה בהוצאת "ידיעות ספרים", תירגם מאנגלית שרון פרמינגר, 2013, עמוד 213.
  • "'התנאים לא היו מזהירים,' אמר הקולונל. 'ביום השני התכוננו לשנס מותניים ולפרוץ קדימה, כמו שאומרים בני דודינו הבריטים, שלא היו מצליחים לפרוץ גם דרך מגבת נייר רטובה, ואז הגיעו אנשי הכחול הפראי שמעל. הם עוד לא גמרו להמריא משדות העשב השופאים של אנגליה, נושאת המטוסים הירוקה, ואנחנו כבר ראינו את הראשונים מגיעים. מבריקים, נוצצים ויפים, כי אז כבר קרצפו מהם את השחור-לבן של הפלישה. או שאולי לא. הזכרונות שלי לא מדויקים בעניין הזה. בכל מקרה, בת, היה אפשר לראות את הטור שלהם נמתח מזרחה, עד מעבר לשדה הראייה. כמו רכבת ענקית. גבוה בשמים, הכי יפים בעולם. אמרתי לסגן המודיעין שלי שאנחנו צריכים לקרוא להם ולהלה אקספרס. כבר נמאס לך לשמוע?'
'לא. אני יכולה לראות את הוולהלה אקספרס. אף פעם לא ראינו אותה בממדים כאלה. אבל ראינו אותה. הרבה פעמים.'
'היינו במרחק אלפיים מטר מהמקום שממנו היינו צריכים לתקוף. את יודעת, בת, מה זה אלפיים מטר כשאתה תוקף במלחמה?'
'ואז החלק הדמי של הוולהלה אקספרס השליך פצצות עשן צבעוני והסתובב וחזר הביתה. העשן הזה הושלך בדייקנות וסימן בבירור את המטרה - העמדות של הגרמנים. העמדות שלהם היו טובות, ויכול להיות שלא היינו מצליחים להזיז אותם משם בלי משהו אדיר וציורי כזה. ואז, בת, החלקים הבאים של הוולהלה אקספרס הפילו את העולם כולו על הגרמנים ועל המקום שבו הם היו, שממנו הם פעלו כדי לעצור אותנו. אחר כך המקום הזה נראה כאילו הר געש התפרץ שם, והשבויים שתפסנו רעדו כמו בן אדם שרועד מהתקף מלריה. הם היו בחורים אמיצים מאוד מחטיבת הצנחנים השישית, ובכל זאת כולם רעדו ולא הצליחו להפסיק אף על פי שהם ניסו. זאת אומרת שההפצצה היתה מוצלחת. בדיוק מה שאנחנו צריכים תמיד בחיים האלה. שהם ירעדו מכוח הזרוע ומפחד יום הדין. ואז, בת, כדי לא לשעמם אותך, הרוח באה ממזרח והתחילה להעיף את העשן אחורה, לכיוון שלנו. המפציצים הכבדים הפציצו לפי קו העשן, וקו העשן היה עכשיו מעלינו. ולכן הם הפציצו אותנו כמו שהם הפציצו קודם את הגרמנים. קודם באו המפציצים הכבדים, ולכן מי שהיה שם באותו יום כבר לא צריך לפחוד מהגיהינום. ואחר כך, כדי ההפריצה תהיה ממש מוצלחת ויישארו כמה שפחות אנשים משני הצדדים, באו המפציצים הבינוניים והפציצו את מי שנשאר. ואז ביצענו את הפריצה, ברגע שהוולהלה אקספרס חזר הביתה, נפרש ביופיו המלכותי מהנקודה הזאת בצרפת ועל פני אנגליה כולה.' בן אדם עם מצפון, חשב הקולונל, צריך לחשוב מתישהו על כל העניין הזה של כוח אווירי." ~ על מבצע קוברה. מתוך המהדורה בהוצאת "ידיעות ספרים", תירגם מאנגלית שרון פרמינגר, 2013, עמודים 214-216.

סיפורי ניק אדמס[עריכה]

  • "ניק ישב ונשען על קיר הכנסייה, שאליו גררו אותו שלא ייפגע מאש המקלעים ברחוב. שתי רגליו הזדקרו לפניו בצורה משונה. הוא נפגע בעמוד השדרה. פניו היו מיוזעות ומלוכלכות. השמש האירה את פניו. היום היה חם מאוד. רינאלדי רחב הגרם שכב צמוד לקיר ופניו כלפי מטה. הציוד שלו היה מפוזר לכל עבר. ניק הביט קדימה ופניו זהרו. קיר הבית הוורוד שמולו ניתק מהגג ונפל, ומיטת ברזל היתה תלויה עקומה מעל הרחוב. שני מתים אוסטרים שכבו בין ההריסות בצל הבית. במעלה הרחוב היו מתים נוספים. העניינים התחילו להתקדם בעיירה. ההתקפה התנהלה היטב. האלונקאים יגיעו עוד מעט. ניק הפנה את ראשו והביט ברינאלדי. 'סֶנטָה, רינאלדי, סנטה. אתה ואני עשינו הסכם שלום נפרד.' רינאלדי שכב דומם בשמש, מתקשה לנשום. 'אנחנו לא פטריוטים.' ניק הפנה את ראשו וחייך חיוך מיוזע. רינאלדי היה קהל מאכזב." ~ הסיפור "ניק ישב ונשען על הקיר..." מתוך "סיפורי ניק אדמס" מאת ארנסט המינגוויי, יצא לאור ע"י הוצאת ספרי פן ומשכל, בשנת 2010, תירגום: יואב כ"ץ, עמוד 168.

הגבעות הירוקות של אפריקה[עריכה]

  • "יש סופרים שקמו רק כדי לעזור לסופר אחר לכתוב משפט אחד."
  • "עדיין לא עזבנו אותה, אבל כשהייתי מתעורר בלילה הייתי שוכב, מאזין, מתגעגע אליה כבר."

גן העדן[עריכה]

  • "הכתיבה התקדמה בצורה פשוטה וקלה עד כדי כך, שהוא חשב שמן הסתם היא חסרת ערך. תיזהר - הוא אמר לעצמו - זה טוב מאוד בשבילך לכתוב בצורה פשוטה, ומה שיותר פשוט, יותר טוב.

אבל אל תתחיל לחשוב בפשטנות שכזאת. תבין כמה הכל מסובך, ואז תביע זאת בפשטות."

  • "שום דבר לא קיים אם הוא לא עובר דרכנו," אמרה, "ואני לא רוצה למות ושזה ייעלם יחד איתי."
  • "תזכור שהכל בסדר עד שזה לא בסדר. כשזה לא יהיה בסדר, אתה תדע.

"אתה חושב?" "אני די בטוח. ואם לא תדע, זה לא ישנה. שום דבר לא ישנה אז."

  • "הדבר הכי נדיר שאני מכירה זה אנשים חכמים שהם גם מאושרים."
  • "אני משאיר להם בשר, חשב, והמחנה יהיה מרוצה הלילה בלי קשר למה שיקרה בהמשך. לכן הוא הניח את עפרונותיו ומחברותיו..."
  • "... ובכך הפכה גם לאויבת של עצמה. היא כל כך זקוקה תמיד לאויב, שהיא מוכרחה תמיד להחזיק אויב בהישג- יד, והאויב הכי קרוב וקל לתקיפה של עצמה, כי היא מכירה את כל הפגמים בהגנות שלנו. היא תוקפת איזה חיסרון שלי במיומנות רבה ואז מגלה שזה חיסרון שלה, והמתקפה האחרונה שלה תמיד מופנית כלפי עצמה, אבל האבק שעולה ממנה הוא האבק שלנו."

מיוחס[עריכה]

  • "אדם אינטליגנטי צריך להיות שיכור לפעמים כדי לבלות את זמנו עם אווילים."
  • "אם שני אנשים אוהבים את עצמם, אין הם יכולים להגיע לסוף מאושר."
  • "למדתי שלא לייבש את מקור השראתי."
  • "כאשר משתמשים בהן בצורה לא ברורה, כל המילים מאבדות את עוקצן."
  • "שמחת אנשים אינטליגנטים היא הנדירה בדברים שהכרתי."
  • "כאשר אנשים מסוימים שומעים הדים הם מדמיינים בנפשם שהם יצרו את הצלילים."
  • "כאשר אנו מובסים אנו הופכים לנוצרים."
  • "בכל האמנויות ההנאה גדלה עם הידע שלנו עליהן."
  • "באשר לחוכמת הזקנים אנו טועים. הם אינם הופכים חכמים יותר, אלא זהירים יותר."
  • "אנו חייבים להתרגל לזאת: בחשובות שבהצטלבויות הדרכים של חיינו אין תמרורים."
  • "למכירה. נעלי פעוט. לא ננעלו." ~ סיפור שכתב לאחר שהתערב עם חברים כי יוכל לכתוב סיפור שלם בשש מלים (באנגלית) (מקור).

קישורים חיצוניים[עריכה]