גשם הכוכבים

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
עטיפת הספר

גשם הכוכבים (בספרדית: Las lágrimas de San Lorenzo, "הדמעות של סן לורנסו") הוא רומן מאת חוליו לְיָמָסָארֶס על מרצה הנודד בין אוניברסיטאות באירופה ויחסיו עם בנו המתבגר. הספר יצא לאור בספרדית בשנת 2013, תורגם לעברית בידי רמי סערי וראה אור בהוצאת כרמל בשנת 2020.


  • "כאשר אני מסתכל עליו בעודו מביט בשמיים, שרוע על השמיכה שהבאתי בשבילו מהמלון, זאת שאנחנו חולקים כמו שני חברים, אני חש שהוא בה בעת מתרחק מן הילד שעודנו, אותו ילד שממנו הוא עתיד להיפרד, אחת ולתמיד, בקרוב מאד. כך יעשה משנה לשנה, כפי שקורה לכולנו, והוא יהיה הראשון אשר יופתע מכך."
  • זיכרונות מתקופת שהותי באיביזה נובטים בחשכה, והם מורים לי כי השנים שחלפו מאז כבר רבות מספור, וכמו כן הם מראים שהעולם השתנה בינתיים ממש כמו האי וכמו חיי."
  • "[הבדידות] כה מעשירה, מענגת ועתירת אפשרויות בחירה, נהפכה בהדרגה לחשוכה."
  • "להטיל באמצעות לילה צלול יותר אלומות אור על חשכת הלילה שבו חייתי אז."
  • "לא היה בכתיבה כדי להטיל אור על חיי, וגם לא כדי לסלק את חשכת העולם."
  • "זה קורה לכל הבנים. כולנו מבינים באיזשהו שלב למה ההורים שלנו עשו את מה שעשו. וזה יקרה גם לך. אתה עוד תראה עם הזמן."
  • "מה פדרו חושב אילו ידע עתה, שהכול עובר ונעלם כמו האורות שניצתו בתבל לפני מיליוני שנים, ולפתע פתאום הם חדלים להתקיים, בדיוק כמו האור שזה עתה נעלם? האם גם אז היה רגוע כפי שהוא עכשיו?"

נאמר עליו[עריכה]

  • זמן חולף, ניגר, ביעף, והמספר מנסה לקבע כמה יתדות בחולות הנודדים של הזמן: הבן שנולד לו, הארץ שהיא מכורתו, יתדות הזיכרונות עצמם." ~ אריק גלסנר