"חיל האוויר נראה כפי שמתארים אותו לעתים במידה של קנאה בחילות היבשה של צה"ל — צבא זר, אבל ידידותי. היה משהו לא ישראלי כמעט, בהקפדה על הדיוק, בתשומת הלב הניכרת שניתנה לכל פרט ופרט. 'שים לב מתי מח"א ייכנס לדיון', העיר קצין מילואים אחד. 'לא שנייה לפני ולא שנייה אחרי. בזמן'. כל מי שמכיר את האווירה המיליציונית משהו בשאר יחידות צה"ל, שעדיין חבות יותר מדי לרוח הפלמ"ח, יודע לזהות את הפער... מילא בגאווה את ייעודו כחוד החנית של העוצמה הביטחונית הישראלית." ~ עמוס הראל
"חיל האוויר הוא אורגן אחד; זו שרשרת עם הרבה מאוד חוליות וביניהן צריך כל הזמן אמון. המטה נותן לך מטרה לתקוף. לפעמים אתה לא מכיר אותה. אתה צריך לסמוך על איש המודיעין שהמטרה היא לא בית של משפחה, על הטכנאי שתיזמן את המרעום של הפצצה כדי שיפעל בזמן הנכון, על המכונאי שהכין לך את המטוס ועל הבקר שנתן לך את הנ"צ (נקודת ציון) ואת הגובה הנכון. אתה סומך על הרבה מאוד אנשים כדי שהתזמורת תנגן מנגינה שאינה צורמת." ~ עמיקם נורקין (מקור)
"וב-7:45 בבוקר הניבו כל ההכנות המדוקדקות, התיכנונים, החישובים והאימונים את פריים. לפתע הופרה דממת האלחוט ורשתות הקשר של חיל האוויר נתמלאו דיווחים נרגשים משמי מצרים. ההפתעה של המצרים הייתה מלאה." ~ מיכאל בר-זוהר וניסים משעל מתוך: 'צה"ל - המבצעים הגדולים', על תקיפת שדות התעופה המצרים בתחילת מלחמת ששת הימים, 1967
"הטיל כופף [במלחמה הזאת] את כנפו של המטוס." ~ עזר ויצמן, בהתייחס למאזן הכוחות של חיל האוויר הישראלי מול סוללות הנ"מ המצריות במלחמת יום הכיפורים[1]
"התחליף היחיד לדקוטה הוא דקוטה אחרת." ~ על ה-DC-3 דקוטה
"כל טייס שהפיל מטוס יודע היטב אם הטייס נטש את המטוס המופל או לא. למרות שאתה לא שם דגש מיוחד על הדבר או דואג, יש שבב של שמחה כשהטייס היריב נוטש. הרי כבר ניצחת אותו, המטוס שלו בוער, אז מה אם ינטוש?" ~ מתוך ראיון לבטאון חיל האוויר, 1989
"ברור שנשים יכולות להיות טייסות. השאלה היא אם אנחנו כמדינה רוצים להציב אותן בקו האש או לא. זה דיון מוסרי ולא שאלה של יכולת. אם התשובה היא כן, צריכים לפתוח את כל התפקידים בפני נשים." ~ על סוגיית שירות נשים כטייסות בחיל האוויר, 1996
"זה כיף קטן מאוד להיות מפקד חיל האוויר. זה הרבה מאוד אחריות וסמכות, לטוב ולרע. רוב הזמן אתה נאלץ לעסוק בדברים מאוד לא נעימים, למרות הכבוד הגדול שנלווה לתפקיד." ~ 2006
"האדם הוא מקור עוצמתו של צה"ל. זה הרואה בשירות הצבאי ערך וזכות ולא רק חובה חוקית." ~ דני חלוץ, בנאום הכניסה לתפקיד
"חבר'ה, תישנו טוב בלילה. [...] גם אני, אגב, ישן טוב בלילה. לא אתם בוחרים את היעדים ולא אתם בחרתם את המטרה במקרה שלפנינו. אינכם אחראים לתוכן המטרה. הביצוע שלכם היה מושלם. מעולה. ואני חוזר ואומר – שום בעיה לא מוטלת לפתחכם בעניין הזה. עשיתם בדיוק את מה שהונחיתם לעשות. לא חרגתם מילימטר ימינה או שמאלה. וכל אלה שיש להם בעיה עם זה, שיתייצבו מולי." ~ דני חלוץ מגבה את הטייסים בעקבות הביקורת עליהם אחרי הסיכול הממוקד של בכיר החמאססלאח שחאדה בו נהרגו גם 14 אזרחים, ראיון לעיתון הארץ, 24 באוגוסט 2002
"אם את בכל זאת מאוד רוצה לדעת מה אני מרגיש כשאני משחרר פצצה, אז אני אומר לך: אני מרגיש מכה קלה באווירון, כתוצאה משחרור הפצצה. כעבור שנייה זה עובר, וזה הכול. זה מה שאני מרגיש." ~ דני חלוץ, בתגובה לשאלת מראיינת על מידת הרגשנות שטייס צריך להפעיל
"נכנסנו לתקיפה, שקט מוחלט ואף אחד לא יורה... מוזר! ארבעת המטוסים מטילים 24 פצצות על המתחם. הפיצוצים על הקרקע צבעו אותה בכתום שחור. פגענו פגיעות מצוינות. מראה תחנת הכוח קורסת תחת מטר הפצצות היה מרשים בעוצמתו." ~ דני חלוץ, על מבצע תקיפת המטכ"ל הסורי, מתוך ספרו "בגובה העיניים", הוצאת "ידיעות אחרונות", 2010, עמוד 100
"אנו טייסי חיל האוויר הישראלי, בשמי מחנה הזוועות, קמנו מאפר מיליוני הקורבנות, נושאים את זעקתם האילמת, מצדיעים לגבורתם, ומבטיחים להיות מגן לעם היהודי ולארצו – ישראל." ~ אמיר אשל, כשהוביל את המטס (מקור)
"רגעי העצב והתפארת, כאב וגאווה, היו תולדה של מאמץ רחב היקף בחיל האוויר ומחוץ לו. קבוצת אנשים החל מהטייסים בקוקפיט, המכונאים על הקרקע, אנשי התיעוד, המנהלה והאבטחה, כולם התגייסו בחרדת קודש למימוש משימה מיוחדת ונעלה. הייתה זו זכות גדולה לכולנו להיות שליחים של עם ולשאת בכנפנו את עוצמתו." ~ אמיר אשל על המטס
