מרסל פניול

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.

מרסל פול פניול (בצרפתית: Marcel Pagnol)‏ (28 בפברואר 1895 - 18 באפריל 1974), סופר, מחזאי ובמאי קולנוע צרפתי.

• "אם נפתח את פיו של הזמיר לא נגלה את סוד שירתו."
• "המחזה היה כה רע עד כי השחקנים עצמם עזבו לפני הסוף."
• "בכל ערב במשך ההצגה בתיאטרון, כאשר הצופים מתחילים לקנח את אפם, זה הרגע שבו ההצגה חדלה לעניין אותם."
• "אנו הופכים לזקנים כאשר הצעירים נוטשים אותנו."
• "המוות הוא כה בלתי נמנע עד כי הוא כמעט עניין של נוהל."
• "בשבילי, המוות אינו אומר דבר, אך הוא גורם לי צער על כך שעלי לעזוב את החיים."
• "כאלה הם חיי אדם: מספר שמחות קצרות המסתיימות ביגון בלתי נשכח."
• "האקדמיה הצרפתית היא מכונה מוזרה שהפכה את הכבוד הלאומי למושב."
• "יתרונם של הדוורים: הם יודעים את שמותיהם של כל האנשים, אך איש אינו יודע את שמם."
• "פטפטנים הם אלה המדברים אתך על זולתם. טרדנים הם אלה המדברים אתך על עצמם. אלה המדברים אתך על עצמך הם בני שיח יוצאים מן הכלל."
• "עבור תייש, הדבר היפה ביותר זו עז."
• "אילו היינו אומרים תמיד את האמת לקונה, המסחר לא היה מתאפשר."