נהלל

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
מושב נהלל

דף זה מכיל ציטוטים כלליים בנושא נהלל.


  • "אומרים עליה כי היא אחת התופעות הנאות ביותר, שאפשר לראותן בארץ ישראל: זה הכפר־המוֹשב נהלל. לצערי לא ראיתי את נהלל, אך מניח אני, שהיא אחד הגילויים המוצלחים ביותר של יצירה עברית." ~ זאב ז'בוטינסקי, 1925
  • "תנוּעה זוֹ, אשר התחילה בּמאמצים ראשוֹנים לכיבּוּש העבוֹדה בּמוֹשבוֹת והביאה אוֹתנוּ, לפי שעה, עד נהלל ועין-חרוד ועד המפעלים המשקיים של ההסתדרוּת." ~ ברל כצנלסון, 1925
  • "וּלְמִשְׁפְּחוֹת בְּנֵי מְרָרִי הַלְוִיִּם הַנּוֹתָרִים, מֵאֵת מַטֵּה זְבוּלֻן... אֶת נַהֲלָל וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ." ~ ספר יהושע, פרק כא, פסוק לד-לה
  • "שלושה ימים רצופים יורד גשם בנהלל. מסביב בוץ ורטיבות. אני ואביבה בלי נעליים. בחדר אין פינה נוחה. משה קדח מחום והילד היה חולה לרוב. איך אעבור את הבדידות הזאת." ~ דבורה דיין, ממייסדות נהלל, במכתב לבעלה
  • "מיום הוסד הכפר הזה בעמק – ראשית אונו בעבודתו המעשית בארץ – הרי הוא מסמל לו את המעשה אשר על הציונות לעשות... מכאן אולי יחסו המיוחד לבכור מפעלו זה." ~ י' אורי, על יחסו של חיים וייצמן לנהלל
  • "נהלל קם במקום מעלול; קיבוץ גבת במקום ג'יבתה; קיבוץ שריד במקום חוניפיס; וכפר יהושע במקום תל אלשומן. אין מקום אחד בנוי בארץ שלא הייתה בו אוכלוסייה ערבית בעבר." ~ משה דיין, 1969
  • "נולדתי במקום הכי פסטורלי במדינה. היינו הולכים לקטוף פטריות ורקפות עוד לפני שהפכו לפרח מוגן." ~ שולה חן
  • "הם לימדו אותי את כל עבודות המשק, ובהן חליבה, במכונה וביד, והגמעת עגלים רכים, וניקוי הרפת, וקציר והעמסה, וחליבת זרע של תרנגולי־הודו והזרעת התרנגולות, שתי מלאכות מאוסות שאחסוך מכם את תיאורן, ואיסוף הביצים שהטילו, וניקוין עם הדודות, והמלאכה הנכספת מכול – הנהיגה בטרקטור והפעלת המכונות והמכשירים החקלאיים שקשורים אליו." ~ מאיר שלו, 'הדבר היה ככה'
  • "לומדים איתך בכיתה ילדי נהלל שהם ישראלים שורשיים. בניה של אצולת העמק. מין נסיכים כאלה הגרים בבתים גדולים במשקים הגדולים של נהלל, ואתה, מאיפה אתה בא? משום מקום. מטהרן, מאילת. מדירת שיכון של חדר וחצי. אבל אתה לומד, אתה עובד קשה. בארבע בבוקר חליבה. בשמונה לימודים. בערב שוב ברפת. ואתה לומד שבנהלל המבחן העליון הוא אחריות: האם אתה מספיק אחראי לחלוב, לקצור, לחרוש, להביא את עגלת המספוא? ואתה עושה כל מאמץ לעמוד במבחן האחריות. ולאט לאט אתה מפנים גם את הישראליות. כי מה שאתה רוצה יותר מכול הוא להיות ישראלי. זו משאת הנפש. לכן גם ברור לך שבצבא תלך לצנחנים. כי לשרת בצנחנים ולחזור ביום שישי לנהלל עם נעליים אדומות וכומתה אדומה זה להיות ישראלי. וזה מה שקורה בסוף. כשאני מסיים קורס צניחה ומקבל כנפי צניחה אני חוזר לנהלל. ואני בא עם הכומתה ועם הכנפיים לאם הבית, למנהל בית הספר. אני בא לחברים שלי, בני העמק. ועכשיו אני כבר ממש כמוהם. כאילו אני בן עמק. יש לי את החותם המלא של הישראליות." ~ שאול מופז