קורט וונגוט

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קורט וונגוט הבן (באנגלית: Kurt Vonnegut)‏ (11 בנובמבר 1922 - 11 באפריל 2007), סופר אמריקאי.

מספריו[עריכה]

בית מטבחיים חמש[עריכה]

  • "לפעמים אני חושב על ההשכלה שרכשתי. אחרי מלחמת העולם השנייה למדתי תקופת מה באוניברסיטה של שיקגו. הייתי סטודנט במחלקה לאנתרופולוגיה. בימים ההם לימדו שם שאין שום הבדל בין אדם לאדם. אולי הם עדיין מלמדים את זה."
  • "קרה שסיפרתי לפרופסור אחד מהאוניברסיטה של שיקגו, במסיבת קוקטייל, על ההפצצה שראיתיה במו עיני, על הספר שאני עתיד לכתוב. הוא היה חבר במשהו שנקרא 'אגודה למחשבה חברתית'. הוא סיפר לי על מחנות הריכוז, ואיך הגרמנים הכינו סבון ונרות מחֵלב של יהודים מתים וכולי.
כל מה שיכולתי להגיד היה, 'אני יודע, אני יודע, אני יודע'."
  • "וגם אם מלחמות לא ימשיכו לפרוץ כמו קרחונים, עדיין יישאר המוות הפשוט והישן."
  • "החייל המשוחרר הזה החליט לרדת במעלית למרתף וסגר את הדלת והתחיל לרדת, אבל טבעת הנישואין שלו נתפסה בכל העיטורים. וכך הונף לחלל, רצפת המעלית צנחה תחת רגליו וגג המעלית מחץ אותו. ככה זה."

מיוחס[עריכה]

  • "הבעה בלתי שיפוטית של תדהמה לנוכח מה שראיתי ועשיתי אחרי שהפגיזו את דרזדן בפצצות תבערה לפני זמן כה רב, כאשר בחברת אסירי מלחמה אחרים ועובדי כפייה ששרדו את ההפגזה, חפרתי גופות מתוך מרתפים ונשאתי אותן, נטולות זהות, שמותיהן אינם מתועדים בשום מקום, למדורות מונומנטאליות לשרפת מתים. הגופות יכלו להיות כל אחד, כולל אותי, ואין ספק שהיו בהן נציגים של כל אומה שהייתה מעורבת במחצית האירופית של מלחמת העולם השנייה, בין אם משתפי פעולה, עובדי כפייה או פליטים. איך יכולתי להיות בלתי שיפוטי? פצצות הן שביצעו את ההרג. היו לי מספר חברים הגונים ומכובדים ואמיצים ששימשו כטייסים או כמפציצים. המעשים של אנשים כמותם בגיחות מעל דרזדן לא הצריכו יותר זעם או תיעוב או עוצמת כעס מאשר עבודה בפס ייצור של מכוניות."