ג'וליאן מור
ג'וליאן מור (באנגלית: Julianne Moore) (נולדה ב־3 בדצמבר 1960), שחקנית קולנוע אמריקאית, זוכת פרס גלובוס הזהב, שהייתה מועמדת ארבע פעמים לפרס אוסקר.
- "אני שחקנית, זה המקצוע שלי. משחק דורש תמיד אומץ כי יש בו תמיד מידה של חשיפה, אבל אני לא סבורה שהופעתי ב'מפות לכוכבים' אמיצה יותר מהופעות אחרות שלי. כל תפקיד דורש את המגיע לו. זו עבודה קשה לבנות דמות, למצוא את הדרך הנכונה לעצב אותה, למצוא את האיזון הנכון, ואין ספק שבדמותה של הוואנה הציב לפני דייוויד קרוננברג אתגר לא קל, אבל אינני עושה הבחנה בין הופעות אמיצות יותר ואמיצות פחות. אני כן מבחינה בין הופעות שלי שבהן הצלחתי לעשות את מה שרציתי ובין אלה שלא, בין סרטים טובים יותר שבהם הופעתי לטובים פחות, והיו כאלה לצערי. אם אתה מאמין בסרט שאתה משתתף בו, והאמנתי ב'מפות לכוכבים' מהרגע שבו קראתי את התסריט שכתב ברוס ואגנר, שהוא אשף של מילים, ואם אתה מאמין בבמאי שלך, כפי שהאמנתי בדייוויד, אינך זקוק יותר לאומץ. סמכתי על דייוויד שהוא ינחה אותי בדרך הנכונה והייתי רגועה גם בסצינות הקיצוניות ביותר שנדרשתי לגלם." ~ על המקצוע שלה כשחקנית (אורי קליין, "למה ג'וליאן מור שונאת את הוליווד?", באתר הארץ, 14 באוקטובר 2014)
- "אני מכירה שחקניות כמו הוואנה. שחקניות שמפאת גילן נדחקו לשוליים והן עושות כל מאמץ אפשרי כדי להיחלץ משם, לפעמים בתוצאות גרוטסקיות ופתטיות בעליל. אני לא אוהבת את הוליווד כפי שהיא היום, את אורח החיים בה, את סגנונה, את הדגש ששמים בה על גיל, בעיקר של נשים. זו אחת הסיבות שבעלי (במאי הקולנוע בארט פרוינדליך, הצעיר ממנה בעשר שנים ונשוי לה מאז 2003. לזוג שני ילדים. א"ק) ואני בחרנו להתרחק מהוליווד ולגור בניו יורק. בהוליווד שולטת תרבות הסלבריטאיות, והמרדף אחרי הצלחה ופרסום מרוקן אותך בהדרגה כפי שהוא רוקן את הוואנה. אני חושבת שברוס ודייוויד הצליחו להעתיק אל הבד את האווירה השוררת בהוליווד היום, גם אם העלילה מקצינה אותה למטרות סאטיריות. האכזריות המאפיינת את הוליווד היום עוברת בסרט. ולא, לא חששתי שהתפקיד יטביע בי חותם של כוכבת עבר, כי אני לא... אבל אני מודעת לבעייתיות המאפיינת את מעמדן של שחקניות בגיל מסוים בהוליווד היום. למזלי אני עובדת כמעט ללא הפסקה, אבל הוליווד שבה התחלתי שונה מאוד מזו של היום. עם זאת, אני זוכרת שבתחילת הקריירה שלי, כשהייתי רצה מאודישן לאודישן ונדחית ברובם, הייתי חוזרת לחדר שגרתי בו ומרגישה שמכיוון שדחו אותי, אני לא קיימת. למדתי להיזהר מאוד מההרגשה הזאת." ~ על תעשיית הקולנוע והטלוויזיה בהוליווד (אורי קליין, "למה ג'וליאן מור שונאת את הוליווד?", באתר הארץ, 14 באוקטובר 2014)
- "ההבחנה בין תפקיד ראשי לתפקיד משנה אינה מעניינת אותי, כל עוד התסריט טוב, הבמאי מוכשר והתפקיד מעניין. גם ב'מפות לכוכבים' אני לא מגלמת את התפקיד הראשי, כי אין בסרט תפקיד ראשי. כל הדמויות חשובות באותה מידה. אחת הבעיות של כוכבות כמו הוואנה היא שאינה מוכנה להינתק ממעמדה ככוכבת־על. היא אגדה בעיני עצמה, גם אם העולם סביבה כבר אינו מכיר בכך. למרות שאפשר לתאר את התנהגותה כמפלצתית, היה לי חשוב מאוד שלא לעצב אותה כמפלצת, אלא להבליט גם את הצדדים הפגועים שבה, הצדדים שעשויים לגעת ללבם של הצופים ולגרום להם להבין אותה. אני לא כמותה, היא רק דמות וסיפורה הוא רק סיפור מומצא, אבל אני מבינה אותה. אני לא יכולה לגלם דמות שאינני מבינה, דמות שאני לא מזהה בה את ממדיה האנושיים." ~ על הדרך בה היא בוחרת את הפרויקטים בהם היא נוטלת חלק (אורי קליין, "למה ג'וליאן מור שונאת את הוליווד?", באתר הארץ, 14 באוקטובר 2014)
- "זה שינה את תפיסת העולם שלי. בטח בתור אמריקנית. כי לנוע בתוך ארצות הברית זה דבר אחד, אבל כשהיינו באירופה חוויתי חוויה תרבותית שונה לגמרי. בניגוד למה שרובנו חושבים, אנחנו לא מקובעים בהתנהגות שלנו, גם אם אנחנו נשארים במקום. אמא שלי הגיעה לארצות הברית בגיל 10, ולא מבחירה שלה, אלא פשוט כי הוריה עברו הנה, ואני חושבת שהיא תמיד חשבה שתחזור מתישהו הביתה, לסקוטלנד. לאורך כל ימי חייה היא שמרה על הזהות הסקוטית והזכירה לי ולאחיי שאנחנו לא מאה אחוז אמריקנים, אלא חצי סקוטים. זה נתן לי את ההשראה לספרי הילדים שכתבתי, על אלמנטים של זרות ושייכות, שמעורבבים זה בזה." ~ על ההשפעה של תרבויות זרות שספגה במהלך ילדותה (דודי כספי, הכוכבת החדשה של "קארי", באתר ישראל היום, 25 באוקטובר 2013)
- "תעשיית הקולנוע היא עסק שיווקי, ואנחנו, השחקנים, מקווים שיבחרו בנו כמו מוצר מהמדף. אנשים מדברים על הוליווד של פעם, אבל לי אין מושג, אני לא מכירה מצב אחר שאינו הוליווד הנוכחית. זו פיקציה שלשחקנים יש שליטה על התפקידים שלהם או היצע לבחירה. אתה רק מחכה להצעה שתגיע, אלא אם זה פרויקט שאתה מפיק או מפתח. מעבר לעובדה שאני בין הבודדות כיום שעדיין לא פעילה גם בהפקה מאחורי הקלעים, אין לי את הלוקסוס לשבת ולהמתין לדמות ספציפית. אני קוראת כל תסריט שנקרה בדרכי ויודעת מייד אם אני מעוניינת ואם אוציא את המיטב מהאתגר החדש." ~ על תעשיית המשחק בהוליווד (דודי כספי, הכוכבת החדשה של "קארי", באתר ישראל היום, 25 באוקטובר 2013)
- "אני תמיד מספרת את הבדיחה על אנשים שאומרים שהם לא במשבר אמצע החיים. ואני שואלת אותם, כמה שנים אתם חושבים שאתם תחיו? דבר טוב נוסף בהזדקנות הוא ההבנה שלא מגיעים לשיא... כשאתה צעיר אתה מרגיש שאתה צריך להספיק לעשות המון דברים, וכשאתה מגיע לגילי, אתה מבין שאתה צריך ליהנות מהמקום שאתה נמצא בו. הכול צריך להיות קשור ליהנות מהרגע. ליהנות מהעבודה ומהמשפחה." ~ שוטחת את פילוסופיית החיים שלה (אמיר קמינר, ג'וליאן מור: "עם הגיל מבינים שהשיא לא יגיע", באתר ynet, 21 באוגוסט 2013)
- "היו לי ארבע, הייתי בת מזל. תמיד יצאתי עם בחור שהיה גדול ממני, כך שיצא שהלכתי מדי שנה עם בחור שסיים את התיכון באותו אביב. בשנה האחרונה, כשסיימתי את התיכון, כבר לא היו בחורים בוגרים ממני, אז לקחתי איתי את אחיה הגדול של חברה מהכיתה, שלא לומר התחננתי בפניו שיהיה בן הזוג שלי. אבל בסופו של דבר, בפעם הרביעית הבנתי טוב מדי את רעיון הנשף והשתעממתי מזה." ~ על נשף הסיום
