מישל דה מונטן

"אילו היה עלי לחיות מחדש הייתי חי כפי שחייתי."

מישל דה מונטן (28 בפברואר 1533- 13 בספטמבר 1592) פילוסוף והוגה דעות צרפתי.

מתוך יצירתו "המסות" בשלושה ספרים.

כאב

"הכאב אינו תופס מקום בתוכנו אלא כפי שאנו מרשים לו לתפוס."

מתוך ספר 1 פרק 14

• "עד כמה שהכאב מזעזע את גופנו עלינו לנקות ממנו את נפשנו והגיוננו."
• "אנו מרגישים בכאב כפל כפליים מפני שהוא מאיים על חיינו."
• "הדבר שממנו אנו פוחדים יותר מכל הוא הכאב המבשר את מותנו."
• "הכאב נמצא אתנו אלא אם כן נוכל לכלותו או להפחיתו על ידי סבלנותנו."
• "מה שמחדד בתוכנו את הכאב היא החדות של רוחנו."
• "הדברים כשלעצמם אינם כואבים וקשים; חולשתנו ומורך לבנו עושים אותם כאלה."
• "הכאב אינו תופס מקום בתוכנו אלא כפי שאנו מרשים לו לתפוס."
• "איש אינו סובל זמן רב אלא באשמתו."

נפש

• "הנפש היא הסיבה הראשונה והיחידה למצבה המאושר או האומלל." (ספר 1, פרק 14)
• "ערכה של הנשמה אינו נמדד במעוף אל על אלא בצעד ממושמע." (ספר 3, פרק 2)
• "תהיה לנו נשמה הסובבת סביב עצמה שמסוגלת להיות חברה לעצמה." (ספר 1, פרק 39)
• "הנפש היא שליט ריבון יחיד על מצבנו." (ספר 1, פרק 14)
• "נפשנו איננה משחקת תפקידה לשם הצגה." (ספר 2, פרק 16)
• "הנפש מטפלת בכל נושא לא בהתאם לאופיו אלא בהתאם לאופיה." (ספר 1, פרק 50)
• "הגורל אינו שולט בנשמתנו: נהפוך הוא הדבר: היא מושכת אותו בעקבותיה ומעצבת אותו בהתאם לצורתה עצמה." (ספר 1 פרק 50)
• "הנפש תשלוט על התאוות, ההרגשות, הפחד, הדלות והבושה ועל כל הצרות האחרות שבאות בעטיו של הגורל."
• "נפשותיהם של קיסרים ושל סנדלרים מעוצבות באמצעות אותו סדן היתוך." (ספר 2, פרק 12)

מתוך ספר 3, פרק 13

• "עלינו להיות בעלי נפש דרוכה ורגישה כדי לחוש עד כמה היא מתפוגגת ומסתלקת מאיתנו."
• "אינני אוהב אנשים המצווים על נפשנו להתבונן בעננים בעוד שגופנו נמצא ליד השולחן."
• "נראה לי כי בעבור נפש איתנה ונדיבה מכובד ונפלא הוא לחיות חיי נועם ושלווה."
• "גדולתה של הנפש איננה נמדדת תמיד בהליכה קדימה, אלא בידע כיצד להכניס סדר בחיינו ולקצץ במאוויינו."
• "נפש ערוכה היטב יודעת את מה שראוי לה ומוכיחה את גדולתה בהעדפת צרכיה הצנועים על פני דברים רמי מעלה ונישאים."
• "אני יודע עד כמה אני חייב לאלוהים מצב זה שבו נפשי שלמה עם עצמה וחופשית מכל דאגה."
• "עד כמה טוב לנפשי לשכון במקום שממנו תוכל להזין את עיניה בשמים שלווים מסביב."
• "מדוע ננתק מערך ידידותי זה של גוף ונפש? הבה נקשור אותם מחדש במתן שירותים הדדיים."
• "הבה נניח לנפש לעורר ולהמריץ את פעילותו של הגוף כבד המשקל, ולגוף לעצור בעד פעילותה הפזיזה של הנפש ולתרום ליציבותה."

גורל

• "הגורל אינו גורם לנו טוב או רע; הוא מציע לנו את הזרעים והחומר שלהם בלבד, שאותם נפשנו מסבה ועושה בהם שימוש כפי רצונה." (ספר 1, פרק 14)
• "הואיל והגורל מספק לנו את החומר בלבד הבה ניתן לו אנו את הצורה." (ספר 1, פרק 14)
• "טובתנו או רעתנו תלויה בעצמנו בלבד. הבה נקריב קורבנותינו ונישבע שבועותינו לעצמנו, לא לגורלנו." (ספר 1, פרק 50)
• "נראה כי הגורל אורב לנו בימינו האחרונים כדי להראות לנו את כוחו להרוס בן רגע כל מה שהוא עצמו הקים במשך שנים רבות." (ספר 1, פרק 19)
• "אנשים כה רבים שראיתי במותם, הגורל ולא תוכניותיהם העביר מן העולם את מראה פניהם."
• "גורלו של מחצית העולם נסתר מעינינו בגלל חוסר עדויות." (ספר 2, פרק 16)
• "אין לי ידע כיצד להתחמק מן הגורל, להימלט ממנו או לכפות עליו את רצוני, כיצד לנהל את הדברים ולצפותם מראש לתועלתי." (ספר 2, פרק 17)
• "אני מאמץ לעצמי רעיון זה ככל שאוכל: לחשוף את עצמי כליל לגורל, לצפות לגרוע ביותר בכל דבר ולקבל זאת בסבלנות ובהכנעה." (ספר 2, פרק 17)
• "אלת הגורל מתירה את פתיל חיינו במיומנות ובחוכמה." (ספר 3, פרק 13)

זקנה

• "תמצית ההקלה שאני מוצא בזקנתי, שהיא מכלה רבות מן התשוקות והדאגות של חיי." (ספר 2, פרק 28)
• "מיהו זה שלא ראה מעולם את הזִקנה מאשימה את ההווה ומשבחת את העבר?" (ספר 2, פרק 13)
• "מה נשאר לאדם זקן מן הכוח של נעוריו, זה שהיה לו במרוצת חייו?"
• "אכעס ואתבייש אם אנשים יעריכו אותי לא מפני מה שהייתי אלא מפני מה שחדלתי להיות." (ספר 3, פרק 2)
• "הזִקנה גורמת ליתר קמטים בנפשנו מאשר על פנינו." ספר 3, פרק 2)
• "לפעמים הגוף נכנע ראשון לגיל ולפעמים המוח." (ספר 1, פרק 57)
• "מעתה ואילך לא אהיה אלא מחציתי, לא עוד אהיה מה שהייתי, אני נמלט ומסתלק מעצמי." (ספר 2, פרק 17)
• "מוות מזִקנה הוא נדיר, מיוחד במינו ויוצא מגדר הרגיל, ולכן טבעי פחות מכל האחרים." (ספר 1, פרק 57)
• "צריך לאחוז בשיניים ובציפורניים בהנאות החיים אשר שנותינו עוקרות מאתנו בזו אחר זו." (ספר 1, פרק 39)
• "היות שגילי גזל ממני לא מכבר את ההנאות שהיו לרוחי, אני מלמד ומחדד את תאבוני לאלה המתאימות יותר למצבי." (ספר 1, פרק 39)
• " עלינו להתייחס לזקנה ביתר רוך וחיבה." (ספר 3, פרק 13)

מוות

מתוך ספר 1, פרק 20

• "הבה נלמד לפגוש את המוות ביד חזקה ולהילחם בו. הבה נסיר ממנו את זרותו, נדע אותו ונתרגל אליו."
• "הבה נדמה לעצמנו את המוות בכל רגע על כל צורותיו, במעידת סוס, בנפילת רעף, בדקירת מחט קלה ביותר."
• "הואיל ואין אנו יודעים היכן המוות מחכה לנו, בכל מקום הבה נחכה לו אנו."
• "אין כל רע בחייו של אדם המבין נכונה כי שלילת החיים אינה רעה כשלעצמה."
• "עלינו תמיד להיות מוכנים לנעול נעליים וללכת, כל עוד הדבר ביכולתנו, ומעל לכל להישמר שיהיה בזה עניין רק בשבילנו."
• "מתיר אני את עצמי מכל הצדדים; כבר אמרתי שלום לאנשים רבים, מלבד לעצמי."
• "במקרה הגרוע ביותר, אם נרצה, יוכל המוות למכאובינו לשים קץ ואת כל פגעינו לקצץ."
• "אם המוות יפחידנו, יהיה זה מקור של צער ממושך אשר לא ניתן להסירו, ואין מקום שממנו לא יוכל לבוא עלינו."
• "המוות הוא היעד של מרוצת חיינו והתוצאה ההכרחית של קיומנו."
• "צעירים וזקנים עוזבים את החיים באותם תנאים."
• "מה רבות הן הדרכים שבהן המוות יכל להפתיענו."
• "בקדחת ובשמחה, בקרב ובמנוחה, בביתנו ועל הים, המוות נמצא קרוב אלינו במידה שווה."
• "בכל שעה הכנתי את עצמי, והופעתו של המוות דבר לא תחדש לי."

"בכל שעה הכנתי את עצמי, והופעתו של המוות דבר לא תחדש לי."

• "עשיתי לי הרגל לחוות את המוות באופן תמידי."
• "העבודה התמידית של חיינו היא לבנות את מותנו."
• "פנה מקום לאחרים כמו שאחרים פינו אותו לך."
• "מי יכול להתלונן שעליו להיות במקום שבו נמצאים כולם?"
• "האם חשבת שלא תגיע לעולם למקום שללא הפסק הלכת אליו?"
• "כמו שלידתנו מאפשרת לנו לחוש בכל הדברים את לידתם, כך מותנו מביא לנו את מותם."
• "חיים ארוכים כמו חיים קצרים, גם הם למוות נועדים. אין ארוך או קצר בדבר שכבר אינו קיים."
• "כל הימים הולכים אל המוות וביום האחרון מגיעים אליו."

מתוך ספר 3, פרק 13

• "אינך מת בגלל שאתה חולה, אלא מפני שאתה חי."
• "המוות הורג אותך ללא עזרתה של המחלה."
• "אם אינך נצמד אל המוות, לפחות אתה לוחץ את ידו פעם בחודש."
• " אני משלים בחוסר דאגה עם המחשבה שעליי לאבד את חיי בהכרה כי המוות הוא מטבע הדברים, ואינני רואה בו תופעה מכבידה או עצובה."
• "רק מי שאוהב את חייו יודע כיצד לקבל את מותו ברצון."

חיים

"יצירת המופת הגדולה והמפוארת שלנו: לנהל היטב את חיינו."

• "לדעתי, השמחה האנושית היא לחיות מאושרים, ולא כמו שאמר אנטיסתנס: למות מאושרים." (ספר 3, פרק 2)
• "אילו היה עלי לחיות מחדש הייתי חי כפי שחייתי. איני בוכה על העבר ואיני פוחד מן העתיד." (ספר 3, פרק 2)
• "כבר ראיתי את העלים, את הפרח ואת הפרי; עתה אני רואה באושר את היובש, הואיל והוא טבעי." (ספר 3, פרק 2)
• "אני נושא ביתר קלות את סבלותיי, כי הגיע זמנם." (ספר 3, פרק 2)
• "אנו, החיים את חיינו הפרטיים כהצגה עבורנו בלבד, חייבים לייסד דגם בתוכנו שעל פיו נבחן את מעשינו." (ספר 3, פרק 2)
• "חיים נעלים הם אלה שאנו מקיימים גם כשאנו לבדנו." (ספר 3, פרק 2)
• "הקשיים נותנים ערך לדברים." (ספר 2, פרק 15)
• "התועלת שבחיים אינה נמדדת באורכם אלא בשימוש שנעשה בהם." (ספר 1, פרק 20)
• "ישנם כאלה שחיו זמן רב, אך חיו רק מעט." (ספר 1, פרק 20)
• "חיינו מספיק למען אחרים; הבה נחיה למעננו את שאר החיים." (ספר 1, פרק 39)
• "הדעה הבזה לחיינו היא מגוחכת, כי בסופו של דבר, זו ישותנו, זה כל מה שאנו." (ספר 2, פרק 3)
• "עיסוקי ואמנותי הם לחיות." (ספר 2, פרק 6)
• "כל תנודה שלנו מגלה את אופיינו." (ספר 1, פרק 50)
• "מי שאין לו אומץ לסבול, לא את החיים ולא את המוות; מי שאינו רוצה להתנגד ואינו רוצה להמלט, מה נוכל אנו לעשות לו?" (ספר 1, פרק 14)

מתוך ספר 3, פרק 13

• "החיים טובים ונעימים אפילו בדעיכתם."
• "הטבע הפקיד את החיים בידינו כשהם מצוידים במנעמים העומדים לרשותנו, ואם הם מכבידים עלינו וחומקים מאיתנו, אין זה אלא באשמתנו."
• "אין זה מחובתנו לנהל מערכות מלחמה, אלא לנהל את חיינו בשלווה."
• "יצירת המופת הגדולה והמפוארת שלנו: לנהל היטב את חיינו."
• "אני חפץ לעצור בעד מרוצתם של החיים, לאחוז בהם ולפצות את עצמי על דעיכתם בעשותי בהם שימוש נמרץ ורב עוצמה."
• "ואשר לי, אני אוהב את החיים ומטפחם כפי שעולה מלפני אלוהים שנתן לנו אותם."
• "החיים היפים ביותר הם אלה המסודרים וערוכים על פי התבנית האנושית - חיים תקינים ללא הפרזה וללא נסים."

אדם

• "עלינו לחרוץ משפט על אדם כשלעצמו ולא על פי קישוטיו." (ספר 1, פרק 42)
• "הבסיס אינו חלק של הפסל. הבה נמדוד אדם ללא קביו הארוכים." (ספר 1, פרק 42)
• "מדוע בהעריכך אדם אתה מעריך אותו כולו עטוף וארוז?" (ספר 1, פרק 42)
• "אין עד טוב יותר למעשיו מאשר האדם עצמו."
• "כל אדם נושא דמות שלמה לחלוטין של מצבנו האנושי." (ספר 3, פרק 2)
• "דבר אינו כה קשה עבורי כמו להאמין בעקביותם של בני אדם." (ספר 2, פרק 1)
• "אדם חייב להפקיע את עצמו מעצמו, ולרכוש מחדש את עצמו מעצמו." (ספר 1, פרק 39)
• "אדם בעל בינה לא מאבד דבר כל עוד יש לו את עצמו." (ספר 1, פרק 39)
• "דבר אינו מוטבע בזיכרוננו כה חזק כמו מה שאנו רוצים לשכוח." (ספר 2, פרק 12)
• "הדבר הגדול שבעולם בשביל האדם הוא לדעת להיות הוא עצמו." (ספר 1, פרק 39)
• "אין יצור כה חברותי וכה לא חברותי כמו האדם." (ספר 1, פרק 39)
• "לכל אדם טוב או רע כפי שהוא מוצא." (ספר 1, פרק 14)
• "קיים הבדל גדול יותר בין אדם לאדם מאשר בין אדם לחיה." (ספר 1, פרק 42)
• "האדם הוא מטורף; אין בכוחו ליצור פרעוש והוא יוצר אלים לעשרות." (ספר 2, פרק 12)
• "האדם יוצר אלפי קשרים מגוחכים בינו לבין אלוהים." (ספר 2, פרק 12)
• "קל לי לדמות את סוקראטס לאלכסנדר מוקדון, אך לא את אלכסנדר מוקדון לסוקרטס" ~ על עדיפות איש הרוח על פני הלוחם או המדינאי. (ספר 3 פרק 2)
• "מי שאינו חי במידת מה למען הזולת אף אינו חי למען עצמו" (ספר 3, פרק 10)

מתוך ספר 3, פרק 13

• "אין דבר כה יפה כמו למלא נכונה את תפקיד האדם."
• "הם רוצים לצאת אל מחוץ לעצמם ולהימלט מן האדם, וזהו שיגעון: במקום להפוך למלאכים הם הופכים לחיות ובמקום להתעלות הם משפילים את עצמם."
• "גם אם נתהלך על קביים גבוהים עדיין יהיה עלינו ללכת על רגלינו, ועל כס המלוכה הרם והנישא שבעולם אין אנו יושבים אלא על עכוזנו."
• "שלמות מוחלטת וכמעט אלוהית היא לאדם לדעת ליהנות מישותו בכנות וביושר."
• "אנו מחפשים דברים אחרים משום שאין אנו מבינים את השימוש באלה שלנו, ויוצאים אל מחוץ לעצמנו משום שאין אנו יודעים את הנעשה בתוך תוכנו."

רגשות

" היכולת היחידה שאני זקוק לה היא לשמוח בחלקי."

• "אנו מחפשים נקם על כל עלבון ומרגישים שבעי רצון בהשיגנו אותו." (ספר 1, פרק 38)
• " שנאה ובוז לעצמו זו מחלה שאי אפשר למצוא אצל כל יצור אחר." (ספר 2, פרק 3)
• "בטל וחופשי לחלוטין מטבעי ומאמנותי, אשאיל ברצון את דאגותיי כמו את דמי." (ספר 2, פרק 17)
• " אני מעדיף להתעלם מן המלאי שיש לי, כך שלא ארגיש כה הרבה בהפסדי." (ספר 2, פרק 17)
• " אני מתכנן כל דבר מתוך פחד ובאופן מקרי." (ספר 2, פרק 17)
• " הפחד מנפילה מפחיד אותי יותר מן הנפילה." (ספר 2, פרק 17)
• " הדבר שממנו אני פוחד יותר מכל הוא הפחד עצמו." (ספר 1, פרק 18)
• "את האימה קשה יותר לסבול מאשר את המוות עצמו." (ספר 1, פרק 18)
• "אינני מכיר בחרטה שטחית או בינונית." (ספר 3, פרק 2)
• " על החרטה לצבוט את מעיי ולייסר אותם, באופן כה עמוק, כפי שאלוהים רואה אותי בכל מקום." (ספר 3, פרק 2)
• "מעשה רע משאיר חרטה בנשמה, כמו כיב בקיבה, שתמיד מגרד ומדמם." (ספר 3, פרק 2)
• "הגאווה נמצאת במחשבה; ללשון יש בה חלק מועט בלבד."
• " כל הדעות שבעולם מסכימות עם העובדה שמטרתנו העיקרית היא ההנאה." (ספר 1, פרק 20)
• "לא הרכוש כי אם ההנאה גורמת לנו אושר."
• "מי שאינו לוקח פסק זמן כדי להיות צמא, אינו נהנה מן המשקה."
• "תשוקה והנאה גורמות לנו אי שקט במידה שווה." (ספר 2, פרק 15)
• " אין בנמצא מעשה טוב שאינו משמח אדם טוב מלידה."
• " היכולת היחידה שאני זקוק לה היא לשמוח בחלקי."
• " כאשר אני משחק עם חתולתי, מי יודע אם אין היא משתעשעת יותר ממני?" (ספר 2, פרק 12)
• "מי שאינו חש בכאב, אינו חש בהנאה." (ספר 2, פרק 12)

פעולה

• "מספר אינסופי של מעשים טובים נעלם מעינינו לפני שאחד מהם יובא לידיעתנו." (ספר 2, פרק 16)
• " בין שתי פעולות דומות אנו מחשיבים כיפה וראויה יותר להערכה את זו הכרוכה ביתר מכשולים וסכנה."
• "בין פעולותינו הרגילות אין אחת מאלף המתבוננת בעצמנו."
• " פעולותינו הרגילות נובעות מתאבוננו ומנטיותנו, פעם שמאלה ופעם ימינה, מעלה ומטה, ורוח הנסיבות נושאת אותנו." (ספר 2, פרק 1)
• " אדם שלא כיוון את חייו כולם למטרה מוגדרת אינו יכול לצפות שפעולותיו תיעשנה בצורה מסודרת." (ספר 2, פרק 1)
• "פעולותינו אינן אלא מעשה טלאים, ואנו רוצים לרכוש כבוד במעטה של דגלים כוזבים." (ספר 2, פרק 1)

כסף

"אין לי כל פחד שאשאר ללא ממון, ואין לי כל רצון לצבור עוד ועוד."

מתוך ספר 1, פרק 14

• "קיימת יתר דאגה לשמור על הכסף מאשר לנסות להתעשר."
• " מאז שהתרגלת לרכז את דמיונך בחבילת כסף מסוימת היא אינה עומדת עוד לשימושך."
• " קודם כל אמשכן את בגדיי המשומשים, ואמכור את סוסי, עם פחות חרטה מאשר לעשות בקע בארנק זה שהוא יקירי ומנת חלקי."
• "אני חי מיום ליום , ומרוצה בכך שיש לי די כדי למלא את צרכיי הרגילים; ואשר לדברים יוצאים מגדר הרגיל, כל ההון שבעולם לא יוכל להספיק."
• " אם אני צובר כספים, הדבר נעשה מתוך תקווה לעשות בהם שימוש מהיר; לא כדי לקנות קרקע, שאין לי צורך בה, אלא על מנת לקנות הנאה."
• "אין לי כל פחד שאשאר ללא ממון, ואין לי כל רצון לצבור עוד ועוד."
• "מי שאינו יכול להלוות אל נא ינסה ללוות."
• "אין בעושר כל אמצעי החוצץ בין גורל נעלה לבין גורל ירוד ושפל."
• "הטובין באים יותר מניהול מסודר מאשר מהכנסה."
• "ככל שגדלה חבילתי גדול יותר היה פחדי."
• "לא דברתי על כספי אלא כדבר שקר, כפי שאחרים עושים; עשירים המתחזים לעניים, או עניים המתחזים לעשירים, הפוטרים את עצמם מלתת עדות אמת על מה שיש להם."

אלוהים

• "לכל חברה קיים אל העומד בראשה. בכזב, לכל האחרים; באמת ובתמים לאל שהוציא את בני ישראל ממצרים." (ספר 2, פרק 16)
• "אלוהים מתבונן באדם כולו ובפעולותיו, ורוצה כי יקבל עונש או שכר בהתאם למעשיו."
• "אינני חדל להתפלל לאלוהים בבקשתי העיקרית: שיעשני שבע רצון מעצמי ומן הטוב הנולד בקרבי."
• "קשה להטות את המאזניים בדברים אלוהיים מבלי להשלים עם פסולת."
• "אנשים מוסיפים נוקשות על טיפשות, ונמצאים מעבר לכל שיגעון אנושי, כשהם מאשימים את אלוהים או את הגורל, כאילו היו להם אוזניים רגישות לדברי מחאתם."
• "הטובה שבדרכים כדי לחרוץ משפט על השמים היא לא לעסוק בהם כלל." (ספר 2, פרק 12)
• "האדם יוצר אלפי קשרים מגוחכים בינו לבין אלוהים." (ספר 2, פרק 12)

טבע

"הטבע אינו יוצר דבר שאין בו מן הגיוון."

מתוך ספר 3, פרק 13

• "הבה נפנה מקום לטבע, כי הוא מכיר את עסקיו טוב יותר מאיתנו."
• "דרכיו של הטבע נסתרות מאוד מאיתנו."
• "הטבע מעניק לנו מעניק לנו יכולת מרובה לשעשע את עצמנו."
• "הטבע אינו יוצר דבר שאין בו מן הגיוון."
• "אבינו הטבע משגיח על כך שכל הפעולות שהוא מטיל עלינו תנעמנה לנו, ומזמין אותנו לעשותן לא רק באמצעות ההיגיון אלא גם באמצעות התאבון."
• "אני מקבל בלב שלם ובהכרת תודה את כל מה שהטבע עושה למעני, ובשל כך אני שבע רצון ומחמיא לעצמי."
• "הטבע אינו רק מדריך נעים, אלא גם מורה דרך חכם וישר."
• "אני מחפש בכל מקום את עקבותיו האמיתיים של הטבע, אך אנו זנחנו אותו והלכנו בעקבות מלאכותיים."

בינה

• "אנו טורחים למלא את זיכרוננו, אך משאירים את ההבנה והמצפון ריקים מכל תוכן." (ספר 1, פרק 25)
• "מה ערך ללימוד אם ההבנה חסרה?" (ספר 1, פרק 25)
• "לעולם לא נהיה מסוגלים לומר דברים קשים דיים על חוסר הפעילות של מוחנו."
• "אין דרך חתחתים קשה יותר מאשר לעקוב אחרי תנועותיו של מוחנו."
• "שנים רבות עברו מאז שהחילותי להיות נושא יחיד של מחשבותיי." (ספר 2, פרק 6)
• "שכלי עמום ואטי. הוא אינו יכול לחדור מבעד הקל שבעננים." (ספר 2, פרק 17)
• "אין בנמצא חוכמה ריקנית שבה שכלי לא יכשילני." (ספר 2, פרק 17)
• "די לי בכך שתבונתי איננה מאבדת את דרכה כליל."
• "חוסר החלטיותה של בינתי כה מאוזן ברוב המקרים, עד כי הייתי מוסר את ההחלטה לקוביה ולמזל." (ספר 2, פרק 17)
• "התבונה האנושית היא חרב פיפיות מסוכנת." (ספר 2, פרק 17)
• "אני מציג בעיקר את הרהוריי- נושא חסר צורה שאינו יכול לבוא על ביטוי בפעולה."

ידע

• "גם אם נוכל להיות מלומדים באמצעות הידע של זולתנו, לא נוכל להיות נבונים אלא על ידי חוכמתנו." (ספר 1, פרק 25)
• "מה אני יודע?" (ספר 2, פרק 12)
• "איזה יתרון יש לנו בידע על כל הדברים, אם בגללו אנו נעשים נרפים יותר?" (ספר 1, פרק 14)
• "אנו בעלי ידע עכשווי בלבד, ואין אנו יודעים דבר על העתיד יותר מאשר על העבר."
• "אנו משתמשים בידע ובדעות של זולתנו כאילו היו שלנו." (ספר 1, פרק 25)
• "אל לנו לקשור את הידע לנשמה; אנו חייבים להכיל את הידע בתוכה. אל לנו להתיז צבע, עלינו לצבוע." (ספר 1, פרק 25)
• "הידע הוא חרב פיפיות, הפוגעת בבעליה, אם היא נמצאת ביד רפה שאינה יודעת להשתמש בה." (ספר 1, פרק 25)
• "הרצון לדעת ניתן לאדם כפגע רע, כפי שאומרים הכתבים הקדושים."
• "כל ידע אחר מזיק לאדם שאין לו ידע של טוב לב." (ספר 1, פרק 25)
• "הידע, גם אם אנו לומדים אותו בצורתו הנכונה, אין ביכולתו ללמדנו יושר, החלטיות ותבונה." (ספר 1, פרק 25)
• "התפארותנו בידע היא קללתו של המין האנושי." (ספר 2, פרק 12)
• "תחילתו וסופו של הידע האנושי כרוכים במידה שווה של הבלות." (ספר 2, פרק 12)
• "החושים מהווים את תחילתו ואת סופו של הידע האנושי." (ספר 2, פרק 12)
• "אין בנמצא רצון טבעי יותר מאשר הרצון לדעת." (ספר 3, פרק 13)

גבורה

• "מה רב מספרם של מעשי גבורה מיוחדים במינם שנקברו בסערת קרב." (ספר 2, פרק 16)
• "מרוב חולשה אני משחק תפקיד של אדם אמיץ."
• "אף לא אחת מצרות החיים יכולה לכופף את גבו של אומץ הלב הניזון מן הרעות ומן הכאב. איומיהם של עריצים, גיהינום ותליינים אותו מעוררים ומחיים." (ספר 2, פרק 3)
• "אומץ הלב אינו טועה בדרכיו ובצעדיו בגלל סערה המתרגשת עליו." (ספר 2, פרק 3)
• "אדם אמיץ באמת ובתמים, יהיה כזה בכל המקרים." (ספר 2, פרק 16)
• "אדם הנושא בגבורה את מחלתו כשהוא במיטתו, ינהג באותה צורה גם בהיותו חייל." (ספר 2, פרק 16)
• "אין בנמצא אומץ לב אחד על המדרכה, ואחר במחנה צבא." (ספר 2, פרק 16)

יצירה

שולחן העבודה של דה מונטן,"אני כותב על הנושא הראשון העולה בדעתי. בעיניי כולם שווים."

• "לעולם אינני מתכוון לפתח נושאים בשלמותם, כי אינני רואה תמונה כוללת ושלמה בדבר." (ספר 1, פרק 50)
• "מה שאני כותב כאן אין זו תורתי, אלא מחקרי; זה אינו שיעור לזולתי כי אם עבורי." (ספר 2, פרק 6)
• "אני סולח לעצמי על יצירתי, לא בגלל הערכתי אותה, אלא מתוך השוואה עם יצירותיהם של אחרים." (ספר 2, פרק 17)
• "כל מה שאני כותב הוא מחוספס, חסר יופי וייחוד." (ספר 2, פרק 17)
• "הסיפור הטוב שבעולם דוהה ומתייבש כשהוא נמצא בין כפות ידיי." (ספר 2, פרק 17)
• "אני מבקר טוב של שירת זולתי, אך כשאני מנסה לכתוב שירה בעצמי- שירתי ילדותית." (ספר 2, פרק 17)
• "ספרי זה מיועד להיות מונח בפינתה של ספרייה, ואין בו אלא כדי לשעשע שכן, ידיד או קרוב משפחה." (ספר 2, פרק 18)
• "אני כותב על הנושא הראשון העולה בדעתי. בעיניי כולם שווים." (ספר 1, פרק 50)
• "גם אם איש לא יקרא את דבריי, האם בזבזתי את זמני לשווא? האם לא השתעשעתי דיי בהרהורים נעימים ומלאי תועלת במרוצת שעות כה רבות של בטלה?" (ספר 2, פרק 18)
• "ספר זה לא נועד להביע דברים חיצוניים מדרגה שלישית, אלא מטפל בי עצמי ומהווה חלק בלתי נפרד של חיי." (ספר 2, פרק 18)

רפואה

מתוך ספר 2, פרק 37

• "ובאשר לרופאים, המקרה הוא בעל ערך גדול יותר מן התבונה."
• "אינני יוצא מגדרי על כך שאין לי רופא, רוקח או עזרה רפואית, כי אני רואה שיותר אנשים נפגעים מהם מאשר מן המחלות."
• "מדוע נשחרר מאחריות את הרופאים השולחים אנשים כה רבים אל מותם?"
• "אנשים בעלי סמכות רפואית מצביעים על העובדה שאין בנמצא תרופה ללא נזק בצדה."
• "בכל המחלות שבהן לקיתי מעודי לא מצאתי שלושה רופאים שיסכימו זה עם זה אפילו כאשר האבחנה הייתה קלה ביותר."
• "אין בנמצא מדע שבו הניגודים וחולשת ההיגיון כה נגלים לעין כמו במדע הרפואה."

מתוך ספר 3, פרק 13

• "אני מצר על כך שישנם אנשים שבגלל טיפשותם של הרופאים הפכו לאסירים של עצמם בעודם צעירים, שלמים ובריאים."
• "הרפואה מהווה מדע מטריד המונע מאתנו ליהנות משעותינו היפות ביותר."
• "הרופאים מצווים עלינו אורח חיים שאיננו רק חדש, אלא גם מנוגד לאורח החיים הרגיל."
• "אם הרופאים אינם עושים דבר שיש בו משום תועלת, לפחות הם מכינים את החולים למותם כאשר הם מערערים אט, אט את יסודות חייהם וגוזלים מהם את הנאותיהם."
• "אני שונא תרופות המציקות לי יותר מן המחלות."
• "גרמתי לכל הוראותיה של הרפואה לפנות את מקומן להנאותיי."

שונות

• "נראה לי כי לפילוסופיה אין דבר קל יותר מאשר לעמוד בפני אפסותנו והתחזותנו."
• "אנשים מנוונים וגסים אינם ראויים לעסוק בפילוסופיה." (ספר 1, פרק 25)
• "יבלת וכתם על המצח נראים לעין יותר מצלקת במקום אחר."
• "לאסור עלינו דבר, גורם לנו לרצות בו. לתת לנו דבר בשלמותו גורם לנו לבוז לו." (ספר 2, פרק 15)
• "לעושר, לבריאות ולתהילה אין יופי והנאה גדולים יותר מאשר בעליהם רוחש." (ספר 1, פרק 14)
• "אין חשיבות לעובדה שאנו רואים את הדבר, אלא כיצד אנו רואים אותו." (ספר 1, פרק 14)
• "אין תכונה המציינת אותנו בצורה טהורה וכוללת."
• "אין הרוחות שבים מביאות את הספן אל הנמל אם אין הוא יודע לאן הוא נוסע." (ספר 2, פרק 1)
• "תוכניותינו סוטות מדרכן מפני שאין להן כיוון ומטרה." (ספר 2, פרק 1)
• "מנהג גרוע הוא להאשים יין, בגלל שאנשים רבים משתכרים ממנו." (ספר 2, פרק 6)
• "החופש האמיתי הוא להיות מסוגל לעשות כל דבר בעצמך." (ספר 3, פרק 13)
• "איש אינו משוחרר מלומר דברי שטות; הצרה היא להתייחס אליהם ברצינות." (ספר 3, פרק 1)
• "הבה לא נתבייש לומר את מה שעל אודותיו אין אנו מתביישים לחשוב." (ספר 3, פרק 5)
• "הנשים צודקות כאשר הן מתלוננות על החוקים, כי חוקקנו אותם בלעדיהן."

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: מישל דה מונטן

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מישל דה מונטן