גבריאל גארסיה מרקס (בספרדית: Gabriel García Márquez) (6 במרץ 1927 - 17 באפריל 2014), סופר, עיתונאי ותסריטאי קולומביאני. חתן פרס נובל לספרות לשנת 1982.
"חיוך הוא כמו שמש קטנה המאירה לא רק אותך, אלא מעניקה מצב רוח טוב לסובבים אותך."
"תמיד יהיו אנשים שיפגעו בך, צריך להמשיך להאמין באנשים – פשוט להיות זהירים יותר."
"השתדל להיות טוב יותר ולהבין מי אתה לפני שתפגוש אדם אחר בתקווה שהוא יבין אותך."
"אל תתאמץ כל כך, כל הדברים הטובים קורים במקרה."
"ההשראה מגיעה רק בזמן העבודה."
"ייתכן שאלוהים רוצה שנפגוש את האנשים הלא נכונים עד שנפגוש את האחד כדי שכשזה יקרה נדע להעריך ולהודות."
"אדם יכול להרגיש זקן אם הוא חדל להתעניין בחדש, מפסיק להתפעל מן העולם החיצון ומהאהבה. אבל אדם שמתייחס לרגשותיו ולרגשותיהם של אנשים אחרים בשמחה ובכבוד ושומר על סקרנותו, תמיד נשאר צעיר."
"שנים רבות לאחר מכן, כשיעמוד הקולונל אאורליאנו בואנדיה מול כיתת היורים, ייזכר באותו ערב רחוק שלקח אותו אביו לראות קרח." ~ המשפט הפותח את הספר
"מלקיאדס לא סידר את המאורעות בזמן המקובל על בני האדם, אלא צמצם מאה שנים של מקרים יומיים באופן שכולם היו קיימים יחד ברגע אחד."
"כל כך הרבה תשומת לב הוצרך להשקיע במלאכת־המחשבת המדוקדקת, עד שבתוך זמן קצר הזדקן יותר מבכל שנות המלחמה, שדרתו נתעקמה מן הישיבה ועיניו כהו מן המדידה הדקה, אבל הריכוז העקשני העניק לו את שלוות הנפש."
" וכל מה שכתוב בהם אינו חוזר מימות עולם ועד עולם, כי גזע צאצאים שנידון למאה שנות בדידות אינה ניתנת לו הזדמנות שניה על האדמה."
"לא היו לו שומרי ראש, והוא אכל ושתה בלי חשש מכל מה שהציעו לו בכל מקום. מנואלה לבדה ידעה שלא פטליזם היה כאן ולא שיקול דעת לקוי, אלא אותה ודאות נוגה שעתיד הוא למות על מיטתו עני ועירום ובלי נחמתה של הכרת הטובה של הציבור."
"הריהו הולך ולא ישוב עוד, ולא כדי למצוא הקלה לפגעים הברורים של הגוף דווקא, שהם רבים וחמורים, אלא כדי להשתדל למצוא הפוגה מן הצער הגדול שגורמת לו צרתם של אחרים."
" 'לא במוות בלבד החיים מסתיימים,' אמר הגנרל. 'יש גם דרכים אחרות, מהן אפילו מכובדות יותר.' "
" 'לעולם לא אתאהב עוד,' התוודה פעם אחת באוזני חוסה פאלאסיוס, האדם היחיד שלפניו הרשה לעצמו להתוודות וידויים שכאלה. 'הדבר דומה לאדם שיש לו שתי נשמות בעת אחת'."
"החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם."
"כל דבר, ברגע שנח עליו מבטי, העיר בי תשוקה קודחת לכתוב כדי שלא למות."
"אני רואה בבכי כבוש אמצעי רב עוצמה שהנשים הגדולות משליטות בו את רצונן."
"לא מצוקה של היגיינה הייתה שם כי אם בעיה אסתטית, ולפי הצורה שנשמר הדבר בזיכרוני דומני שזו הייתה החוויה הראשונה שלי כסופר."
"אני חושב שקרבתי אל המשרתות הייתה המקור לנתיב הידברות חשאי שיש לי, לדעתי, עם נשים, והודות לו הרגשתי כל חיי נינוח ובטוח בחברתן יותר מאשר בחברת גברים. אפשר שזה גם מקור השקפתי כי הנשים הן התומכות בעולם ואילו אנחנו הגברים משבשים אותו בפראותנו ההיסטורית."
"היינו פולשים למקום בשעות הערב הפנויות וסוחבים ספרים באצבעות זריזות, ברוח החוק הבית ספרי הקובע שגנבת ספרים היא חטא אך לא פשע."
"אמי לא קראה אותו, בנימוק שעודני נוצר כאחת הפנינים שלה במוזיאון בפרטי שלי: 'עניין שנגמר כל כך רע בחיים לא יכול לצאת טוב בספר.' "
"הדחף הראשון שלי היה לדפוק על הדלת כדי לברר את פרטי התגלית הזאת, אבל הביישנות גברה עלי. כך לימדו אותי החיים עצמם שאחד הסודות היעילים ביותר לכתיבה הוא ללמוד לקרוא את כתב החרטומים של המציאות בלי לדפוק על שום דלת כדי לברר משהו."
