דב בר בורוכוב
דב בר בורוכוב (זולוטונושה, 3 ביולי 1881 - קייב, 17 בדצמבר 1917) היה מנהיג והוגה דעות יהודי, מאבות הציונות הסוציאליסטית, ומהמייסדים של מפלגת פועלי־ציון ברוסיה בשנת 1906.
מתוך כתביו
[עריכה]- "מצבו הכלכלי של העם היהודי בגולה הוא פירמידה הפוכה. המצב הנורמלי הוא מצב שבו רוב העם הוא יצרני, פרולטריון שעוסק במקצועות יצרניים כמו חקלאות ותעשייה, ורק מיעוט הוא בורגני, העוסק במקצועות לא יצרניים כמו בנקאות ומסחר. אצל היהודים קיים מצב הופכי – רוב העם היהודי עוסק במקצועות לא יצרניים." ~ מתוך "לשאלת ציון וטריטוריה", יוני־אוקטובר 1905, בר בורוכוב, כתבים, כרך א', תל אביב: הקיבוץ המאוחד וספריית פועלים, תשט"ו־1955, עמודים 41–42
- "התנאי הכללי ביותר של הייצור, והוא גם המכל והבסיס לכל התנאים הפנימיים, אף הצינור להשפעות חוץ – הוא הטריטוריה, שעליה יושב הקיבוץ החברתי המסוים. הטריטוריה היא היסוד החיובי לחיים לאומיים עצמיים. עמים אקסטריטוריאליים חסרים את היסוד החיובי הזה..."
- "אומה טריטוריאלית יש לה משק לאומי משלה..." ~ מתוך "הפלטפורמה שלנו", אפריל־יוני 1906, בר בורוכוב, כתבים, כרך א', עמוד 193
- "הגירה לארצות חדשות איננה פתרון – בארצות אלו רוב העמדות היצרניות כבר תפוסות על ידי הפועלים שם, וכך שוב נאלץ היהודי להיות לא־יצרני ולהפוך לבורגני."
- "הפועלים היהודיים באים אך ורק מהעיר, ואילו רוב מתחריהם הנוצרים באים מהכפר. הם בעלי שרירים בריאים, מסתפקים במועט, ומוכנים לקבל שכר קטן בהרבה, מהטעם שמגוריהם, לבושם ומחייתם עולים להם פחות, או שהם מקבלים זאת חינם מהמשק שנותר בכפר. מצד שני, הפועל היהודי, כעירוני מדורות, יותר מתמצא בשאלה הסוציאלית, ונכנס יותר מהר למאבק עם המעסיק לשם הגנת האינטרסים שלו מפני ניצול, כאשר פרט מיוחד נוסף הוא הזדקקותו של היהודי למנוחת השבת." ~ מתוך "הפלטפורמה שלנו", בר בורוכוב, כתבים, כרך א', עמוד 202
- "על כן מבודלת ההגירה היהודית מן הזרם הכללי של ההגירה העולמית, ועליה לבקש לה דרכים מיוחדות." ~ מתוך "הפלטפורמה שלנו", בר בורוכוב, כתבים, כרך א', עמוד 279
- "ארץ הריכוז הסטיכי של ההגירה היהודית תהיה ארץ ישראל." ~ מתוך "הפלטפורמה שלנו", בר בורוכוב, כתבים, כרך א', עמוד 280
- "אנו, אסור לנו להמתין." ~ מתוך אליעזר שביד, תולדות פילוסופיית הדת היהודית בזמן החדש – חלק שלישי: מול משבר ההומניזם, כרך א': על פרשת הדרכים ההיסטורית, רעננה: הוצאת עם עובד, תשס"ג־2003, עמוד 294
- "ומה עושה סוציאל־דמוקרט רוסי מגורש, אשר היה למין ציוני? פניתי לאגודה גדולה להשתלמות עצמית של סטודנטים יהודים, ועשיתים לפועלי־ציון הראשונים ברוסיה. מנחם מנדל אוסישקין, 'המוּרשה' של הגליל[1] הציוני ביקטרינוסלב, היה יהודי עשוי ברזל ופלדה. הוא התפאר שביתו נמצא בפינת רחוב 'הברזל' ורחוב 'קשיחות־הדעת', ואמנם ניצב ביתו בפינת רחובות קשיחות־הדעת והברזל..." ~ מתוך מתתיהו מינץ, בר בורוכוב – המעגל הראשון (1900–1906), תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ז־1976, עמוד 27
- "אם אינני כותב, הרי זה משום שמהלך החיים הרגיל, השגרתי, בפולטבה מוכר לכם היטב גם ללא מכתבי; משעמם היה לכם לקרוא את תיאורי החיים האלה, ולי עוד יותר משעמם לכתוב על־אודותם." ~ מכתב בורוכוב אל הוריו שהיו בארצות הברית אחרי מעצרו הראשון ברוסיה בשנת 1904, שאותו הכחיש במכתב זה. מתוך מתתיהו מינץ, אגרות בר בורוכוב 1897–1917, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, הוצאת עם עובד, תשמ"ט-1989, מכתב 1904.5, עמודים 112–113
נאמר עליו
[עריכה]ההתעוררות הלאומית
[עריכה]- "הנוער היהודי מתעורר משאננותו. מעט־מעט נוצרת ההגנה העצמית ובני הנעורים נתפסים לרעיון הציונות בהשפעת הסטודנטים, שלמדו בחרקוב, קייב ואודסה, שם פעלו ראשי התנועה הציונית ברוסיה. בפולטבה, כבמרכזים אחרים ש'בתחום־היישוב', קמות קבוצות נוער החותרות לציונות סוציאליסטית והמבקשות דרכים להצלת היהודים מהרדיפות הגוברות של משטר הצאר. מתחילה הגירת המוני יהודים מרוסיה, בעיקר לאמריקה הצפונית. בפולטבה כמעט אין משפחה, שלא שלחה לאמריקה את אחד הבנים או הבנות. ויש משפחות שלמות המהגרות לארצות הברית." ~ ליובה בורוכוב[2], עיתון "דבר", "ארבעים שנה למותו של בר בורוכוב, חמישים שנה לוועידת פועלי־ציון בפולטבה", זכרונות מאת יצחק בן־צבי ומאת ליובה בורוכוב, 24 בדצמבר 1957, עמוד 3
ייסוד המפלגה של פועלי־ציון
[עריכה]- "עם שנת 1906 מתחילות ההכנות לוועידת־היסוד של פועלי־ציון בפולטבה. כמעט כל עבודת ההכנה הטכנית נעשית בידי בוריה[3]. הוא מריץ מכתבים לכל המקומות, קובע את מקום הוועידה ומועדה, ורושם כתובת חותנו בשולי ההזמנות. [...] על אף אמצעי הזהירות, נראה כי המשטרה הריחה משהו והיה חשש, שהיא תופיע בכל רגע. לפי אות שניתן על ידי החבר שעמד על המשמר, נפסקה הישיבה לפתע, וכל הצירים התפזרו בחיפזון. אך למחרת היום נתאספו בחלקם בבית־המלון שבו התגוררנו זמנית, והמשיכו בדיוניהם על כוס תה חם של שחרית. [...] כפי הנראה, הוסיפה הבולשת הרוסית לעקוב אחרי באי הוועידה. שוב ניתן אות אזעקה, והצירים התפזרו בבהלה בהשאירם על השולחן כוסות תה, ומיהרו לשוב איש איש לעירו. בוריה ואחדים מחבריו הקרובים ביותר נעלמו בדרום רוסיה, ושם השלימו את סיכום דיוני הוועידה, בה הונח היסוד למפלגת פועלי־ציון שקמה בפורים 1906[4]." ~ ליובה בורוכוב, שם
