ההוביט
דף זה עוסק בספרו של ג'.ר.ר. טולקין. לדף העוסק בסדרת הסרטים, ראו ההוביט (פירושונים).
ההוביט הוא ספר מז'אנר הפנטזיה שנכתב על ידי ג'.ר.ר. טולקין ויצא לאור ב־1937.
- "במאורה באדמה חי לו הוביט. לא מאורה מצחינה ומלוכלכת ומלאה לשלשת. הייתה זו מאורת הוביט ומשמעות הדבר נוחיות של בית." ~ "הוביט", תרגומה של יעל אכמון, הוצאת זמורה ביתן, 2012, עמוד 1.
- "למה אתה מתכוון? האם אתה מאחל לי שהבוקר שלי יהיה טוב, או שכוונתך שהוא טוב בין שארצה בכך ובין שלא; או שאתה מרגיש טוב הבוקר; או שזהו בוקר להיות בו טוב?" ~ "הוביט", תרגומה של יעל אכמון, הוצאת זמורה ביתן, 2012, עמוד 12.
- "הוא חיבב מאוד אורחים, אך רצה להכירם לפני בואם והעדיף להזמינם בעצמו." ~ תחושותיו של בילבו נוכח המפגש הראשוני עם הגמדים. "הוביט", תרגום הטייסים, הוצאת זמורה ביתן, 1977, עמוד 16.
- "'לחשוב שעוד מעט יוני' רטן בילבו בהתנהלו מאחור, תוך התזת מים, בשביל בוצי ומלא שלוליות. זה היה לאחר שעת התה, והשמיים המטירו מאז הבוקר, מצנפתו דלפה לתוך עיניו ואדרתו היתה ספוגה מים. גם הפוני היה עייף וכשל על אבנים במשעול. האחרים היו זעופים מכדי לדבר או לשיר. 'אני בטוח שהגשם חדר לבגדים היבשים ולשקי המזון,' חשב בילבו, 'ארורה עבודת הפריצה וכל הקשור בה. הלוואי הייתי שוב בבית ליד האח, כשהקומקום על האש מתחיל לשרוק.' לא היתה זו הפעם האחרונה שהוא ייחל לכך..." ~ "הוביט", תרגום הטייסים, הוצאת זמורה ביתן, 1977, עמוד 34.
- "אז דרך בארד קשתו ביתר שאת. הדרקון חג בשנית וחזר בטוסו נמוך. בעודו מתקרב עלה הירח מעל לחוף המזרחי והכסיף את כנפיו הגדולות. 'חץ!' לחש איש קשת. 'החץ השחור! שמרתי אותך עד בוא הקץ. מעולם לא הכשלתני ותמיד מצאתיך שנית. מאבי ירשתיך, והוא - מאבותיו. אם אי-פעם חושלת על ידי המלך האמיתי שמתחת להר, צא עכשיו ותהא דרכיך מהירה ובטוחה.' פעם נוספת עט הדרקון, נמוך יותר מתמיד. וכאשר נטה וצלל למטה, הבריקה בטנו הלבנה בנצנוצי יהלומים לאור הירח - פרט למקום אחד, קרחת חשופה בצד שמאל. הקשת הגדולה זמזמה. החץ השחור שירך דרכו מן המיתר הישר לאותה שקערורית, בין רגליו הפרושות של הדרקון. פנימה הכה ונעלם. חודו, קנהו, ונוצותיו - כה עזה הייתה פגיעתו. בצווחה מחרישת-אוזן, גודעת עצים ומפוררת אבנים, התעוות סמוג והזדקר למרום, התהפך והתרסק למטה כגל חורבות." ~ "הוביט", תרגום הטייסים, הוצאת זמורה ביתן, 1977, עמודים 199-200.
- "קרב נורא ואיום היה זה. האיום ביותר בכל ניסיונו של בילבו, והשנוא עליו ביותר באותו זמן (כלומר - גאה בו ביותר ומרוצה, בהיזכרו בו לאחר-מכן, למרות שהוא לגמרי לא היווה בו גורם חשוב)." ~ "הוביט", תרגום הטייסים, הוצאת זמורה ביתן, 1977, עמוד 225.
- "יש בך יותר מן הטוב מאשר אתה יודע, בן המערב העדין. מעט אומץ לב, מעט חכמה- הכל מעורב במידה. אם רבים יותר מאיתנו היו מעריכים אוכל, שמחה ושיר יותר מאשר זהב אוצרות- יכול היה העולם להיות עליז יותר" ~ "הוביט", תרגום הטייסים, הוצאת זמורה ביתן, 1977, עמוד 229.
