הלילה (ספר)
הלילה (בצרפתית: La Nuit) הוא ספר מאת אלי ויזל שיצא לאור ב־1958 בצרפתית לאחר שתורגם מהמקור שנכתב ביידיש. הספר תורגם לעברית ב־1964.
- "הכול היה שייך לכול, לא השתייך יותר לאיש. הפקר. קבר פתוח."
- "לילה. איש לא התפלל למען יחלוף הלילה. הכוכבים לא היו אלא ניצוצות מן האש הגדולה ששרפה אותנו."
- "לחסוך, קבע העיקרון, לחסוך ליום המחר. יום המחר עלול להיות גרוע מזה."
- "הם נעלמו. הדלתות נסגרו שנית. נפלנו בפח, עד צוואר. הדלתות היו חתומות, הדרך לאחור מנותקת. העולם כולו נראה כקרון נעול."
- "הגענו לתחנה. אלה שניצבו ליד החלונות אמרו לנו את שמה: 'אושוויץ.' איש מאיתנו לא שמע את השם הזה מעולם."
- "מעיניו לא נשקפה השמחה כמקודם. הוא חדל לזמר. הוא לא דיבר עימי על אלוהים ועל הקבלה אלא אך ורק על המראות אשר ראו עיניו."
- "לעולם לא אשכח את הלילה הזה, הלילה הראשון במחנה, שהפך את חיי ללילה ארוך ונעול של שבעה מנעולים, לעולם לא אשכח את העשן הזה. לעולם לא אשכח את פניהם הקטנות של הילדים שגופם היה ללפיד בוער תחת שמיים מחרישים. לעולם לא אשכח את הלהבות אשר שרפו לתמיד את אמונתי. לעולם לא אשכח את דומיית הלילה שגזלה מעיני לנצח את התשוקה לחיות. לעולם לא אשכח את הרגעים הללו שרפו את אלוהי ואת נשמתי ואת חלומותיי שהיו למדבר שממה. לעולם לא אשכח את כל זאת. לו גם אהיה נידון לחיים ארוכים כחיי האלוהים עצמו. לעולם."
- "משולחים מכל רסן קראו הצעירים דרור ליצריהם ובחשכת הלילה נצמדו הזוגות מבלי לתת את דעתם אל הסובבים אותם, כאילו לבדם הם היו בתבל. האחרים עשו עצמם כלא־רואים."
- "הלוואי שלא אמצא אותו! אילו יכולתי להיפטר מן המשא המת הזה, כדי שאוכל להילחם בכל כוחי למען חיי שלי, לדאוג רק לעצמי... מיד חשתי חרפה, חרפה על חיי, על עצמי."
- "כל איש חייב להילחם למען חייו, ולא לחשוב על זולתו, אפילו לא על אביו. כאן אין אבות ואחים וידידים. כל איש חי או מת לעצמו. אתה לא צריך לתת לו את האוכל שלך, אלא להפך, האוכל שלו שייך לך."
- "את בקשתו האחרונה, שאשהה לידו בשעת גסיסה לא מילאתי... לעולם, לעולם לא אסלח לעצמי, לעולם לא אסלח לעולם שהוליד בי את השטן, שהוליד בי את האינסטינקטים החייתיים ביותר."
- "שמרו על כוחכם ואל תתייאשו. כולנו נזכה לראות את יום השחרור. האמינו בחיים, אלף פעמים האמינו. גרשו מליבכם את הייאוש ותרחיקו מכם את המוות. הגיהנום לא יארך לנצח."
