חיי פיי
מראה
חיי פיי הוא ספר מאת יאן מרטל המגולל את סיפורו של פיי פאטל, נער הודי שניצל מטביעה בלב ים. הספר תורגם לעברית על ידי עופר שור. בשנת 2012 עובד הספר לסרט קולנוע.
- "שדה הקרב העיקרי על הטוב אינו המישור הפתוח של הזירה הציבורית, אלא קרחת היער הקטנה של כל לב ולב."
- "בגן החיות אנו עושים לבעלי החיים את מה שעשינו לעצמנו בבניית בתים: מכנסים בתוך חלל קטן את מה שמתפרש בטבע על פני שטח נרחב."
- "אין ספק שהספקנות מותרת גם לנו. אך עלינו להמשיך הלאה. בחירה בספקנות כפילוסופיית חיים כמוה כבחירה בעמידה בַמָקוֹם כאמצעי תחבורה." ~ המהדורה המוארת, תרגם עופר שור, הוצאת כנרת, עמוד 43
- "כל אחד פוגש את אלוהים בדרך הראשונה בה הוא הוצג לפניך, אך עלינו למצוא את האלוהים בכל הדתות. כי הוא קיים בכל מקום מפזר פיסות של מידע. עלינו להכיר בכל דבר שאנו עושים בקדושה, הדת תמיד צריכה להיות תחת ספק, אזהרת איך נדע מה היא האמת?"
- "אתאיסטים אינם אלא אחיי ואחיותיי בני אמונה אחרת, וכי בכל מילה ומילה שלהם מהדהדת אמונה." ~ המהדורה המוארת, תרגם עופר שור, הוצאת כנרת, עמוד 43
- "רבות הדרכים לחירות, אך לצד הדרך תמיד עומד אותו בנק, בנק הקארמה שבו חשבון השחרור של כולנו גדל או קטן בהתאם למעשינו."
- "יש לקבל את החיים כמו שהם ולהפיק מהם את המירב."
- "התרכזות בתקוות שווא, כמוה כבזבוז החיים בחלומות בהקיץ."
- "אבי כתב על אחד הקירות שמאחורי הקופה בצבע אדום בוהק את השאלה: 'האם אתם יודעים מיהי החיה המסוכנת ביותר בגן החיות?' חץ הצביע אל וילון קטן. נאלצנו להחליפו לעיתים קרובות, כה רבות היו הידיים הסקרניות שהסיטו אותו. מאחוריו ניצבה מראה." ~ המהדורה המוארת, תרגם עופר שור, הוצאת כנרת, עמוד 45
- "מדוע אנשים עוזבים? מה גורם להם לעקור ולעזוב את כל המוכר להם למען תעלומה גדולה שמעבר לאופק? מדוע לטפס על אוורסט זה של גינונים הגורם לך לחוש כקבצן? מדוע להעמיק חדור אל תוך ג'ונגל זה של זרות, שבו הכול חדש, מוזר ומסובך? התשובה דומה בכל מקום: אנשים עוזבים בתקווה לחיים טובים יותר."
- "דומה שנוכחותו של הטיגריס הצילה אותי מהצבוע – ללא ספק דוגמה קלסית של קפיצה מהפח אל הפחת."
- "העולם אינו רק מה שהוא. הוא הדרך שבה אנו מבינים אותו, הלוא כן? וכשאנו מבינים משהו, אנחנו מוסיפים לו משהו, נכון? האם זה לא הופך את החיים לסיפור?" ~ המהדורה המוארת, תרגם עופר שור, הוצאת כנרת, עמוד 333
- "בתור הערת שוליים, עדותו של הניצול הבודד, מר פיסין מוליטור פאטל, אזרח הודי, הוא סיפור מדהים של אומץ לב והישרדות בנסיבות קשות וטרגיות מאין כמותן. ככל הידוע לחוקר זה, סיפורו הוא יחיד במינו בתולדות היטרפות הספינות. ניצולים מעטים מאוד יוכלו לטעון כי שרדו זמן רב כל כך בלב ים כמו פאטל, ואף לא אחד עשה זאת במחיצתו של טיגריס בנגאלי בוגר." ~ המהדורה המוארת, תרגם עופר שור, הוצאת כנרת, עמוד 351
שיחות
[עריכה]- "אין בעד מה. אבל לפני שתלכו הייתי רוצה לשאול אתכם משהו."
- "כן?"
- "ה'צמצום' טבעה בשניים ביולי, 1977."
- "כן."
- "ואני, הניצול האנושי היחיד מטביעת ה'צמצום', הגעתי לחופי מקסיקו בארבעה־עשר בפברואר, 1978."
- "נכון."
- "סיפרתי לכם שני סיפורים המתארים את מאתיים עשרים ושבעה הימים שבין שני התאריכים."
- "כן."
- "אף אחד מהם אינו מסביר את טביעת ה'צמצום'."
- "נכון."
- "אף אחד מהם אינו משנה לכם מבחינה עובדתית."
- "אמת."
- "אינכם יכולים להוכיח איזה סיפור נכון ואיזה אינו נכון. אתם צריכים להאמין לי."
- "אני מניח שכן."
- "בשני הסיפורים הספינה טובעת, כל משפחתי נספית, ואני סובל."
- "כן, זה נכון."
- "אז אמרו לי, היות שזה לא משנה לכם מבחינה עובדתית, ואינכם יכולים להוכיח את העניין לכאן או לכאן, איזה סיפור אתם מעדיפים? מהו הסיפור הטוב יותר, הסיפור עם החיות או הסיפור בלי החיות?"
- מר אוקאמוטו: "זו שאלה מעניינת..."
- מר צ'יבה: "הסיפור עם החיות."
- מר אוקאמוטו: "כן. הסיפור עם החיות הוא הסיפור העדיף."
- פיי פאטל: "תודה לכם. אלה דרכי האלוהים." ~ המהדורה המוארת, תרגם עופר שור, הוצאת כנרת, עמודים 347–348