ג'ון מקסוול קוטזי: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
=== [[w:מחכים לברברים|מחכים לברברים]] (1980) === |
=== [[w:מחכים לברברים|מחכים לברברים]] (1980) === |
||
* "לו אך הסגרתי שני אסירים מגוחכים אלה לידי הקולונל, אני מהרהר - "הנה, קולונל, אתה המומחה. נראה מה תוכל להפיק מהם!" - לו יצאתי למסע ציד לכמה ימים, כדרך שהיה בדעתי לעשות, אולי לביקור במעלה הנהר, ובשובי, בלא לקרוא את הדוח, או לאחר רפרוף בעין לא-סקרנית, נותן עליו את חותמי, ללא שאלות בדבר משמעה של המילה "חקירות" ומה שחבוי מתחתיה כמו שד המוות מתחת לאבן - אילו עשיתי את המעשה הנבון, אפשר שהייתי יכול עתה לשוב אל הציד ואל תענוגות-הבשרים השלווים, בעודי מחכה עד שיחדלו התגרויות ותשכך העצבנות לאורך הגבול. אבוי, לא רכבתי משם: לשעה אטמתי את אזני לקולות העולים מן הצריף שליד האסם, שנשמרים בו הכלים, ואחר-כך, בלילה, לקחתי פנס והלכתי לראות במו עיני." |
* "לו אך הסגרתי שני אסירים מגוחכים אלה לידי הקולונל, אני מהרהר - "הנה, קולונל, אתה המומחה. נראה מה תוכל להפיק מהם!" - לו יצאתי למסע ציד לכמה ימים, כדרך שהיה בדעתי לעשות, אולי לביקור במעלה הנהר, ובשובי, בלא לקרוא את הדוח, או לאחר רפרוף בעין לא-סקרנית, נותן עליו את חותמי, ללא שאלות בדבר משמעה של המילה "חקירות" ומה שחבוי מתחתיה כמו שד המוות מתחת לאבן - אילו עשיתי את המעשה הנבון, אפשר שהייתי יכול עתה לשוב אל הציד ואל תענוגות-הבשרים השלווים, בעודי מחכה עד שיחדלו התגרויות ותשכך העצבנות לאורך הגבול. אבוי, לא רכבתי משם: לשעה אטמתי את אזני לקולות העולים מן הצריף שליד האסם, שנשמרים בו הכלים, ואחר-כך, בלילה, לקחתי פנס והלכתי לראות במו עיני." |
||
* "מיומו השני פה העיקה עלי נוכחותו יותר מדי ולא יכולתי אלא לנהוג בו יחס הוגן. אני משער לי שכתלין משוטט הוא מורגל בהתרחקותם של הבריות. (ושמא רק בערי השדה עדיין נחשבים תלינים ומענים ללא-נקיים?) אני מביט בו ותוהה כיצד חש בפעם הראשונה: שעה שהוזמן, כשוליה, להדק את המצבטים או לסובב את הבורג או כל מה שהם עושים האם נרעד ולו במעט למחשבה, כי באותו רגע הוא נכנס אל תחום האסור? ואני גם מוצא את עצמי תוהה אם יש לו איזה טקס היטהרות פרטי, שהוא עורך בדלתיים סגורות, כדי שיוכל לחזור ולסעוד את לבו בחברת אנשים אחרים. אולי הוא נוטל את ידיו בקפידה יתירה, או מחליף את בגדיו, ושמא יצרה הלשכה אנשים חדשים היכולים לעבור בלב שקט מן הלא-נקי אל הנקי?" |
* "מיומו השני פה העיקה עלי נוכחותו יותר מדי ולא יכולתי אלא לנהוג בו יחס הוגן. אני משער לי שכתלין משוטט הוא מורגל בהתרחקותם של הבריות. (ושמא רק בערי השדה עדיין נחשבים תלינים ומענים ללא-נקיים?) אני מביט בו ותוהה כיצד חש בפעם הראשונה: שעה שהוזמן, כשוליה, להדק את המצבטים או לסובב את הבורג או כל מה שהם עושים האם נרעד ולו במעט למחשבה, כי באותו רגע הוא נכנס אל תחום האסור? ואני גם מוצא את עצמי תוהה אם יש לו איזה טקס היטהרות פרטי, שהוא עורך בדלתיים סגורות, כדי שיוכל לחזור ולסעוד את לבו בחברת אנשים אחרים. אולי הוא נוטל את ידיו בקפידה יתירה, או מחליף את בגדיו, ושמא יצרה הלשכה אנשים חדשים היכולים לעבור בלב שקט מן הלא-נקי אל הנקי?" |
||
* "מעשיהם אינם מפתיעים אותי. היטב ידוע לי המשקל שאפשר לתת ברמזים של דופי ובחצאי דברים וכיצד אפשר להציג שאלה בדרך שתקבע את תשובתה. הם ישתמשו נגדי בחוק כל-עוד ישרתם הדבר ואחר-כך יפנו אל שיטות אחרות. זו דרכה של הלשכה. לאנשים שאינם פועלים תחת מרותו של החוק ההליך המשפטי אינו אלא אחד מרבים." |
|||
גרסה מ־12:02, 9 ביולי 2016
ג'ון מקסוול קוטזי (באנגלית: John Maxwell Coetzee; נולד ב־9 בפברואר 1940), סופר דרום-אפריקאי.
מתוך ספריו
מחכים לברברים (1980)
- "לו אך הסגרתי שני אסירים מגוחכים אלה לידי הקולונל, אני מהרהר - "הנה, קולונל, אתה המומחה. נראה מה תוכל להפיק מהם!" - לו יצאתי למסע ציד לכמה ימים, כדרך שהיה בדעתי לעשות, אולי לביקור במעלה הנהר, ובשובי, בלא לקרוא את הדוח, או לאחר רפרוף בעין לא-סקרנית, נותן עליו את חותמי, ללא שאלות בדבר משמעה של המילה "חקירות" ומה שחבוי מתחתיה כמו שד המוות מתחת לאבן - אילו עשיתי את המעשה הנבון, אפשר שהייתי יכול עתה לשוב אל הציד ואל תענוגות-הבשרים השלווים, בעודי מחכה עד שיחדלו התגרויות ותשכך העצבנות לאורך הגבול. אבוי, לא רכבתי משם: לשעה אטמתי את אזני לקולות העולים מן הצריף שליד האסם, שנשמרים בו הכלים, ואחר-כך, בלילה, לקחתי פנס והלכתי לראות במו עיני."
- "מיומו השני פה העיקה עלי נוכחותו יותר מדי ולא יכולתי אלא לנהוג בו יחס הוגן. אני משער לי שכתלין משוטט הוא מורגל בהתרחקותם של הבריות. (ושמא רק בערי השדה עדיין נחשבים תלינים ומענים ללא-נקיים?) אני מביט בו ותוהה כיצד חש בפעם הראשונה: שעה שהוזמן, כשוליה, להדק את המצבטים או לסובב את הבורג או כל מה שהם עושים האם נרעד ולו במעט למחשבה, כי באותו רגע הוא נכנס אל תחום האסור? ואני גם מוצא את עצמי תוהה אם יש לו איזה טקס היטהרות פרטי, שהוא עורך בדלתיים סגורות, כדי שיוכל לחזור ולסעוד את לבו בחברת אנשים אחרים. אולי הוא נוטל את ידיו בקפידה יתירה, או מחליף את בגדיו, ושמא יצרה הלשכה אנשים חדשים היכולים לעבור בלב שקט מן הלא-נקי אל הנקי?"
- "מעשיהם אינם מפתיעים אותי. היטב ידוע לי המשקל שאפשר לתת ברמזים של דופי ובחצאי דברים וכיצד אפשר להציג שאלה בדרך שתקבע את תשובתה. הם ישתמשו נגדי בחוק כל-עוד ישרתם הדבר ואחר-כך יפנו אל שיטות אחרות. זו דרכה של הלשכה. לאנשים שאינם פועלים תחת מרותו של החוק ההליך המשפטי אינו אלא אחד מרבים."