מישל דה מונטן
מראה
מישל דה מונטן (28 בפברואר 1533- 13 בספטמבר 1592) פילוסוף והוגה דעות צרפתי.
מתוך יצירתו "המסות" בשלושה ספרים.
אדם
[עריכה]- "אין עד טוב יותר למעשיו מאשר האדם עצמו."
- "עלינו לחרוץ משפט על אדם כשלעצמו ולא על פי קישוטיו." (ספר 1, פרק 42)
- "הבסיס אינו חלק של הפסל. הבה נמדוד אדם ללא קביו הארוכים." (ספר 1, פרק 42)
- "מדוע בהעריכך אדם אתה מעריך אותו כולו עטוף וארוז?" (ספר 1, פרק 42)
- "כל אדם נושא דמות שלמה לחלוטין של מצבנו האנושי." (ספר 3, פרק 2)
- "דבר אינו כה קשה עבורי כמו להאמין בעקביותם של בני אדם." (ספר 2, פרק 1)
- "אדם חייב להפקיע את עצמו מעצמו, ולרכוש מחדש את עצמו מעצמו." (ספר 1, פרק 39)
- "אדם בעל בינה לא מאבד דבר כל עוד יש לו את עצמו." (ספר 1, פרק 39)
- "דבר אינו מוטבע בזיכרוננו כה חזק כמו מה שאנו רוצים לשכוח." (ספר 2, פרק 12)
- "הדבר הגדול שבעולם בשביל האדם הוא לדעת להיות הוא עצמו." (ספר 1, פרק 39)
- "אין יצור כה חברותי וכה לא חברותי כמו האדם." (ספר 1, פרק 39)
- "לכל אדם טוב או רע כפי שהוא מוצא." (ספר 1, פרק 14)
- "קיים הבדל גדול יותר בין אדם לאדם מאשר בין אדם לחיה." (ספר 1, פרק 42)
- "האדם הוא מטורף; אין בכוחו ליצור פרעוש והוא יוצר אלים לעשרות." (ספר 2, פרק 12)
- "האדם יוצר אלפי קשרים מגוחכים בינו לבין אלוהים." (ספר 2, פרק 12)
- "קל לי לדמות את סוקראטס לאלכסנדר מוקדון, אך לא את אלכסנדר מוקדון לסוקרטס." ~ על עדיפות איש הרוח על פני הלוחם או המדינאי (ספר 3 פרק 2)
- "מי שאינו חי במידת מה למען הזולת אף אינו חי למען עצמו." (ספר 3, פרק 10)
- ""אין דבר כה יפה כמו למלא נכונה את תפקיד האדם." (ספר 3, פרק 13)
- "הם רוצים לצאת אל מחוץ לעצמם ולהימלט מן האדם, וזהו שיגעון: במקום להפוך למלאכים הם הופכים לחיות ובמקום להתעלות הם משפילים את עצמם."
- "גם אם נתהלך על קביים גבוהים עדיין יהיה עלינו ללכת על רגלינו, ועל כס המלוכה הרם והנישא שבעולם אין אנו יושבים אלא על עכוזנו."
- "שלמות מוחלטת וכמעט אלוהית היא לאדם לדעת ליהנות מישותו בכנות וביושר."
- "אנו מחפשים דברים אחרים משום שאין אנו מבינים את השימוש באלה שלנו, ויוצאים אל מחוץ לעצמנו משום שאין אנו יודעים את הנעשה בתוך תוכנו."
אלוהים
[עריכה]- "לכל חברה קיים אל העומד בראשה. בכזב, לכל האחרים; באמת ובתמים לאל שהוציא את בני ישראל ממצרים." (ספר 2, פרק 16)
- "אלוהים מתבונן באדם כולו ובפעולותיו, ורוצה כי יקבל עונש או שכר בהתאם למעשיו."
- "אינני חדל להתפלל לאלוהים בבקשתי העיקרית: שיעשני שבע רצון מעצמי ומן הטוב הנולד בקרבי."
- "קשה להטות את המאזניים בדברים אלוהיים מבלי להשלים עם פסולת."
- "אנשים מוסיפים נוקשות על טיפשות, ונמצאים מעבר לכל שיגעון אנושי, כשהם מאשימים את אלוהים או את הגורל, כאילו היו להם אוזניים רגישות לדברי מחאתם."
- "הטובה שבדרכים כדי לחרוץ משפט על השמים היא לא לעסוק בהם כלל." (ספר 2, פרק 12)
- "האדם יוצר אלפי קשרים מגוחכים בינו לבין אלוהים." (ספר 2, פרק 12)
בינה
[עריכה]- "אנו טורחים למלא את זיכרוננו, אך משאירים את ההבנה והמצפון ריקים מכל תוכן." (ספר 1, פרק 25)
- "מה ערך ללימוד אם ההבנה חסרה?" (ספר 1, פרק 25)
- "לעולם לא נהיה מסוגלים לומר דברים קשים דיים על חוסר הפעילות של מוחנו."
- "אין דרך חתחתים קשה יותר מאשר לעקוב אחרי תנועותיו של מוחנו."
- "שנים רבות עברו מאז שהחילותי להיות נושא יחיד של מחשבותיי." (ספר 2, פרק 6)
- "שכלי עמום ואטי. הוא אינו יכול לחדור מבעד הקל שבעננים." (ספר 2, פרק 17)
- "אין בנמצא חוכמה ריקנית שבה שכלי לא יכשילני." (ספר 2, פרק 17)
- "די לי בכך שתבונתי איננה מאבדת את דרכה כליל."
- "חוסר החלטיותה של בינתי כה מאוזן ברוב המקרים, עד כי הייתי מוסר את ההחלטה לקוביה ולמזל." (ספר 2, פרק 17)
- "התבונה האנושית היא חרב פיפיות מסוכנת." (ספר 2, פרק 17)
- "אני מציג בעיקר את הרהוריי - נושא חסר צורה שאינו יכול לבוא על ביטוי בפעולה."
גורל
[עריכה]- "הגורל אינו גורם לנו טוב או רע; הוא מציע לנו את הזרעים והחומר שלהם בלבד, שאותם נפשנו מסבה ועושה בהם שימוש כפי רצונה." (ספר 1, פרק 14)
- "הואיל והגורל מספק לנו את החומר בלבד הבה ניתן לו אנו את הצורה." (ספר 1, פרק 14)
- "טובתנו או רעתנו תלויה בעצמנו בלבד. הבה נקריב קורבנותינו ונישבע שבועותינו לעצמנו, לא לגורלנו." (ספר 1, פרק 50)
- "נראה כי הגורל אורב לנו בימינו האחרונים כדי להראות לנו את כוחו להרוס בן רגע כל מה שהוא עצמו הקים במשך שנים רבות." (ספר 1, פרק 19)
- "אנשים כה רבים שראיתי במותם, הגורל ולא תוכניותיהם העביר מן העולם את מראה פניהם."
- "גורלו של מחצית העולם נסתר מעינינו בגלל חוסר עדויות." (ספר 2, פרק 16)
- "אין לי ידע כיצד להתחמק מן הגורל, להימלט ממנו או לכפות עליו את רצוני, כיצד לנהל את הדברים ולצפותם מראש לתועלתי." (ספר 2, פרק 17)
- "אני מאמץ לעצמי רעיון זה ככל שאוכל: לחשוף את עצמי כליל לגורל, לצפות לגרוע ביותר בכל דבר ולקבל זאת בסבלנות ובהכנעה." (ספר 2, פרק 17)
- "אלת הגורל מתירה את פתיל חיינו במיומנות ובחוכמה." (ספר 3, פרק 13)
גבורה
[עריכה]- "מה רב מספרם של מעשי גבורה מיוחדים במינם שנקברו בסערת קרב." (ספר 2, פרק 16)
- "מרוב חולשה אני משחק תפקיד של אדם אמיץ."
- "אף לא אחת מצרות החיים יכולה לכופף את גבו של אומץ הלב הניזון מן הרעות ומן הכאב. איומיהם של עריצים, גיהינום ותליינים אותו מעוררים ומחיים." (ספר 2, פרק 3)
- "אומץ הלב אינו טועה בדרכיו ובצעדיו בגלל סערה המתרגשת עליו." (ספר 2, פרק 3)
- "אדם אמיץ באמת ובתמים, יהיה כזה בכל המקרים." (ספר 2, פרק 16)
- "אדם הנושא בגבורה את מחלתו כשהוא במיטתו, ינהג באותה צורה גם בהיותו חייל." (ספר 2, פרק 16)
- "אין בנמצא אומץ לב אחד על המדרכה, ואחר במחנה צבא." (ספר 2, פרק 16)
זקנה
[עריכה]- "תמצית ההקלה שאני מוצא בזקנתי, שהיא מכלה רבות מן התשוקות והדאגות של חיי." (ספר 2, פרק 28)
- "מיהו זה שלא ראה מעולם את הזִקנה מאשימה את ההווה ומשבחת את העבר?" (ספר 2, פרק 13)
- "מה נשאר לאדם זקן מן הכוח של נעוריו, זה שהיה לו במרוצת חייו?"
- "אכעס ואתבייש אם אנשים יעריכו אותי לא מפני מה שהייתי אלא מפני מה שחדלתי להיות." (ספר 3, פרק 2)
- "הזִקנה גורמת ליתר קמטים בנפשנו מאשר על פנינו." ספר 3, פרק 2)
- "לפעמים הגוף נכנע ראשון לגיל ולפעמים המוח." (ספר 1, פרק 57)
- "מעתה ואילך לא אהיה אלא מחציתי, לא עוד אהיה מה שהייתי, אני נמלט ומסתלק מעצמי." (ספר 2, פרק 17)
- "מוות מזִקנה הוא נדיר, מיוחד במינו ויוצא מגדר הרגיל, ולכן טבעי פחות מכל האחרים." (ספר 1, פרק 57)
- "צריך לאחוז בשיניים ובציפורניים בהנאות החיים אשר שנותינו עוקרות מאתנו בזו אחר זו." (ספר 1, פרק 39)
- "היות שגילי גזל ממני לא מכבר את ההנאות שהיו לרוחי, אני מלמד ומחדד את תאבוני לאלה המתאימות יותר למצבי." (ספר 1, פרק 39)
- " עלינו להתייחס לזקנה ביתר רוך וחיבה." (ספר 3, פרק 13)
חיים
[עריכה]- "לדעתי, השמחה האנושית היא לחיות מאושרים, ולא כמו שאמר אנטיסתנס: למות מאושרים." (ספר 3, פרק 2)
- "אילו היה עלי לחיות מחדש הייתי חי כפי שחייתי. איני בוכה על העבר ואיני פוחד מן העתיד." (ספר 3, פרק 2)
- "כבר ראיתי את העלים, את הפרח ואת הפרי; עתה אני רואה באושר את היובש, הואיל והוא טבעי." (ספר 3, פרק 2)
- "אני נושא ביתר קלות את סבלותיי, כי הגיע זמנם." (ספר 3, פרק 2)
- "אנו, החיים את חיינו הפרטיים כהצגה עבורנו בלבד, חייבים לייסד דגם בתוכנו שעל פיו נבחן את מעשינו." (ספר 3, פרק 2)
- "חיים נעלים הם אלה שאנו מקיימים גם כשאנו לבדנו." (ספר 3, פרק 2)
- "הקשיים נותנים ערך לדברים." (ספר 2, פרק 15)
- "התועלת שבחיים אינה נמדדת באורכם אלא בשימוש שנעשה בהם." (ספר 1, פרק 20)
- "ישנם כאלה שחיו זמן רב, אך חיו רק מעט." (ספר 1, פרק 20)
- "חיינו מספיק למען אחרים; הבה נחיה למעננו את שאר החיים." (ספר 1, פרק 39)
- "הדעה הבזה לחיינו היא מגוחכת, כי בסופו של דבר, זו ישותנו, זה כל מה שאנו." (ספר 2, פרק 3)
- "עיסוקי ואמנותי הם לחיות." (ספר 2, פרק 6)
- "כל תנודה שלנו מגלה את אופיינו." (ספר 1, פרק 50)
- "מי שאין לו אומץ לסבול, לא את החיים ולא את המוות; מי שאינו רוצה להתנגד ואינו רוצה להמלט, מה נוכל אנו לעשות לו?" (ספר 1, פרק 14)
מתוך ספר 3, פרק 13:
- "החיים טובים ונעימים אפילו בדעיכתם."
- "הטבע הפקיד את החיים בידינו כשהם מצוידים במנעמים העומדים לרשותנו, ואם הם מכבידים עלינו וחומקים מאיתנו, אין זה אלא באשמתנו."
- "אין זה מחובתנו לנהל מערכות מלחמה, אלא לנהל את חיינו בשלווה."
- "יצירת המופת הגדולה והמפוארת שלנו: לנהל היטב את חיינו."
- "אני חפץ לעצור בעד מרוצתם של החיים, לאחוז בהם ולפצות את עצמי על דעיכתם בעשותי בהם שימוש נמרץ ורב עוצמה."
- "ואשר לי, אני אוהב את החיים ומטפחם כפי שעולה מלפני אלוהים שנתן לנו אותם."
- "החיים היפים ביותר הם אלה המסודרים וערוכים על פי התבנית האנושית - חיים תקינים ללא הפרזה וללא נסים."
טבע
[עריכה](מתוך ספר 3, פרק 13)
- "הבה נפנה מקום לטבע, כי הוא מכיר את עסקיו טוב יותר מאיתנו."
- "דרכיו של הטבע נסתרות מאוד מאיתנו."
- "הטבע מעניק לנו מעניק לנו יכולת מרובה לשעשע את עצמנו."
- "הטבע אינו יוצר דבר שאין בו מן הגיוון."
- "אבינו הטבע משגיח על כך שכל הפעולות שהוא מטיל עלינו תנעמנה לנו, ומזמין אותנו לעשותן לא רק באמצעות ההיגיון אלא גם באמצעות התאבון."
- "אני מקבל בלב שלם ובהכרת תודה את כל מה שהטבע עושה למעני, ובשל כך אני שבע רצון ומחמיא לעצמי."
- "הטבע אינו רק מדריך נעים, אלא גם מורה דרך חכם וישר."
- "אני מחפש בכל מקום את עקבותיו האמיתיים של הטבע, אך אנו זנחנו אותו והלכנו בעקבות מלאכותיים."
ידע
[עריכה]- "גם אם נוכל להיות מלומדים באמצעות הידע של זולתנו, לא נוכל להיות נבונים אלא על ידי חוכמתנו." (ספר 1, פרק 25)
- "מה אני יודע?" (ספר 2, פרק 12)
- "איזה יתרון יש לנו בידע על כל הדברים, אם בגללו אנו נעשים נרפים יותר?" (ספר 1, פרק 14)
- "אנו בעלי ידע עכשווי בלבד, ואין אנו יודעים דבר על העתיד יותר מאשר על העבר."
- "אנו משתמשים בידע ובדעות של זולתנו כאילו היו שלנו." (ספר 1, פרק 25)
- "אל לנו לקשור את הידע לנשמה; אנו חייבים להכיל את הידע בתוכה. אל לנו להתיז צבע, עלינו לצבוע." (ספר 1, פרק 25)
- "הידע הוא חרב פיפיות, הפוגעת בבעליה, אם היא נמצאת ביד רפה שאינה יודעת להשתמש בה." (ספר 1, פרק 25)
- "הרצון לדעת ניתן לאדם כפגע רע, כפי שאומרים הכתבים הקדושים."
- "כל ידע אחר מזיק לאדם שאין לו ידע של טוב לב." (ספר 1, פרק 25)
- "הידע, גם אם אנו לומדים אותו בצורתו הנכונה, אין ביכולתו ללמדנו יושר, החלטיות ותבונה." (ספר 1, פרק 25)
- "התפארותנו בידע היא קללתו של המין האנושי." (ספר 2, פרק 12)
- "תחילתו וסופו של הידע האנושי כרוכים במידה שווה של הבלות." (ספר 2, פרק 12)
- "החושים מהווים את תחילתו ואת סופו של הידע האנושי." (ספר 2, פרק 12)
- "אין בנמצא רצון טבעי יותר מאשר הרצון לדעת." (ספר 3, פרק 13)
יצירה
[עריכה]- "לעולם אינני מתכוון לפתח נושאים בשלמותם, כי אינני רואה תמונה כוללת ושלמה בדבר." (ספר 1, פרק 50)
- "מה שאני כותב כאן אין זו תורתי, אלא מחקרי; זה אינו שיעור לזולתי כי אם עבורי." (ספר 2, פרק 6)
- "אני סולח לעצמי על יצירתי, לא בגלל הערכתי אותה, אלא מתוך השוואה עם יצירותיהם של אחרים." (ספר 2, פרק 17)
- "כל מה שאני כותב הוא מחוספס, חסר יופי וייחוד." (ספר 2, פרק 17)
- "הסיפור הטוב שבעולם דוהה ומתייבש כשהוא נמצא בין כפות ידיי." (ספר 2, פרק 17)
- "אני מבקר טוב של שירת זולתי, אך כשאני מנסה לכתוב שירה בעצמי- שירתי ילדותית." (ספר 2, פרק 17)
- "ספרי זה מיועד להיות מונח בפינתה של ספרייה, ואין בו אלא כדי לשעשע שכן, ידיד או קרוב משפחה." (ספר 2, פרק 18)
- "אני כותב על הנושא הראשון העולה בדעתי. בעיניי כולם שווים." (ספר 1, פרק 50)
- "גם אם איש לא יקרא את דבריי, האם בזבזתי את זמני לשווא? האם לא השתעשעתי דיי בהרהורים נעימים ומלאי תועלת במרוצת שעות כה רבות של בטלה?" (ספר 2, פרק 18)
- "ספר זה לא נועד להביע דברים חיצוניים מדרגה שלישית, אלא מטפל בי עצמי ומהווה חלק בלתי נפרד של חיי." (ספר 2, פרק 18)
כאב
[עריכה](מתוך ספר 1 פרק 14)
- "עד כמה שהכאב מזעזע את גופנו עלינו לנקות ממנו את נפשנו והגיוננו."
- "אנו מרגישים בכאב כפל כפליים מפני שהוא מאיים על חיינו."
- "הדבר שממנו אנו פוחדים יותר מכל הוא הכאב המבשר את מותנו."
- "הכאב נמצא אתנו אלא אם כן נוכל לכלותו או להפחיתו על ידי סבלנותנו."
- "מה שמחדד בתוכנו את הכאב היא החדות של רוחנו."
- "הדברים כשלעצמם אינם כואבים וקשים; חולשתנו ומורך לבנו עושים אותם כאלה."
- "הכאב אינו תופס מקום בתוכנו אלא כפי שאנו מרשים לו לתפוס."
- "איש אינו סובל זמן רב אלא באשמתו."
כסף
[עריכה]מתוך ספר 1, פרק 14:
- "קיימת יתר דאגה לשמור על הכסף מאשר לנסות להתעשר."
- " מאז שהתרגלת לרכז את דמיונך בחבילת כסף מסוימת היא אינה עומדת עוד לשימושך."
- " קודם כל אמשכן את בגדיי המשומשים, ואמכור את סוסי, עם פחות חרטה מאשר לעשות בקע בארנק זה שהוא יקירי ומנת חלקי."
- "אני חי מיום ליום , ומרוצה בכך שיש לי די כדי למלא את צרכיי הרגילים; ואשר לדברים יוצאים מגדר הרגיל, כל ההון שבעולם לא יוכל להספיק."
- " אם אני צובר כספים, הדבר נעשה מתוך תקווה לעשות בהם שימוש מהיר; לא כדי לקנות קרקע, שאין לי צורך בה, אלא על מנת לקנות הנאה."
- "אין לי כל פחד שאשאר ללא ממון, ואין לי כל רצון לצבור עוד ועוד."
- "מי שאינו יכול להלוות אל נא ינסה ללוות."
- "אין בעושר כל אמצעי החוצץ בין גורל נעלה לבין גורל ירוד ושפל."
- "הטובין באים יותר מניהול מסודר מאשר מהכנסה."
- "ככל שגדלה חבילתי גדול יותר היה פחדי."
- "לא דברתי על כספי אלא כדבר שקר, כפי שאחרים עושים; עשירים המתחזים לעניים, או עניים המתחזים לעשירים, הפוטרים את עצמם מלתת עדות אמת על מה שיש להם."
מוות
[עריכה](מתוך ספר 1, פרק 20)
- "הבה נלמד לפגוש את המוות ביד חזקה ולהילחם בו. הבה נסיר ממנו את זרותו, נדע אותו ונתרגל אליו."
- "הבה נדמה לעצמנו את המוות בכל רגע על כל צורותיו, במעידת סוס, בנפילת רעף, בדקירת מחט קלה ביותר."
- "הואיל ואין אנו יודעים היכן המוות מחכה לנו, בכל מקום הבה נחכה לו אנו."
- "אין כל רע בחייו של אדם המבין נכונה כי שלילת החיים אינה רעה כשלעצמה."
- "עלינו תמיד להיות מוכנים לנעול נעליים וללכת, כל עוד הדבר ביכולתנו, ומעל לכל להישמר שיהיה בזה עניין רק בשבילנו."
- "מתיר אני את עצמי מכל הצדדים; כבר אמרתי שלום לאנשים רבים, מלבד לעצמי."
- "במקרה הגרוע ביותר, אם נרצה, יוכל המוות למכאובינו לשים קץ ואת כל פגעינו לקצץ."
- "אם המוות יפחידנו, יהיה זה מקור של צער ממושך אשר לא ניתן להסירו, ואין מקום שממנו לא יוכל לבוא עלינו."
- "המוות הוא היעד של מרוצת חיינו והתוצאה ההכרחית של קיומנו."
- "צעירים וזקנים עוזבים את החיים באותם תנאים."
- "מה רבות הן הדרכים שבהן המוות יכל להפתיענו."
- "בקדחת ובשמחה, בקרב ובמנוחה, בביתנו ועל הים, המוות נמצא קרוב אלינו במידה שווה."
- "בכל שעה הכנתי את עצמי, והופעתו של המוות דבר לא תחדש לי."
- "עשיתי לי הרגל לחוות את המוות באופן תמידי."
- "העבודה התמידית של חיינו היא לבנות את מותנו."
- "פנה מקום לאחרים כמו שאחרים פינו אותו לך."
- "מי יכול להתלונן שעליו להיות במקום שבו נמצאים כולם?"
- "האם חשבת שלא תגיע לעולם למקום שללא הפסק הלכת אליו?"
- "כמו שלידתנו מאפשרת לנו לחוש בכל הדברים את לידתם, כך מותנו מביא לנו את מותם."
- "חיים ארוכים כמו חיים קצרים, גם הם למוות נועדים. אין ארוך או קצר בדבר שכבר אינו קיים."
- "כל הימים הולכים אל המוות וביום האחרון מגיעים אליו."
(מתוך ספר 3, פרק 13)
- "אינך מת בגלל שאתה חולה, אלא מפני שאתה חי."
- "המוות הורג אותך ללא עזרתה של המחלה."
- "אם אינך נצמד אל המוות, לפחות אתה לוחץ את ידו פעם בחודש."
- " אני משלים בחוסר דאגה עם המחשבה שעליי לאבד את חיי בהכרה כי המוות הוא מטבע הדברים, ואינני רואה בו תופעה מכבידה או עצובה."
- "רק מי שאוהב את חייו יודע כיצד לקבל את מותו ברצון."
נפש
[עריכה]- "הנפש היא הסיבה הראשונה והיחידה למצבה המאושר או האומלל." (ספר 1, פרק 14)
- "ערכה של הנשמה אינו נמדד במעוף אל על אלא בצעד ממושמע." (ספר 3, פרק 2)
- "תהיה לנו נשמה הסובבת סביב עצמה שמסוגלת להיות חברה לעצמה." (ספר 1, פרק 39)
- "הנפש היא שליט ריבון יחיד על מצבנו." (ספר 1, פרק 14)
- "נפשנו איננה משחקת תפקידה לשם הצגה." (ספר 2, פרק 16)
- "הנפש מטפלת בכל נושא לא בהתאם לאופיו אלא בהתאם לאופיה." (ספר 1, פרק 50)
- "הגורל אינו שולט בנשמתנו: נהפוך הוא הדבר: היא מושכת אותו בעקבותיה ומעצבת אותו בהתאם לצורתה עצמה." (ספר 1 פרק 50)
- "הנפש תשלוט על התאוות, ההרגשות, הפחד, הדלות והבושה ועל כל הצרות האחרות שבאות בעטיו של הגורל."
- "נפשותיהם של קיסרים ושל סנדלרים מעוצבות באמצעות אותו סדן היתוך." (ספר 2, פרק 12)
מתוך ספר 3, פרק 13:
- "עלינו להיות בעלי נפש דרוכה ורגישה כדי לחוש עד כמה היא מתפוגגת ומסתלקת מאיתנו."
- "אינני אוהב אנשים המצווים על נפשנו להתבונן בעננים בעוד שגופנו נמצא ליד השולחן."
- "נראה לי כי בעבור נפש איתנה ונדיבה מכובד ונפלא הוא לחיות חיי נועם ושלווה."
- "גדולתה של הנפש איננה נמדדת תמיד בהליכה קדימה, אלא בידע כיצד להכניס סדר בחיינו ולקצץ במאוויינו."
- "נפש ערוכה היטב יודעת את מה שראוי לה ומוכיחה את גדולתה בהעדפת צרכיה הצנועים על פני דברים רמי מעלה ונישאים."
- "אני יודע עד כמה אני חייב לאלוהים מצב זה שבו נפשי שלמה עם עצמה וחופשית מכל דאגה."
- "עד כמה טוב לנפשי לשכון במקום שממנו תוכל להזין את עיניה בשמים שלווים מסביב."
- "מדוע ננתק מערך ידידותי זה של גוף ונפש? הבה נקשור אותם מחדש במתן שירותים הדדיים."
- "הבה נניח לנפש לעורר ולהמריץ את פעילותו של הגוף כבד המשקל, ולגוף לעצור בעד פעילותה הפזיזה של הנפש ולתרום ליציבותה."
פעולה
[עריכה]- "מספר אינסופי של מעשים טובים נעלם מעינינו לפני שאחד מהם יובא לידיעתנו." (ספר 2, פרק 16)
- " בין שתי פעולות דומות אנו מחשיבים כיפה וראויה יותר להערכה את זו הכרוכה ביתר מכשולים וסכנה."
- "בין פעולותינו הרגילות אין אחת מאלף המתבוננת בעצמנו."
- " פעולותינו הרגילות נובעות מתאבוננו ומנטיותנו, פעם שמאלה ופעם ימינה, מעלה ומטה, ורוח הנסיבות נושאת אותנו." (ספר 2, פרק 1)
- " אדם שלא כיוון את חייו כולם למטרה מוגדרת אינו יכול לצפות שפעולותיו תיעשנה בצורה מסודרת." (ספר 2, פרק 1)
- "פעולותינו אינן אלא מעשה טלאים, ואנו רוצים לרכוש כבוד במעטה של דגלים כוזבים." (ספר 2, פרק 1)
רגשות
[עריכה]- "אנו מחפשים נקם על כל עלבון ומרגישים שבעי רצון בהשיגנו אותו." (ספר 1, פרק 38)
- " שנאה ובוז לעצמו זו מחלה שאי אפשר למצוא אצל כל יצור אחר." (ספר 2, פרק 3)
- "בטל וחופשי לחלוטין מטבעי ומאמנותי, אשאיל ברצון את דאגותיי כמו את דמי." (ספר 2, פרק 17)
- " אני מעדיף להתעלם מן המלאי שיש לי, כך שלא ארגיש כה הרבה בהפסדי." (ספר 2, פרק 17)
- " אני מתכנן כל דבר מתוך פחד ובאופן מקרי." (ספר 2, פרק 17)
- " הפחד מנפילה מפחיד אותי יותר מן הנפילה." (ספר 2, פרק 17)
- " הדבר שממנו אני פוחד יותר מכל הוא הפחד עצמו." (ספר 1, פרק 18)
- "את האימה קשה יותר לסבול מאשר את המוות עצמו." (ספר 1, פרק 18)
- "אינני מכיר בחרטה שטחית או בינונית." (ספר 3, פרק 2)
- " על החרטה לצבוט את מעיי ולייסר אותם, באופן כה עמוק, כפי שאלוהים רואה אותי בכל מקום." (ספר 3, פרק 2)
- "מעשה רע משאיר חרטה בנשמה, כמו כיב בקיבה, שתמיד מגרד ומדמם." (ספר 3, פרק 2)
- "הגאווה נמצאת במחשבה; ללשון יש בה חלק מועט בלבד."
- " כל הדעות שבעולם מסכימות עם העובדה שמטרתנו העיקרית היא ההנאה." (ספר 1, פרק 20)
- "לא הרכוש כי אם ההנאה גורמת לנו אושר."
- "מי שאינו לוקח פסק זמן כדי להיות צמא, אינו נהנה מן המשקה."
- "תשוקה והנאה גורמות לנו אי שקט במידה שווה." (ספר 2, פרק 15)
- " אין בנמצא מעשה טוב שאינו משמח אדם טוב מלידה."
- " היכולת היחידה שאני זקוק לה היא לשמוח בחלקי."
- " כאשר אני משחק עם חתולתי, מי יודע אם אין היא משתעשעת יותר ממני?" (ספר 2, פרק 12)
- "מי שאינו חש בכאב, אינו חש בהנאה." (ספר 2, פרק 12)
רפואה
[עריכה](מתוך ספר 2, פרק 37)
- "ובאשר לרופאים, המקרה הוא בעל ערך גדול יותר מן התבונה."
- "אינני יוצא מגדרי על כך שאין לי רופא, רוקח או עזרה רפואית, כי אני רואה שיותר אנשים נפגעים מהם מאשר מן המחלות."
- "מדוע נשחרר מאחריות את הרופאים השולחים אנשים כה רבים אל מותם?"
- "אנשים בעלי סמכות רפואית מצביעים על העובדה שאין בנמצא תרופה ללא נזק בצדה."
- "בכל המחלות שבהן לקיתי מעודי לא מצאתי שלושה רופאים שיסכימו זה עם זה אפילו כאשר האבחנה הייתה קלה ביותר."
- "אין בנמצא מדע שבו הניגודים וחולשת ההיגיון כה נגלים לעין כמו במדע הרפואה."
מתוך ספר 3, פרק 13
- "אני מצר על כך שישנם אנשים שבגלל טיפשותם של הרופאים הפכו לאסירים של עצמם בעודם צעירים, שלמים ובריאים."
- "הרפואה מהווה מדע מטריד המונע מאתנו ליהנות משעותינו היפות ביותר."
- "הרופאים מצווים עלינו אורח חיים שאיננו רק חדש, אלא גם מנוגד לאורח החיים הרגיל."
- "אם הרופאים אינם עושים דבר שיש בו משום תועלת, לפחות הם מכינים את החולים למותם כאשר הם מערערים אט, אט את יסודות חייהם וגוזלים מהם את הנאותיהם."
- "אני שונא תרופות המציקות לי יותר מן המחלות."
- "גרמתי לכל הוראותיה של הרפואה לפנות את מקומן להנאותיי."
שונות
[עריכה]- "נראה לי כי לפילוסופיה אין דבר קל יותר מאשר לעמוד בפני אפסותנו והתחזותנו."
- "אנשים מנוונים וגסים אינם ראויים לעסוק בפילוסופיה." (ספר 1, פרק 25)
- "יבלת וכתם על המצח נראים לעין יותר מצלקת במקום אחר."
- "לאסור עלינו דבר, גורם לנו לרצות בו. לתת לנו דבר בשלמותו גורם לנו לבוז לו." (ספר 2, פרק 15)
- "לעושר, לבריאות ולתהילה אין יופי והנאה גדולים יותר מאשר בעליהם רוחש." (ספר 1, פרק 14)
- "אין חשיבות לעובדה שאנו רואים את הדבר, אלא כיצד אנו רואים אותו." (ספר 1, פרק 14)
- "אין תכונה המציינת אותנו בצורה טהורה וכוללת."
- "אין הרוחות שבים מביאות את הספן אל הנמל אם אין הוא יודע לאן הוא נוסע." (ספר 2, פרק 1)
- "תוכניותינו סוטות מדרכן מפני שאין להן כיוון ומטרה." (ספר 2, פרק 1)
- "מנהג גרוע הוא להאשים יין, בגלל שאנשים רבים משתכרים ממנו." (ספר 2, פרק 6)
- "החופש האמיתי הוא להיות מסוגל לעשות כל דבר בעצמך." (ספר 3, פרק 13)
- "איש אינו משוחרר מלומר דברי שטות; הצרה היא להתייחס אליהם ברצינות." (ספר 3, פרק 1)
- "הבה לא נתבייש לומר את מה שעל אודותיו אין אנו מתביישים לחשוב." (ספר 3, פרק 5)
- "הנשים צודקות כאשר הן מתלוננות על החוקים, כי חוקקנו אותם בלעדיהן."