דורון רובין

דורון רובין (נולד ב־1944), איש צבא ואיש עסקים ישראלי, כיהן כראש מה"ד בדרגת אלוף. שירת כלוחם ומפקד בצנחנים.

• "ובתור בן מושב, שגם היה חניך בתנועת נוער גם בתנועת המושבים גם בתנועה המאוחדת, היה לי מובן מאליו שאני הולך, שאני מתנדב לצנחנים. קודם כל אני מחזור מאי. ומחזור מאי... אני סיימתי תיכון הייתי אמור להתגייס באוגוסט 1962. ובגלל, גם קצת הכדורגל אבל בעיקר המשק... לעזור לאבא, ביקשתי דחייה וקיבלתי אותה בקלות והתגייסתי במחזור מאי שאז עוד היה 'מאו מאו'. וזאת היתה... הגיוס עצמו... הם פשוט עמדו בחוץ המ"כים, ואני באתי. ודבר ראשון הם הורידו אותי לארבעים שכיבות סמיכה לראות אם אני בכלל מסוגל לעמוד בסטנדרטים של הצנחנים. ראיינו אותי, חייקה גיורא היה המ"פ, ראיין אותי. ו... לא אמרו לי כלום יום מיוחד היה. הפלוגה היתה פלוגה מיוחדת. מחזור מאי היה משהו מיוחד. אני זוכר שבאתי הביתה עם הכומתה האדומה, כל המושב היה על הרגליים. ואני הייתי מאוד גאה בעצמי, בכל זאת. וזה הסתדר... זה היה חלק מהתוכנית... מדפוסי הפעילות שתכננתי. לא דיברתי על... לא חשבתי על שום קריירה. היה מסלול קשה, מסלול מפרך, תובעני מאוד." מתוך הראיון שערכה טלי ליפקין- שחק עם דורון רובין בתוכנית הרדיו "על אזרחי", גלי צה"ל, 1 באוקטובר 2011.
• "להיות מח"ט 35 ולמות." מתוך הראיון שערכה טלי ליפקין- שחק עם דורון רובין בתוכנית הרדיו "על אזרחי", גלי צה"ל, 1 באוקטובר 2011.
• "קודם כל זאת חטיבה מדהימה. זאת חטיבה שכל המסלול שלה, כל המסורת שלה זה מסורת של לחימה... לא משחקת. ו... היא גידלה את מיטב המפקדים, מיטב הלוחמים. זה חיילים מתנדבים שאין גבול בכלל ליכולות שלהם, אין גבול לנתינה שלהם. ואין דבר שאת לא מציבה שהם לא מגיעים אליו. אין רף שלא הצבנו, אנחנו ואלה שבאו אחרינו, ובטח קודמינו שהיא לא מגיעה אליו. ו... זה פשוט... זה מחייב. גם המבצעים שהיא עשתה גם האנשים שגדלו בתוכה, גם הפיקוד הבכיר- רמטכ"לים ואלופים, והחברות... ואחוות הלוחמים היא פשוט יוצאת דופן. והיא מקצועית. זה לא חטיבה רגילה היא חטיבה מיוחדת במינה על כל היבטיה ותחומיה." מתוך הראיון שערכה טלי ליפקין- שחק עם דורון רובין בתוכנית הרדיו "על אזרחי", גלי צה"ל, 1 באוקטובר 2011.
• "אני מכיר רק כיוון אחד – מערבה!" ~ פקודה שנתן בקשר למפקד מחלקת טנקים שניסה לסגת. בקרב ואדי מבעוק "מערבה" פירושו אל האויב. מתוך הספר "בהם יותר מכל" מאת תא"ל אלישיב שמשי.
• "מקצוען אמיתי." ~ על אל"מ עוזי יאירי, שהיה מפקדו בחטיבת הצנחנים.
• "אני זוכר שבאותה תקופה היו לנו לבנות של יכולות מקצועיות בכל תחומי הלחימה: לא משנה איפה נחתת – יכולת להגיע ליעד במדויק ולבצע לחימה מקצועית. הנועזות הייתה בעצם ההחלטה לבצע פעולה במרחק כזה. נכון, שכאשר אמרו לי שצריך לפשוט על מחנה אל־באדווי, זה נראה לי מעבר לאופק, אבל בסופו של דבר, הפונקציה היחידה לגבי, הייתה – זמן שיט. כל שאר הנושאים כמו: ניווט פרדסים, מעבר קירות בטון, הליכה שקטה עם מטען, לחימה בשטח בנוי – היו לחם חוק. במבצע הזה לא היה שום תחום מקצועי שלא הכרנו קודם. לכן כשאמרו לנו: חברים, יש לכם ארבעה ימים להתכונן, נשאר רק לעשות מודלים." ~ על מבצע ברדס 54 - 55, מתוך הספר "זה היה סודי ביותר" מאת יוסף ארגמן, 354.
• "זה היה מחזה מדהים – הצבא המצרי, שדבר כמעט לא היה בינו לבין מרחבי סיני ממזרח לתעלה, נאלץ להיעצר, להסתובב לאחור ולסגת מפני גדוד צנחנים." ~ על קרב ואדי מבעוק בו פיקד על קרב גדוד 202 במלחמת יום הכיפורים, מתוך הספר "עדויות מגובה החול" מאת מעוזיה סגל
• "אנחנו בדרך הנכונה למרכז אמריקה. אטימות זה הדבר הכי גרוע. חברה שיכולה להיות אטומה לאמא שדוחפת את הבן הנכה שלה, להיות אטומה לתאונות דרכים. שום דבר לא מעניין אף אחד. כל אחד עוסק לעצמו. אין, אין, אין." ~ מתוך כתבה בעיתון "מעריב", 22 באפריל 2004
• "היכולת של מרדכי להתמודד אחר כך עם הגדוד ולהוביל אותו זו מנהיגות פראקסלנס. את זה אי אפשר לקחת ממנו. הוא לקח גדוד גמור בבוקר ועבר איתו את התעלה, אבל סיפור הקרב בחווה הוא סיפור גבורה אישי. זה סיפור אדיר של אחוות לוחמים, סיפור אדיר של אומץ לב, אבל ברמה המערכתית, ברמה הצבאית־מקצועית, ולא באשמת הגדוד, הוא כישלון. הוא כישלון נוראי אפילו, ועוד יותר נוראי בגלל המחיר. צריך להיישיר מבט ולהגיד את זה. כי אם לא נאתר וננתח כישלונות, אז יבואו אחרים. הטיוח הזה בשם הקדושה, קדושת הלוחמים המתים וההורים השכולים וכל הדברים שאני מכבד אותם, אבל המערכת הצבאית צריכה עם אזמל חד מאוד, וכואב לפעמים, לטפל במורסות האלה והכי חשוב זה לצאת מהמפגשים האלה יותר חזקים. החווה הסינית לא לבדה." ~ על יצחק מרדכי וקרב החווה הסינית, מתוך כתבה בעיתון "מעריב", 22 באפריל 2004
• "אתה מתחיל לדאוג לקריירה שלך, לדאוג לתחת שלך. אתה מתחיל לטייח, אתה רואה את זה שמעליך, אתה כבר יודע עליו משהו, אתה גם מחזיק אותו קצת בביצים, ככה מתפתחת התרבות הזו. אין את החשיפה המוחלטת, הנכונות להודות בטעות, ובדרך כלל אין מחיר אלא אם תחזור על השגיאות האלה כל פעם." ~ מתוך כתבה בעיתון "מעריב", 22 באפריל 2004
• "מוקי יכול לסמל את תקופת המבצעים המיוחדים והפשיטות בלבנון. לסמל את הנאיביות שבתחושה שאנחנו יכולים להגן על הגליל; לפני שקראנו לכך 'שלום הגליל', בסוף שנות השמונים. תחילת שנות התשעים. גם במבט לאחור הייתה זאת תקופה מאוד אינטנסיבית ומקצועית, עם המון רוח של אנשים שפועלים ברמה המקצועית הטובה ביותר." ~ על מוקי קנישבך, שנהרג כמ"פ בגדוד 890 במבצע "מוביל" (מקור)
• "זו הייתה קפיצת מדרגה מורלית ומקצועית של החטיבה... שחזרה עם קדר מפקדים אחר לחלוטין לאחר המבצע." ~ על מבצע איש דמים, עליו פיקד כמח"ט הצנחנים (מקור)
• "נשאר לי טעם מר בפה, חרא של הרגשה." ~ על הדרך שבה השתחרר מהצבא (מקור).
• "להיות מפקד חטיבת חי"ר זהו תפקיד מאוד מאתגר, יותר מתפקידי מח"ט אחרים. השריונרים יכולים לעשות פרצופים, אבל לוחם חי"ר הוא בעל ניסיון גדול יותר, ולהיות מח"ט חי"ר הרבה יותר מוכרב מאשר מח"ט שריון. אני לא מדבר על הפוטנציאל של החייל או המפקד, אלא על המסלול שהם עוברים. הייחודיות של מפקד חטיבת הצנחנים בפרט, היא בצניחה והראשוניות. אנשים יכולים להגיד שאלו לא יותר מקלישאות, אבל להיות מח"ט הצנחנים זה אומר צעד אחד לפני כולם. אם הצלחת בתפקיד, כלומר השארת חותם וגידלת אחריך דור של מפקדים- הרי שדרכך למעלה כמעט בטוחה. אני אישית פיקדתי על קצינים כמו יום-טוב סמיה, דורון אלמוג, בני גנץ ועוד רבים וטובים, וזאת הייתה חוויה בשבילי. הייתי מוותר על תפקידים אחרים שעשיתי במהלך שירותי הצבאי, אבל על התפקיד הזה לעולם לא. להיות מח"ט הצנחנים זה חלום שאתה חולם מרגע שאתה מגיע לחטיבה. אתה לא חולם על תפקידים אחרים ובכירים יותר." ~ מתוך הכתבה "אלופים" מאת טל זגרבה, "במחנה", 05.09.2008, (מקור).
• "אימוצו של הפיקוד מוכוון המשימה כשיטה או הימנעות ממנו, משקפים את תרבותו של צבא, והמונח 'תרבות' מתקשר כאן להיררכיה. מבחנו האמיתי של צבא הוא ללא ספק בשעת מלחמה, ואז יידרשו מפקדי המשנה לכלכל את מעשיהם בתבונה ללא הנחיות מפורטת. אולם הפיקוד מוכוון המשימה קשה במקצת למי שרגיל בתרבות אחרת. בעיתות רגיעה, בתרגילים, בפעילות בט"ש ובפעילות מיוחדת, חסרה לעיתים למפקדים נכונות לסמוך על מפקדי המשנה שימלאו את המשימה. הדבר קשור במידה מסוימת לנכונותם של המפקדים הבכירים לספוג אי הצלחה וביקורת. למרות שהטכנולוגיה המודרנית מאפשרת לקבל את כל האינפורמציה בעת ובעונה אחת, הרי על מנת להפיק ממנה תועלת מרבית, יש לעשות בה שימוש מושכל. משמעות הדבר אינה לדעת הכל כל הזמן, אלא רק לדעת את אשר דרוש לו למפקד כדי לקבל החלטה." ~ מתוך מאמרו הפיקוד מוכוון המשימה- מקומו וחשיבותו", "מערכות" 318, פברואר 1990, עמוד 6, (מקור).
• "לעתים חש המפקד צורך להישאב לתוך מה שהוא חושב שמהווה את מרכז הכובד. זהו צורך מאוד מוכר, אך הפיקוד מוכוון המשימה מחייב את המפקד להבליג על רצונו זה, ולצמצם את מעורבותו האקטיווית רק לאותו רגע שבו תידרש ממנו החלטה. רגע כזה הוא בדרך כלל רגע קריטי, כאשר נוצר מצב המשפיע על המשימה כולה, ואז ההתערבות היא התערבות חריפה, ברורה והכרחית- ממש כמו התערבות כירורגית ברפואה. אין ספק שסגנון פיקוד מעין זה דורש אורך רוח, ויכולת לבטוח בכושרו של מפקד המשנה לבצע את משימתו, ושומה על הצבא לטפח אווירה המעודדת סגנון כזה. כאשר מפקד, המאפשר למפקדי המשנה חופש פעולה, זוכה לקיתונות של ביקורת ולהאשמה שיטתו משקפת רדידות או חוסר רצון לרדת לפרטים, והאשמה זו מושמעת אפילו מפי מפקדי המשנה עצמם- אזי קשה לו לנקוט שיטה זו. בבדיקה מפורטת של שיטת פיקוד זו מתברר כי יש בה כל ה'פרטים' הדרושים, וחופש הפעולה הניתן למפקדי המשנה רק מסייע ומחייב. זהו קושי נוסף ואתגר שעל המפקד הבכיר ללמוד ולהתמודד עימו." ~ מתוך מאמרו הפיקוד מוכוון המשימה- מקומו וחשיבותו", "מערכות" 318, פברואר 1990, עמוד 6, (מקור).
• "במלחמה, משתבשות לעיתים המערכות, ואין אפשרות לשוב ולאשר תכניות או לתת פקודות מפורטות למפקדי משנה,הנקלעים למצבים אשר משתנים במהירות.מפקדי משנה שלא אומנו למצב כזה יתקשו אז לתפקד. בבט"ש סף הרגישות של המפקדים גבוה, ולכן הם נוהגים לעיתים להתערב באופן אקטיווי ולא נדרש. מיותר להרחיב את הדיבור על חסרונותיה של התערבות זו. ראשית, הדבר מטיל לחץ מיותר על מפקדי המשנה, ולעיתים מדובר בדרגי ביניים גבוהים למדי- מג"דים ואפילו מח"טים- המתלוננים על התערבות של מפקדים בכירים עד כדי אבדן שיקול הדעת. שנית, הדבר מחנך את מפקדי המשנה הזוטרים- יותר שלא ליטול על עצמם אחריות, ושלישית והחמור מכל, הם אינם מתאמנים לפקד באופן עצמאי, כפי שיידרש מהם במבחן הגדול הקשה מכול- המלחמה. אמנם יש במתן עצמאות למפקדי המשנה מחיר- נטילת סיכון לכישלון. אך יש להסתכן בתשלום מחיר זה, כי רק באמצעות אירועים של זמן שיגרה, שלא כולם סטריליים, האנשים יכשירו עצמם, ויכינו את עצמם למלחמה. יש להתגבר על החשש מפני המחיר שהמפקדים הבכירים עתידים להיתבע לשלם, כי הסיכוי בהתגברות עליו, רב מן הסיכון. טיפוח ועידוד השיטה בצבא צריכים להיעשות בשני מישורים: האחד ההכשרה, והשני - האימון תוך כדי פעילות שוטפת. המאמר שלפנינו מציג את יתרונותיה של שיטה זו כפי שננקטה בצבא המערב- גרמני. האם שיטה זו ישימה בצה"ל? דומני כי הנושא ראוי לעיון ולדיון נרחב יותר, ויש לקוות כי מאמר זה יעורר תגובות." ~ מתוך מאמרו הפיקוד מוכוון המשימה- מקומו וחשיבותו", "מערכות" 318, פברואר 1990, עמוד 6, (מקור).

נאמר עליו

• "אחרי המלחמה קיימתי תחקיר מטכ"לי ראשון באולם הספורט באיילת השחר בנוכחות כל מפקדי הגדודים ומעלה שהשתתפו במלחמה. היו שם מאות קצינים. על הבמה עלו מפקדי חטיבות בזה אחר זה, ותיארו את מהלכי חטיבותיהם. כולם שיקרו וסיפרו על הצלחות אדירות נוסח מלחמת ששת הימים. רק מח"ט חטיבה 500 עלה לבמה והודה – רבותי, עשיתי הרבה שטויות. הגעתי לעין זחלתא, עשיתי שטויות, התברברתי. לא זכור לי מפקד ברמה שלו שעומד לפני מאות קצינים ומנתח את ליקויי תפקודו. זה היה דורון רובין. אמרתי לעצמי: דורון רובין הוא בעל יושר מוחלט, הוא צריך להיות בעתיד רמטכ"ל. בסיום הכנס באיילת השחר אמרתי לכל הנוכחים: כולם חוץ מדורון רובין שיקרו. ניפגש לעוד כנס ואז אני דורש שתאמרו את האמת. הכנס השני היה בבית החייל בתל אביב. שם דברו מפקדי גדודים, ותמונת המלחמה החלה להתבהר. אחדים מהמג"דים דברו אמת. כנס שלישי קיימתי במטכ"ל עם אלופי משנה ומעלה. אני תחקרתי את המפקדים בעזרת הקלטות של שיחות בקשר וצילומי אוויר. שוב רק דורון רובין אמר את האמת. שני מח"טים זרקתי מצה"ל כי שיקרו במצח נחושה." ~ רא"ל רפאל איתן, מתוך מאמרו של ד"ר אורי מילשטיין "דורון רובין ודורון אלמוג – לבנות את צהל מחדש", "מקור ראשון" (מקור)
• "רובין כינס את כולנו בצאלים וערך תרגיל אוגדתי עם תרחישי אמת: גדוד חי"ר מסתער על היעד וגדוד שריון מחפה עליו באש חיה וצמודה המתקדמת עם הגדוד, כשחייל החי"ר הראשון נושא מעל ראשו פנס. עד אז ומאז לא ביצעו בצה"ל תרגיל כזה בגלל חשש לנפגעים. במבצע שלום הגליל נהרגו חיילים רבים שלנו במצבים כאלה. הזהרתי את רובין שחיילים מגדוד החי"ר עלולים להיהרג. רובין השיב לי: 'אם לא נתרגל תרחישי אמת באימונים – ניכשל במלחמות'." ~ סגן אלוף אבי ליאור, מתוך מאמרו של ד"ר אורי מילשטיין "דורון רובין ודורון אלמוג – לבנות את צהל מחדש", "מקור ראשון" (מקור)
• "הוא היה איש מקצוע מעולה בצבא, אחד המפקדים המהוללים. אני לא יודע מה בדיוק קרה לו, אבל הסביבה העסקית מאוד לא פשוטה: צריך ללמוד אותה, להכיר אותה, יש בה תחבולות והונאות, דברים נסתרים מהעין. זו סביבה שונה לחלוטין מצה"ל." ~ האלוף במיל' דורון אלמוג על רובין (מקור).
• "בקרב הזה הוא התגלה כמפקד אמיץ, נבון וכריזמטי, שידע לקבל החלטות במצבי לחץ. הגדוד הצליח להסיג לאחור 200 טנקים מצריים, כוח הגדול פי שלושה מהכוח שלו." ~ האלוף במיל' דורון אלמוג על תיפקודו של רובין כמג"ד 202 בקרב ואדי מבעוק (מקור).
• "'דורון רובין, שפיקד על הגיזרה, נכנס מיד לשטח עם אחד ממפקדי הגדודים. אחרי כמה דקות מפקד הגדוד חזר אלינו והודיע שרובין נשאר בכפר, מנסה להציל את הקצינים'. המשימה עכשיו היתה לאתר את רובין ולשולפו החוצה. עופר חקלאי, גם הוא בן ארבל, שבתחילת המלחמה היה סגן מפקד הפלוגה שבה לחם חביב, ביקש מתנדבים שייכנסו איתו ועם מפקד הגדוד לכפר. חביב התנדב, עם עוד ארבע עשר לוחמים אחרים. 'חקלאי, בן משק, היה מבחינתי קיר בטון', הוא אומר. 'היה לילה, חושך. מתי מפחד. התחלנו ללכת, ואז ראינו מרחוק הר אדם. זה היה רובין. התקרבנו אליו והוא אמר: 'יש לכם מזל שנגמרה לי התחמושת, אחרת הייתי מחסל את כולכם'. הכוח חזר לנקודת המפגש, שם הסביר רובין היכן נמצאים הקצינים." ~ אילן חביב, צנחן מילואים, מספר על רובין במלחמת לבנון (מקור).