"בחיים כל הדברים הטובים חולפים. אך גם הדברים הרעים, גם הם חולפים."
"אין לכחד, כי יש משהו מדאיג, אולי אף מחריד, בגישתם זו של אלה הטוענים לכתר המתינות, והם הקיצוניים להשלמה עם הרע."
"אין אנשים שקוראים להם אנשי ברזל. זו מליצה. כמובן, יש כאלה היכולים להעמיד פנים כלפי חוץ. אך אדם שיש לו רגש פשוט של מוסר, של מצפון, של אחריות לא יכול להיות איש ברזל. הוא חושב, שב ושוקל, האם מותר, ואם לא צריך לעשות אחרת."
"בכוונות טובות סלולה הדרך אם לא לגיהינום הרי לגן עדן של טיפשים." ~ מתוך ספרו 'המרד', עמ׳ 289
"תעמוד לנו, כתמיד, הנאמנות וההתנדבות." ~ ממכתבו של בגין בעניין בעיות כספיות של תנועת החירות, 7 באוגוסט 1975, ארכיון מרכז מורשת בגין
"עיקרה של חירות הוא חירות מפחד, כי הפחד הוא שליט לא פחות איום מכפי שהוא נסתר." ~ מתוך 'המרד', עמוד 21
"באתי פעם, כילד קטן, לבית־ספר גוי. וההתרחשות הראשונה באותו יום, שלא אשכחנה לעולם, הייתה קשורה בניסיון של תלמידים אחרים להאכילני את הבשר הזה, או למרוח שפתותי בשומן שלו. הייתי ילד, והם היו רבים. ואני זוכר את המלחמה, את ההיאבקות, את כל מה שהתרחש באותו רגע בתוכי; את הנסיון למנוע את הדבר הזה; את הזעזוע הנפשי. בן עשר הייתי." ~ על חוק איסור גידול חזיר, מתוך נאום ביום ט"ו בחשוון תשכ"ב, 19 בפברואר 1962, דברי הכנסת[1]
"מלחמה זו, לא נגדכם היא מופנית. אין אנו רואים בכם אויבים; רוצים אנו לראותכם כשכנים טובים. לא באנו להשמידכם או לנשלכם מן האדמה, עליה הינכם יושבים. בארץ־ישראל יש די מקום גם בשבילכם, גם בשביל בניכם ובני־בניכם וגם בשביל מליונים יהודים שאין להם חיים אלא בארץ זו. הממשלה העברית תעניק לכם שיווי־זכויות מלא; השפה העברית והשפה הערבית תהיינה שפות הארץ; לא תהא הפליה בין ערבי ליהודי... המדינה העברית תהיה בית משותף בשביל כולנו, ושלום ויחסי שכנות טובה יהיו בינה לבין ארצות ערב העצמאיות. [...] אולם היזהרו גם אתם מלשמוע בעצת המסיתים. אל תנסו להרים יד על חיי היהודים או על רכושם. כי, אם... תרימו פעם יד נגדנו – ניאלץ לגדוע אותה בלי דיחוי... אם תרצו, ולא תאזינו לך מסיתים, שלום וידידות ישררו בין שני העמים לעדי עד... יחד נתקדם עם העמים החופשים בעולם לחיי צדק וחופש, לחיי אושר וכבוד." ~ מתוך "במחתרת", כרוז אצ"ל, כ"ז באלול תש"ד, 15 בספטמבר 1944[2]
"לא פעם שאלתי את נפשי: לוּ מותר היה לנסוע לבריסק... ההיית קם ושם פעמיך אל העיר בה בילית את שנות הנעורים השמשיות? [...] אומנם, ייתכן כי הבית הקטן... עודנו עומד על תלו; אך 'הבית', בית אמא ואבא, איננו ולא יהיה... כי שלושה דברים עיקריים נטלתי... מבית אבא ואמא, ואשאם בלילות מגור, בימי מסה, בשעות מבחן. ואלה הם: לאהוב יהודים, לא לפחד מפני גויים, ושלישית: טוב לגבר כי יישא עול בנעוריו."[3]
"האמת אינה תלויה בכוח והצדק אינו צמוד לרוב." ~ חרות, 'אחד לגוי אחד לעברי?', 6 באוגוסט 1954
"יש אנשים מאמינים, ויש אנשים שמאמינים שלא צריך להאמין. גם זו אמונה, וכל האמונות צריך לכבד במדינה חופשית, בין אנשים בני חורין." ~ בישיבת הממשלה 12 במאי 1969, מתוך מנחם בגין - מבחר תעודות בהוצאת ארכיון המדינה, עמ' 186
"29 שנים חיינו תחת משטר פרוטקציוניסטי המשחית כל חלקה טובה עם הפתקים האלה הנודעים, והאזרח היה תלוי בשלטון בעצם מחייתו בפרנסתו בקיומו. קראנו דרור לכל הציבור, איש לא תלוי, אין אפליה, אין מפלים חבר מפלגה על חבר של מפלגה אחרת. קראנו דרור לעם הזה במדינתנו שלנו." ~ (מתוך נאום הניצחון לאחר מהפך הבחירות, 1977)
"סגנון יהודי טוב." ~ כתשובה לשאלה "באיזה סגנון אתה מתכוון להיות ראש ממשלה?", במסיבת עיתונאים, 1977
"לא שואלים ג'נטלמן איפה הוא היה בלילה." ~ בתשובה לשאלת כתבים היכן היה בלילה בו נפגש עם בשיר ג'ומאייל
"אתה לא מנהל פה את העניינים! אני מנהל את העניינים! אל תשכח זאת!" ~ נוזף באריאל שרון בזמן מלחמת לבנון[4]
"איני יכול עוד." ~ בהודעה על כוונתו לפרוש, 1983
"אויבינו קראו לנו 'טרוריסטים' [...] אולם מה למלחמה, שביסודה הונח כבוד האדם, המתקומם נגד שעבוד והשפלה, נגד דיכוי אחיו והפקרתם לשעבוד ולרצח, מה למלחמת־מצווה ול'אימתנות'? הן נהפוך הוא. אולי כל תמצית מלחמתנו הייתה התשוקה לשחרר את עמנו מנגעו העיקרי – הפחד. איך יכולנו עוד לחיות בעולם אכזרי זה, שבו מותקף היהודי באשר הוא יהודי... איך יכולנו עוד לחיות בלי נשק, בלי מולדת... קמנו אפוא למרוד ולהילחם, לא בכדי להטיל אימה, אלא, להפך, בכדי להסיר פחד. מבחינה היסטורית לא היינו 'טרוריסטים'. היינו אנטי־טרוריסטים." ~ מתוך "המרד"[5]
"ולעליזה אשתי, זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר, בארץ זרועת מוקשים." ~ לאחר שניצח בבחירות בשנת 1977 (הוא התבסס על הפסוק שבספר ירמיהו, פרק ב': "כה אמר ה', זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותיך. לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה")
"מה נשתנה דור המרד מן הדורות שקדמו לו? הוא למד כי העולם לא ירחם על יהודים שחוטים, אך יכבד יהודים לוחמים. הוא הבין, כי, אם לא נשחרר את עצמנו, לא נשוחרר, אלא נושמד. אין תקומה בלי מרד. וראשית חוכמת המרד – ברוח. אל תאמר; מה שהיה, יהיה ואין לשנות. נהפוך הוא. מה שיהיה, היה; אפשר לשנות. איזהו איש מציאותי? המאמין, כי אפשר במקום מציאות קיימת, ליצור חדשה. קום ולחם ועשה ושנה. זהו הצו. אלוהי הוא. אנושי הוא. הודות לו עולה אדם, משתחרר עם, מתקדמת האנושות. אם לא תישמע לו, לא זו בלבד שתהיה עבד; תגווע." ~ מתוך עיתון "חרות", י"ד בניסן תשי"ח, 4 באפריל 1958[6]
"ראיתיך אמש בישיבת המרכז מוחא כף לנאום, שבקעה בו השנאה את ידידך. משום כך הריני להודיעך, כי לצערי לא אוכל עוד לראותך כידידי, אל תפנה אלי לא בכתב ולא בעל פה." ~ פתק ששיגר לאחד מחבריו, אחרי ישיבת מרכז סוערת של תנועת החירות בספטמבר 1966 (ירושלמי ש., "אם בגין היה מתמודד היום בליכוד, ספק אם היה נבחר לכנסת", באתר nrg, 15 בפברואר 2013)
"בבוא היום, אם יחליט נאצר לפתוח באש, ובידיעת המציאות עלינו להניח כי אין שום ספק שיבוא יום כזה – יהיה לאויב יתרון מכריע בארטילריה ובשריון; והפעולה הברוכה של חיל האוויר שלנו בחודשים האחרונים... יהיה קשה מאוד לבצעה בלי אבידות במספר ניכר בקרב טייסינו ובמטוסינו." ~ מתוך נאום ביום כ"ג באב תש"ל, 25 באוגוסט 1970, דברי הכנסת[7]
"אני מבקש ממכם ללכת לקלפי ולהטיל את הפתק הנכון. פתק אחר פתק, גשם נדבות של הפתקים הנכונים: מח"ל." ~ בנאום בחירות בעצרת מרכזית שנערכה יומיים לפני בחירות 1981, בכיכר מלכי ישראל
"האמת היא ערך מוחלט. אין היא זקוקה לאישורם של אלה המורדים בה. אבל, אם גם המתכחשים לה מודים בה, אות הוא כי ניצחונה השלם הוא בלתי נמנע." ~ מתוך "המרד", עמוד א'
"הקומוניזם הוכה לא באלימות אלא ברעיון. הציונות היא האידאה שגברה על החינוך הקומוניסטי." ~ מתוך "המרד", עמוד ב'
"אולי אין דרגות לאושר; לסבל יש דרגות. אם תוריד את האדם לדרגת סבל ראשונה, ישאף לחזור לנקודת המוצא. אף אם תוסיף להורידו בסולם הסבל – לא למדרגה של 'אי סבל' ישאף לחזור, אלא למדרגה הקודמת של 'פחות סבל'. את כל המתהווה מחוץ ל'סולם הסבל' כמעט וישכח." ~ מתוך "המרד", עמוד 19
"מה שאנו נוהגים לקרוא 'חיי ציביליזציה' אינו כלל הכרח חיים, אלא הרגל בלבד. אפשר להיגמל מהרגלי 'הציביליזציה' כפי שנגמלים מהעישון: מתחילה בקושי, אחר מכן מיתר קלות ולבסוף – למי דרוש העשן?" ~ מתוך "המרד", עמוד 23
"אל תרבו להשתמש במלה: 'בריון'. בשם זה נקראו הקנאים בימי המרד נגד רומי. התרצו להפוך שם לוחמי חופש לשם גנאי, לשם נרדף לסכינאי, לרוצח? אם תפנו למילון הקלסי ותחפשו את המלה 'בריון' – תקראו אדם המתאכזר למתנגדיו. אם זהו הפרוש – יש בריונים רבים בחלונות הגבוהים של הממשלה הזאת."
"אומץ לב אזרחי, העולה לעתים בחשיבות, על פי העדות של אחד מגדולי המצביאים הצרפתיים, על אומץ לב צבאי, אינו נמכר בשוק. לא קל לחנך עם לאומץ; לא קשה להבהילו."
"אתה קיבלת אלף דולר? ואתה? ואתה?" ~ במהלך הבחירות לכנסת השלישית, טוען שמפא"י לא העבירה כספים שקיבלה מארה"ב לאזרחים.
"אם אני אהיה ראש הממשלה – כולם יזיינו[8] אותנו!" ~ לפי עמוס עוז, "סיפור על אהבה וחושך"
"הקיבוצניקים המיליונרים עם בריכות השחייה שלהם..." ~ נגד הקיבוצים.
"אני אשלח טייסים יהודים למות - או יותר גרוע, לשבי - בשביל בחירות?!" ~ על הפצצת הכור העיראקי, מגיב לאישומים שעשה זאת בשביל בחירות.
"הרי הסורים מפחדים מפני מלחמה עם ישראל... אם הם יתקיפו אותנו, אוהו! אסד, היזהר, אסד! היזהר... יאנוש ורפול מוכנים! עכשיו אנחנו מחכים לבואו של מר פיליפ חביב... הוא יהיה בדמשק, יבוא אלינו ביום רביעי, ואני אשמע ממנו מה קרה... הטילים יזוזו, אני אשאל אותו, או לא יזוזו? אתה מזיז אותם או אתה לא מזיז אותם? אם אתה לא תזיז אותם אנחנו כבר נזיז אותם!" ~ לתומכי ליכוד בבחירות לכנסת העשירית
"אל תאמינו גם בחוכמה המסתורית של שירותי סתר, רוסיים, אנגליים, או אחרים. אף עליהם חלים החוקים הרגילים של חוכמה וכסל, של כשרון וטמטום. אין הם "בלתי מנוצחים" ~ מתוך "בלילות לבנים", עמ' 30
"אני באתי מן המחתרת הלוחמת. אני לא מפחד מפני אף אחד... אנחנו ראינו את המוות לעינינו כל יום." ~ נאום ב־1981
"ואם יש כמה יפי נפש שהחלו לעקם את האף שלהם – אז שיהיה להם אף עקום." ~ לקנצלר גרמניה הלמוט שמידט שביקר את ישראל בנוגע למדיניותה כלפי הפלסטינים
"ראשית, אתה נשיא ואני רק ראש ממשלה, ושנית, אתה מבוגר ממני." ~ מסרב לבקשתו של נשיא ארצות הברית (בעבר) רונלד רייגן לפנות אליו בשמו הפרטי (ויסברג א. & יעקבי ל., "חשיפה: המכתבים הגנוזים של מנחם בגין", באתר ישראל היום, 1 באוקטובר 2014)
"אם אינך משיב למכתב הרי זה כאילו לא לחצת את היד שהושטה לך והותרת אותה תלויה באוויר."[9]
"גבורתכם אינה נופלת מגבורת המכבים." ~ מתוך דבריו למפקדי סיירת מטכ"ל, 1980[10]
"מה פירוש המלה 'אמוציה' בלטינית? רגש. האם אני אכחיש שיש בלבי רגשות? יש ויש. אני חושב שבלבו של כל אדם יש רגשות. האם הרגשות צריכים לסתור את השכל? במקורות שלנו יש ביטוי נהדר, אדיר, 'שיכול הלב'. בלב יש גם שכל וכן להיפך, שיכול הלב. אז מפחידים אותנו באמוציות. רגשות אנוש הם דברים מובנים מאליהם. אלא מה הם? אדם אוהב – זו אמוציה, רגשו; אדם מתייחס לבנו על־פי אמוציה, רגש; לאמו – אמוציה, רגש; אם מוכנה לתת את חייה כדי להציל את ילדה – אמוציה, רגש. מה נזעקתם לדבר פתאום על אמוציות? איזו בושה מצאתם ברגשות אדם? מה רציתם? שאדם רק משום שהוא ראש ממשלה יפסיק להיות אדם עם רגשות? לא." ~ מתוך ישיבה של הכנסת התשיעית, שם כונה "אמוציונלי"
"אדוני יושב ראש הכנסת, אבקש סליחתו וסליחתם של כל חברי הכנסת שבנוקדה זו אולי אומר משהו הקרוב לאלף בית. אבל ישנם ימים בהם אתה צריך, יכול, זכאי, חייב, לשוב אל האח הקטנה הבוערת ואל השלהבת המהבהבת,לשוב וללמוד את האלף בית." ~ מנאומו של בגין בכנסת ב־9 בפברואר 1970 בדיון בנושא: מיהו יהודי?
"יחיאל יקירי, בבוא היום, הואל נא לקרוא באזניהם של יקירי נפשי, ידידים וחברים את בקשתי זו: אני מבקש לקבור אותי בהר הזיתים, ליד מאיר פיינשטין ומשה ברזני, והריני מודה לך ולכל מי שיעשה לקיום הבקשה. שלך באהבה, מנחם בגין" ~ מתוך צוואתו של מנחם בגין [11]
"יהיה קשה, ישמיצונו כמו שכבר התחילו להשמיץ! יציגו את חברכם הזה, העומד לפניכם; איך שהוא לוקח את שתי הלחיים שלו בשתי אצבעותיו, והוא כמעט מוחץ אותן כדי שתהיינה אדומות. מדוע? מפני שהם מתביישים עכשיו להציג את הצבע האדום, הסוציאליסטי, מתביישים, מפחדים, אז הם רוצים שאני אהיה אדום."
"בסופו של דבר, אהיה חייב לחתום על מה שנחליט לחתום." ~ במסר תקיף לנשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר שלחץ עליו לחתום על הסכם להצבת קציני קישור מצרים בעזה (ויסברג א. & יעקבי ל., "חשיפה: המכתבים הגנוזים של מנחם בגין", באתר ישראל היום, 1 באוקטובר 2014)
"נוצרה אגדת כזב – או ביתר דיוק יצרוה חוגים מסוימים, שאולי הם קרובים יותר אליך – כי איש מלחמה הנני, וטבעי הוא זה של שואף דמים. כל ימי ידעתי שאין דברים רחוקים יותר מהאמת מאלה; כל ימי שנאתי מלחמות, והנשיאה באחריות לחיי אדם הייתה הקשה בניסיונותי. הואל נא לרשום לפניך, על פי ניסיוני שלי, מר עוז הנכבד, אדם הלוחם לחירות עמו, ליתר דיוק להבטחת קיומו – והן כך היה בשנות ה־40 – יכול להיות שהנו איש שלום." ~ במכתב לסופר עמוס עוז (ויץ י., "מר עוז הנכבד, נוצרה אגדת כזב כי איש מלחמה הנני", באתר הארץ, 25 ביוני 2014)
"ניסיתם, מורי ורבותי מן המערך וממשלת המעבר הזאת, לחלק את העם הזה לשני מחנות – מחנה שלום ומחנה הרוצה במלחמה. באתי היום, אדוני היושב־ראש, לומר לכל הבית ועל ידו לכל עם ישראל, כי זו עלילת דם אשר כמותה לא הועללה על מאות אלפי יהודים ונציגיהם מאז שונאי ישראל העלילו את עלילותיהם עליו... ואנחנו מודים בכך שכל היהודים רוצים בשלום בכל לבם ובכל נפשם. הליכוד רוצה בשלום כמערך והמערך רוצה בשלום כליכוד, וכל בית ישראל מייחל לשלום ומתפלל אליו. וכל היהודים שונאים שפיכות דמים וכל היהודים רוצים להימנע מיתמות, משכול ומאלמנות, משום שבדור הזה ניגר דמנו כמים. אל תחלקו עוד את העם הזה למחנה שלום ולמחנה מלחמה. זה חטא ומן החמורים ביותר בתולדות ישראל." ~ מתוך כנס מיוחד של הכנסת השביעית
"No more war, no more bloodshed, no more attacks." – "לא עוד מלחמה, לא עוד שפיכות דמים, לא עוד התקפות." ~ בטקס חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים
"אנחנו נלחמים היום על השלום. אשרינו שזכינו לזה. כן, יש קשיים בשלום, יש; יש מכאובים בשלום, יש; יש קורבנות למען השלום, יש; כולם עדיפים מקורבנות המלחמה!" ~ בזכות הסכם השלום עם מצרים
"אם תימשך האפליה בשטח המסים. אם משלמי המסים – שהם פועלים, בעלי מלאכה, סוחרים, רופאים, עורכי דין, תעשיינים, יוסיפו להיקרא מתוך כפיה להחזיק בפרי עבודתם את ה'טראסטים ההסתדרותיים' שאינם משלמים מס – תהיה זו זכות מוסרית לכל אזרחי המדינה לומר: אין מס בלי שוויון." ~ מתוך: חרות, 'מנחם בגין באסיפה המונית בבת-ים אין מס בלי שוויון', 29 בנובמבר 1954
"כלל גדול הוא בהיסטוריה אם החובה לתשלום מסים אינה כללית היא אינה מוסרית; והתוצאה היא כי אם הממשלה מנסה לרמות את האזרחים, האזרחים מרמים את הממשלה." ~ מתוך: חרות, 'הקץ לאפליות במסים מ. בגין וי. בדר ב"מוגרבי" הטראסטים ההסתדרותיים הרוויחו כ־69 מיליון ושילמו למס הכנסה 360 אלף לירות בלבד', 28 בנובמבר 1954
"השילוב המשעבד של ה'שליט' עם ה'מפרנס' יביא להפליות משוועות, לפרוטקציה משחיתה, לזלזול בחוק, לחורבן המוסר האזרחי, להרס המשק הצמא להשקעות, לעליית יוקר־החיים, לתמוטת המטבע, לערעור האמון, לצמיחת השוק השחור – לפשיטת רגל כלכלית." ~ מתוך: חרות
"עוד נגיע לימים גדולים! עוד נחיה במדינה המבוססת על חרות וצדק, עוד נראה בנחמת ציון המשוחררת." ~ מתוך נאומו של יושב ראש תנועת החרות בגין בפתיחת הוועידה הארצית השלישית של התנועה, 21 באפריל 1954
"כל מונופול, תהא צורתו מה שתהא, מדכא את האדם הפשוט." ~ מתוך: חרות, 'מולדתנו היא יחידה בפני עצמה ואין חוק בינלאומי שיצדיק נוכחות גדודי פולשים בארץ שאינה ארצם', 13 בדצמבר 1948
"המונופולין, אשר לפי חוקי הברזל של הכלכלה, שואף לריכוז הון מכסמלי ולהחרבתו של כל גורם, העוסק או מוכן לעסוק באותם שטחי היצירה. משום כך נלחם לסילוק המונופולים מחיינו הכלכליים; וכן נלחם למען חוק שימנע הקמת מונופולים בעתיד. כי רק סילוק המונופוליזציה יפתח את הדרך לפתוח המשק, תכנו והבטחת דרגת חיים עולה על העמלים; וגם ישחרר את המוני העובדים, ובתוכם את העובדים במפעלים המונופוליסטיים, מהשתעבדות חומרית וגם מדינית למנגנון כל יכול." ~ מתוך: חרות, 'דברי מנחם בגין בקול ישראל עמנו ראוי להנהגה משחררת והוא יקימנה למען שחרורו ועתידו', 25 בינואר 1949
"מעמד של בורגנים ותעשיינים יהודים הרואים את עצמם עד היום קומוניסטים, אלה שבשעתו ברחו מרדיפות נגד הקומוניסטים לארגנטינה. בינתיים התבססו יפה והם מראשי המנצלים, טוענים שהם קומוניסטים. אלה כדוגמת הסוציאליסטים שלנו השונאים את בעלי ההון ואוהבים רק את ההון." ~ מתוך: חרות, 'מנחם בגין בחזרו מן הגולה מדיניות רעב מחלישה את הדור ומבריח הון יהדות הגולה', 7 בנובמבר 1949
"אין כופים את היהדות על איש ואין כופים איש על היהדות. בני חורין יכולים להסכים לכלל כפול זה? היכן הכפייה? נכון אם האם אינה יהודיה אין הילד יהודי. אבל גם אם אדם בכלל אינו מבית ישראל, ורוצה להצטרף לעם היהודי, עליו לקיים גיור. זאת ההלכה. שומו שמים כופים עליך ישראל! אבל אני רוצה לשאול את חברי הכנסת הטוענים כך: ואם לא יקיים גיור ויוכר כיהודי, זאת לא תהיה כפייה? הן זוהי כפייה לכל העם היהודי לדורותיו! על המיליונים שאינם עוד, על המיליונים החיים, ועל המיליונים שיבוא. האיש לפי הכרתם, ולפי הכללים שבהם הם חיו אלפי שנים, אינו יהודי, ואף על פי כן אומרים: קבלו אותו, הוא יהודי." ~ מנאומו של בגין בכנסת ב־9 בפברואר 1970 בדיון בנושא: מיהו יהודי?
"נכון, יש להקל בגיור. לא לנו לשפוט מה שהיה בדורות שעברו, יש פירושים שונים לגבי גרים. היקשו והקלו. היו תקופות שונות. [...] היום התקופה היא מיוחדת במינה. [...] בברית המועצות נוצרו תנאים שבגללם נישואי תערובת נעשו בתקופה מסוימת כמעט לחם חוקו של העם היהודי. איש לא אשם בזה, אלה התנאים הם באים עלינו. אנו מבקשים וקוראים להקל עליהם להצטרף אל עמינו." ~ מנאומו של בגין בכנסת ב־9 בפברואר 1970 בדיון בנושא: מיהו יהודי?
"יש כאלה המנבלים פיהם ואינם מהססים לומר שההלכה היהודית גזענית היא ושהיא מזכירה את הנאצים. אוי לאזנים שכך שומעות. בימים בהם כל אויבי נפשינו קוראים לשחרור ארצינו – 'כיבוש נאצי'; בימים בהם אלה שחתמו על ההסכם עם הנאצים ופתחו את חצובות הרשע לקראת מלחמת העולם השנייה, מכנים אותנו בשם הטמא. באים במדינתינו שלנו בני עמנו ומטילים דופי כזה בעמנו לדורותיו. מה רוצים אנשים אלה, שהילדים שלנו יתביישו בכך שהם נולדו יהודים? מה הם רוצים, שנאמר כי עלינו לברוח ממורשת אבותינו כדי להיות אנשים הגונים ולא נאצים וגזענים? ההלכה היהודית, הקיימת אלפי שנים, היא גזענית, ואדם המכבד את עצמו יברח ממנה ת"ק פרסה? האם באנו לכאן כדי להתבייש ביהדות שלנו, באבות אבותינו או כדי להמשיך במורשתם?" ~ מנאומו של בגין בכנסת ב־9 בפברואר 1970 בדיון בנושא: מיהו יהודי?
"ההלכה היהודית גזענית? מאז העלילו עלילות דם על העם הזה, עוד לא הייתה נוראה מזו שמקורה עלילה עצמית. הגזענות שונאת זרות וגירות, וההלכה היהודית? [...] כמעט בכל פסוק כזה חוזרת ונישנית הפקודה והפקידה, כי גרים הייתם בארץ מצרים. היכן תמצאו מוסר אנטי גזעני עליון כזה?" ~ מנאומו של בגין בכנסת ב־9 בפברואר 1970 בדיון בנושא: מיהו יהודי?
"יש סוכנות ידיעות טלגרפית המשרתת את כל העיתונים בארץ, גם את 'חרות' שלנו היא משרתת, אשר בידיעתה על המאורע כתבה 'בריונים תימנים משעריים'. מה קרה לנו? שמעו ידידים ויריבים: כאשר היינו בארצות נכר היו אומרים שיש הבדל בין גורלו של גוי לבין גורלו של יהודי. גוי כי יגנוב – 'איש אחד גנב' – נאמר. יהודי כי יפשע – 'יהודי פשע' נאמר. הנעביר מנהג אנטישמי זה לארצנו? ועל כן: אל תגידו 'תימני'. תימני הוא ערבי הגר בצנעה או בסביבתה. יהודי הבא מתימן יהודי הוא. באנו הנה להקים אומה מלוכדת, עם אחד, מה החשיבות מנין כל אחד בא?" ~ מתוך: חרות. 'מ. בגין בעצרת אלפים ברחובות: כספי המדינה נעלמו, חיי אדם הפקר והמוסר נהרס, עד כי ירצח איש את רעהו', 31 באוקטובר 1954
"אין זו הפעם הראשונה שיש תופעת התנשאות בישראל כלפי יהודי מזרח, אלא שהמושג פושט צורה ולובש צורה. היו ימים בהם היה קיים המושג בלעז של יהודי מזרחי 'אוֹסט־יוּדען'. מי שזוכר את הימים ההם... יודע, כי היו ימים כאשר המושג הזה היה פשוטו כמשמעו, בפי אלה שהשתמשו בו, שלילי. מעל לכול, צריך בכל התקופות לעקור כל רגש של התנשאות וכל דיבור וכל כתב של התנשאות שאין לה כל הצדקה. כפי שנוכחנו לדעת מנסיוננו בימים ההם, גם באירופה בין ה'אוסט־יודען', בין היהודים המזרחיים, היו אנשי אינטליגנציה, נבונים, בונים, חוזים. הוא הדין ביחס ליהודי המזרח." ~ מתוך נאום ביום ג' בטבת תשכ"ה, 8 בדצמבר 1964, דברי הכנסת[12]
"האם... קיימת אפליה שקוראים לה 'עדתית' במדינה? [...] בשום פנים ואופן אנו, יריביה ההיסטוריים של מפא"י, לא נסכים להאשמה שהיא בכוונה גורסת, או מנהיגה, אפליה על רקע זה." ~ מתוך נאום ביום ג' בטבת תשכ"ה, 8 בדצמבר 1964, דברי הכנסת[13]
"אני חייב לומר שאם מישהו יקראני 'אשכנזי', ארגיש עלבון עמוק בליבי מסיבה אחת: זו, במלה אחרת, התקשרות עם הגרמנים (אשכנז הוא השם היהודי הישן לגרמניה)... אינני רוצה להיקרא 'גרמני'... הפרדוקס בתולדותינו בימים אלה הוא בזה שאנו מחלקים את עמנו מעיקרו לשני חלקים על־פי מוצא משתי ארצות אשר עשו לנו בתקופה מסוימת את העוול הגדול ביותר[14]. מדוע אנו צריכים להוסיף ולשאת את המעמסה הזאת?" ~ מתוך נאום ביום ג' בטבת תשכ"ה, 8 בדצמבר 1964, דברי הכנסת[15]
"עד אתמול לא הכרתי את המילה צ'חצ'חים, אך אמש שמעתי את הבדרן... דודו טופז...[16] מכנה את אנשי הליכוד צ'חצ'חים... הם[17] פתחו בלבותיהם רימון יד: לחצו! אשכנזי? עיראקי? יהודים! אחים! לוחמים! [...] רק תספרו להם מה אמר פה דודו טופז, כל העם חייב לדעת את זאת. זה משפט אחד בסך הכול: הצ'חצ'חים כולם במצודת זאב. אשרינו שהם במצודת זאב." ~ בתגובה לדבריו של דודו טופז שכינה את תומכי הליכוד צ'חצ'חים (הנאום המלא)
"ראיתי את נוסח התפילה שנקראה בקונגרס האמריקני. בלעז נקראה, אבל כדאי להזכירה וגם לתרגמה. האיש אשר נשא את התחינה אמר: And, save us from the pride of knowledge, ובתרגום: והצילנו מן הגאווה של ידע או של למדנות". ~ בנאום במליאת הכנסת מה-8 בדצמבר 1964 על דחיית בני עדות המזרח את החלוקה העדתית
"אנו מאמינים כי צדק סוציאלי אינו עניין של כמות, אלא של איכות... אם לאדם אחד יש בביתו זוג נעליים, ואילו לחברו יש חמשה זוגות אזי יש כאן הבדל כמותי גדול. ברם, אם לאדם אחד יש זוג נעליים אחד, ואילו חברו מתהלך יחף, ואין לו נעליים כלל אזי ההבדל חדל להיות כמותי והופך הבדל איכותי... אנו קובעים, כי בשלב הראשון להשגת צדק סוציאלי יש צורך לבער את ההבדלים האיכותיים בין אדם לאדם ובין שכבות החברה השונות." ~ מתוך: העיתון חרות, 'מה הייתה עושה תנועת החרות', מנחם בגין, עמ' 2, 18 בינואר 1954
"הישגים סוציאליים תלויים לא רק בתיאוריות סוציאליות; הם תלויים בכלכלה, בעבודה קשה, בחריצות ובפיריון עבודה גבוה. וכל התנאים האלה תלויים בשיטה של יוזמה חופשית." ~ מתוך: העיתון חרות, 'מה הייתה עושה תנועת החרות', מנחם בגין, עמ' 2, 18 בינואר 1954
"ייתכן ושוויון מלא בתחום הכלכלה בלתי אפשרי הוא, ממשם כשם שבלתי אפשרי שוויון מלא בתחום ההשכלה. אולם צדק סוציאלי זה יהי ככוכב המדריך אותנו בלילות אפלים, על פני ימים סוערים ועל פני יבשות עזובות; יקרב אותנו למטרתנו, ממש כשם שכוכב מקרב את הנודד למטרתו." ~ מתוך: העיתון חרות, 'מה הייתה עושה תנועת החרות', מנחם בגין, עמ' 2, 18 בינואר 1954
"נכון הדבר שחלוקה שווה היא בדרך כלל חלוקה צודקת. אבל אם מחלקים את הרעב באופן צודק, עדיין אין זה משביע את הרעבים. אני מפקפק מאד אם צדק של רעב משביע את הרעב לצדק." ~ מתוך: חרות, 'את המדינה שקמה בידי לוחמים מורדים ומגנים מביאה הממשלה הזו אל עברי – פי פחת. נאום מנחם בגין בכנסת בוויכוח על סקירתו של ראש הממשלה', 11 בנובמבר 1949
"אמנם בימים עברו, ידעו סטודנטים יהודיים ללמוד מתוך רעב. לרעוב מתוך שינון. אבל אם השינון הוא חובה, הרעב אינו מצווה. במדינה תקינה יש לאפשר ללמוד ולא לרעוב." ~ מתוך: העיתון חרות, 'שביתת המשלמים', מנחם בגין, עמ' 2, 3 בדצמבר 1954
"׳המינימום ההוגן׳ הוא מושג יחסי והוא תלוי במושגי התקופה. מה שהיה במאה ה-19 הוגן, אינו הוגן במאה ה-20 ומה שהיה הוגן בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, איננו הוגן היום. אנו פחות או יותר יודעים מה הוגן היום. אנו גם יכולים לבדוק ולהטות אוזן קשבת אחינו. אנו יודעים מהו המינימום ההוגן במדינת ישראל. ואם יש ירידה מתחת לאותו מינימום, כבר נוצרת הרגשת קיפוח, כבר נשמעות תלונות - וכולן מוצדקות... ירידה מתחת למינימום יוצרת עוול, בעיקר כשאחרים חיים, במידה רבה, מעל למינימום. זהו עוול לא רק אובייקטיבי, אלא סובייקטיבי, אשר יוצר רגשות שאחר כך קשה להשתלט עליהם." ~ מתוך ישיבת ממשלה בנושא שיקום שכונות, 25 באוקטובר 1981
"אנחנו מאמינים שבמדינת היהודים צריך להיות ויהיה שוויון זכויות לכל אזרחיה ללא הבדל דת, לאום ומוצא." ~ בנאום בכנסת, 1962
"האמת אינה תלויה בכוח והצדק אינו צמוד לרוב, וודאי בחיים המדיניים של אומה עצמאית מחליט הרוב. האנושות עוד לא המציאה שום דרך אחרת, כיצד להכריע בין דעותיהם השונות, המנוגדות, המתנגשות של אנשים חופשיים. שתי אפשרויות אחרות הן: חוסר כל הכרעה, אנרכיה בלעז, או הכרעת יחיד, דיקטטורה בלעז, האפשרות האחת היא הרסנית, השנייה דרסנית. את האנרכיה ידחה כל אדם נבון; בדיקטטורה יבחל כל אדם חפשי. התבונה והחרות כאחת מחייבות בדרך כלל את הכרעת הרוב, בתנאי שהרוב יכבד את זכויות המיעוט, לרבות זכותו העיקרית: להיות לרוב. אולם כל אלה הטוענים כי אם, באין אפשרות אחרת ניתן לרוב להכריע, משמע שהרוב צודק, אינם מוכיחים אלא את בורותם, או את שאיפתם ל'דיקטטורה של הרוב', שגם היא כמובן, אפשרית הרסנית ודרסנית. הצדק אינו שוכן בקרב המספרים הרבים; לעתים הוא בוחר לו את משכנו דווקא בקרב המיעוט הדל... עתה ניתן גם לעמנו לחזות מבשרו, כי 'רוב' אין פירושו 'צדק', כי ביער של ידיים לאו דווקא צומחים עצי האמת." ~ מתוך: חרות, 'אחד לגוי אחד לעברי?', מנחם בגין, עמ' 2, 6 באוגוסט 1954
"עליו לדעת (ראש הממשלה החדש לוי אשכול) שאנחנו שואפים להעביר אותו ואת חבריו לאופוזיציה, וזו לא רק זכותנו, זו גם חובתנו, והעם יחליט. אם העם ייתן להם מידת אמון מספקת גם בבחירות הבאות... נראה מיד את שליחותנו להתייצב נגדם באופוזיציה עד שהעם, כפי שאנו מאמינים, יחליט אחרת. אך לא דרושה ביחסים אלה של חילוקי־דעות היסודיים ביותר... לא דרושה לא שנאה ולא משטמה, כדי שהתקווה, עליה דיברתי בראשית דברי, תתגשם." ~ מתוך נאום ביום ב' בתמוז תשכ"ג, 24 ביוני 1963, דברי הכנסת[18]
"יש זכות לאזרח טוב לעבור עבירה למען המדינה; יש זכות לממשלה רעה להביאו לדין."
"הרודנות מתחילה תמיד באלמוני; היא מסתיימת בכל הפלמונים." ~ מתוך: "לילות לבנים בישראל?", עיתון חרות, 31 ביולי 1953
"אנחנו איננו מקבלים את הדעה הרשמית־למחצה, ששמענו בימי כהונתה של הכנסת השלישית, לפיה מדינה נותנת זכויות ומדינה זכאית ליטול זכויות. אנחנו מאמינים שישנן זכויות לאדם, הקודמות לצורת החיים האנושית ששמה מדינה." ~ מתוך נאום ביום ט"ו בכסלו תש"ך, 16 בדצמבר 1959, דברי הכנסת[19]
"מזכירה הכללי של מפלגת העבודה, מר זרמי, טען כי בהתקיפי את הצהרותיו המדיניות (או האנטי מדיניות) של ראש הממשלה, מר רבין, הצגתיו כ'עוכר ישראל'. המזכ"ל, במחילה מכבודו, אמר דברי הבל, שמקורם בחוסר ידע, או ניסיון פרלמנטרי, והרגלים פינוקיים. יש לשער, כי המזכיר הנכבד לא גילה עניין, או לא מצא זמן, לעיין באחד מכרכי ההאנסרד, זה ספר הפרוטוקולים המפורסם של דיוני בית הנבחרים הבריטי. לו היה קורא בספר זה, לא היה משתמש בביטוי סלפני, עצבני, ממש היסטרי, כלפי התקפה פרלמנטרית מובהקת של האופוזיציה על הצהרה ממשלתית רבת נזק. בדפי ההאנסרד היה מר זרמי מוצא את הביטויים חוסר אחריות, או היעדר תבונה, שגורים בפיו של דובר האופוזיציה כלפי ראש ממשלה, או שר. הוא גם היה רואה הערה בולטת בסוגריים: התפטר! בקריאה במקהלה מספסלי האופוזיציה לעבר יריביה בשלטון. ומה על ההזמנה האדיבה: 'הג'נטלמן הנכבד, היה צריך, בגלל כישלונו, לעזוב את הבית ולא להראות עוד את פניו בו'? אף היא שגורה בין הדפים המשקפים את הדיונים באם הפרלמנטים. ולא זו בלבד שאיש לא יבוא שם בטענות נגד האופוזיציה, התוקפת בחריפות את מדיניות הממשלה ומבצעיה, אלא להפך, הכול יגידו כי כך היא ממלאת, כהלכת החוקה, את תפקידה החיוני לדמוקרטיה."
"ראש הממשלה מבקש לקבוע כי אין שיעור לחומרת האשמה זו: אדם אשר שירת כשר הביטחון שלוש שנים בממשלת ישראל, מאשים אותה באחריות לחוסר התקדמות במאמצי השלום. מובן מאליו הוא שאין שחר להאשמה זאת." ~ בגין גורס כי אל לשר שהתפטר מממשלה לה היה שותף – למתוח עליה ביקורת (ויץ י., "מר עוז הנכבד, נוצרה אגדת כזב כי איש מלחמה הנני", באתר הארץ, 25 ביוני 2014)
"במדינתינו יכולים להיות בני לאומים שונים, בני דתות שונות, אבל מבחינת האזרחות כולם שווים; זוהי אמונתינו." ~ מנאומו של בגין בכנסת ב־9 בפברואר 1970 בדיון בנושא: מיהו יהודי?
"הדמגוג, כל עוד יש לו רוב, רוצה להבטיח לו ולעצמו יד חופשית. הוא אינו רוצה להעלות על הדעת שבאחד הימים הוא יהיה במיעוט. הוא חוטף, ואיננו רוצה שום יסודות קבועים. ואילו המדינאי יודע שרוב ומיעוט במדינה מתחלפים ומשתנים. בהיותו במיעוט הוא מקבל את דין הרוב, אבל הוא יודע שהוא זכאי לתבוע לעצמו זכויות מסוימות. הוא מוכן לקבל אותן מתוך הנחה שכאשר יהיה הוא ברוב, יתן אותן הזכויות למיעוט. זהו ההבדל ביחס לחוקה בין שני הטיפוסים האלה." ~ 9 ביולי 1956 (מקור)
"אנו משוכנעים - כפי שעינינו רואות ברחבי תבל - שבלי אופוזיציה אין דמוקרטיה; בלעדיה - עצם חירות האדם נתונה בסכנה. ותפקידה הממלכתי של האופוזיציה, כפי שראינו גם בשנים האחרונות, הוא כפול. הראשון - גלוי... אבל יש גם תפקיד שני לה, הוא סמוי מן העין. והוא, כמקובל לומר, שונה בתכלית.... בהיותנו באופוזיציה, אנחנו, בצורה שאינה נראית לעין - אבל מעשית מאד, ממשית מאד - מיטיבים עם הציבור הסובל, חסר האמצעים. ואם יריבינו, על-ידי שייטיבו עם הציבור הזה, יעלו את רמת חייו, יעשו עימו צדק - ישכנעו אותו שיצביע בעדם, נקבל את השכנוע באהבה, אבל נדע: בגללנו, בגלל עלייתנו, כדי לנסות למנוע עלייה נוספת, נעשה הדבר. זה התפקיד השני, סמוי מן העין, קונסטרוקטיבי מאד, חשוב מאד, חיובי מאד, חיוני מאד." ~ מתוך נאום, עם הרכבת הממשלה, ביום ט"ו בכסלו תש"ך, 16 בדצמבר 1959, דברי הכנסת[20]
"הדור הצעיר פנה לכם עורף בבחירות האלו. משהו קרה בישראל. העם הזה הוא עם חכם ונבון, הוא יודע מה הוא עושה. הוא יודע מה הוא מחליט. הוא יודע באיזו ממשלה לתת אמון. אתם הייתם משוכנעים שאתם תרכיבו ממשלה. התרגלתם לשלוט. אתם לא העליתם על הדעת שהעם יערוך שינוי. ולכן אתם עדיין המומים. תתרגלו." ~ בכנסת, לאחר בחירות 1977
"ואם מישהו יאמר לי אי פעם שההתנחלות היהודית בארץ-ישראל היא בלתי-חוקית, יהיה אשר יהיה האומר, כך אשיב לו: יש שופטים בישראל." ~ בעת דיון בכנסת על הסכם השלום עם מצרים במארס 1979, כשבמקביל התנהל ויכוח על החלטת בג"ץ לגבי מידת חוקיותה של התנחלות בית אל.[1]
"גדולה מסכנת טשטוש התחומים בין הרשות המבצעת לבין הרשות המחוקקת היא הסכנה של ביטול התחומים בין הרשות המבצעת לבין הרשות השופטת. המשפט הבלתי־תלוי הוא למעשה המבצר האחרון של חירות האדם בימינו. כל עוד מבצר זה קיים יש תוחלת להדיפת הגל העכור; בנפול מבצר המשפט, אין עוד מציל לאדם הנשחק בין אבני הריחיים של השררה." ~ מתוך הרצאה, הוצאת נציבות בית"ר ארץ־ישראל, 1952[21]
"עליונות המשפט תתבטא בכך, שלחבר שופטים בלתי־תלויים תוענק לא רק הסמכות לקבוע, במקרה של תלונה, את חוקיותה או צדקתה של פקודה או תקנה אדמיניסטרטיבית מטעם מוסדות השלטון המבצע, אלא גם הסמכות לחרוץ משפט, במקרה של קובלנה, האם החוקים המתקבלים על־ידי בית הנבחרים... מתאימים לחוק היסוד או סותרים את זכויות האזרח שנקבעו בו." ~ מתוך הרצאה, הוצאת נציבות בית"ר ארץ־ישראל, 1952[21]
"זה השם לאל פסק דין של בית הדין במדינה, חותר תחת יסודותיה וראוי לעונש חמור, ותהא עמדתו בממשלה אשר תהא"[2]
"ישנה חברה של עבדות עם רעב; אפשרית חברה של שובע בתוך עבדות; קיימת חברה של חרות תוך רעב; ואפשרית חברה של חרות בלי רעב. לו עמדה בפנינו הברירה בין שובע בתוך עבדות, לבין חרות עם רעב, סובר אני, כי אנחנו תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי, היינו בוחרים באפשרות האכזרית השנייה." ~ מתוך חירות, מ. בגין בסימפוזיון על בעיות המשק: אין בטחון לאומה ללא משק יציב, 13 ביולי 1956
"אולם בסוף פסוק תכריע בשביל כל אדם חפשי קיומה או אי קיומה של חרות מסוימת אשר אפשר לכנותה בשם חרות הפקפוק, מקום שם נהגת חרוז זו ישנה תקוה לשינויים וישנה אפשרות להתנגדות. מקום שם נדרשים האנשים להאמין בדבר האדם לא פחות ואף יותר מאשר להאמין בדבר האלוהים – ועליו הם מלגלגים – שם אפסה כל תקווה." ~ מתוך חרות, מנחם בגין באספת-עם המונית, 27 באוגוסט 1950
"החרות היא, כפי שהנני מאמין, תמצית החיים. ועל כן עוסקים אנו למעשה בפיקוח נפש, הדוחה התחשבות בכל 'צו' אחר; כתוב או בלתי כתוב." ~ מתוך חרות, מחתרת בלי שם, 12 ביוני 1953
"אמנם כאדם חפשי, המאמין כי החרות אינה ניתנת לחלוקה, לא אוותר על הזכות האנושית לעמוד על כל תופעה המסכנת את חרות האדם, גם אם השפעתה הישירה היא בתחומי מדינה זרה." ~ מתוך חרות, איינשטיין קורא ללכת לכלא, 19 ביוני 1953
"חיילי ישראל, עוד תניפו מחדש את הדגל העברי מעל עזה המשוחררת! [...] עזה הייתה ועזה תהיה עיר עברית משוחררת, עזה הנה כבאר שבע, כתל אביב, כירושלים." ~ מתוך עיתון חירות, 8 במרץ 1957, נאום בגין בהפגנה של "חרות" בכיכר מוגרבי בתל אביב
"יש אומרים כי אי אפשר לנו לתת שיווי זכויות מלא לאזרחים הערביים של המדינה, משום שאין חל עליהם שיווי חובות מלא. אף זאת טענה מוזרה. נכון, אנו החלטנו לא לחייב את התושבים הערביים, בניגוד לדרוזים, בשירות בצבא. אבל כך החלטנו מרצוננו החופשי. ואני סובר שהנימוק המוסרי הוא בר־תוקף. והיה כי תקראנה מלחמה, איננו רוצים שאזרח ערבי אחד יעמוד לפני הנסיון האנושי החמור הזה, בו עמדו בני עמנו במשך דורות, ובייחוד במלחמת העולם הראשונה באירופה, של התנגשות מזוינת נגד בן עמו." ~ על ביטול הממשל הצבאי, 1962
"לא יימצא איש בבית זה שיטען כי טוב הדבר אם אנשי צבא מפקחים על אזרחים. בטוחני שהכנסת כולה תהיה מאוחדת בדעה שמפקדים צריכים לפקד על חיילים, ואזרחים על אזרחים, זה הכלל הגדול במדינה חופשית." ~ על הממשל הצבאי, מתוך דיון מדיני ביום ג' בחשוון תשכ"ד, 21 באוקטובר 1963, דברי הכנסת[22]
"היום חובה עלינו לשאול... אם בדרך של פעולה מדינית בלבד נוכל להגשים את מטרתנו... המוני ישראל לוחצים על שערי ציון אבל אנגליה חוסמת בפניהם את הדרך לציון... המסקנה הכוללת תהיה, כי אחרי תקופת הציונות המעשית ואחרי תקופת הציונות המדינית הגיעה תקופת הציונות הצבאית... עלינו לכבוש את ארצנו, זו הדרך. ובשום דרך אחרת לא נגיע אל המטרה." ~ בכנס העולמי השלישי של בית"ר, ורשה, בית האקדמאים, ט"ז באלול תרצ"ח, 12 בספטמבר 1938[23]
"ארץ ישראל לא בזכות הכוח, אלא בכוח הזכות."
"חומת העיר העתיקה אינה גבול ירושלים." ~ מתוך "המרד" עמוד ד'
"הנשק העברי הוא שיקבע את גבולות השיפוט של השלטון העברי... המולדת היא שלמות היסטורית וגאוגרפית. מי שלא מכיר בזכותנו למולדת כולה, אינו מכיר גם בזכותנו לשטח משטחיה. ואנחנו על זכותנו הטבעית והנצחית לא נוותר. נישא את חזון השחרור המלא. נישא את חזון הגאולה השלמה. ונגשימו. בבוא היום נגשימו. כי חוק עולם הוא: אם עובר, או אם מישהו מעביר, קו מפריד בין מדינת הלאום לבין מולדתו, אחת דתו של הקו המלאכותי: להיעלם." ~ מתוך שידור ברדיו האצ"ל במוצ"ש, ו' באייר תש"ח, 15 במאי 1948[24]
"עוד יהיו אלוני מורה." ~ בביקורו הראשון באלון מורה (לימים קדומים)
"כשתגיע שעתי לעמוד בפני בית דין של מעלה וישאלוני מהו המעשה הטוב שעשית שבגללו אתה ראוי להיכנס לגן עדן - אשיב: אלון מורה" ~ בישיבת הקבינט
"ובמדינתנו זו יהיה הצדק השליט העליון, שליט על שליטיה." ~ (לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל)
"...והגבול היה נקרא 'הקו הירוק', ואני יכול לבשר לכם בכל הפשטות ש'הקו הירוק' אף הוא נעלם, איננו, אינו קיים, אינו שריר, לא ישוב עוד לעולמים." ~ בחירות 1981
"אדוני היושב־ראש, אני מבקש את הכנסת, הדנה בחוק יסוד: הצבא, שתזכור את הערכים האנושיים והלאומיים הגדולים שבהם מצטיין צבאנו: צבא עם, צבא בעיקרו של מתנדבים, צבא המגן על איש, אשה וילד, צבא היודע מה זה מוסר מלחמה. על הערכים הגדולים, העליונים, שגאוותנו עליהם, מבקש אני להוסיף ערך שבלעדיו אי־אפשר, לפי הכרתנו העמוקה: ננחיל לצבאנו את אהבת ארץ ישראל. לפי הכרתי, אי־אפשר לומר לחייל עברי שיפו היא מולדת ויריחו היא פקדון, שנצרת היא ישראל ובית לחם פלשתין. אל ננסה לעשות שקר בנפשו של החייל העברי. ניתן לו את האמת ההיסטורית והפשוטה, כפי שלמדו קודמיו ואבותיו, כפי שאמרה הציונות – תנועת שחרור לאומית שצודקת ממנה או כמוה לא קמה. אהבת ארץ ישראל וקיום זכותו של עמנו עליה – זאת האמת, והיא תחדיר בלבו של החייל העברי את ההכרה על מה ועל מי הוא נקרא להגן." ~ ישיבה של הכנסת השמינית, כ"ב באב תשל"ה, 30 ביולי 1975.
"יֵדע העם. בשום תנאים לא נרים נשק נגד יהודים יריבים." ~ מתוך העיתון המחתרתי "חרות", י"ז בכסלו תש"ד, 3 בדצמבר 1944[25]
"כי כזה הוא עמנו, עם הקצוות. הוא עם האמונה והכפירה; עם הגבורה והפחדנות; עם ההקרבה והאנוכיות; עם הגדולה ועם השפלות; עם אהבת החרות ו'מה יפית' לעבדות; הוא עם המוליד נביאים וסוקל אותם באבנים." ~ מתוך: חרות, 'חמש עשרה שנה להסתלקותו של מורה הדור זאב ז'בוטינסקי ז"ל', 19 ביולי 1955
"לפי הכרתנו, כלפי יהודי אין, לא הייתה ולעולמים לא תהיה, הפרדה בין הלאום ובין הדת." ~ מתוך נאום ביום ד' בשבט תשכ"ה, 27 בינואר 1965, דברי הכנסת[26]
"הייתה תקופה... שחכמינו ביקשו להכביד על כל מי שאיננו יהודי להצטרף לעם היהודי מבחינת הדת והלאום גם יחד. עתה התקופה היא אחרת. שליש מעמנו הושמד; יש בינינו משארית הפליטה; חלק מהם ניצל על־ידי זרים או על־ידי זרות. הם או הן סיכנו את חייהם או חייהן למען הצלת אחינו... ואם הם באים אלינו, עלינו לקרבם ולקבלם בחסד ובאהבה וברחמים רבים." ~ מתוך נאום ביום ד' בשבט תשכ"ה, 27 בינואר 1965, דברי הכנסת[26]
"לאחר כל מה שאירע את עם־ישראל בכל הדורות, ובייחוד בדור האחרון – אנחנו היום הזה אומרים באוזני כל העמים: אם אדם יקום ויאמר 'יהודי אנוכי', ומשום כך הוא יירדף או יושפל או יאוים או ייחטף או יעמוד בפני סכנה – כל כוחנו יעמוד מאחוריו, עד אשר נגאלו ונשיבו לחוף מבטחים." ~ תגובה להודעת הממשלה על שחרור חטופי המטוס "אייר פראנס" באוגנדה ביום ו' בתמוז תשל"ז, 4 ביולי 1976, דברי הכנסת[27]
"בימים עברו אמרו שונאי ישראל כי היהודי נוהג לפי הכלל: מקום שם טוב לי – שם מולדתי. לא בהם נתחשב, אך נוכיח לעצמנו כי עם חידוש העצמאות והחירות נוהג היהודי לפי כלל הפוך: מקום שם מולדתי, שם טוב לי, אפילו קשה לי." ~ מתוך הודעת ראש הממשלה מיום ד' בתמוז תשל"ז, 20 ביוני 1977[28]
"בז אני לכל האנטישמים, לאפלת נשמתם, למשפטיהם הקדומים, לעלילותיהם הכוזבות, לשנאתם, לאכזריותם הפחדנית כלפי אנשים חסרי מגן. כאשר המלה 'יהודי' יוצאת מפי נלווים אליה יראת השם, אהבת האדם, הוד קדומים וחזון אחרית הימים, סבל, טוהר, חסד ורחמים." ~ מתוך ישיבה של הכנסת השמינית
"בתולדותיהם של עמים, משעבדים מצד אחד ומתקוממים מצד שני, יש אפיזודות קטנות, שערכן גדול לאין שיעור. כזו היא הפרשה של הלקאת הקצינים הבריטים [...] בתולדות ישראל לא היתה פגיעה כזו במשך מאות שנים. [...] היו אף [יהודים] כאלה שנישקו את השוט. [...] עוד ישנם כאלה בישראל, ואפילו בארץ ישראל." מנחם בגין, במחתרת - כרך ב', הוצאת הדר, תל־אביב, 1978, עמ' 319-320
יש לנו מספיק כוח כדי להגן על עמינו ועל ארצנו. על עם ישראל ועל ארץ-ישראל, ולהדוף אחורה כל אויב שירים יד עלינו ולהשמיד כל מי שמכריז שרצונו להשמיד את מדינת ישראל. לא תחזורנה עוד הודעות כאלו. כל העמים חייבים לרשום לפניהם מי שקם ומכריז שרצונו ושאיפתו להשמיד את מדינת היהודים אז העם היהודי חורץ את גורלו." ~ מתוך דברי ראש הממשלה בטקס סיום המכללה לבטחון לאומי, 11 באוגוסט, 1982
"אנו לא נפתח באש, לא תהיה מלחמת אחים בעוד האויב בשער." ~ נאום ברדיו של האצ"ל, בליל הפגזת אלטלנה.
"בהתנגשות המזוינת בין ממלכת הצאר לבין הקיסרויות הגרמניות קרה משהו נדיר בהיסטוריה: שני הצדדים נחלו, למעשה, מפלה."[29]
"ברוסיה הועתק למרחקים גבול־הסבל האנושי, המקובל בחלקי עולם אחרים כגבול האחרון, אשר האדם התרבותי יכול לעמוד בו. העתקת גבול־הסבל איננה פעולה 'אידילית'; אולם יש לזכור, כי הודות לה, בעיקר הודות לה, עמדה רוסיה נגד אגרוף הפלדה הנאצי ולא נשברה תחת מהלומותיו, אלא אף אפשרה את ניפוצו."[30]
"איזה מין ביטוי זה 'להעניש'? האם אנחנו מדינת ואסאלים שלכם? האם אנחנו רפובליקת בננות? האם אנחנו ילדים בני 14, שאם אינם מתנהגים יפה נותנים להם פליק על האצבעות? אני מוחה על עצם המונח 'הענשה'. בוא, אסביר לך מי יושב בממשלה הזאת. בממשלה שלי יושבים אנשים שנלחמו כל חייהם וחוו מלחמות ואיסורים. אינכם מפחידים אותנו עם העונשים שלכם. איננו נבהלים מאיומים ומוכנים לשמוע רק טענות רציונליות. אין לכם זכות להעניש את ישראל ואני מוחה על עצם השימוש במילה הזאת... כפי שאין לכם זכות להטיף לנו מוסר על הקורבנות בלבנון. אתה רוצה שנדבר על הזהירות שלכם במלחמת העולם השנייה או במלחמת וייטנאם? עם ישראל התקיים 3,700 שנה ללא מזכר הבנה עם אמריקה, וימשיך עוד 3,700 שנה בלי מזכר זה... נא להודיע לשר החוץ שחוק הגולן יישאר בתוקפו. אין כוח בעולם שיהיה בו כדי לבטלו." ~ לשגריר ארצות הברית בישראל, סמואל לואיס
"אז מה אם הם כועסים?! האינטרס הלאומי שלנו הוא הקובע. אם נעשה דברים או לא נעשה דברים לפי כעסם של הגויים – האינטרס שלנו יסבול. אסור לעשות כך."[31]
הייתי בוושינגטון ושם דיברו איתי מלכתחילה על 'פלשתיניאנס'. אמרתי לאנשי שיחי, עם כל הכבוד: "פלשתיין" זה שם של ארץ. 'There are Palestinian Arabs, there are Palestinian Jews' – כך אמרתי. ואני יכול לבשר לך שבנייר העבודה שהוסכם בין ארצות הברית וממשלת ישראל כבר כתוב במפורש Palestinian Arabs וזה נכון. בעברית: ערביי ארץ ישראל, ובאנגלית Palestinians Arabs ואת ואני יחד אנו Palestinians Jews ובעברית: יהודים של ארץ ישראל."[32]
"אותי הם רצו להשמיד [...] מי אני ומה אני? מה ערכי? הן יכלו ללמוד מן העבר כי אין משמידים רעיון על ידי השמדת אחד מנושאיו ומשרתיו." מתוך נאום אלטלנה, 22 ביוני 1948 [33]
"למחרת היום, בשעה עשר בבוקר, הודיע לי סגן שר הביטחון, כי שר הביטחון והממשלה הזמנית החליטו שעל 'אלטלנה' לבוא, על מתנדביה ונשקה, למולדת. ואתה פה סיפרת, מר בן־גוריון, כי האצ"ל הביא את 'אלטלנה' מתוך הפרת חוקי המדינה. השמצתם אותנו במשך עשר שנים כי הבאנוה כדי להפיל בכוח הזרוע את הממשלה... אתם החלטתם על הבאת האנייה, ואלמלא כך החלטתם – היא לא הייתה באה בכלל. [...] במועצת המדינה לא היית צנוע כל־כך. אז התפארת, והתהללת והעללת, בעוד המתים מוטלים לפנינו; ואמרת כי התותח אשר בו ציווית – ללא כל אזהרה מוקדמת – להפגיז אנייה מוקפת מכל עבר, תותח קדוש הוא ומקומו בבית־המקדש שייבנה... ב־28 ביולי 1948 אמר הרב פישמן־מימון... 'ידע נא, בן־גוריון, כי כששופכים דמים, אין בונים בית־מקדש'." ~ מתוך נאום ביום ג' בשבט תשי"ט, 12 בינואר 1959, דברי הכנסת[34]
"אל תקום, אין לך זכות לקום. עכשיו אני עומד על רגלי. שב כאשר אני עומד." ~ אל חבר הכנסת מיכאל בר-זוהר בעת הצגת ממשלתו השנייה
"מה אתה צועק? אינני מכיר אותך." ~ אל חבר הכנסת רפי סויסה בעת הצגת ממשלתו השנייה
"לא יעזור לכם מאומה. תלך, תלך, מי זקוק לך?" ~ אל חבר הכנסת יוסי שריד בעת הצגת ממשלתו השנייה
"אה, אתה מטייל שם? אתה מטורף. הולך שם כשידיו בכיס, כאילו הכול מותר לו." ~ אל חבר הכנסת יוסי שריד בתגובה לאמירתו "ממשלה מטורפת" בישיבה על הצעת חוק רמת הגולן
"למנהיגך רציתי להגיד עשר פעמים 'חלש' אבל הבלגתי. תבליג גם אתה ותחכה. סוף כל סוף רק התחלתי." ~ אל חבר הכנסת עקיבא גוברין (מפא"י) בתגובה לקריאת ביניים: "שבאך"
"אדוני שר המשפטים, מה זה? אני רואה שהשר מחייך. אבל אני רוצה תשובה, לא חיוך." ~ מתוך נאום על הצעת החוק "למניעת האזנות סתר"
"אתה תספר לי את תולדותיה של הכנסת? כשאני נכנסתי לכנסת אתה הלכת עדיין לבית־הספר, כנראה העממי." ~ אל חבר הכנסת יוסי שריד בתגובה לאמירתו "מעולם לא נעשה בכנסת מה שאתה עשית"
"שמעון, אתה לא יכול לדבר כל הזמן. אני רוצה לומר לך: אתה מדבר מאז קמה הממשלה הזאת בזעם בלתי־עצור. אני תמה. הרי אנו ידידים, אנו מכירים איש את רעהו. אתה בדרך כלל אדם שקט. מאז קמה הממשלה הזאת כל נאום חדור בזעם, כאילו דיברת על יצחק רבין." ~ אל שמעון פרס, מתוך ישיבה של הכנסת התשיעית
"אדוני היושב־ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, הבוקר, בהתאם לנוהג הפרלמנטרי הנאה, אברך בשם האופוזיציה את חבר־הכנסת רבין לנאום הבכורה שלו כמרכיב הממשלה וראשה. הערב נביע להם אי־אמון." ~ מתוך ישיבה של הכנסת השמינית, התייצבות הממשלה החדשה לפני הכנסת
"אין שום ספק שבימי המשבר הללו ציפה הרוב המכריע של עמנו לממשלת ליכוד לאומי. ניתנה לו ממשלת עלבון לאומי." ~ מתוך ישיבה של הכנסת השמינית, התייצבות הממשלה החדשה לפני הכנסת
"יש ציניקנים המלגלגים על ערכים היסטוריים, על זיכרונות. אנחנו לא ציניקנים, אנחנו אנשים רציניים, כך בנינו, כך נלחמנו, כך הקרבנו, כך התקדמנו, כך הגענו עד הלום, כולנו יחד על מחנותינו השונים, כל אחד בזכותו, כל אחד בדרכו." ~ מתוך הישיבה המאה עשרים ואחת של הכנסת העשירית, הודעת הממשלה על מבצע שלום הגליל
"מאז האלוהים ברא את האדם והאדם יצר את השטן, לא נעשו מעשי אכזריות בהמית ליהודים באירופה כפי שבוצעו על ידי הגרמנים בימי המשטר הנציונל־סוציאליסטי." ~ נאום ראש הממשלה, נובמבר 1977
"שכחו היהודים 'הפיקחים' את המשל הנודע, אשר נכתב על השועל ולמעשה התכוון אליהם. היהודים המוטבעים זעקו: 'העולם חרב', ואילו העולם נד להם ויאמר: 'טעות, אין העולם חרב, רק היהודים טובעים'." ~ מתוך "המרד"[35]
"לא היו מיליוני יהודים לאפר במותם, אלא לאחר שהפכו אבק בחייהם." ~ מתוך "המרד", עמ' 37
"אין לומר, שהאנגלים לא רצו להציל יהודים; יש לומר, כי האנגלים רצו שלא להציל את המוני היהודים." ~ מתוך "המרד", עמוד ב'
"והלקח היום, והלקח לעתיד לבוא: ראשית, אם אויב היהודים אומר, כי יש בליבו, בדמו, שאיפה להשמיד אותם – אל תזלזלו, אל תלעיגו, אל תפקפקו, אלא קחו את שאיפתו ברצינות, התייחסו אל דבריו בכל החומרה הטבועה בהם. האמינו לו. האויב הזה רוצה להשמיד את היהודים. מנעו ממנו את הכוח להשמידם. היכונו כל יום תמיד ליום הפקודה, אבל לעולם אל תאמרו עוד: אין זה רציני." ~ מתוך המבוא של בגין ל"קשר ההשמדה" מאת ד"ר אליהו בן־אלישר[36]
"ראשית ההשמדה בהשפלה. לא יכול היה האויב לעשות את עמנו לאפר אחר מותו, בטרם יעשה את עמנו לאפר בחייו. הוא השפיל את אחינו, הוא רמס אותם תחת רגליו, הוא הפריד ביניהם, הוא רימה אותם... הוא הסית איש נגד אחיו, ורק לאחר שכך עשה בהם, יכול היה להוליכם, כמעט ללא התנגדות, עד לשערי אושוויץ... שמרו על הכבוד היהודי לבל יושפל עוד בידי קלגס... כי המתרס הזה הוא הראשון במתרסים לשמירת עצם קיומכם." ~ מתוך המבוא של בגין ל"קשר ההשמדה" מאת ד"ר אליהו בן־אלישר[36]
"דעו לכם להתאחד מול פני האויב. בגטו הייתה התפוררות. יהודים נפרדו ורבו ובגדו איש ברעהו, והסגירו איש את אחיו ולא קמה בהם עוד רוח להתלכד ולקום על משמידיהם אלא ברגע שלפני האחרון. לא כן באומה. דעו להתאחד מול אויב ולעמוד נגדו תמיד עם אחד." ~ מתוך המבוא של בגין ל"קשר ההשמדה" מאת ד"ר אליהו בן־אלישר[36]
"נרים כולנו יד ונשבע בשם ירושלים, בשם עולי הגרדום, בשם זאב ז'בוטינסקי. באם אשכחך חרפת ההשמדה – תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרנה, אם לא אעלה חרפת ההשמדה בראש יגוני. בני ירושלים, למערכה! על כבוד ישראל ועתידו! כה יתן וכה יוסיף אלוקי ישראל!" ~ נאום בעצרת נגד הסכם השילומים, 1952
"אמנם אנו עדיין מוקפים אויבים, אך רכשנו את כבוד העם. והנה באתם אתם, ספסרים עריצים, באתם לחסל את כל מה שהושג בדמינו, ושוב ייהפך העם לבוץ, לחרב הפוגרומים וההשמדה." ~ נאום בעצרת נגד הסכם השילומים, 1952
"ידיעה שקיבלתי זה עתה נושאים השוטרים רימונים מתוצרת גרמניה",
"כאשר יריתם בי בתותח, נתתי את הפקודה: לא! היום אתן את הפקודה: כן! אמנם לא תדעו רחמים עלינו, אך זאת הפעם לא נדע רחמים גם כלפיכם, זאת תהיה מלחמה לחיים או למוות." ~ נאום בעצרת נגד הסכם השילומים, 1952
"פנייתי... לחברי־הכנסת שנבחרו על־ידי אזרחי המדינה הערביים. חלילה לי לשלול מהם זכות פורמלית של הצבעה. שווי־זכויות הם... זכות פורמלית לכם להצביע בעניין זה; אבל הבחינו בין זכות פורמלית לבין זכות מוסרית. זה עניין שלנו, דמם של אמותינו, אחינו ואחיותינו מעורב בו, תנו לנו להכריע בעניין זה." ~ מתוך נאום ביום ט' בטבת תשי"ב, 6 בינואר 1952, דברי הכנסת[37]
"האיש היושב ליד חבר הכנסת באדר." ~ כינויו בפי דוד בן גוריון
"שירי השלום נזנחו לטובת מכונות הירייה, ואת בגין המצליח של הקדנציה הראשונה החליף בגין הכושל של הקדנציה השנייה." ~ גידי וייץ
"סוף־סוף ישב על כסא ראש הממשלה בישראל אדם כלבבי – יהודי בכל נימי נפשו." ~ יהודה אבנר(וצ), מתוך ספרו "אדוני ראש הממשלה", התרשמותו מתפקודו של בגין ביומו הראשון כראש ממשלה[38]
"יום אחד הוא בא לדווח לי ואני שומע אותו מחליף תאריכים ואנשים ומעמדים, ויחיאל קדישאי כל פעם מתקן לו: 'לא, זה לא ככה, זה ככה, אתה זוכר?' אבל אי אפשר לטשטש. אמרתי: הבן אדם לא מתפקד, לא מרוכז, שוכח, מערבב תאריכים, מערבב עניינים. אחר כך קיבלתי לכך אישור משרים." ~ יצחק נבון, נשיא המדינה, על הימים של בגין לפני התפטרותו ב־1983
"כולם זוכרים ומזכירים את בגין המנהיג, וזה היה בגין האיש. יהודי עם לב חם, ג'נטלמן. מענטש." ~ אריה נאור, שכיהן כמזכיר ממשלתו (ויסברג א. & יעקבי ל., "חשיפה: המכתבים הגנוזים של מנחם בגין", באתר ישראל היום, 1 באוקטובר 2014)
"יש הסכמה כללית ששני אנשים: נשיא מצרים אנואר סאדאת וראש הממשלה של ישראל מנחם בגין, מלאו תפקידי מפתח בחתירה לשלום בין שתי אויבות לשעבר שכיום הוא מקור לסיפוק עבור שוחרי השלום בעולם כולו" ~ נאום ההכרזה על הענקת פרס נובל לשלום למנחם בגין ואנואר סאדאת, 1978[39]
"היה אגדה. היה מיתוס. עכשיו אין כלום. האיש הזה אשר אמר שלא יכרע ברך בפני בשר ודם, כרע ברך בפני כל מנהיג טיפש בעולם. האיש הזה אשר דיבר הרבה על קדושת ארץ ישראל, החזיר את סיני ומנע את סיפוח יהודה ושומרון. האיש הזה אמר, שממשלתו מקדשת מלחמה עם אש"ף וברגע הנכון מנע הריגתו של השטן יאסר ערפאת בנימוק: 'לא רצינו להשפיל אותו'." ~ הרב מאיר כהנא.
"היו שטענו... כי בתקופת בגין כיהנתי הן כרמטכ"ל והן כשר ביטחון... מי שטען כך לא התכוון להוסיף לי, אלא לגרוע מבגין, שהואיל ולא היה איש צבא לא התמצא בעניינים והניח לי להחליט לבדי... או לכל היותר שמע מפי ונהג כעצתי. לכל אלה לא הייתה שום אחיזה במציאות... חוסר הניסיון שלו בענייני צבא לא השפיע כלל. הוא שמע והבין ושקל באופן יוצא מן הכלל. אם גם לפני־כן הייתי סבור, כי אין זה הכרח, ששר הביטחון בישראל יהיה אלוף לשעבר... ההיכרות עם בגין והמעקב הקרוב אחרי אורח חשיבתו ואופן פעולתו, שכנעו אותי בכך." ~ רפאל איתן[40]
"לא הייתה עליו מעולם אימת הגויים." ~ רפאל איתן[31]
"עורך הדין דובר הלטינית מברסט ליטובסק עשה את ישראל למדינה ים-תיכונית מבעבעת ותוססת. הוא העניק מקום והעניק קול למיליוני ישראלים מושתקים, אשר הפכו תודות למנחם בגין למשתתפים פעילים ושווי זכויות בחיים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים." ~ ארי שביט
"מנחם בגין האמין בעליונות המשפט, והבין שכדי לממש אותה מוכרחה להתקיים ביקורת שיפוטית על הכנסת. בשם עיקרון זה הגן על חוקיות ההתיישבות ביו"ש, אך גם על החלטות שקבעו כי יש לפנות יישוב ממקומו" ~ (מקור) אריה נאור
"מנחם בגין היה אחד המנהיגים הכי אהובים והכי שנואים בהיסטוריה של מדינת ישראל. חסידיו ראו בו מנהיג נשגב, אוהב אדם, איש בעל יושר מופלא, שחי בצניעות והקדיש את חייו למען עם ישראל ומדינת ישראל. אויביו ראו בו לאומן צר מבט, תככן וחתרן, הזומם לתפוס את השלטון בכוח הזרוע, דמגוג משתלח שעלול לסכן את קיומה של מדינת ישראל. סיפור חייו של בגין סיפק הוכחות נאמנות לשני הצדדים." ~ אניטה שפירא
"מנחם בגין כמפקד ידע להעמיק מחשבה. הוא מעולם לא אישר פעולה כשהמתכננים לקחו בחשבון שיכול להיות קורבן אחד או שניים. מעולם לא אישר פעולה כזאת. היתה לו תכונה גדולה אחת, שהוא אף פעם לא שאל נושא ההתקפה, אלא על שאלת הנסיגה.[...] הבעיה שלו בתור מפקד – אם הנסיגה מובטחת." מארק קהאן[41]
הוא מאד אהב את אלה (עליזה בגין), אבל אלוהים נתן לו שתי ידיים שמאליות. כשהוא רצה להאכיל תינוק או תינוקת, אז מוטב היה לבקש את ריבונו של עולם שיוציא לו את המחשבה הזו מהראש, כי אז לנקות את שניהם - זה היה מבצע." מארק קהאן[42]
^בגין התכוון בהערה זו לכך שהיהודים מחולקים ל"אשכנזים", כאשר אשכנז היא שגרמה לשואה, ול"ספרדים", כאשר ספרד היא שעשתה את גירוש היהודים הגדול ביותר בהיסטוריה.
