מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
סימון דה בובואר, 1967
סימון דה בובואר (בצרפתית: Simone de Beauvoir ) (9 בינואר 1908 - 14 באפריל 1986), פילוסופית וסופרת צרפתייה .
"באמנות אדם מתעלה על עצמו."
"יש רק טוב אחד, והוא לפעול על פי מצפונך שלך."
"שנה את חייך היום. אל תהמר על העתיד. פעל עכשיו ללא עיכוב."
"מודעות עצמית לא מבטיחה אושר , אבל היא בעלת בריתו."
"נדיבות אמיתית היא כאשר אתה נותן את כולך ומרגיש שזה לא עלה לך בדבר."
"יש בנו אמביוולנטיות בסיסית. אנו יודעים את המצב האמיתי של חיינו ומוכרחים לשאוב כוח מעצמנו כדי לחיות ולפעול."
"אל לנו לבלבל בין ההווה והעבר. בנוגע לעבר, שום פעולה נוספת אינה אפשרית."
"לעבודה יש כמעט תמיד שני צדדים, היא כובלת ומעיקה, אך גם מקור לעניין, יציבות והשתלבות בחברה."
דה בובואר לצידו של בן זוגה ז'אן-פול סארטר . " שני המינים כאחד הם קורבנות של המין השני ושל עצמם."
"אישה לא נולדת אישה, אלא נעשית אישה ."
"אם הגבר אינו מצליח לגלות את המהות המסתורית של הנשיות, זה פשוט משום שהיא אינה קיימת."
"הנישואין מכפילים את כל ההתחייבויות המשפחתיות ואת כל החובות החברתיים."
"כאשר סארטר ואני נפגשנו, לא רק הרקעים שלנו היו דומים, אלא גם היינו משוכנעים שכל אחד הוא מה שהוא נהיה. מי שחושבים כך, לא יכולים להיות יריבים."
"הואשמתי בהטפה לפריצות מינית, אבל מעולם לא יעצתי לאף אחת לשכב עם כל אחד בכל זמן. דעתי בעניין זה שכל הבחירות, ההסכמות והסירובים צריכים להיעשות מבחירה עצמאית."
"האקט המיני הנורמלי מציב את האישה למעשה במצב של תלות בזכר. הזכר - כמו ברוב מיני בעלי החיים - הוא בעל התפקיד האגרסיבי, הנקבה נכנעת לחיבוקו... 'הגורל האנטומי' הוא לפיכך שונה משמעותית בין הגבר והאישה."
"להשיג בעל זו אמנות, להמשיך להחזיק בו, זאת עבודה ."
" שני המינים כאחד הם קורבנות של המין השני ושל עצמם."
"הומוסקסואליות מגבילה כמו הטרוסקסואליות. האידאל צריך להיות היכולת לאהוב אישה או גבר."
"האישה היא כל מה שהגבר מבקש, וכל מה שהוא אינו משיג."
"איזה גבר יכול לצפות מראש את תוצאות מעשיו?"
"יש תשוקה המושרשת עמוק במיניות, והגיל מלהיב אותה: קנאה ."
"זו לא נחיתותן של הנשים שגרמה לחוסר החשיבות שלהן בהיסטוריה . זה חוסר החשיבות ההיסטורית שלהן שחרץ את דינן כנחותות."
"זוג מאושר באהבה עומד בפני האתגר של היקום ושל הזמן. הוא בא על סיפוקו ומשיג את השלמות."
לוח זיכרון לדה בובואר. "המודעות לגילנו מגיעה אלינו מבחוץ - מאחרים. אנחנו לא מקבלים אותה בשמחה."
"קיימים אביב אחד בשנה, ונעורים פעם אחת בחיים."
"מיהו מבוגר? ילד נפוח משנים."
"המודעות לגילנו מגיעה אלינו מבחוץ - מאחרים. אנחנו לא מקבלים אותה בשמחה."
"אנשים מרוצים כשהם הורגים את הזמן, בעוד הם מצפים שהזמן יהרוג אותם."
"אילו חיינו די זמן היינו נוכחים לדעת שכל ניצחון הופך יום אחד לכישלון."
"לחיות זה להזדקן . לא יותר."
"המוות נראה פחות נורא כאשר אנו עייפים."
"אינני מסוגלת להבין מהו אינסוף, ובכל זאת איני מקבלת את הסוף. אני רוצה שהרפתקאת חיי תימשך ללא קץ."
"אין אנו יכולים לכתוב דבר מתוך אדישות ."
"עבד מציית בוחר לציית."
"ללא מפלה אין מוסר."
"סופר מקורי, כל עוד אינו מת, הוא תמיד שערורייתי."
"הגנה על האמת, לא רק מתחושת חובה, או כדי להקל על רגשות אשם , נותנת תחושת סיפוק."
"מההתחלה האקזיסטנציאליזם הגדיר עצמו כפילוסופיה של אמביוולנטיות ."
"ישנם ימים שבהם אלוהים כה רחוק, עד כי נראה הדבר שהוא נעדר."
"לכתוב זה מקצוע שאנו לומדים תוך כדי כתיבה."
זיכרונותיה של נערה מחונכת (1958)[ עריכה ]
"ההגנה, הפינוק, והשעשוע שבחידושים בלתי פוסקים עשו אותי לילדונת שמחה מאוד."
"הורי ענו ברצון לשאלותיי; אי־הידיעה שלי התפוגגה ברגע שניסחתי אותה במילים."
"יוקרתה של המילה הכתובה הייתה בעיני גדולה עוד יותר מזו של המילה המדוברת."
"בבית, גם הפחותה שבזוטות עוררה שפע תגובות והערות; היו מקשיבים בשמחה לסיפורים שלי, חוזרים על הדברים שאמרתי."
מוות רך מאוד (1964)[ עריכה ]
"אמא אהבה את החיים כפי שאני אוהבת אותם, והיא חשה מול המוות את אותה התמרדות שאני חשה."
"היא חייתה כנגד עצמה. היא הייתה עתירת תאבונות, השתמשה בכל מרצה כדי להדחיקם ונשאה הכחשה זו בזעם."
" 'אמא הקטנה היקרה' שלי מגיל עשר שוב אינה נבדלת מהאישה העוינת שדיכאה אותי בגיל ההתבגרות; ביכיתי את שתיהן כשבכיתי על אמי הזקנה."
אי הבנה במוסקבה (1966)[ עריכה ]
"היו ברגע הזה מתיקות של זיכרון והתרוֹננות של הבטחה."
"חיים ארוכים, עם צחוקים, דמעות, כעסים, חיבוקים, התוודויות, שתיקות, התפרצויות, ולפעמים נדמה שהזמן כלל לא עבר. העתיד עוד משתרע קדימה, לנצח."
"אין להם מה לעשות, חוץ מלראות דברים יחד: היא אוהבת לגלות איתו דברים, ואוהבת כשהזמן , שקפא בחדגוניות הארוכה של אושרם, שב וקולח במלוא רעננותו."