אדמת אנוש

אדמת אנוש (בצרפתית: Terre des hommes) הוא ספר מאת אנטואן דה סנט-אכזופרי על קורותיו של טייס. הספר יצא לאור ב־1939.

"אהבה איננה התבוננות זה בזה, אלא התבוננות משותפת לאותו הכיוון."
"להיות אדם פירושו להיות אחראי. לחוש בכוננו אבן פינה כי הוא בונה את העולם."
"מדוע נשנא זה את זה? אנו נושאים באחריות משותפת, נסחפים על־ידי אותו כוכב ומהווים צוות של אותה ספינה."
"אנו סבורים כי האדם הוא חופשי. אין אנו רואים את החבל המקשר אותו אל פי הבאר, מקשר כמו חבל הטבור אל בטן האדמה."
"האדמה, יש בה כדי ללמדנו על עצמנו יותר מכל הספרים. משום שהיא עומדת אֵיתן כנגדנו. האדם מגלה את עצמו שעה שהוא מתמודד מול המכשול."
"תמיד ניצבת לנגד עינַי תמונת ליל הטיסה הראשונה שלי בארגנטינה, לילה אפל שזרחו בו לבדם, כמו כוכבים, האורות המעטים הפזורים במישור. כל אחד מהם סימן, באוקיינוס המחשכים הזה, נס של תודעה. הנה בבית זה קראו, הרהרו, המתיקו סוד. באחר, ביקשו אולי לחקור את החלל, שקעו בחישובי הערפִלית של אנדרומדה. כאן אהבו. מפעם לפעם הבהיקו בשדה אותם אורות אשר תבעו את מקורות מחייתם."
"גאה התחככתי באותם אלמונים וסודי שמור בלבי. הם התעלמו ממני, ברברים אלה, אך את דאגותיהם, את ריגושיהם, בידַי שלי יפקידו עם שחר, עם מטען שקי הדואר. בתוך ידי שלי יתפרקו מתקוותיהם. כך, מכורבל במעילי, צעדתי ביניהם כמי שמופקד על הגנתם, אך הם לא ידעו דבר על דאגתי להם."
"אתה בורגני זעיר מטולוז. איש לא אחז בכתפיך מבעוד מועד. עכשיו יבַש החומר שממנו קֹורצּת והתקשה, ואיש לא יוכל עוד להעיר בקרבך את המוזיקאי הרדום, או את המשורר, או את האסטרונום שאולי שכַן בך קודם."
"קסם המקצוע פותח בפנַי עולם שאתמודד בו, בעוד פחות משעתיים, פנים אל פנים, עם הדרקונים השחורים ועם הרכסים העטורים בלורית ברקים כחולים, עולם אשר עם בוא הליל, משוחרר, אפענח את דרכי בו מתוך הכוכבים."
"פנינו לכיוון כוכב אחד, שנראה בשקיעתו, למשך דקות ספורות בלבד, באופק, בין שכבת הערפל לבין העננים. אז ראינו אורות נוספים מבצבצים, ושמנו פנינו, בתקווה חרישית, לעבר כל אחד ואחד מהם, בזה אחר זה."