אוליב קיטרידג'
אוליב קיטרידג' (באנגלית: Olive Kitteridge) הוא רומן מאת אליזבת' סטראוט על מורה בגמלאות החיה עם בעלה ועם בנה בעיירת חוף במיין. הספר תורגם לעברית ב־2008 ועובד לסדרת טלוויזיה ב־2014.
- "אנשים סופגים צלקות וממשיכים הלאה."
- "כמו מים המלחכים ועוטפים עם בוא הגאות, שלווה מנחמת."
- "ההנאות הקטנות והפשוטות של עבודתו מילאו את כולו."
- "כמה אהב את השעות האלה, כאילו העולם כולו היה סוד השמור לו בלבד."
- "ערפל בוהק כיסה את הנהר ובקושי היה אפשר להבחין במים."
- "ילדה קטנה שתעריץ אותו. בנות מעריצות את אביהן."
- "הוא הבין אז כי מותו של בעלה גרם לה לחוש גם במות ילדותה. היא התאבלה על ה'עצמי' היחיד שהכירה מעולם, שנעלם עתה והוחלף באלמנה הצעירה המבוהלת הזאת."
- "חשב שבתוך כמה שנים, הבית יתמלא שוב, אם לא כל הזמן, לפחות חלק גדול ממנו. הם יהיו סבתא וסבא טובים."
- "המראה נראה לו מופלא. הדרו של אלוהים נמצא שם, בשקט המופלא של קו החוף ובמים הנעים בשלווה."
- "הוא עבד לאט, לפעמים ספר גלולות פעמיים או שלוש לפני שהכניס אותן לבקבוקונים ובדק בקפידה את המרשמים שהקליד. בבית היה מביט באוליב בעיניים פעורות כשדיברה כדי שתראה שתשומת לבו נתונה לה. אבל תשומת לבו לא הייתה נתונה לה. אוליב הייתה זרה באופן מפחיד. בנו נראה לעתים קרובות כאילו הוא מחייך אליו בזחיחות."
- "הדחף לחבק בזרועותיו את כתפיה הדקות היה עז, אבל הוא השאיר את ידיו בחיקו. מנורה קטנה האירה את שולחן המטבח. היא קינחה את אפה בממחטה הלבנה שלו ואמרה, 'הו, הנרי, הנרי'. הוא לא היה בטוח לאיזה הנרי היא מתכוונת. היא הרימה אליו מבט, עיניה הקטנות נפוחות וכמעט עצומות. היא הסירה את משקפיה כדי להספיג אותן בממחטה. 'אני כל הזמן מדברת איתך בראש', היא אמרה."
