אחיינו של ויטגנשטיין

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
הסופר תומאס ברנהרד

אחיינו של ויטגנשטיין (בגרמנית: Wittgensteins Neffe) היא נובלה אוטוביוגרפית מאת הסופר תומאס ברנהרד, שיצאה לאור ב־1982 ותורגמה לעברית.


  • "לא ניתן עוד לפאר עולם וחברה אלה, שבהם הכול מפואר באופן מתועב."
  • "אני נמנע מן הספרות ככל האפשר, משום שאני נמלט מעצמי ככל שאוכל."
  • "כמו 90% מהאנושות, הייתי רוצה להיות תמיד במקום שבו אינני."
  • "את האנשים החשובים באמת בחיינו אנו יכולים לספור על אצבעות יד אחת, ולא פעם מתקוממת גם היד האחת הזאת כנגד המחשבה העקמומית, שכדי לספור את האנשים האלה נחוצה יד שלמה, בעוד שהיושר מחייב אותנו להודות שאפשר שגם אצבע אחת תהיה מיותרת."
  • "הפסיכיאטר הוא הנבער שבכל הרופאים." ~ עמ' 11–12
  • "אין לך דבר בלתי נסבל כטקסי הענקת פרסים; הטקסים האלה אין בהם כדי לרומם, כמו שהייתי סבור לפני שזכיתי בפרס הראשון שלי – אדרבא, הם משפילים אותך, ועוד בדרך הכי מבישה." ~ עמ' 93
  • "האמת היא שרק בשבתי במכונית בין המקום שעזבתי כרגע ובין המקום שאני נוסע אליו, רק אז אני מאושר, רק במכונית ורק בעת הנסיעה אני מאושר, כשאני מגיע למחוז חפצי אין אומלל ממני. אחת היא לאן אני מגיע, אני מגיע אומלל. אני נמנה עם האנשים שאינם סובלים בעצם שום מקום על פני האדמה והם מאושרים רק בין המקומות, בין המקום שעזבו למקום שהם נוסעים אליו." ~ עמ' 123