איים בזרם

איים בזרם (באנגלית: Islands in the stream) הוא ספר מאת ארנסט המינגווי על קורותיו של צייר אמריקאי המתגורר באיים הקאריביים. הספר יצא לאור ב־1970 ועובד לסרט קולנוע ב־1977.

מתוך הספר

הציטוטים מתוך המהדורה בהוצאת "ידיעות ספרים", תירגם יואב כ"ץ, 2006.

"הבית ניצב בחלקהּ הגבוה ביותר של לשון־היבשה הצרה שבֵּין הנמל לים. הוא החזיק מעמד בשלוש סופות הוּריקן והיה מוצק ואיתן כמו ספינה." ~ עמ' 13
"אדם ושמו תומס האדסון, שהיה צייר טוב, גר בבית ההוא ויצר בו ועל האי במשך רוב ימות השנה." ~ עמ' 13
"על הרצפה יכול היה לחוש את הלמות הגלים כפי שזכר איך חש בהלמות הירי מתותחים כבדים כששכב על הארץ בקרבת סוללה כלשהי לפני זמן רב, כשעוד היה נער." ~ עמ' 15 - 16
"בלילות לא ידעו הכרישים פחד וכל השאר פחדו מהם. אבל במשך היום הם התרחקו מהחול הלבן הבהיר ואם בכל זאת התקרבו, יכולת לראות את צִלם ממרחק רב."
"לאחר שחָיִיתָ בקווי הרוחב האלה זמן די רב נעשו חילופי העונות שם חשובים לך כמו בכל מקום אחר ותומס האדסון, שאהב את האי, לא רצה להחמיץ אף לא אביב אחד, ולא קיץ, גם לא סתיו או חורף."
"בחורף, כשנשבו הרוחות הצפוניות ונעשה באמת קר, היה הבית חמים ונעים משום שנבנתה בו האח המבוערת היחידה באי."
"בלילות קרים היה יושב בכורסה הגדולה מול האש, קורא לאור המנורה שעמדה על לוח השולחן הכבד ומרים את מבטו תוך כדי קריאה כדי לשמוע את הרוח הצפונית־מערבית נושבת בחוץ ואת התנפצות הגלים."
"האח הייתה נהדרת בחורף ובמשך כל החודשים האחרים הוא הביט בה בחיבה וחשב איך יהיה כשישוב החורף. החורף על האי היה העונה הטובה מכולן והוא ציפה לו במשך כל שאר ימות השנה."
"הוא תמיד חשב על הבית כעל 'היא', בדיוק כמו שהיה חושב על ספינה." ~ עמ' 14
"תכניס בו קצת אהבה." ~ הזונה הזקנה הונסט ליל מבקשת מהאדסון סיפור, עמ' 316
"זו הייתה היא. אף אחת אחרת לא יצאה כך ממכונית, במעשיות וקלילות יופי שכאלה, ועם זאת כאילו היא עושה לרחוב טובה גדולה בכך שהיא פוסעת בו. במשך שנים רבות ניסו כולן להיראות כמוה והיו שהתקרבו לכך. אבל כשראית אותה, כל אלו שנראו כמוה היו רק חיקויים." ~ עמ' 337
"'עוד יש לך סיכוי,' אמר לסרטן היבשה. 'אף אחד לא מאשים אותך. אתה עושה חיים וגם ממלא את חובתך.' הסרטן לא זז וצבתותיו היו מורמות כמקודם. הוא היה סרטן גדול, כמעט שלושים סנטימטרים רוחבו, והאיש ירה בו בין העיניים והסרטן התפורר." ~ עמ' 368
"'אני אכניס עוד אחד מכאן,' אמר תומס האדסון. הוא התכופף ורץ כדי לחמוק מאש העלולה לבוא מן האשנב הגדול ושלף את הניצרה מרימון אחר, אפור, כבד ומחורץ בידו הלופתת אותו, ובעוברו על־פני האשנב גילגל אותו למטה לעבר הירכתיים. נשמע קל נפץ ועשן עלה מן המקום שבו התרוממו שבבים מן הסיפון." ~ עמ' 466
"תחשוב על אחרי המלחמה ועל הזמן שתחזור לצייר. יש כל־כך הרבה תמונות טובות לצייר ואם תצייר כמו שאתה באמת יודע ותימנע מכל הדברים האחרים ותעשה את זה, זה יהיה הדבר האמיתי. עכשיו אתה יודע לצייר את הים טוב יותר מכל אחד אחר, אם תעשה את זה ולא תהיה מעורב בדברים אחרים. תיאחז עכשיו חזק בחיים כדי לעשות את זה. אבל החיים זה בזול חוץ מעבודתו של אדם. הבעיה היחידה שאתה זקוק להם. תיאחז בהם חזק. עכשיו זה הזמן האמיתי לשחק את המשחק שלך." ~ עמ' 509 - 510
"אתה אף פעם לא מבין אף אחד שאוהב אותך." ~ עמ' 511
"זה הדבר הנפלא בציורים: אתה יכול לאהוב אותם בלי להתייאש. אתה יכול לאהוב אותם בלי שום צער והטובים שבהם ממלאים את ליבך שמחה מפני שבהם התבצע מה שניסית אתה תמיד לבצע. וזה התבצע וזה היה בסדר אפילו אם אתה לא הצלחת לבצע את זה."

נאמר עליו

"מהם החיים על פי תומס הדסון, או המינגווי? גם בהם, מתחת לפניהם, מתחוללת זרימה עמוקה של כוחות סותרים. אבל עיקרם טמון דווקא באותם 'איים' קטנים שבזרם: אותם איים זעירים של אינטימיות במחיצת ילד, אישה, חבר, חתול, ואפילו עם המיטה הריקה שלך. כל מה שמכריח אותך לעצור, להקשיב, לחוש, לראות. בעיקר לראות." ~ אילת שמיר
"קורא 'איים בזרם' מאת ארנסט המינגווי / תרגם את זה יפה אהרן אמיר / אז עוד מעט הוא יצחק אותה על המיטה הרחבה שלו / והוא אחד העצובים בעיר / הוא כבר איבד שלושה בנים אז הוא עובד כאיש ביון / וזה מלחמת העולם הכי שנייה." ~ מאיר אריאל, מתוך השיר 'לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ'

קישורים חיצוניים

קדימון לסרט הקולנוע "איים בזרם", באתר יוטיוב (באנגלית)